קארמה – האם הגורל הוא עיוור?

קארמה – האם הגורל הוא עיוור?

המושג קארמה (Karma) הוא מונח מפורסם, ומהווה אבן יסוד בחשיבה ההודית. לרוב נתפש המושג, שלא בצדק, כפאטאליזם. בפרק זה נדון בעיקרון הקארמה הגורס כי כל פעולה גוררת בהכרח תגובה עתידית, ברצונו החופשי של האדם וביכולתו להשפיע על מהלך חייו, ובשילוב שבין שניהם.

המילה הסנסקריטית קארמה נגזרת מהשורש "קרי" (Kri), שפירושו לברוא או לעשות. משמעות המילה היא "פעולה" או "גורל". קיים קשר בין עשייה לבין גורל בכך שהעשייה גוררת בעקבותיה גורל מסוים. חוק הקארמה הבסיסי הוא, שכל פעולה שמבצע האדם גוררת אחריה תגובה. ישנן תגובות מיידיות, וישנן תגובות המגיעות רק בתקופות חיים עתידיות. לדוגמא, אדם מסוים בזבז מזון רב. כתגובה על כך, בלידתו הבאה הוא נולד במצב, שבו עליו לסבול חרפת רעב. זהו העיקרון הבסיסי והפשוט של הקארמה – תגובה על כל פעולה. הדוגמא שהובאה תיארה פעולה שלילית, שגררה אחריה תגובה שלילית. הבה נבחן דוגמה חיובית: אדם מסוים מרבה לתת צדקה לנצרכים. כתגובה על כך, בחייו הבאים נולד הוא למשפחה עשירה וחי כשהוא מוקף בעושר רב.

קבלת עיקרון הקארמה אינה שוללת רצון ובחירה חופשיים. בכל מצב יכול האדם לבחור את דרכו בין האפשרויות השונות הנקרות בפניו. עם זאת, ברגע שבחר את צעדו, הוא אינו יכול להימנע מלקבל את התגובה למעשהו. זו נכפית עליו, לטוב ולרע. התגובה מביאה אותו למצב עתידי מסוים. במצב החדש שוב יכול האדם לבחור בין אפשרויות שונות, ובחירתו תגרום לו לתגובות נוספות. זהו הקשר בין העשייה לבין גורלו של האדם. אם זאת, גם במצב החדש, שבו נמצא האדם עקב מעשיו בעבר, יש בידו בחירה בין מעשים שונים, שיקבעו את גורלו העתידי. מכאן, שהאדם הוא אדריכל לגורלו, ואין גורלו נכפה עליו בידי ההשגחה העליונה באופן שרירותי. מסקנה אחרת המשתמעת מכך היא, שהאדם, והוא עצמו בלבד, אחראי למצבו. דוגמא הממחישה את חיי האדם, היא תהליך הבישול. כשם שבבישול מצרכים שונים ותבלינים שונים יוצרים מאכל חדש בעל טעם מסוים, כך גם בחיים: מעשים שונים יוצרים תגובות שונות המבשילות למצב מסוים, הפוקד את האדם.

עיקרון הקארמה הוא תשובה שמציעה המחשבה ההודית לשאלת "צדיק ורע לו – רשע וטוב לו". התשובה ההודית לבעיה היא כי הצדיק סובל עקב מעשה רע שביצע בעבר, ואילו הרשע נהנה כתוצאה ממעשים טובים שביצע אף הוא בעבר. העבר עשוי להיות , כמובן, חיים קודמים או גלגול קודם. עיקרון הקארמה מפנה מעין מראה אל מול האדם, ומביא אותו להתבונן בעצמו ובמעשיו דרך תוצאותיהם. אדם רע אמור לסבול רוע, וכך יוכל להבין מהו הרוע אותו הוא גורם לאחרים. במידה ולא יבין, וימשיך לגרום סבל לאחרים, יגבר סבלו עד שלבסוף, ובתפישה ההודית הסוף עשוי לבא אחרי תקופות חיים רבות, יבין. כאן אנו פוגשים תפישה כי הקיום מהווה מעין בית ספר בו מתחנכות הישויות החיות, הנשמות , להגיע לידי תיקון עצמי. חוקי הקארמה הנוקשים מעודדים אדם למצוינות בכך ששכרו מובטח לו, לטוב ולרע, בכל פעולה אותה הוא יעשה. לכן ישתדל להימנע מרע ולעשות טוב, ביודעו כי הטוב הוא לטובתו והרע הוא לרעתו.

שאלה העולה בהקשר זה, היא מיהו העד הרואה את כל פעולותיו של האדם, השופט אותו, והמבצע את השיפוט, בכך שהוא כופה על האדם את התגשמות התגובה לפעולותיו? תשובה מרכזית לכך היא האל ימה (Yama), אל המוות הנמצא בכל מקום, רואה הכל, והמרסן את העושים רע. תשובה אחרת היא נשמת העל, ה-Paramatman שהוא התגלות האל הנמצא בלבו של כל אחד. משל אופנישדי מתאר שתי ציפורים הישובות על אותו ענף עץ: ציפור אחת טועמת מפירותיו של העץ, פירות טובים ורעים, ואילו הציפור השניה איננה טועמת, אלא מנסה להדריך את חברתה, הציפור הראשונה, כיצד לנטוש את העץ. הנשמה הרוחנית האינדיבידואלית משולה לציפור הראשונה. היא יושבת על עץ הגוף, וטועמת מהפירות הטובים והרעים שבקיום. נשמת העל משולה לציפור השנייה. היא מצויה בגוף, אך איננה מעוניינת ליהנות מפירות הקיום, אלא נמצאת שם כחברה המנסה לתקן את דרכי חברתה, ובו בזמן עדה לכל מעשיה.

מעשים היוצרים קארמה טובה, על פי הוודות הם: נתינת צדקה, סגידה לאלים, שירות הציבור כחפירת בארות מים ונטיעת עצים בצידי הדרכים, ביצוע קורבנות וסיגופים שונים, לימוד הכתובים ועוד. מעשים אלה עוזרים לאדם לשפר את מצבו בחיים אלה ובבאים, כך שיוכל להיוולד במשפחה מיוחסת, להיות עשיר, מלומד, יפה, או להגיע לכוכבי עדן, שם יוכל ליהנות הנאה שמימית.

מעשים היוצרים קארמה רעה, על פי הוודות הם: הריגת חיות ואכילת בשרן ובמיוחד פרות ושוורים, חיי מין חופשיים ובלתי מרוסנים, שימוש בסמים ומסממים שונים, הימורים ופעולות שונות הכוללות אלימות בלתי מוצדקת כלפי ישויות חיים שונות. מעשים אלה נחשבים ככובלים את הנשמה ומדרדרים את האדם לכוכבים הנמוכים, שם עליו לסבול סבל מסוגים שונים. לפעמים מדרדר האדם לחיי חיה וסובל בדרך זו. לדוגמא, תיאור בו הורג חיות נשחט בחייו הבאים על ידי החיות ששחט, והפעם אוכלות הן את בשרו. כמובן שכאן מצוייה הצדקת רעיון הצמחונות ואכן, ההינדואיזם האורתודוכסי הוא צמחוני.

כדי להמחיש את הנושא, אביא דוגמא אחת ושני סיפורים מסורתיים. הדוגמא באה לעמוד על האיזון שבין הגזירה הקדומה, או הגורל שנכפה על האדם עקב מעשיו בעבר, מול עיקרון הבחירה החופשית, בעיה תיאולוגית ידועה. בדוגמה שלפנינו קונה האדם כרטיס טיסה ועולה למטוס. מרגע שהמטוס המריא לא יוכל האדם לעזוב אותו למשך מספר שעות, עד שיגיע ליעדו. ניתן לראות מצב זה כגורל שנכפה עליו עקב מעשה שעשה בעבר, שהוא קניית הכרטיס והעלייה למטוס. עם זאת, לא נשלל ממנו החופש לחלוטין. למרות שאין לו ברירה אלא להישאר במטוס עד שיגיע ליעדו, הוא יכול לנצל את מעט החופש שיש לו במצב זה למעשים שונים, שיקבעו את עתידו לאחר שתסתיים הטיסה. הוא יכול לפתוח בשיחה עם איש העסקים היושב לצידו, ולתכנן פעילות עסקית שתביא לו כסף רב בעתיד. הוא יכול, לעומת זאת לחולל מהומות, ואז תחכה לו המשטרה בשדה התעופה ותיקח אותו לכלא. כך הוא כבול בגורל הנובע ממעשיו, אך באותה העת הוא גם חופשי לבצע מעשים שיקבעו את המשך דרכו. הגישה המוצגת היא גישה הודית המציעה שילוב בין עיקרון הגורל שנקבע ע'י חוקי הקארמה, לבין עיקרון הבחירה החופשית המאפשר בחירות נוספות ואמיתיות בכל רגע ורגע. זרמים שונים מדגישים פחות או יותר את מעורבותו של האל בתהליך הקארמה. בגישה שהצגתי, קיימים שני סוגים של אלוהויות המעורבים בתהליך הקארמה, האל ימה והאל שבלב. זרם אחר, המימאמסה תופס את הקארמה כתהליך אימפרסונאלי, בו אין לאלוהות תפקיד מרכזי. בזרם זה, מחויב האל לתת לאדם את פירות פעולותיו וקרבנותיו. התפישה המוצגת כאן, ושתעלה גם בסיפורים שאביא, מעמידה את האל במקום חשוב יותר, בו ניתן לרצות אותו וכך לקבל ממנו ברכות, ולחילופין, במקרה של ימה, אף לערער על שיפוטו.

הסיפור הראשון הוא סיפורו של המלך נריגה (Nriga), אשר ביצע מעשים טובים לרוב, על מנת לזכות בקארמה טובה ובאושר חומרי רב. המלך העניק פרות רבות לבראהמנים כצדקה, וכך העניק להם אדמה, זהב, בתים, סוסים ופילים. בנוסף לכך ביצע פעולות צדקה רבות כחפירת בארות, נטיעת עצים בצידי הדרכים והתקנת מאגרי מים בדרכים הראשיות. כיון שכך, ציפה או לאושר רב בחייו הבאים. יום אחד העניק המלך לבראהמנה פרה, ולאחר שהעניקה, חזרה הפרה לעדרו. מבלי ששם המלך לב לכך, העניק המלך אותה הפרה, בפעם השניה, לבראהמנה אחר. בדין ודברים שהתנהל בין הבראהמנים למלך הם האשימו אותו באי הנעימות שנגרמה, ועזבו את המקום בחוסר שביעות רצון. כשהגיע זמנו של המלך לעזוב את גופו, נלקח בפני שר המוות, ימראג'ה (Yamaraja). ימראג'ה רמז למלך, שצפוי לו אושר חומרי אינסופי בעקבות מעשי הצדקה שביצע, אולם שאל אותו אם רוצה הוא תחילה ליהנות מתוצאות מעשיו הטובים, או שמא רוצה הוא תחילה לשלם על מעשיו הרעים. המלך שנבוך קמעה, כיון שלא סבר שביצע כל מעשה רע, בחר לשלם על מעשים אלה תחילה. בגלל תקרית הבראהמנים, היה עליו להפוך ללטאה, ולשכון שנים רבות בתוך באר. לאחר שנים רבות הגיע למקום האל קרישנה, שגאל אותו ממצב זה לאחר שראה אותו בסבלו.

הסיפור השני הוא סיפורו של החכם מנדוויה (Mandavya), אשר ביצע סיגופים קשים. אחד מהם היה נדר השתיקה. יום אחד רדפו שוטרי המלך אחרי גנבים, שברחו לחצרו של החכם, והסתתרו בבקתתו. השוטרים הגיעו לחצר, ושאלו את החכם, אם ראה את הגנבים. החכם, שנדר לשתוק לא ענה. השוטרים מצאו את הגנבים המסתתרים, כבלו אותם יחד עם החכם והביאו את כולם למלך. החכם, שנדר לשתוק, לא פצה את פיו. המלך גזר על כולם להיות מוצאים להורג על ידי דקירה בכידון, וכך נעשה. הגנבים מתו, אך החכם, בכוחו המיסטי הרב, נשאר בחיים כשהכידון תקוע בגופו. חבריו של החכם נדהמו לראותו במצב זה, ושאלו אותו לפשר הדבר. ענה החכם, שאיננו מאשים איש במצבו, כיון שהוא מקבל את מעשי עברו כאלה שגרמו לו סבל זה. מכל מקום, המלך שמע, שהחכם ממשיך לחיות, והבין שביצע טעות נוראה. הוא מיהר למקום, השתטח לרגלי החכם, שחרר אותו מהכידון, וביקש את סליחתו. לאחר שעזב החכם את גופו, הגיע לימראג'ה, שר המות, ובירר מדוע נגזר עליו להידקר בכידון. תשובתו של ימראג'ה היתה: "כילד דקרת נמלה בקנה קש, ולכן גזרתי עליך להידקר בכידון". הסיפור ממשיך בכך שהחכם לא היה מרוצה מחומרת העונש, וקילל את ימראג'ה שיוולד על פני כדור הארץ, ואז הופיע ימראג'ה כוידורה הקדוש. מכל מקום, שני הסיפורים ממחישים יפה את רעיון הפעולה והתגובה.

אסכם פרק זה ואומר כי על פי תפישת הקארמה החיים הם שילוב של גורל, הנגזר על האדם עקב מעשיו הקודמים, ופעילות המבוססת על רצון חופשי, המכתיבה את גורלו העתידי.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

6 תגובות לפוסט "קארמה – האם הגורל הוא עיוור?"

  • gad loven:

    מתי הקרמה מפסיקה?
    לא קל להבין את ההיגיון שעומד מאחורי הקַרְמַה. אדם סובל בחיים אלו בגלל מעשיו בחיים הקודמים. נאמר שאדם בחיים אלו הופך ל"טוב". לכן, שאלתך היא למה הוא עדיין סובל? השאלה הראשונה שצריך לשאול היא טוב בעיני מי? מנקודת המבט של הקַרְמַה, טוב ורע ארציים עדיין מולידים קַרְמַה, שכובלת את האדם לחומר, ללידה ומוות חוזרים ונשנים. וזה רע ומנציח את הסבל. אפילו אם תבצע אך קַרְמַה טובה, לא תיפטר מתוצאות הקַרְמַה שכבר התרחשה. נאמר שכתוצאה ממעשים שליליים בחייך הקודמים נולדת עיוור. אפילו אם אין אתה מבצע יותר מעשים שליליים בחיים אלו, אין פירושו שלא תסבול מתוצאות הקַרְמַה השליליות. פירושו של דבר שלא תיצור קַרְמַה שתגרום לך סבל כזה בעתיד.
    אך מי שמתרגל בְּהַקְתי יוגה ומקדיש כל מעשיו לצמיחה רוחנית ולשירות לאל, האל היושב בליבו ישתמש בגורלו כמנוף לצמיחה רוחנית. במילים אחרות, הקַרְמַה שלו – טובה או רעה – תהפוך, כתוצאה מהתמסרותו לעניין הרוחני, ובחסדו של האל, ליתרון בצמיחה הרוחנית שלו.

  • אינדו:

    אבל אנחנו רואים שזה קורה שאדם בחיים אלו הוא אדם טוב והוא מקבל הרבה בעיות ומכות בצורת הקרמה שלו ובכל זאת הקרמה שלו לא משתנה איך אתה מסביר את זה? וגם להיפך אנחנו יכולים לראות אנשים רעים שמקבלים חיים או קרמה טובה והם לא משנים את המנטליות הטובה שגרמה להם לקרמה הזאת כי בחיים האלו הם רעים וזה לא משתנה לקרמה רעה.

  • gad loven:

    איך עובדת הקרמה
    הנשמה מפעילה ולא מפעילה את הקַרְמַה. הנשמה מפעילה את הקַרְמַה משום רצונה לשלוט ולהתענג לחוד מהאל. אך אין היא גורמת ישירות לקַרְמַה. אלו הן מידות הטבע, ובסופו של דבר האל עצמו, שיצר את מידות הטבע ואת מערכת הקַרְמַה. ממש כמו שאין האדם משיב עצמו בבית הסוהר. הוא יושב בבית סוהר בגלל שהוא הפעיל מערכת שכופה עליו לשבת שם. האסיר לא יכול לומר שהוא יושב בבית הסוהר בגלל שראש הממשלה יצר את מערכת האכיפה של החוק. אלוהים, בהיבט נשמת העל, נמצא ליד הנשמה וקורא את מאווייה. לאור מאוויים אלו הוא גורם לאלים למחצה להפעיל את הגוף והנפש המולבשים על הנשמה, כמו גם לסדר את העולם החיצוני באופן התואם שיעור מיוחד שעל הנשמה לעבור לאור מאווייה החומריים. כל שהנשמה עושה, במצבה המותנה, זה לרצות להתענג ולשלוט. מעבר לזה הדברים מתרחשים ללא שליטתה ומעורבותה, למרות שהם תואמים את רצונותיה, או את השיעור שעליה לעבור.
    הנשמה סוחבת את הקַרְמַה שלה חיים אחר חיים. יתכן והיא שוכחת את מעשיה בעבר, אך בו זמנית הרשמים מהחיים הקודמים עדיין מפעילים אותה. ממש כמו אדם שעבר טראומה קשה. הוא מדחיק אותה ושוכח ממנה. אך בו זמנית, הטרואמה מפעילה אותו. הוא מגיב לה בלי להיות מודע לה. כמו שאדם מפסיק להיות מושפע מהטראומה רק לאחר שפתר אותה, כך הקַרְמַה שאדם סוחב מחייו הקודמים הינה תגובה למנטאליות שבעקבותיה הוא יצר את המעשה הקַרְמַתי באותם חיים, וזו תחדל רק ברגע שהאדם ישנה את המנטאליות שגרמה לקַרְמַה להתרחש.

  • אינדו:

    שאלה- מי הוא זה אשר מבצע את הקרמה, נאמר שבמאמר כתוב שאנחנו מקבלים את מעשי עברינו, אבל מי הזהות אשר מפעילה את הקרמה לפעולה, הנשמה, או שזה רק הנפש והגוף?ואם זה הנפש והגוף, למה עלינו לשלם על מעשי הנפש והגוף הקודמים כאשר אנחנו בגוף ונפש חדשים האם זה בגלל שהנשמה היא אותה אחת בכל הגופים האלו ובכל הנפשות למרות שהיא לא זאת שעושה את המעשים?

  • gad loven:

    התערבות בסבל
    בבְּהַגַוַד-גִיתָא נאמר שקשה מאוד להבין את נפתולי הקַרְמַה. אין לי תשובה למה יַמַרָאגַ'ה החליט שעל המלך לקבל גוף של לטאה בחייו הבאים. מתקבל על דעתי שמשום שהמלך היה צדיק גדול, יַמַרָאגַ'ה תכנן עבורו לידה שבה הוא ייפגש עם קְרישְׁנַה ויוכל כך להתעלות לשלב גבוה משלב הצדיקות החומרית שלו.
    המלך נריגה היה מטריאליסט, למרות היותו צדיק. מטרתו בצדיקותו הייתה לזכות בחייו הבאים בחיי עדן. זה המטריאליזם שלו. אדם מטריאליסט, אם מאמין באלוהים, לא רוצה להתמסר לו אלא לקבל ממנו ברכות שיאדירו את חייו החומריים. כל עוד אדם כזה משמר מנטאליות שכזו, קְרישְׁנַה לא מתערב ישירות בגורלו. מנגנון הקַרְמַה, שקְרישְׁנַה יצר אותו, דואג לו ומנהל את גורלו. כך קרישנה מכבד את רצונו של אותו אדם להיות עצמאי ולממש עצמו בחומר. כמובן שמנטאליות שכזו מטילה אותו לחיים רוויי סבל. אפילו לנוכח סבל זה אין קְרישְׁנַה מתערב, אלא אם אותו אדם קורא לו למשות אותו מים הסבל החומרי.
    התמזל מזלו של המלך שבניו של קְרישְׁנַה חמלו על המלך שלבש דמות לטאה, וכך ביקשו מקְרישְׁנַה שיצילו. יתכן ואדם מסוים, למרות סבלו, לא פונה לאל לעזרה. אך דבקיו, או משרתיו של האל, יכולים לבקש את האל להתערב בגורלו ולפטור אותו מהסתבכותו בחומר. באופן זה האל מתערב, ובחסדו המיוחד עוזר לאדם זה להתחיל את חייו הרוחניים ולסיים את פרק הסבל החומרי שלו.

  • אינדו:

    למה נגזר על המלך נריגה לחיות כלטאה, ומדוע קרישנה לא בא קודם לכן לגאול אותו ורק אחרי שנים רבות, הכוונה לבא היא מדוע הוא לא גאל אותו בראותו שהוא סובל?

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר