הדרת נשים

הדרת נשים

יוגה של אהבהכבר זמן מה אני עוקב אחר הנושא החם בשיח הציבורי הישראלי – הדרת נשים, או "הרחקת נשים מהמרחב הציבורי".

בוודות (הכתבים ההודיים העתיקים) נאמר שנשים הן כמו אש וגברים הם כמו חמאה. בשעה שחמאה באה במגע עם אש, היא נמסה. על פי דימוי זה, גברים שמתרועעים באופן לא נכון עם נשים, אש התאווה מתעצמת בהם, והם מאבדים את יכולת הריכוז והשלווה שלהם והופכים לחומרניים, כלומר, מתמקדים בחומר על חשבון התפתחותם הרוחנית.

פעמים רבות אדם חדל ללכת בדרכי הדת ומאבד אמונתו באלוהים עקב אש תאווה זו. על פניו נראה שהיחס לתאווה שונה בחברה החרדית לעומת החילונית. חרדים רבים נראים כתופסים את התאווה כאיום, ואף מתעבים אותה, בשעה שרבים מבין החילונים כמו מברכים עליה כסם שמעניק להם חיוניות.

בבהגווד-גיטה (3.37) התאווה נחשבת לאויב האנושות הגדול ביותר: "האל אמר: זו התאווה בלבד, ארג'ונה, אשר נולדת ממגע עם מידת הלהיטות ואחר הופכת לזעם. היא אויבו שטוף החטא והמשחית כול של עולם זה."

חברה שנתונה לתאווה, או ככול שהתאווה מתעצמת בה, כך חבריה יהיו יותר קשורים לגוף וצרכיו, אנוכיותם תגבר, ובהדרגה זו תדרדר אותם למידת הבערות. מבערות צומחים כל סוגי העוול הקיימים בחברה המודרנית, כולל הדתית.

על פניו נראה שהשיקולים של החרדים להדיר את הנשים מהמרחב הציבורי יש להם בסיס הגיוני. נשים הן מכשול בפני הגבר החרדי ללמוד בשלווה את תורתו.

הדרה בתנועת הרא קרישנה
גם בחברה המסורתית של הודו קיימת הדרה של נשים. בהודו יודעים שאשה צנועה ונאמנה לבעלה ומשפחתה הינה נכס שלא יסולא בפז למשפחה ולחברה ככלל.

שרילה פרבהופאדה, מייסד תנועת הרא קרישנה, הגיע למערב בשנות השישים כדי להנחיל למערביים את יסודות הבהקטי – שירות מסור ואוהב לאלוהים – כדרך לשיבה לעקרונות הדת המקוריים, לפתח אהבה לאלוהים, ובדרך זו להתעלות מעבר לכל מצוקות הקיום. הוא חפץ גם לבסס תרבות שתתמוך בדרך הבהקטי.

הוא בא מחברה שבה כיבדו מאוד את האשה, אך שמרו עליה מפני חשיפה מוגזמת במרחב הציבורי, כדי שלא תמשוך את תשומת הלב של גברים אחרים ותסיח את דעתם, אם במודע אם שלא במודע, גם לשמור עליה מצידם של גברים לא אחראיים, שלא יפתו אותה לוותר על צניעותה ונאמנותה לבעלה ומשפחתה, ולהיות כלי לצרכיהם האנוכיים.

בבואו למערב, שרילה פרבהופאדה שם לב שהמציאות המודרנית לא מאפשרת יותר הדרה של נשים כדרך המסורת ההודית. הוא הבין שבעידן המודרני, לא הדרה של נשים היא הפתרון, כי אם יציאתן למרחב הציבורי כאשר הן מחוברות כראוי לתרבות רוחנית ונאמנות לבעליהן ומשפחתן. זה יביא אותן להיות מסופקות בתוך עצמן, וכך צנועות ואמהיות כלפי הגברים ככלל.

שרילה פרבהופאדה נוכח שהדתות המודרניות, כמו יהדות, נצרות ואסלאם, מלמדות אומנם כללי מוסר ודת חשובים, אך אלה לא מספיקים כדי לחבר את האדם לאהבת אלוהים טהורה, שבלעדיה שום דת לא יכולה לעמוד בסחף של החיים המודרניים ולעמוד בתוצריו – תאוות שאין להן גבול, הזדקקויות, וכול שאר ההתמכרויות הנובעות מחיים שכאלה ומנמיכים את רוח האדם לחומרנית יותר.

אתה לא הגוף הזה
אדם שעוקב באופן נכון אחר הדרך הרוחנית, ומפתח אהבה לאלוהים, חדל בהדרגה להבדיל בין אדם לחברו על בסיס הגוף. במילים אחרות, הוא לא יראה אשה כאשה, אלא כנשמה רוחנית, גם אשה לא תראה גברים כגברים אלא כנשמות, ובכך מתמעט המתח בין המינים והשלכותיו על החברה.

תרגול בהקטי יוגה מתחיל משחרור מהגדרות גופניות. "אתה לא הגוף הזה" הינה נקודת המוצא של בהקטי יוגה.

ללא שחרור זה מהגדרות גופניות, דת אינה אלא מטריאליזם מוסווה, שלא יכול באמת לשחרר את האדם מכבלי התאווה. אדם הנתון לאשליה חומרית מזהה עצמו עם גופו ומגדיר עצמו על-פיו. אדם כזה מגדיר גם את האחר על פי גופו החומרי – כיהודי או כמוסלמי, כגבר או כאשה – ונמשך או נדחה מהם בהתאם לגופם החומרי. באופן זה אין ביכולתו לראות את המהות האנושית והרוחנית האוניברסאלית שבכל אדם ואדם, וחיבורם לאלוהים מעבר לכל הגדרה או זהות חומרית.

ללא ראיית האחר כישות רוחנית, לא ניתן למנוע את התאווה. אם אדם לא משוחרר מהגדרת זהות חיצונית חי בתרבות ששוללת את הסימפטומים של תאווה, זו תופיע באופן אחר, ממש כמו שאדם שחדל לעשן, אך לא מטפל בשורש הצורך בעישון, מתחיל באכילה אובססיווית.

תאווה ותיעוב
אין דבר פסול ברצונם של החרדים להגן עליהם מפני התאווה, בצורת הדרת נשים, כל עוד שזו לא הופכת לקיצונית. נהפוך הוא, יש להעריך הדרה שכזאת. אולם אני מאמין שמה שגורם למחאה בקרב שכבות רבות בציבור אינה הדרת הנשים, כי אם רגשות תיעוב של אחדים מהחרדים כלפי נשים, שהתבטאו (כפי שקראתי) ביריקה של אחד מהם על ילדה שלא הייתה לבושה עם גרביים ראויות. תיעוב שכזה מצביע על משיכה מעוותת לנשים.

התנהגות קיצונית כמו אלימות כלפי השונה, תיעוב נשים, שנאת האחר, חוסר סובלנות וכו', הם סימפטומים למשהו לא פתור באישיות. הציבור מצפה מאדם דתי שמקיים את דתו באופן רציני ונכון, לפתח תכונות של סָאדְהוּ: "מאפייניו [של סָאדְהוּ] הם סובלנות, חמלה, ואהדה לכלל החיים. הוא גם אינו רואה איש כאויב, הוא שליו, פועל בהתאם לכתבי הדת, ואישיותו כולה מוארת בידע רוחני." (שׂרימַד-בּהָאגַוַתַם 3.25.21)

אדם מפותח רוחנית לא מתעב, אלא יודע להתעלות, להכיל, לסלוח, לחמול ולעודד. בטוחני שהתייחסות כזאת מצד אנשי הדת לבעיית הלבוש הלא צנוע במרחב הציבורי תזכה להערכה בקרב החילונים המפותחים יותר, וזה ירומם את כלל האוכלוסייה.

נשים חזקות מהגברים
בתקופה המודרנית, נשים רבות הינן בעלות עוצמה לא פחותה מהגברים (תאווה מחלישה גברים ונשים כאחד, אך בסביבת התאווה, נשים חזקות יותר מהגברים). אם נדע לנתב עצמה נשית זאת באופן חיובי, נוכל למנוע תגובות קיצוניות לבעיה זו בקרב שני המגזרים – החרדים והחילונים, ולהשתמש בעצמה זו להעשיר את החברה.
לפי העקרונות של תנועת הרא קרישנה, אם יחנכו את הנשים כראוי בטכניקות של בהקטי יוגה, ביוגה של שירות מסור לאלוהים, הן תוכלנה לא רק להשתחרר מתאווה בעצמן, אלא גם למתן את התאווה במרחב הציבורי.

נשים מתקדמות בבהקטי יוגה תשאפנה לא להתבלט בפני גברים שלא לצורך, כאקט של חמלה כלפיהם.

נשים שהן צנועות, אמהיות, ומעל לכל, מקור לאינספירציה רוחנית, תרומתן לחברה בריאה, לא רק בתחום המשפחה, לא תסולא בפז.

הפתרון לתאווה
הפתרון האולטימטיבי לבעיית התאווה הוא חיבור אמיתי לאלוהים. בחיבור זה, אנו מקבלים שאלוהים הוא ה"גבר" העליון, משמע שהוא השליט העליון והכול נועד לסיפוקו, וכולנו – בין אם אנו בגוף גבר או אשה – נשיים כלפיו, או משרתים אוהבים שנועדנו לספק אותו.

רק כאשר אדם מקדיש עצמו לספק את אלוהים, ביכולתו להיות מסופק לחלוטין בתוכו. זה עקרון היסוד של בהקטי יוגה. בתודעה שכזו, אנחנו משתחררים מתודעה אנוכית, גברתנית, משמע, תודעה שבה אנו חפצים לאכוף את הזולת להשתמש בו לצרכינו האנוכיים.

איננו מבקשים עוד להתענג או לשלוט על הזולת לסיפוק האגו שלנו, אלא, כמשרתיו האוהבים של האל, אנו מתייחסים לכל – בין אם נשים, בין אם גברים, בין אם בגוף יהודי או בגוף ערבי, בין אם בגוף בעל חיים או בצמחים – כיצירי אלוהים, ושהדרך לספקו היא, בין השאר, לשרת גם אותם ולעזור להם לצמוח אליו. רק בתודעה כזאת ניתן בסופו של דבר להתגבר על האגו החומרי, מקור וסיבת התאווה, גם ליצור חברה בריאה יותר, נטולת אובססיות מיניות.

אדם הצועד בדרך הבהקטי לא מחשיב עצמו חופשי עדיין מתאווה, ומודע לאפשרות של חולשה זמנית בדרכו לשלמות, בדרך לחופש מוחלט מתאווה. לכן הוא נזהר מלהתרועע עם נשים, גם נשים נזהרות להתרועע עם גברים, אלא במסגרת השירות לאל. רק במסגרת כזאת מתרגל הבהקטי מוגן בידי האל מפני התאווה, שהינה, כפי שמצאנו בבהגווד-גיטה, האויב מספר אחד של החיים הרוחניים.

בריאה אלוהית מושלמת
הבריאה האלוהית היא מושלמת. אין דבר בבריאה הזו שבמהותו הינו שלילי, או שראוי לתיעוב. כל דבר הוא יציר האל, ולכן חיובי מעצם מהותו. אם מתייחסים אליו כיאות, ניתן להפיק ממנו ברכה רבה.

אי-צניעות אינה לכן סיבה לתיעוב, אלא להתייחסות נכונה. עבור אדם שרציני להגיע לאל, אפילו מפגש עם אי-צניעות יכול להוות קטליזטור לבחינת מצב הלב שלו, לדחיפה לתרגול יותר עמוק, ולרגשות חמלה על הלא צנוע.

תאווה מינית קיימת קודם כל בלב שלנו; אשה היא אך קטליזטור לתאווה זאת. אפילו בובה או צל של אשה יכולים לסובב ראשו של אדם שנתון לאובססיה של תאווה.

בלי לטפל בשרשי התאווה בתוך ליבנו, כל התרגול הדתי או הרוחני חסרי ערך. במקום להצביע רק על נשים כבעיה (או על החילוניים או הגויים כבעיה), אולי הגיע הזמן לשאול לגבי טיב התרגול הדתי שיוצר ציבור של אנשים, שעל אף תרגולם האדוק, נתון כל כך לתאווה, תיעוב, שנאה, גזענות וחוסר סובלנות.

לבסוף, חברה שניחנת בחכמה אמיתית תדע להשתמש באנרגיה העצומה של הנשים לא רק כדי להביא ילדים לעולם, כי אם גם לרומם את העולם רוחנית, בשוויון מלא כמו הגברים, ובו זמנית תדע כיצד למנוע מהגברים, החמאה, להתמוסס באש התאווה.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

7 תגובות לפוסט "הדרת נשים"

  • נשים באיסקון

    אלעד שטרן:

    שמעתי שבחברה העולמית לפיתוח תודעת קרישנה מומלץ לדבקים שלא להתרועע עם נשים חומרניות. עם זאת, הנשים בתנועה אינן מהוות בעייה, משום שהן מלאכיות, כך אמר פרבהופאדה. מה דעתך על השוני בין איסקון והחברה החרדית, כאשר במקרה הראשון הנשים הן צנועות ואינן מעודדות את תאוות הגברים, ולכן אינן מודרות פיזית, ואילו במקרה השני, של החברה החרדית, לא ניתנה הארה רוחנית דרך תרגול יוגה, ומכאן שהנשים מהוות מכשול לצמיחה הרוחנית של הגברים?

    • גוּנָאוַתַר דָאס:

      בתנועת הרא קרישנה משתדלים לא להתרועע עם אנשים חומרניים, בין אם הם גברים או נשים. זהו עקרון רוחני בסיסי – להתרועע עם אנשים שכמהים להתקדם רוחנית, ולהמנע מלהתרועע עם אנשים שלא חפצים באלוהים, או אף עויינים את הדרך הרוחנית. זה תנאי להתקדמות רוחנית. אולם אין מניעה להתרועע איתם אם זה במסגרת תפקידם בבהקטי יוגה, או במסגרת יחסים מוסדרים (כמו יחסי משפחה). אפילו אם דבק מתרועע עם "אשה מלאכית" בתנועת הרא קרישנה שלא במסגרת השירות שלו, התרועעות שכזאת עלולה לעורר את התאווה בליבו ולהסיט אותו מהדרך הרוחנית. "אשה מלאכית" אמיתית היא דבקה מתקדמת, שליבה מלא באהבה לאלוהים. אין לראות אותה יותר כאשה, אלא כנציגה של אלוהים, והתרועעות איתה על בסיס רוחני מקדמת ביותר.
      בתוך איסקון, או תנועת הרא קרישנה, יש נשים צנועות ויש שאינן כה צנועות. כך גם בחברה החרדית. לצורך זה אין הבדל בין חברה זו או אחרת. מכל מקום, הטענה במאמר היא שרק מי שמתחבר לאהבת אלוהים משתחרר פנימית מתאווה. אך מי שלא מחובר באהבה לאל, רק להגן על עצמו באמצעות הדרה לא תפתור באמת את בעיית התאווה הרוחשת בליבו. הדרה חיצונית ללא טעם רוחני גבוה יותר לא פותרת את הבעיה של יחסי גברים נשים, אולי גם מגבירה ומקצינה אותה.
      נשים לא מהוות מכשול לצמיחה רוחנית אלא למי שמתאווה להתענג עליהן ומתרועע איתן באופן לא לגיטימי. אם אשה מקדישה עצמה לשירות האל, ולא רואים אותה כאובייקט מיני, היא יכולה להוסיף רבות לאווירה הרוחנית והרגשית, אווירה שחיונית ליצירת חברה מאוזנת ורוחנית. נשים כאלה הן נכס חשוב ביותר לחברה.

  • אינדו:

    תודה רבה על המאמר הזה, דברייך מחזקים.

  • הדרת נשים

    שלום גונאותרדאס
    קראתי בעניין את הכתבה שלך, ולמרות שחלק מהדברים רחוקים מתפיסת עולמי ואינני מתחבר אליהם, עדיין מצאתי בהם אמירות בעלות אופי ערכי אוניברסלי איתן יכולתי להזהות בנקל, כמו "חברה שנתונה לתאווה, או ככול שהתאווה מתעצמת בה, כך חבריה יהיו יותר קשורים לגוף וצרכיו, אנוכיותם תגבר"
    יחד עם זאת, נותרו בי שאלות אחדות שיתכן ונובעות מכך שלא ירדתי לסוף דעתך, ולכן אשמח לתגובתך.
    א) "התנהגות קיצונית כמו אלימות כלפי השונה, תיעוב נשים, שנאת האחר, חוסר סובלנות וכו', הם סימפטומים למשהו לא פתור באישיות." למה יש לתלות את ההתנהגות הקיצונית כלפי האחר כנובעת מ"משהו לא פתור אישית"? לא פשוט יותר לתלות אותה בתהליך חינוכי לקוי, שבו מוטמעים ערכים מעוותים המביאים לחוסר סובלנות אל השונה? ההקביעה שמדובר בבעיה אישית מצביעה על קושי אינהרנטי בניסיון לתקן את המציאות, שכן יש צורך לטפל בכל אחד מהלוקים בבעיה, ונקל להבין כי זו גישה לא מציאותית להתמודדות עמה. לעומת זאת, ע"י תהליך חינוכי של האוכלוסיה באמצעות מוסדות החינוך, יתכן וניתן יהיה להגיע למספרים גדולים של ילדים ולהטמיע בהם עולם ערכים שרואה בכל בן אנוש כמי שנברא "בצלם אלוהים".
    ב) "בטוחני שהתייחסות כזאת מצד אנשי הדת לבעיית הלבוש הלא צנוע במרחב הציבורי תזכה להערכה בקרב החילונים המפותחים יותר, וזה ירומם את כלל האוכלוסייה." למה הכוונה ב"חילונים מפותחים יותר"?
    ג) "אנו מקבלים שאלוהים הוא ה"גבר" העליון" למה דווקא זהות זכרית? למה לא זהות נקבית (שכינה למשל)? האם אין כאן ראייה קלסית של הגבר כמקור הסמכות, החוכמה והכח שממנה מתחילה התפיסה הרואה באשה יצור נחות?
    ד) איננו מבקשים עוד להתענג או לשלוט על הזולת לסיפוק האגו שלנו" אני חולק לחלוטין על התפיסה שהרצון להתענג הוא בהכרח סיפוק האגו שלנו, שכן אם לא מדובר בכפייה כוחנית או הפעלת לחץ נפשי, הרי ניתן לראות בו גם חלק מתהליך של נתינה, שיתוף, ויתור והתחלקות, שהם ביטוי עליון לשיוויון, חברות, מסירות ודאגה שהן, לתפיסתי, ביטוי כן לגישה לא אנוכית אל הזולת.

    • גוּנָאוַתַר דָאס:

      תודה על השאלות המעמיקות.
      א. נמשיל חינוך לסיר לחץ. אם האש לא חמה מדי, האדים החמים נשמרים בתוך הסיר. אולם אם האש חמה מדי, האדים מתגברים על הלחץ ופורץ קיטור. באופן דומה, חינוך חברתי מועיל כל עוד שהאדם לא ניצב בפני לחצים פנימיים חזקים מדי. לחצים פנימיים, לפי תורת הבְּהַקְתי, נוצרים כאשר אין חינוך לאהבת אלוהים. במצב זה האהבה המקורית של הנשמה לאלוהים הופכת לתאווה. אדם נחשב ל"לא פתור" באופן כללי כאשר אין הוא מתקדם בדרך האהבה לאלוהים. במצב זה הוא נתון לאנוכיות ולתאוות הנובעות ממנה. אדם נחשב ל"לא פתור" באופן אישי, כאשר לחצי האגו, בדמות תאווה, קנאה, גאוותנות וכו', גוברים מעבר למידה מסוימת (מתבססים במידת הבערות ומתגלים כאובססיות) ומתגברים על כל שיקול דעת הומאני או כל חינוך זה או אחר. חינוך אמיתי הוא חינוך לאהבת אלוהים. כל המידות הטובות קיימות אוטומאטית באדם שכזה, בין אם הוא "מחונך" או לאו. זאת משום שאדם המפתח אהבה לאלוהים משולל אנוכיות, ומטבעו רואה את האחר כמישהו וחפץ בטובתו. אדם הנתון לאנוכיות גסה יתקשה להתחשב באחר אפילו שקיבל את החינוך הערכי ביותר. זאת משום שהוא יהיה שקוע במצוקותיו ויראה את האחר, או העולם, כסיבה למצוקות אלו, וייטור לו טינה.
      התפקיד העליון של כל דת הוא לפתח באדם אהבה לאלוהים כמטרה האולטימטיבית לחיים, מטרה שבעטייה האדם מוותר על התאווה. במצב זה התנהגותו החברתית של האדם היא לדוגמא. התפקיד המשני של דת זה לצמצמם את יצר האדם (אל תגנוב, אל תרצח, אל תנאף). אם דת לא מחברת את האדם לאהבת אלוהים, חסידיה לא יוכלו לאורך זמן להתגבר על לחצי האגו והתאווה הרוחשים בתוכם. מן הסתם, לחצים אלו יתבטאו במיני התנהגויות קיצוניות. התנהגות קיצונית מיוחסת לפרט, אך אם ציבור שלם נתון לתרבות דתית שלא מחנכת לאהבת אלוהים אמיתית, נמצא ציבור דתי שלם המתנהג באופן קיצוני.

      ב. בין אלו שעזבו את הדת וכלליה יש שמנצלים את החופש מכללים דתיים להתנהגות וולגרית, ויש שמבקשים להתעלות למישור אנושי גבוה יותר, מישור שבו אין להם צורך יותר בכללים כמו "אל תנאף" וכולי. אנשים שכאלה נחשבים בעיניי לחילונים מפותחים (ראה "האבולוציה האנושית")

      ג. על פי פילוסופית הבהקתי, אלוהים הוא הגבר היחידי, וכולנו, בין אם גברים או נשים, נשיים כלפיו. זכריות לא מתייחסת כאן לגוף של גברים או נשים. בתור גברים או נשים, ביכולתנו לבחור בין להיות בעלי מנטאליות של אדונים, כאלוהים, על האחר, או משרתים אוהבים, של האחר. אהבה מטבעה היא שירות לאחר. מכאן שאהבה היא מטבע נשי. שליטה על האחר היא מטבע גברי. אשה שמנסה להשתלט על הגבר שלה, היא גברית כלפיו, וגבר שמשרת את אשתו באהבה, הוא נשי כלפיה. אשה יכולה להיות נשית (מלשון מניפולטיבית) או אמהית. באופן דומה, גבר יכול להיות גברי (כצייד נשים) או אבהי. נשיות וגבריות כאלה הם מטבע שולט ומתענג, ועומדים לרועץ בדרך ליחסי אהבה. אך במיוחד אלו מונעים מאיתנו יחסים עם אלוהים. זאת משום שבהלך רוח כזה אנו רוצים להיות כאלוהים ומקנאים בו.

      ד. הרצון להתענג על הזולת, משמע להשתמש בו כמשהו לצרכי, מטרתו ללא ספק סיפוק האגו שלנו. לאור רצון או צורך זה, האין אנו מענגים את הזולת כדי שזה יספק את צרכינו האנוכיים? אולם אם אתה יוצר יחסים המבוססים על חיבה והזנה, ומבטא את חיבתך והערכתך לאחר דרך מגע גופני, אין בזה בהכרח אנוכיות ואין זה פסול; כפי שאתה אומר, מעשה זה הוא חלק מנתינה, שיתוף, ויתור והתחלקות, וללא ספק חלק בלתי נפרד מיחסי אהבה. ממש כמו יחסי אב ובן. כאשר אתה מלטף את בנך, אתה לא מבקש להתענג עליו, אלא לחלוק לו מחיבתך, להעריך ולעודד אותו בדרכו. זה מגע בריא. אך בשעה שאתה מענג, גופנית או נפשית, את הזולת, אם עונג זה לא מתבצע במסגרת יחסי חיבה נכונים, עונג זה עלול לפתח בו את אש התאווה, שתגרום להגברת האנוכיות בו. אנוכיות זאת היא אויבת היחסים וגורמת לעיתים למשיכה לבן הזוג, לעיתים לדחייתו, ומקשה לכן על יחסים עמוקים באמת. מכאן שעונג שכזה לא מוסיף לשוויון, חברות, מסירות ודאגה לאחר.

  • הדרת נשים

    גרשון:

    תודה על המאמר העוסק באקטואליה "כאן ועכשיו" !
    נקודה לליבון נוסף לפחות עבורי: האדפטציה שעשה פרבהופאד לנושא הדרת נשים במערב, כלומר, הבנה מעמיקה יותר של מהות ההופעה הנשית "ברחוב" המערבי.

    גרשון

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר