בשר ותודעה

בשר ותודעה

יוגה של אהבההודו ידועה בשיטת הקסטות (המעמדות) שלה, ובמיוחד באלו שהם מחוץ לקסטות – כת (או כתות) הטמאים.

במסורת ההודית האדם מסווג לקסטה בהתאם לקסטה של הוריו. אך לא כולם יודעים שבתחילה, בכתבים הוֵדיים (הבסיס לכתבי היוגה העתיקים), סיווּג האדם לקסטה זו או אחרת נקבע בהתאם לרמת התודעה (והקארמה) שלו. צָ'אתוּר-וַרְנְּיַם מַיָא סְרּישְׁטַם גוּנַּה-קארמה-ויבְּהָאגַשַׂהּ:

"ארבעת המעמדות (בְּרָאהְמַנּים, קְשַׁתְרייות, וַיְשְׂיות ושֻׂוּדְרַות) נוצרו בידי אישיות-אלוה, על פי מידות הטבע החומרי והחובות המסוימות שמתבצעות במידות אלה." (ב.ג. 5.18)

בכתבים הוֵדיים רמת התודעה החומרית מיוצגת במושג "גוּנַה" או מידת הטבע, שמשמעו כבלים. הכבל שכובל את האדם לחומר זו אנוכיות. ככול שהתודעה משוחררת מאנוכיות, כך זו נחשבת לנעלה יותר – אוהבת, מכילה, שלווה וחכמה. תודעה אנוכית ביותר נקראת תַמַה-גוּנַה (מידת הבערות), תודעה הנתונה לאנוכיות בינונית נקראת רַגַ'ה-גוּנַה (מידת הלהיטות), ותודעה הנתונה לאנוכיות מזערית נקראת סַתְתְוַה-גוּנַה (מידת הטובות). מעבר לגוּנות קיים המישור הרוחני המתחיל מסוּדְדְהַה-סַתְתְוַה, או טובות טהורה שמעבר לסַתְתְוַה-גוּנַה. בְּרָאהְמַנַּה, או בן המעמד המשכיל, הוא מי ששרוי במידת הטובות. קְשַׁתְרייַה שרוי בין מידת הטובות והלהיטות, וַיְשְׂיַה שרוי במידת הלהיטות, ושֻׂוּדְרַה שרוי במידת הבערות.

הבְּרָאהְמַנַּה, הקְשַׁתְרייַה,הוַיְשְׂיַה והשֻׂוּדְרַה חיים על-פי הדהרמה. מי שמקיים את הדהרמה שלו למען ספק את האל יכול להגיע לשלמות הרוחנית הגבוהה ביותר. בבהגווד-גיטה (18.45-46) נאמר:

"כל אדם שממלא אחר איכויות עבודתו [הדהרמה החוברת לטבעו הפסיכופיזי], יכול להגיע לשלמות. שמע עתה כיצד זה אפשרי. אלוהים הינו מקור כל הישויות ושורה בכול, ומי שסוגד לו באמצעות עבודתו, ישיג שלמות."

נחותים אף מהשֻׂוּדְרַה הם אלה שלא מקיימים את כללי הדהרמה. יש שלוש כתות כאלו: יַוַנַה, מְלֵצְ'צְ'הַה וצַ'נְדָאלַה. שלוש כתות אלו סווגו באופן כוללני בהתאם להרגלי אכילת הבשר שלהם.

מחוץ לדהרמה
מבין אלו שהם מחוץ לדהרמה, אדם הוא בקטגורית היַוַנַה כאשר הוא אוכל בשר באופן דתי. כללי דת נכונים נועדו לרסן את יצרו ואף לטהר אותו בהדרגה מתאוות הבשר שבו. נמוך יותר הוא המְלֵצְ'צְ'הַה, או אדם שאוכל בשר ללא כל שיקול של היטהרות וריסון עצמי. פשוט כי טעים לו. משמע שהוא משועבד ליצר ולאנוכיות שבו המונעים ממנו לבטא את טבעו האוהב והחומל ולהתייחס לאחר כישות אנושית או רוחנית. אדם נחשב לצַ'נְדָאלַה, לנמוך ביותר, כאשר הוא אוכל אף חיות בית ככלבים וחתולים (ובתרבות הוֵדית זה מתייחס במיוחד לפרה, שהייתה כבת-בית ויקרה לכולם כאמא), אשר מעצם טבעם יוצרים קשר רגשי עם בעליהם. התעלמות מרגשות אלו מציינת אטימות אנושית גבוהה אף יותר.

"בזכותו של ידע אמיתי, רואים החכמים הענווים בעין-שווה בְּרָאהְמַנַּה מלומד ונעים הליכות, פרה, פיל, כלב, כמו גם את אוכל-הכלבים [חסר המעמד, או הצַ'נְדָאלַה]". (בהגווד-גיטה 5.18)

אדם במידת הטובות יראה את הטבע הרוחני האחד שבכל היצורים. הוא יראה את כלל היצורים, אף הנמוכים ביותר, כבעלי נשמה דומה לשלו, אך עקב גורלם אלו מכוסים בגוף המסתיר יותר או פחות את טבעם האנושי והרוחני. אדם במידת הלהיטות יבדיל בין גוף לגוף ויסווג את הנשמות שבגופים השונים לגבוהות ונמוכות בהתאם לאינטרסנטיות שלו. אדם במידת הבערות יהיה מודע רק לצרכיו; האחרים יהיו אך אובייקטים המספקים את צרכיו והזיותיו.

הספרות הוֵדית מסווגת את רמת תודעתו של האדם בהתאם לייחסו לבשר. מאחורי כל בשר ישנו מישהו, בעל הבשר. מישהו זה מזמין את המישהו שבנו לאהדה, חמלה ויחסים, לקחת חלק בשמחה והצער שלו ולהשתתף בשלנו. זה הבסיס ליחסים. אושר בא מיחסים טהורים בין מישהו למישהו. כאשר אנו נתונים לאנוכיות תולדת אמונות כוזבות ותפיסת זהות שגויה, אנו מאמינים שאושרנו יבוא לא מיחסים עם המישהו בעל הבשר, כי אם עם הבשר שלו; רצוננו שבשרו (ורכושו) ישרתו את צרכינו האנוכיים. אנו מאמינים שאם ננצל את האחר נהייה מאושרים. אמונות אלו מסתירות מאיתנו את טבעו הרוחני של בעל הבשר כמו גם גורמות לנו לשכוח את טבענו הרוחני, להדחיק את רגשות החמלה ולאטום את האהבה שבליבנו לאחר. מי שאוהב את בני משפחתו כי הם בני משפחתו, לא בהכרח אוהב אותם בגלל מי שהם; אולי הוא חש שהוא אוהב אותם, אך האם הוא אוהב אותם למענם, או משום שהם "שלו"? משמע שיתכן שאהבתו להם הינה אנוכית. מי שתאב לבשר, ממילא לא יראה בשני מישהו הראוי לרחמים ואהבה בזכות עצמו, גם לא יבין את עצמו כישות רוחנית. הוא יראה את עצמו כחומר ואת זולתו כחומר. כל יצור חי הינו נשמה רוחנית העטויה בגוף חומרי. מי שאוכל בשר, מנוע מלראות את הנשמה כמו גם את האל היושב בסמוך לנשמה באחר, גם "רוצח" את טבעו הרוחני, או מדכא את רגישותו הרוחנית. התוצאה היא חיים המשוללים מימד רוחני. חיים כאלה הם עלובים, ומלאי סבל, תאווה וקנאה.

בטקסט וֵדי חשוב, בשרימד בהאגותם (2.4.18), נאמר שכל אדם בכל דרגת תודעה – לא משנה מה הקסטה שלו, מה מעמדו החברתי, מה הדת שלו, העם שלו ותרבותו – יכול להיטהר לחלוטין ולגלות בתוכו רגשות רוחניים טמירים ביותר, אם יתרועע עם דבקים, או יוגים טהורים של האל, שאינם חדלים לפאר ולהלל את מעשיו הנשגבים של האל, והינם מלאי אהבה לכול. יוגים אלה מלאי חמלה ואהבה לכל היצורים החיים ללא אפליה; במגע איתם החיים הרוחניים מתעוררים, כמו גם הנכונות להתייחס לאחר לא רק כמשהו אלה כמישהו, הראוי לאהבה שמעבר לכל אינטרסנטיות חומרית.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

15 תגובות לפוסט "בשר ותודעה"

  • אברום רותם:

    מאמר בהיר, מאיר עיניים ולב.
    יישר כח (-:

  • gad loven:

    העדפות אישיות
    אנא שים לב שזוהי העדפתי האישית לא לעסוק בהשוואה בין דתית. עמדתו של שרילה פרבהופאדה שונה משלי, במיוחד משום שתפקידו, מעמדו וכישוריו שונים משלי. לכן הוא יכול להרשות לעצמו דברים שאני לא מרשה לעצמי.

  • אלדן:

    אין ספק שפרבהופאדה דיבר עם מנהיגים דתיים שונים וניסה להעמיד אותם על דיוק התנהגותם לפי הכתבים שלהם, בצורה דומה אם אני שואל מישהו כמוך שהוא נייטרלי ליהדות שאלה לגביי היהדות והמצב שלה באגו אז אני יוכל לקבל תשובה מהימנה מספיק כדי לדעת את האמת לגבייה, תשובה שאף אנשים מהדת עצמה אולי לא יוכלו לספק לי נכונה בגלל הקשר ההדוק שלהם עם דתם וחוסר ראייה נייטרלית לגביי האמת הפשוטה.

  • gad loven:

    דת ואמונה
    יוגה עניינה בשינוי הלב מתאווה, מאויימות, קנאה ושנאה, לאהבה ושירות לאלוהים. מטרת דרך היוגה אינה להשוות בין דתות ולהכתירן כטובות או רעות, אלא להצביע על דרכים להתעלות מעל מישור האגו.

  • אלדן:

    בכל דת יש אמונה גם בדת שלך הלא כן? אולי אתה מתכוון שאתה לא מתעסק עם אמונות של דתות אחרות?

  • gad loven:

    אמונות דתיות
    אני מעדיף שאלות שמעבר לאמונות ואמוציות דתיות. אנא נסח שאלתך מחדש.

  • אלדן:

    שאלה לגביי בשר: היהדות טוענת שאדם אוכל בשר של חיה בגלל שהחיה עוברת אבולוציה רוחנית של להגיע לגוף של אדם, האם הוודות מאשרות את זה,האם בעצם זה נכון שהנשמה של החיה מגיעה לגוף של אדם אלא שמה שהיהדות לא יודעת זה שאדם זה ירצח אותי בשל כך שהייתי שותף לרצח של חיה?לאן נשמת החיה מגיעה אחרי שהרבנים רוצחים אותה והאנשים אוכלים את בשרה?

  • gad loven:

    מידות הטבע ומעבר
    ישנן שלוש מידות המייצגות אספקטים שונים של החיים החומריים, גם מייצגות רמות שונות של אנוכיות. סַתְתְוַה זה מידת הטובות, רַגַ'ה זה מידת הלהיטות, ותַמַה זה מידת החושך או הבערות. סַתְתְוַה, בהיותה כמעט ללא אנוכיות, מהווה את המישור החומרי הגבוה ביותר. במישור זה האדם פועל מתוך שיקול דעת, לרוב בהתאם לדְהַרְמַה, או החובה הדתית שלו. הוא שליו, רגיש, ויודע את ההבדל בין הנצחי לחולף. אדם כזה פועל ממקום כמעט לא אנוכי. הוא למשל, רוצה להיטיב לאחרים ולעשותם מאושרים. הוא מאושר לעשות טוב לאחרים ואינו מצפה לכל תמורה חיצונית. התמורה שלו היא בכך שהוא מגשים את ייעודו להיות טוב. מכל מקום, אפילו במידת הטובות יש שמץ של להיטות ובערות, שבסופו של דבר, אם לא יתעלה למישור הרוחני, יידרדרו אותו ממידת הטובות. למשל, אדם מסוים מקדיש עצמו לעשות טוב לאחרים ולעולם. אולם בעשותו זאת, הוא מפתח תחושת גאווה ונפלאות. אלו תכונות של מידת הלהיטות. בנוסף, האנוכיות שלו מתבטאת בכך שהמניע שלו לפעולה עדיין טמון בו. הוא עדיין המרכז של עצמו. נאמר על אדם שהתעלה למידת טובות טהורה, או סוּדְדְהַה סַתְתְוַה, כאשר המניע שלו לפעולה הוא לשמח את האל. אדם כזה, למשל, שמח לעשות למען האל דבר שעבור עצמו לא היה עושה, ויימנע מלעשות משהו שאינו לרוחו של האל, אפילו שלעצמו הוא היה עושה זאת. למען האל הוא מוכן לחרוג ממגבלות אישיותו והדְהַרְמַה שלו. אַרְג'וּנַה, לדוגמא, לא רצה להילחם בבני משפחתו, אפילו שנקטו אלימות כנגדו. יש בזה מידה של טובות. אך כאשר התברר לו שקְרישְׁנַה רוצה שיילחם, הוא נלחם בכל מאודו – כדי לשמח את קְרישְׁנַה. בסיס זה לפעולה נקרא סוּדְדְהַה סַתְתְוַה והוא נעלה לאין ערוך ממידת הטובות.
    במישור הרוחני מידות הטבע לא קיימות. אין במישור הרוחני הטהור כל אנוכיות. כל המעשים נעשים אך ורק למען אושרו וסיפוקו של האל.
    מידות הטבע מפעילות את האדם. זה רק נראה שאנו חופשיים לעשות כרצוננו, אך למעשה מידות הטבע כופות עלינו לפעול לפי תכתיביהן. אולם בשעה שאנו בוחרים להתמסר לאל, התהליך של השתחררות ממידות הטבע מתחיל. בסיומו של התהליך, הנשמה שבה ומפתחת את גופה הרוחני המקורי, ובגוף זה יש לה את מלוא החופש והבחירה לשרת באהבה את האל.

  • גורי:

    כתבת שהמישור הרוחני מתחיל מהסוּדְדְהַה-סַתְתְוַה, רציתי לבקש אם תוכל להרחיב על הנושא, מה מעבר לכך? ואיך המידות נקבעות במישור הרוחני.. תודה.

  • gad loven:

    גם וגם

  • אלדן:

    על איזה עצמי אתה מדבר, על העצמי האמיתי או ההשתקפות שלו בנפש ובגוף?

  • אני:

    שלום גד, העניין של די אנ איי משמעו כי די אן איי אחד קטן יכול לזהות את כל תכונות הגוף אני משווה זאת לנשמה שהיא כל כך קטנה לעומת הבורא אבל עם אדע את עצמי כמובן דרך עבודה לא פשוטה של כל יום לעורר את ההתבוננות שלי על ידי מדיטציות וכד' רק כך אכיר את בוראי מתוכי הפצפונת חלק ממנו. ישנו משמעות אצלי כשאני אומרת חופש, הכוונה לרצון החופשי מאחר ויש כאן כלום אני יכולה לבחור מי אני רוצה להיות הגוף שלי הרגש שלי השכל או הנשמה כשכמובן ישנם עוד רבדים אינסופיים.. לכן אני לא רואה את עצמי בוחרת בתבניות.
    בנוסף לדי אנ איי בתא ישנו את כל הידע הנחוץ לי מהגלגולים שהיו לי ועד עכשיו. אני מבינה שגם אתם מאמינים בגלגולים כשגלגול הוא משהו שהוא בפני עצמו תחום מעניין.

  • gad loven:

    גבול הידיעה העצמית
    יש היגיון בכך שאם תדעי את עצמך, תוכלי לדעת את בוראך. אך זאת באופן חלקי. נאמר שרצונך לדעת את הוריך. ידיעת עצמך תעזור לך במידה מסוימת לדעת את הוריך – יש להם גוף דומה לשלך, הם בעלי אישיות, וכו. אך בו זמנית, תוכלי לדעת אותם עד גבול מסוים. מה לא תוכלי לדעת? למשל, מה דמותם המדויקת? מה הטעמים שלהם? איפה הם גרים? וכו'. ידע כזה נחוץ כדי ליצור יחסים אישיים, התלויים בפרטים אלו. כדי לדעת את זה את צריכה לשמוע זאת מהם, או לשמוע ממי שמכיר אותם. באופן דומה, יש גבול עד כמה הכרה עצמית מאפשרת את ידיעת האל. לכן אדם צריך גוּרוּ. גוּרוּ זה מי שמכיר את אלוהים (דרך הכתבים, או אף ממפגש אישי), והוא טהור מספיק כדי להדריך אותך במסע לעבר האל.
    החופש היחידי האמיתי שלנו זה לבחור את הדבר הנכון. רק אלוהים חופשי לחלוטין לעשות כל שברצונו. אנחנו, בתור נשמות מזעריות, אנרגיה של אלוהים, יכולים, ברשותו ובחסדו, לבחור בין חיים חומריים וחיים רוחניים. בכך אנו ממשים את החופש שלנו. מעבר לזה אין לנו באמת חופש. במציאות החומרית אנו כבולים לאנוכיות ותאווה (חוקי הקַרְמַה והגוּנות), ואלו שבחרו להתמסר לאלוהים, נתונים לכללי התנהגות השולטים ביחסי האהבה בין האל לנשמות.

  • gad loven:

    מיהו דבק?
    ההתייחסות ל"דבק" במאמר זה היא לבְּהַקְתי יוגי מתקדם. בְּהַקְתי יוגי כזה שקוע באהבה לאל ולכול בריאתו. הרעיון הוא שמי שמתרועע עם דבק שכזה, במהרה כל לכלוך האנוכיות ייעלם מליבו וגם הוא יתמלא אהבה לאל ולברואיו.
    מה כוונתך שהנשמה היא "רוח חופשית חסרת תבניות"? הנשמה, בהיותה כה קטנה, תמיד תלויה באל ובחוקיו; לעולם לא חופשית לחלוטין. אך כאשר היא פועלת בהתאם לטבע שלה, טבע האהבה לאל, היא חווה חופש מלא.
    אנא תבהירי את רעיון ה"די-אן-איי" ו"הנשמה היא חלק אלוהה".

  • אני:

    סליחה אם בפי חוצפה, אך מרגיש כאילו הכל נמצא בתבניות מסויימות אם אני לדוגמא אדם שלא אוכל בשר בכלל מאז זכרוני הראשון. ויש בי תודעה של חמלה ברמה כזו שקשה לי לפגוע בנמלה שעוברת בדרכי אני זזה במקום שהיא תזוז..עכשיו השאלה היא מה הסיבה שעליי להיות עם "דבקים" כפי שהנך מציין שהמושג כשלעצמו מעט אפלולי למרות שהבנתי מהניסוח את אהבתם האינסופית והחמלה כלפי היקום, בכלל זה מרגיש מעט מוזר על אף שאני לומדת יהדות אינני דתיה על אף שאני קוראת בודהיזם אנני בודהיסטית על אף שאני נהנית קרוא מהאתר אין זה הופך אותי ל"דבקה" מה שאני מנסה לומר שאלו נראות לי תבניות במקום באמת להיות רוח חופשית חסרת תבניות כי בין כה וכה אני נשמה חלק אלוהה בשביל להתקרב אל העליון ישנו משפט האומר דע את עצמך, כמו שניקח דגימת די אנ איי שגודלה הוא כגודל טיפה באוקיינוס ואותה טיפת די אנ איי מכילה את כל הגוף של בכל רבדיו למעט הנשמה. וואו רשמתי הרבה לעניות דעתי במטרה להבין את התבניות שעלינו להכנס ולהשתייך בשביל להיות נשמה נצחית חופשית

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר