כרוניקה של כלכלת רצח פרות – חלק II

כרוניקה של כלכלת רצח פרות – חלק II

לקריאת חלק I

החל מ-1840 בקירוב, החקלאות האמריקאית הפכה ליותר ויותר ממורכזת. ההחלפה של שוורים בסוסים אפשרה לאנשים לעבור לערים ולעבוד בבתי חרושת. תושבי העיר החדשים הפכו כעת לצרכני התוצרת שהם בעצמם פעם גידלו.

טוחן הכפר, ואבני הרחיים שהונעו בכוח שוורים, פינו את מקומם למטחנות אוטומטיות בערי המערב התיכון הגדולות בארה"ב. ככל שמטחנות האזור החלו למכור תוצרי לוואי חזרה לחקלאים, להאבסת בקר לבשר הן וחברות הגרעינים רק המשיכו להתעשר. משקיעי שיקגו אפילו החלו להמר על מחירי הגרעינים.1

שיפורים בייצור הברזל סייעו בהתפתחות מערכת הרכבות, וקרונות מסע מקוררים עזרו לבתי מטבחיים להתפתח במקומות כמו שיקגו, סנט לואיס וקנזס סיטי. עם תחילתה של המאה העשרים, רווחים משחיטת בקר נסקו. אורזי בשר שינעו מיליוני קילוגרמים של מוצרי בשר בקר בייצוא ימי לאירופה.2 אך על הכוח המניע העיקרי לשחיטת בקר היה עדיין להופיע – הטרקטור.

הפריצה הגדולה של הטרקטורים התרחשה במלה"ע הראשונה, כשחקלאים מארה"ב שלחו בדרך הים יותר מ-1.5 מיליון בהמות משא לאירופה עבור הצבא. כדי לקנות טרקטורים שיחליפו בהמות משא אלו, חקלאים לקחו הלוואות גדולות אשר סיכנו את אדמותיהם.3 בשני העשורים לאחר מכן, "בנזין החליף שיבולת-שועל בתור ה"דלק" העיקרי לפעולות חקלאיות, ושיחרר מילוני אקרים נוספים של אדמות גרעינים לגידולי שיווק ("cash crops")".4

עם המרצת יבולים בעזרת דשנים כימיים וזני כלאיים, חקלאים החלו להשתמש ביותר אדמה לגידולי רווח. תוצרת הגרעינים זינקה בעלייה של 50% או יותר. מה עושים עם כל התוצרת הזו?

זמינותם המיידית של מאגרים בלתי נדלים כביכול של תירס זול עזרה להפוך את ארצות הברית לאומה של אוכלי סטייק… הפרים היו באמת 'עור מפוטם בתירס'. במובן מסוים, זה היה ועודנו שימוש בזבזני של דגן… אבל היו לאמריקה המון גרעינים, ומערכת מזון בצמיחה שאיפשרה – וכלכלית אפילו הצריכה – מעבר של כמה שיותר גרעינים דרך בקר.5

אבל החקלאים האמריקאים עדיין גידלו יותר גרעינים ממה שאמריקה או שווקי הייצוא יכלו לקלוט. כשהתחילה ירידת מחירים, משרד החקלאות האמריקאי (USDA) היה בבעיה: הוא היה צריך לשלם סובסידיות עצומות כדי להגן על החקלאים – ואז לשלם על אכסון התוצרת העודפת. בינתיים, פירמות הגרעינים החלו לסבול מירידות רווחים. מה היה ניתן לעשות?

עבור האסטרטגים של ה-USDA, [ביחד עם] קרגיל וקונטיננטל [שתי פירמות גרעינים בקנה מידה בין-לאומי רחב], הפתרון לעודף ההיצע היה מובן מאליו. היה זה לגרום לאנשים במדינות אחרות לאכול כפי שהאמריקאים אוכלים. כלכלה גלובלית בה מילוני אוכלי אורז באסיה הומרו לצריכת לחם חיטה טיפלה בעודפי החיטה הבלתי נגמרים של ארה"ב. ומערכת מזון בה מדינות עשירות קנו תירס אמריקאי ופולי סויה בביליוני דולרים כדי לפטם את הבקר, החזירים והעופות שלהם כל שנה, סייעה לאמריקה לאזן בין תשלומים ומסחר.6

ב-1954 התקבלה בארה"ב הצעת חוק, Public Law 480, לפיה ניתן להיפטר מעודפי ייצור (גרעינים) על ידי הפיכתם לסיוע בינלאומי. תחת חוק זה, דוד סם הציע למבחר מדינות הלוואות לטווח ארוך, בריבית נמוכה, עימן ניתן לקנות גרעינים. במדינות מתפתחות רבות, זה גרם לאנשים להתחיל לאכול חיטה אמריקאית במקום אורז ודוחן שגודלו מקומית.
במדינות מתועשות חדשות, P.L. 480 הכניס בשר לצלחות מעמד הביניים.

עד 1956, אמריקה ייצאה עם P.L. 480 חצי מתפוקתה של 295 מיליון בושלים של דגני האבסה.7 ואחרי 1962, הגנה על חקלאים אירופאים, וכך הגרעינים היחידים כמעט שאמריקה יכלה לייצא לאירופה היו גרעיני מספוא, במיוחד פולי סויה.

גרעיני מספוא מכרו יותר מגרעיני מזון. "חיות משק, במקום אנשים, הפכו לשוק העיקרי עבור גרעינים אמריקאים, ופולי סויה ותירס דורגו ביחד עם מטוסי סילון ומחשבים בתור מוצרי הייצוא העיקריים של ארה"ב."8

מחוץ לאמריקה, היכן שהכנסות האנשים עלו, הם רצו יותר בשר. "בין שנות ה-50 המאוחרות ו-1983, כמות ייצור הבשר העולמית (בנפח) גדלה פי שתיים וחצי פעמים."9 מעט יותר מחצי הגדילה הגיעה מבשר עוף וחזיר, אולם המטרה באופן מובהק הייתה לאכול כמו באמריקה – וזה אמר לאכול בשר בקר.

שרילה פרבהופאדה מציין, "החברה המודרנית מבוססת על רציחת חיות".10 ההיסטוריה, למעשה, מצביעה על תמונה מעוררת חלחלה: הפרה הקדושה נשחטה עבור הדולר הקדוש.

לטווח הקצר, נדמה היה שה-USDA וחברות הגרעינים הגדולות הצליחו לפתור את בעיותיהן. אך בטווח הארוך, התוצאות היו הורסניות, ובהן ידון המאמר הבא בסדרה זו.

 


[1]Robert West Howard, The Vanishing Land (Villard Books, 1985), p. 129.
[2]John Schlebecker, Whereby We Thrive (Iowa State University Press, 1975), pp. 80–81, 157–158.
[3]Howard, op cit, p. 159–160.
[4]Dan Morgan, Merchants of Grain (Viking Press, 1979), p. 98.
[5]Ibid., p. 99.
[6]Ibid., p. 99.
[7]Harry Fornari, Bread Upon the Waters (Aurora Publishers, Inc., 1973), p. 118.
[8]Morgan, op. cit., p. 139.
[9]Phillip Raikes (Catholic Institute for International Relations, 1988), p. 128.
[10]Śrīmad-Bhāgavatam 4.27.11, purport.


מאמרים נוספים מאת הרא קרישנה דאסי

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר