יותר עניו מגבעול של עשב

נכתב בשנת 1929. תורגם מאנגלית על-ידי חנא.

יוגה של אהבהשְׂרי גַוּרַסוּנְדַרַה (שְׂרי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ, מתחיל תנועת הרא קרישנה לפני למעלה מ-500 שנה) מלמד אותנו לשיר את הקירְתַן** של הַרי (שם נוסף לקרישנה, אלוהים) בכל זמן תוך כדי היותנו 'יותר ענווים מגבעול של עשב':

"על האדם לזמר את שמו הקדוש של האל ברוח ענווה, בחושבו עצמו לנחות מעשב השדה; עליו להיות סובלני יותר מעץ, משולל כל תחושת יוקרה כוזבת, ונכון לתת את מלוא הכבוד לאחרים. בהלך-רוח שכזה יכול האדם לזמר את שמו הקדוש של האל בקביעות." (שׂיקְשָׁאשְׁטַקַם 3)

אלה הנתונים להנאות חומרניות לא יכולים, לעולם, להיות ענווים. הנשמה, במצב של שעבוד, מזדהה עם הגוף הפיזי ועם התודעה החומרית. שגיאה זו גורמת לנשמה הכבולה להיות קשורה לדברים של העולם הזה כאילו הם תורמים לרווחתם של הגוף והנפש. לגבעול העשב, באותו האופן, יש קשרים ענווים משלו עם סביבתו הפיזית. מצד אחד הוא לא עומד בדרכם של אחרים, ומצד שני, הוא משלים עם זה שדורכים עליו בלי כל מחאה. ניתן אפוא להתייחס לעשב כסמל הענווה בין כל האובייקטים של העולם הזה. אבל, בכל זאת, יש לו מעמד משלו בעולם הזה ולו רק לשמש דוגמא של ענווה לאחרים. אבל הנשמה לא יכולה לתבוע שום מקום, גבוה או נמוך, בעולם הזה. הנשמה במצבה הכבול לא מבינה עובדה זו. הנשמה הכבולה, בהתאם, מאמינה שקשריה עם הדברים והדאגות של העולם הזה הם אמיתיים. האדם לא יכול להיות באמת יותר עניו מעלה העשב כל עוד הוא מכיר בצרכיהם של גופו ונפשו. הוא יכול רק להתיימר להיות כזה.

פשר דבריו הברורים של שְׂרי גַוּרַסוּנְדַרַה עוּות גסות ע"י חסידיו כביכול כדי שישרתו את כוונותיהם החומרניות האנוכיות. ענווה גדולה מזו של גבעול עשב נעשתה, בהתאם, כאילו אפשרית במקרה של אלה הקשורים יותר מדי לדברים של העולם הזה ואפילו היללו אותה כהישג יעיל והכרחי לביסוס יחסים לבביים עם אנשי העולם הזה. בכך אפשרו למשמעות הרוחנית לפנות מקום לפרשנות מתאימה יותר לטעמם של אנשים חומרניים.

צריך להתבונן על הבנה שגויה כזו מצידה של הנשמה הכבולה לא רק כדבר טבעי ומכוון, אלא גם כבלתי נמנע. נשמה שסולדת משירותו של קרישנה בהכרח סולדת בקפידה גם מכל התכונות הטובות. סילוף זה איננו נעלם לחלוטין מבעליו. אדם הנתון לחטא, מזייף את מסעו לעבר האמת ומפתח שכנוע שהכזב הידוע שלו יוכח, בקשר לזה, כנכון. בהתאם, הוא אינו מוכן להודות בשום דבר אשר איננו משרת את מטרתו. חכמתו וחסדו המושלמים של העליון מאפשרים לאדם לנתק את עצמו מהאמת ע"י סילוף מחושב שכזה. על האדם להודות רק לעצמו על מקור והארכת מצב הבורות החוטאת בו הוא שרוי.

הצעד הראשון, אם כן, שעל האדם הנפול לעשות, אם הוא באמת רוצה לדעת את האמת, הוא לנתק את עצמו לחלוטין מהעבר שלו ולהשתמש בניסיון שצבר מהתנהלות חייו השגויים, להגיע להכרה כנה שהתנהלות זו נכשלה לחלוטין להנחות ולהדריך אותו אל עבר האמת. כל עוד שזה לא מובן בבירור, לא יהיה רצון כנה להארה רוחנית.

אמת ואי-אמת
הדרך ללמידת האמת שונה מזו של למידת האי-אמת. הכרחי מלכתחילה לבטל ולהתנקות מהאי-אמת. במידה בה מתבטלת האי-אמת, באותה מידה מופיעה האמת, באופן ספונטאני. הדרך הלא נכונה לוקחת כמובן מאליו שאנחנו מסוגלים ללמוד את האמת מתוך מאמץ אישי. אבל, לאמיתו של דבר, אנו מגלים שמה שאנחנו לומדים בדרך זו הוא את האי-אמת. אנחנו מאבדים אמון בדרך כשאנו נוכחים בכך. השאלה הראשונה שאנחנו שואלים ברגע של ההתפכחות היא: האם יש דבר כזה כמו אמת? האם ניתן ללמוד אותה בכלל? באיזה דרך ניתן ללמוד אותה?

שאלה זו לא עולה בראשו של אדם המרוצה מהתוצאות שהניבה הדרך הלא נכונה. התנהלותו של אדם חומרני מבוססת על האמונה שהוא איננו זקוק לדבר מעבר למה שהוא יכול להשיג במאמץ אישי. הוא סבור שמצבו הנוכחי די טוב באופן כללי. אין לו ספק בכך. הוא, כמובן, מוכן להקשיב לעצות להגביר את אושרו. הוא רואה את זה כאינטרס האמיתי שלו. אך אפילו אם מזדמן לו לשמוע אודות האמת, הוא לא מתענג על-מה שנראה לו מנוגד לאינטרס שלו, לא נותן לו מספיק תשומת לב, ובכך הוא לא מצליח להבין את טעויותיו.

מי שמאמין כי הוא חי בהצלחה עקב מאמציו שלו, יש לו בהכרח בטחון מספיק בדרכיו ואמונותיו. הוא רואה את הדרכים והאמונות האלו כדבר הכרחי לשלומו ואפילו לביטחונו. לכן, הוא מוכן לעיתים רחוקות מאוד בלבד לשקול הצעה לנטוש אותם לחלוטין. הוא יאמץ אחד משני מסלולים לגבי האמת: או שהוא יתנגד לה בגלוי, או שהוא ייכנע לה חיצונית בלי להרשות לה להשפיע על התנהגותו. האדם החומרני הרגיל שייך לקבוצה השנייה. כי בנוהגו בשיטה זו, הוא לא ירגיז אף אחד. תרגול צבוע שכזה נקרא בעולמנו ענווה וסובלנות. ברור ששְׂרי צ'איטניה לא התכוון כשדיבר על ענווה גדולה מזו של גבעול עשב לצביעות מעודנת זו אשר נהוגה בעולם תחת השמות סובלנות, ליברליות, ענווה ואדיבות. זה אבסורד לחשוב שעל ידי עיסוק בצביעות שכזו ניתן לחוות את האמת ולתרגל אותה. הסכמה לא כנה לגבי האמת מהווה מכשול גדול יותר למימושה אפילו מאשר התנגדות גלויה לה. הזמרה של הקירטן של הַרי (שם נוסף לקרישנה) בדרך הצבועה והמעודנת הזו הניבה את התוצאות הנוראיות האלו שהובילו למנהגים דתיים מושחתים. האמת היא שצריך ללמוד את האמת בדרך של התמסרות. הדרך של אחיזה בדעותינו מטשטשת את האמת. גרועה יותר זו ענווה מדומה.

התנהגותו החיצונית של בעל ענווה אמיתית אינה נתפסת למכורים לחומרנות; מסיבה זו לא תתפתח אצלם השתוקקות או אהדה אמיתית לאמת. רק אדם עניו באמת יכול להקדיש את כל כולו לאמת. הוא נמצא בעמדה לשרת את האמת תמיד ובכל הנסיבות. הוא יכול לשרת את האמת בכל יכולתו. הוא יכול לשרת אותה תמיד ותחת כל מצב. הוא יכול לשרת אותה עם כל כישוריו. הוא יכול לשרתה תוך התעלמות מכל דבר אחר. הוא, בהתאם, ישתמש בקולו לשום מטרה אחרת מלבד להכריז על האמת ולזמר עליה באופן החד משמעי ביותר כך שהיא לא תתפספס או לא תהיה לא מובנת לו או לשומעיו. הוא כמובן מאמין בתוקף שהטפה חד משמעית של האמת אינה יכולה שלא להיות מועילה לחלוטין לכל הנוגע בדבר למרות כל טרדה חולפת למטיף או לקהל.

אמת מוחלטת
אלה שאין להם מגע אמיתי עם האמת מכחישים את כל זה. אבל זו עובדה שהשקר לא יועיל לאף אחד בשום פנים ואופן. לא ניתן לדלל את האמת הרוחנית באמצעות אמת ניסיונית. שתיהן לא הולכות יד ביד. ניתן לדלל בהצלחה רק את האי-אמת. אנשים חומרניים מבססים את התנהלותם על האי-אמת ומכריזים את זו לאמת, וכשמציינים להם את זה, הם טוענים שלא ניתן לנהוג על-פי האמת באופן מלא בעולם הזה. אבל לא יכול להיות הבדל אמיתית בין חצי אמת ואי-אמת. כאשר האמת מצומצמת אפילו קלות, היא רוכשת את האיכות של אי-אמת. האמת הרוחנית היא אמת מוחלטת, שלא ניתנת לחלוקה. אמת ניסיונית לעומת זאת ניתנת לשינוי ולחלוקה. מה שמשתנה ומתחלק, מאותה סיבה, הוא מזיק ואינו אמת. האמת המוחלטת היא האמת הממשית היחידה, התמיד מושלמת, ומועילה משום שהיא תמיד טומנת בחובה את הטוב. מי שחושב שהאמת יכולה להזיק מבלבל בין האמת המוחלטת והאמת האמפירית. הקירְתַן של הַרי אינו זמרה של האמת האמפירית ואינו נתון לפשרה או שינוי.

האמת המוחלטת דורשת מחסידיה נאמנות מושלמת לעצמה. דבקות מוחלטת כזו לאמת המוחלטת אפשרית רק עבור אלה שאין להם עניין מלבד האמת. נאמנות זו לאמת המוחלטת היא ספונטאנית וסוחפת. ברגע שהיא מופיעה, היא מפיגה לחלוטין כל משוא-פנים גלוי או מוסווה לאי-אמת או חצי אמת ומוכיחה אותם כמזיקים ומיותרים.

הקירְתַן של הַרי אינו מחרוזת מילים המסמלת עצם, קשר או חוויה כלשהי של העולם הזה. הקירְתַן של הַרי הוא פונקציה קבועה וטבעית של כל היכולות של הנשמה, של הגִ'יוַה, במצב החופשי מכל זיקה לעולם המשתנה הזה. זאת מפני שהאמת המוחלטת זהה עם הַרי.

ענוותו של המזמר את הקירְתַן של הַרי אינה אותה ענווה צבועה או כפילות של אנשים חומרניים. היא גישה של התמסרות מוחלטת ומושלמת להַרי שהוא לא אחר מאשר האמת המוחלטת. התמסרות מושלמת זו היא התנאי ההכרחי לשרת את הַרי, שצריך לשרתו באופן בלעדי, ללא הרף ועל ידי כל הפקולטות של הנשמה. המשימה היחידה של הקול היא לזמר את הקירְתַן של הַרי, מה שזהה עם ובלתי נפרד מהשירות הבו-זמני של הַרי על ידי כל החושים האחרים: מי שאינו משתמש בקולו ללא הרף אך ורק לזמרת הקירְתַן של הַרי, אין לו גישה לשירותו של הַרי על ידי כל חוש אחר. את הקירְתַן של הַרי יש, אפוא, לזמר בהיות האדם יותר עניו מגבעול של עשב. אל להיות בו שמץ של יהירות חומרית. אין לבקש בזמרתו אחר יתרון חומרי כלשהו. המטרה היחידה יכולה להיות אך ורק לרַצות את הַרי.

האמת המוחלטת הינה אישיות
האמת המוחלטת הינה מישהו חי ולא עקרון מופשט. יש לו את היכולת לתקשר את הוראותיו אלינו ולהביע את אישורו או מורת רוחו לגבי הפעילויות שלנו. אף אחד שאינו מסור לו כליל יכול להבין את הוראותיו.

האמת המוחלטת אינה דבר מוגבל או משוחד, ולא ניתן לחלק אותה. היא לא תלויה בשום תנאי למעט עצמה. היא תמיד עצמה ללא שינוי. האזנה לה או זמרה אודותיה תמיד מועילה בהכרח, בהיותה הפונקציה הטבעית של הנשמה. כל השקפה אחרת של על הטבע שלה תפריע לענווה המושלמת שנובעת מהתמסרות מושלמת שהיא, בתורה, התנאי ההכרחי להבין אותה.

מי שמזמר את הקירְתַן של הַרי הוא בהכרח האויב הבלתי מתפשר של חומרניות וצביעות. כמזמר של הקירְתַן של הַרי, תפקידו הקבוע הוא לסלק כל סברה מוטעית על ידי הטפת האמת בצורה החד משמעית ביותר בלי להתחשב באדם, במקום או בזמן. עליו לנהוג בדרך שהיא הכי פחות בלתי מובנת. זוהי חובתו להתנגד בבירור ובגלוי לכל אדם שמנסה להטעות ולפגוע בעצמו ובאחרים על ידי תיאור מסולף של האמת בשל זדון או אף בשל אי-הבנה שבתום לב. זה אפשרי אם המזמר של הקירְתַן מוכן תמיד להשלים שאנשים חסרי דעת ייפגעו בו ועל-אף אי-הנוחות הנגרמת לו הוא יהיה מסוגל עדיין לרצות את טובת הפוגעים בו על-ידי אמירת האמת באופן החד משמעי ביותר. אם הוא ממאן או מפחד, משיקולי כבוד עצמי או אי-נוחות אישית, לזמר את הקירְתַן בכל הנסיבות, הוא אינו ראוי להיות מטיף של האמת המוחלטת.

ענווה מרמזת על התמסרות מוחלטת לאמת ואי-אהדה מוחלטת לאי-אמת. מי ששומר על העדפה כלשהי לאי-אמת אינו ראוי לזמר את הקירְתַן של הַרי. כל התרפסות לאי-אמת מנוגדת לעיקרון הענווה הנוצר מהתמסרות מוחלטת לאמת.

על מזמר את הקירְתַן של הַרי להימנע מכל אשר מוסווה כענווה בעולם הזה.

אם חסיד כלשהו של אי-אמת מתיימר להתנגד לשקריו של חסיד אחר, הוא יעשה זאת רק מתוך רשעות ולא מתוך אהבה לאמת. אין לבלבל את התנהלותו של מזמר הקירְתַן של הַרי עם התנהלותו של אדם כזה. אף אחד שהוא בעצמו בוּר לאמת, מסוגל או מוכן להפיג את הבורות של אחר באמצעות האמת. אין לבלבל את מזמר הקירְתַן של הַרי עם מותחי הביקורת והמצנזרים המרושעים של העולם הזה. אלה הם רוע ויהירות אשר גורמים לאנשים חומרניים למצוא פגם אצל שכניהם ולנסות לכפות על קורבנותיהם את האי-אמת שלהם בערמומיות ושקרנות. מותחי ביקורת כאלו וקורבנותיהם עלולים לא להבין, מסיבות הפכיות, את ההתנגדות המוצעת על ידי מטיף האמת לשניהם בכוונה להיטיב איתם.

רק המולכים שולל אחר הנאות העולם הזה נוקטים בשקר. בגלל שכולם רוצים להבטיח לעצמם את החלק המגיע לאריה ממְלאי ההנאות, המוגבל מעצם טבעו, מעורר הדבר מאבקים המוּנעים מזדון. השקר משמש כאמצעי נוח וראוי להשגת עושר ותהילה על ידי הונאת האחרים, ומשמש כדי למנוע מהם להבחין שרומו על חשבונם. זה ההתחלה והסוף של המאבק המהולל להישרדות ושיטותיו המומלצות על ידי דוגלי תורת ההתפתחות על בסיס ראיות ביולוגיות. לאלה שבטיפשותם מאוהבים באי-אמת בשל תאוותם שאינה יודעת שובע להנאות גשמיות שהאי-אמת מבטיחה לספק, כביכול, אין בהכרח סבלנות כלפי אלה שנראה כעומדים בדרך מימוש שאיפות בלתי אפשריות וטרגיות אלו.

זוהי ללא ספק רוח זדונית, תוצר תחרות שמניעיה חמדנות, שגורמת לאדם חומרני להציב את עצמו בתור מטיף מוסר לגבי ליקויי האחרים. התנהלות כזאת ראויה לגנאי. החוטא אינו חוטא פחות אם הוא ער לזה או לא כשהוא נוטל על עצמו את הגנת עקרון האמת כפי שהבנתו החוטאת גורמת לו להבין, ובוודאי שהוא ראוי לנזיפה על עזות המצח חסרת הבושה שלו.

שירות האמת
אלה שמשרתים את האמת בכל עת בכל חושיהם ואין להם כמיהה להבלים של העולם הזה הם תמיד חופשיים, בהכרח, מכל זדון תוצר התחרותיות החומרנית, ולכן, הם ראויים לנזוף באלו שעוסקים באופן פעיל בלפגוע בעצמם ובזולתם על ידי התנגדות לאמת או סילופה כדי שישיגו את פירות מדיניותם זו בצורת הנצחת מצב האומללות והבורות. הדרך בה עוסק המשרת של המורה הטוב על מנת למנוע את סילוף האמת היא חלק בלתי נפרד מהאמת עצמה. זה לא תמיד גורם להנאה לאותם מוּלכים שולל שמוחם נגוע ברגישות חולנית, וייתכן שהם יוקיעו זאת כמעשה זדוני, שהם מתורגלים בו היטב. אבל לדברי האמת מפיו של משרת נאמן ועניו של הַרי יש עוצמה כה מיטיבה, שכל מאמץ לדכא או לחסום אותו רק עוזר לאלו שאינם משוחדים, להבין את הצורך בהתמסרות מלאה לאמת המוחלטת כריפוי היחידי ממחלת החומרנות.

הענווה המופעלת בשירות החד משמעי של האמת בהכרח שונה איכותית מהדוגמה הסוטה הנהוגה על ידי אנשים ערמומיים של העולם הזה כדי להשיג את מטרותיהם החומרניות. למורים המתיימרים לענווה מדומה יש סיבה טובה לפחד מההטפות של משרתי הַרי שאחד מתפקידיהם הוא לחשוף את האפשרויות העצומות למעשי עוול בידי אלו שמשתמשים בהתנהגויות רוחניות שונות באופן מופקר למטרת האי-אמת.

    • בהקטיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתי (1874-1936) הוא המורה הרוחני של שרילה פרבהופאדה, מייסד תנועת הרא קרישנה במערב.
    • קירטן – נשיאת דברי הלל לאלוהים, במיוחד באמצעות זמרה בציבור של שמותיו.

 

 



מאמרים נוספים מאת שְׂרִילַה בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתי

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר