אני

יוגה של אהבה"מעולם לא היה זמן שבו אני לא הייתי, גם לא אתה וכל המלכים הללו; גם בעתיד לא יחדל איש מאיתנו להיות" (ב.ג. 2.12)

המשפט לעיל נאמר לארג'ונה, הלוחם הגדול של המַהָאבְּהָארַתַה. בראשית הבהגווד-גיטה מתואר כיצד ארג'ונה נקרע בין מחויבותו המשפחתית לבני דודיו רעי הלב שכפו עליו מלחמה, אף שלא רצה להילחם בהם, לבין מחויבותו להילחם נגדם למען הדהרמה.

דהרמה מתייחסת לטבע האדם כמו גם לחובות הנובעות מטבע זה. מימוש חובות אלו מסדירים את חייו החומריים ומקדמים את האדם רוחנית. מצוקתו של ארג'ונה נבעה מהתנגשות בין מחויבותו למשפחתו ומהדהרמה שלו. שניהם נבעו מתפיסה שגויה של האני. הוא החיל את האני על גופו ונפשו, למרות שאלו הם אך כסות חולפת, חיצונית וזרה לאני האמיתי. המחויבות של ארג'ונה לבני דודיו נבעה מהיותם התרחבות של הגוף שלו. באופן דומה, המחויבות של ארג'ונה להילחם על דהרמה נבעה מאופיו וטבעו החומרי, גם הם תולדה של הגוף שלו. כיוון שנוצר מצב בלתי אפשרי, שכפה עליו לוותר על מה שלא היה רוצה לוותר, גם לא מסוגל לוותר – על ה"אני" החומרי שלו שהתבטא בזיקתו למשפחתו או במחויבותו לדהרמה – ארג'ונה איבד את עשתונותיו. כתוצאה מאיבוד עשתונותיו ארג'ונה פנה לקרישנה לעזרה.

בראשית הוראותיו, קרישנה הצביע לארג'ונה על מקור הבלבול שלו (2.11): "בעודך מדבר מילות מלומדים אתה מקונן על שאינו ראוי לצער. החכם אינו מקונן על החי, גם לא על המת."

אתה מדבר כמלומד, מדבר דברי מוסר ומדבר על חובות דתיות, אך למעשה אין לך מושג מי אתה. ללא ידיעה זו, כל אמרותיך הדתיות והמוסריות הן לריק. אתה משתמש באלו כדי להתמודד עם החרדה של אובדן חיים, אך למעשה אתה לא קורא את המציאות. המציאות היא שבעל הגוף, האני, תמיד חי, והגוף, הבגד שעוטף את האני, משולל חיים לעד. מי שיודע זאת, פטור מחרדה.

הידע הראשון שקרישנה נותן בבהגווד-גיטה מתחיל עם שאלת ה"אני". הבנה נכונה של מי אני היא התשתית לכול התובנות הרוחניות. ללא הבנה זו, לא ניתן להשתחרר מאגואיזם, שזו הסיבה למה אנו סבוכים וסובלים בחיים, גם לא ניתן להגיע לשלמות החיים – אהבת אלוהים טהורה.

מי אני?
"עצמי" ו"אני" הינם שני מושגים קשורים. ה"עצמי" הוא הנשמה, ו"אני" זה תחושת העצמיות של הנשמה המודעת לעצמה. אם כן, תחושת האני קיימת בגלל התודעה הנובעת מהעצמי.

עצמי פירושו אָתְמַן בסנסקריט. אָתְמַן מתייחס לגוף, לנפש, לנשמה ולעצמי האוניברסאלי – לאלוהים. קרישנה מדבר על אָתְמַן נצחי. מוות או חידלון לא מתייחסים לעצמי האמיתי, גם העצמי האמיתי לא משתנה. בבהגווד-גיטה (2.16) נאמר: "יודעי האמת הסיקו כי חסר הממשות (הגוף החומרי) הוא בן חלוף, והנצחי (הנשמה) אינו משתנה. זאת הם הסיקו מלימוד טבעם של השניים."

פסוק זה מבסס עקרון חשוב – מה שנצחי אינו משתנה. ברור שהגוף והנפש משתנים, לכן יש להם התחלה וסוף. מכאן שקרישנה מתייחס בפסוק זה לא לנפש אלא לנשמה, למהות החיים.

האין הנשמה משתנה? לפי תורת היוגה, הנשמה היא האישיות האמיתית, ואילו הנפש היא אישיות שאולה, כבגד המולבש על הגוף, שמקבל את תבנית הגוף, אך אין הוא הגוף. האישיות הנפשית (שהיא מכלול של רגשות, מחשבות ורצונות) כל הזמן משתנה כפונקציה של הזמן ושלוש מידות הטבע, או כתוצאה מהמגע עם הסביבה. כמו האישיות החומרית, גם האישיות הנשמתית מורכבת מרגשות, רצונות ומחשבות, אך לא חומריים. כל אלו משתנים ללא הרף. מכאן, כיצד הנשמה לא משתנה?

הפסנתר מפיק צלילים, אך מהותו כפסנתר לא משתנה. באופן דומה, מהותה של הנשמה לא משתנה. שלא כנפש שמשתנה עם הזמן, ולכן לאורך זמן האישיות החומרית שלנו משתנה, לנשמה אישיות וזהות נצחית, לא משתנה. זו הסיבה שאנו חשים את עצמנו כבעלי עצמיות לא משתנה. מי שיתבונן בתוכו, ימצא בו "אני" שצופה על השינויים הגופניים והנפשיים שלו ולא משתנה על אף השינויים של אלה. תחושת אני לא משתנה זו מקורה בנשמה, בעצמי הנצחי. אם האני המתבונן לא משתנה לנוכח השינויים הגופניים והנפשיים, ניתן להסיק מזה שאין הוא מתייחס לגוף ולנפש, גם אינו תוצר של הגוף והנפש. מכאן המסקנה שישנו עצמי הנשגב לגוף ולנפש וישנה דואליות שלא ניתנת לרדוקציה בין הנשמה לבין הגוף והנפש.

דירוג בין עצמי לעצמי?
אדם במידת הטובות (ראה שלוש מידות הטבע) רואה עצמי אחד בכול הגופים השונים :"דע כי אותו ידע שבאמצעותו רואים את הטבע הרוחני האחד והבלתי נחלק שבכל ישויות החיים, אף שאלה נחלקות לצורות לאינספור, הוא ידע במידת הטובות." (ב.ג. 18.20).

מי ששרוי במידת הטובות, בתודעה חומרית, נוטה לראות אך עצמי אחד (טבע רוחני אחד) בכולם. אך מי ששרוי במישור הרוחני העליון לא רואה אך עצמי אחד, אלא מבדיל בין העצמי העליון, אלוהים, לו כולם כפופים, לבין העצמיים הכפופים (כלל הנשמות), כשלכל אחד ואחד יחסים נצחיים שונים עם האל. מכל מקום, אם הוא שרוי במידת הלהיטות, משמע שראייתו את העולם אינטרסנטית, הוא יטה להבדיל ולהפלות בין עצמי לעצמי על פי הגוף השונה "דע כי ידע שמבחין בסוגים שונים של ישויות חיים על-פי גופיהן השונים הוא במידת הלהיטות." (ב.ג. 18.21).

בגלל תפיסת "אני" ו"שלי" אנוכיים, הוא יחשיב עצמו לנעלה על כולם, והאחרים נחותים לו, מעצם מהותם הרוחנית. מידת הלהיטות פושה כיום בכול הדתות, לכן יש יהודים שחושבים עצמם לעליונים על כל העולם, יש דרוזים ששומרים על הסוד שהם העליונים, יש הודים שמאמינים שהם בני הגזע האָרי, העליון, והנאצים האמינו שהם הגזע העליון ולכן מותר להם להכרית את הנחותים מהם. כך, בגלל תפיסות רוחניות מעוותות הנובעות מאנוכיות, מתפתחות בשם הדת ומחוץ לדת תורות גזע שונות, שמרחיקות את האדם ממקורותיו הרוחניים האוטנטיים. אדם משוחרר מאשליה רואה את כול היצורים בעולם, שלא לדבר על בני-אדם, כשווים רוחנית. קרישנה מסביר זאת בבהגווד-גיטה (5.18): "בזכותו של ידע אמיתי, רואים החכמים הענווים בעין שווה בְּרָאהְמַנַּה מלומד ונעים הליכות, פרה, פיל, כלב, כמו גם את אוכל-הכלבים (חסר המעמד)."

פעם ניגשו למורי הרוחני מספר תלמידים שחורי עור, והתלוננו על תלמידים אחרים שמעליבים אותם בקוראם להם כושים. שרילה פרבהופאדה, המורה שלי, מייד ענה להם שאלו שעולבים בהם הם טיפשים, משום שהם רואים אותם כשחורים. אולם, הוא המשיך ואמר לתלמידיו, גם אתם טיפשים משום שגם אתם חושבים עצמכם לשחורים. אחרת לא הייתם נעלבים ונפגעים.

קרישנה לא מפלה בין אדם לאדם, גם לא בין טוב לרע, אולם מחשיב כנשמות מפותחות את אלה שמתמסרים לו באהבה. הוא אומר (ב.ג. 9.29): "איני מקנא באיש, גם איני נוטה לאיש; שווה אני לכול. אך מי שמשרתני במסירות הוא ידיד, הוא בי, וגם אני ידיד לו."

הבנה נכונה של ההבדל בין הגוף לעצמי הרוחני היא הצעד הראשון לעבר שחרור האנושות מהאנוכיות שפושה בה, ויצירת אחווה אמיתית בין כל בני האדם על בסיס קידמה רוחנית.

אלוהים כעצמי עליון
קרישנה מתגלה בבהגווד-גיטה כאלוהים אינדיבידואלי ולא כאיזה עקרון פילוסופי עלום. אלוהים הוא אינדיבידואל, גם האדם הוא אינדיבידואל, אולם בהבדל גדול אחד. זה מוסבר בספרות הוֵדית (שְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד 6.13): "אלוהים נצחי ויצורי החיים נצחיים. אלוהים מודע ויצורי החיים מודעים. אולם הוא האחד שכולם תלויים בו לסיפוק צרכיהם."

בספרות היוגה נאמר שאלוהים הוא המקור שהכול נובע ממנו, הכול תלוי בו והכול נשלט על-ידו. הוא האמת המוחלטת.
אלוהים, העצמי העליון, המקור לכל הנשמות, מבקש להיות מאושר. כיצד? באמצעות יחסים. מוסבר בספרות היוגה שאלוהים הוא האחד שברא את כל הסובבים ואת העולם, כדי לאפשר יחסי אהבה בינו ובין כל הברואים. בשרימד בהאגותם (2.9.33) מתואר מעמדו המוחלט של קרישנה, אלוהים, ביחס לעולם הנברא באופן מאוד ברור:

"ברהמה, זה אני, אישיות אלוה, אשר היה קיים לפני הבריאה, כאשר דבר לא היה מלבדי. הטבע החומרי, סיבת הבריאה, אף הוא לא היה. גם זה אשר אתה רואה עתה הינו אני, אישיות אלוה, ולאחר הכיליון, זה שיוותר, אף הוא יהיה אני, אישיות אלוה."

"אני" הוא העיקרון העליון, שכול המציאות – רוחנית כחומרית – נובעת ממנו וכפופה לו. זה מוסבר גם בבהגווד-גיטה (14.27): "אני הוא מקור הברהמן הבלתי אישי, שהוא בן אלמוות, בלתי מתכלה ונצחי, ומהווה מצב היסוד לאושר עילאי."

יש האומרים שברהמן הוא המציאות העליונה, וישנו אך אָתְמַן, או עצמי ("אני"), אחד. הם אומרים שכאשר האדם משתחרר מאשליה הוא מבין שברהמן ואָתְמַן הם אחד. גרסא זו נשללת בבהגווד-גיטה. כפי שפסוק זה מבאר, הברהמן, כמו כלל הנשמות, נובע מהאָתְמַן העליון, קרישנה. לפי הבהגווד-גיטה, הברהמן הוא האנרגיה של קרישנה, וכלל הנשמות הן בניו ובנותיו הנצחיים:

"ישויות החיים בעולם מותנה זה הנן חלקיקים נצחיים שלי" (ב.ג. 15.7).

נצחיות ומשמעות
נצחיות היא בסיס למשמעות. יחסים חולפים מלמדים על חוסר המשמעות של החיים, על חיים שמסתיימים בסבל. אולם יחסים נצחיים הם נקודת המוצא לערך, למשמעות לחיים. מי שלא יודע את טבעם הנצחי של החיים, עבורו החיים הם סבל שמסתיים בסבל – סוף רע הכול רע. מי שיודע את טבעם הנצחי של החיים, שמנצל את החיים לצמיחה רוחנית, עבורו החיים הם טובים ויהיו טובים – סוף טוב הכול טוב. אפילו את הקטעים הקשים של חייו הוא רואה כמחיר שיש לשלם כדי שייגמרו בטוב. כול דבר שאנו נקשרים אליו שאינו נצחי, כל מגוון היחסים שאנו יוצרים, יהוו מקור לסבל, בגלל שבעת המוות נצטרך להיפרד מהם. אולם אותם יחסים שאנו יוצרים במסגרת המסע הרוחני שלנו, כיוון שמשרתים את יחסינו הנצחיים עם האל, טיבעם שונה. הם חולקים עם הנצח, ולכן הם ברי משמעות נצחית, שמאפשרת התעלות מהסבל החולף.

זהות חומרית וזהות רוחנית, נצחית
מ"אתה לא הגוף הזה" משתמע שלכל אדם בעולמנו שני סוגי זהויות – זהות נצחית וזהות חולפת, חומרית. הזהות החומרית מבוססת על אגואיזם שמטרתו לשלוט ולהתענג על הטבע החומרי. הזהות הנצחית מבוססת על אהבה נטולת אגואיזם – אהבה ושירות לאלוהים ולכול ברואיו. במהותנו אנו בעלי זהות רוחנית נצחית, אך במצבנו הנוכחי זהותנו הרוחנית התכסתה, ואנו נמצאים במצב של שכחה.

כיצד התכסינו בתודעה חומרית, הזרה לטבענו הנצחי? אם, לנוכח יחסיה עם אלוהים, הנשמה הנצחית מפתחת פּוּרוּשַׁה בְּהָאוַה, או רצון להיות כאלוהים ולהתענג כמוהו, היא נקלעת למצב בלתי אפשרי. זאת משום שבמציאות אלוהים הוא העליון הנצחי, והיא לעולם כפופה לו ביחסי שירות. כדי בכל זאת לממש את רצונה הבלתי אפשרי, קרישנה יוצר מציאות וירטואלית ועוטף את הנשמה הזו בזהות כוזבת, באַהַנְקָארַה. תחת זהות כוזבת זו, נוצרת תחושה ש"אני הוא יוצר המציאות".

הנשמה העטופה בזהות כוזבת, מאבדת את הקשר האמיתי עם אלוהים ושוכחת את היותה כפופה לו. תחת מעטה הזהות הכוזבת הנשמה מאמינה שביכולתה להיות כאלוהים – להשתלט על הטבע החומרי ולהתענג עליו. עקב אמונה זו הנשמה מושפעת משלוש מידות הטבע החומרי, ואלו מעניקות לנשמה אישיות וגוף חומריים. אישיות וגוף חומריים אלו לכאורה מממשים את כמיהת הנשמה להיות כאלוהים, אך למעשה הופכים אותה למשועבדת לאנוכיות, לתאווה, לכעס ולהזיות גדלות. תחת הזהות הכוזבת הנשמה מתרחקת יותר ויותר מטבע האהבה שלה, ולכן זו סובלת יותר ויותר. ההוראה הראשונה של קרישנה – "אתה לא הגוף הזה" – מהווה את ראשית השיבה של הנשמה לטבעה המקורי, של שירות מסור לאל. כך היא שבה לטבעה הנצחי ומתנסה באושר הנובע מעצם טבעה, פועל יוצא של יחסיה עם אלוהים.

סיכום
הבנת ההבדל בין הגוף לנשמה היא נקודת המוצא לפתרון של מצוקות החיים הבסיסיות – חרדת המוות, שאלת הערך והמשמעות לחיים, והיכולת ליצור אושר אמיתי, נצחי, שאינו תלוי במציאות החיצונית, החולפת. הבנה נכונה של מציאות מאפשרת לפעול נכון בעולם, ופעולה נכונה המבוססת על ידע אמיתי, תביא אותנו לשלמות העליונה, גם לאושר העליון – שירות אוהב טהור לאלוהים.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

2 תגובות לפוסט "אני"

  • ההבדל בין גברים לנשים

    אלעד שטרן:

    איך, לאור השוויון הפנימי הרוחני הין כל הנשמות, משתלב התיאור מתוך מאמר אחר שגברים ונשים מגיבים בעוצמה שונה לתאווה בסביבתם? הרי אין גבריות ונשיות זהות חיצונית הקשורה לגוף?

    • גוּנָאוַתַר דָאס:

      השוויון המדובר עליו הוא במישור הרוחני. אולם אין שיוויון במישור הנפשי והגופני. גברים ונשים מגיבים לא בעוצמה שונה לתאווה, אלא באופן אחר, בהתאם לגופם החומרי. מכל מקום, מי שהשתחרר מההזדהות עם הגוף החומרי, לא כבול יותר להגיב לעולם כגבר או כאשה.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר