מי ראוי להיות ראש ממשלה

יוגה של אהבה"כל מעשה שעושה אדם גדול, חוזרים אחריו המוני העם, והתנהגותו הופכת דוגמא ואמת מידה לעולם כולו."(ב.ג. 3.21)

יַד יַד אָצַ'רַתי שְׂרֵשְׁטְהַס  תַת תַד אֵוֵתַרוֹ גַ'נַהּ
סַה יַת פְּרַמָאנַּם קוּרוּתֵא  לוֹקַס תַד אַנוּוַרְתַתֵא

מדינת ישראל, עושה רושם, עומדת שוב בפני בחירות. לאור מציאות מדינית קשה ומנהיגים כושלים, מוקד הבחירות יהיה מי יעמוד בראש המדינה. כולם משוכנעים שיש צורך במנהיג ראוי שירומם את העם ויכינו לאתגרי העתיד. חוסר ממושך במנהיג כזה מדרדר את העם למשבר עמוק. לספרות הוֵדית יש רבות לומר על כישוריו של ראש המדינה. שורות אלו מהוות את תרומתי הצנועה לסוגיה אקטואלית זאת.

ישראל זקוקה למנהיג שידע למקד את העם בבעיות הגדולות ביותר העומדות לפניו וינהיג אותו להתגברות עליהן. לכן ראשית כל יש להגדיר מה הן הבעיות הגדולות ביותר. ידיעת הבעיות ודרכי הפתרון להן יאפשרו לנו, מן הסתם, להבין מי הוא המנהיג הראוי שיוכל להצעיד אותנו על דרך המלך. בחרתי להציג את הבעיות ופתרונן מזווית פנימית, רוחנית.

האם הבעיות הגדולות ביותר שלנו הן בגלל אויבינו מבחוץ? לא. חוק הקארמה קובע שהעולם מתנהג כלפינו בהתאם לאמונות ולמעשים שלנו. אף אחד לא יכול לפגוע בנו כך סתם. אם מישהו הופך לאויבנו ופוגע בנו, משמע שמנגנון הקארמה השתמש בו כדי לממש תגובה מסוימת לאמונות ולמעשים שלנו בעבר. לדוגמא: מי שדורך על מטאטא, יתכן ומקל המטאטא יצליף בו. אף אדם שפוי לא יאשים את המקל שהינו רע, אלא ישאל את עצמו למה דרך על המטאטא. מכאן שאין להאשים את אויבינו בצרותינו. אלו אך מגיבים לקארמה שלנו, מהמקום שלהם, ולא משנה אם הם אנשים טובים או רעים. הגיון זה לא תובע שלא להגיב לאויבינו ולא להילחם בם כי "הם הקארמה שלנו". נובע מהיגיון זה שלא ניתן להיפטר מאויבים אלו או אחרים, אפילו אם זמנית ננצח אותם, בלי להפסיק ליצור את הקארמה שגורמת להם להיות אויבינו. מה גורם להיווצרות הקארמה? כל פעולה אנוכית – שהמניע לה הוא לאומי/לאומני, דתי/ארצי, נהנתני – יוצרת קארמה. אדם המודע לקארמה – שבסיסה הוא באמונות אנוכיות והיא זאת שמסבכת את האדם בעולם הסבל – שוקד קודם כל לשנות את אמונותיו ומניעיו הפנימיים, כי אלו יקבעו את הצלחת מעשיו.

האם המצוקה שלנו נובעת מחולשת צבאנו? הצבא מבוסס על בנינו, תוצר החינוך שלנו. להאשים את הצבא בחוסר מניע והקרבה עצמית זה קודם כל להצביע על ליקויים בחינוך ילדינו. ככול שהחברה אנוכית יותר, כך נולדים בה ילדים עם חסכים רגשיים גדולים יותר. ילדים עם חסכים רגשיים יגדלו להיות חיילים/אנשים השקועים בצרכים שלהם, בחומרנות שלהם, וליבם לא יהיה נתון לערכים ולהקרבה עצמית. ככול שהאדם נתון לחסכים רגשיים גדולים יותר, כך פעולתו בעולם תהיה מאופיינת בשיקולי כדאיות ואף בהרס עצמי, דוגמת רמאות, אלימות וסמים.

האם הבעיה שלנו זו אלימות ושחיתות? כמובן שחוק וסדר יכולים ואמורים לצמצם זאת. אך שורשי הבעיה הינם חוסר סיפוק של הציבור. מה מקורו של חוסר הסיפוק? חוסר הסיפוק לא נובע מהיש שאינו מספיק. חוסר הסיפוק נובע מאי היכולת להיות מסופקים במה שיש. זה מצביע מחדש על חסכים רגשיים.

האם הבעיה היא במנהיגים לא טובים? אדם הודי חכם אמר שהחמורים בוחרים את החמור הטוב ביותר שיהיה להם לראש. מה זכותנו להתלונן? להצביע על מנהיגינו זה קודם כל להצביע על עצמנו.

פתרון הבעיות
דיון זה על הבעיות שלנו נועד להצביע על הפיתרון לכל הבעיות האלה. ספרות היוגה מצביעה שכל הבעיות שלנו באמת הן פנימיות ולא חיצוניות. אם נדע איך להתמודד עם הבעיות הפנימיות שלנו, נוכל להתגבר על כל בעיותינו. לא שלא יהיו יותר בעיות. העולם הזה מעצם טבעו הוא עולם של בעיות. עצם זה שהכול מסתיים במוות מצביע שאין לפתור את כל הבעיות לחלוטין. אך מי שלמד להתמודד עם בעיותיו הפנימיות ויודע את מקורן, הבעיות הופכות לטובות, למנוף לצמיחה פנימית. או שהוא מסוגל לשאת את סבל החיים, ביודעו כיצד להכיל את הבעיות, או שיש לו כלים ויכולת להתגבר עליהן באופן יעיל ואלגנטי בגלל שעומדים לרשותו כישורים נפשיים מעולים. אדם פתור בתוכו, שסיפוקו פנימי, יודע להעריך ולתת כבוד לכל אדם, אף לאויביו, או שאם הוא מתקדם בחיים רוחניים, הוא לא רואה באף אחד אויב שלו. ממילא גישה כזאת לאחר תצמצם מאוד את נטייתו לראות בו כאויב. מי שמתקדם עוד יותר בחייו הרוחניים ופתר את כל בעיותיו הפנימיות, מסוגל לאהוב אף את אויביו. אפילו לאויב הגדול ביותר קשה לשנוא את מי שאוהב אותו ורוצה את טובתו. אך כל עוד שנראה את העולם כ"עמלק", ממילא הם יתנהגו אלינו כ"עמלק".

בבהגווד-גיטה (6.9) נאמר:

"אדם נחשב מתקדם עוד יותר, בשעה שבליבו יחס שווה לדורשי טוב ישרי-דרך, לגומלי חסד מיטיבים, לבלתי מעורבים, לבוררים, לצרי עין, לידידים ואויבים, ולצדיקים וחוטאים."

היוגי המתקדם רואה ידידים ואויבים על מישור שווה – את כולם הוא אמור לראות כשליחי האל ולרצות את טובתם. משום שהוא שקוע בתובנות פנימיות וסיפוקו ובטחונו הם פנימיים, פועל יוצא של יחסיו עם האל והגנתו, אף אחד לא יכול לאיים עליו ולנצלו.

אם כן, הבעיה שלנו היא פנימית, אך לרוב אנו מולכים שולל ומאמינים שהפתרון לה הוא חיצוני – להלחם ביתר אכזריות וכוח כנגד אויבינו, להחליף את המנהיגים הכושלים בחדשים, שלבטח גם ייכשלו (אפילו שיש להם את כל הכישורים ורצון טוב), לחזק את זרועות החוק, או לעבוד קשה יותר ולהרוויח יותר, ולפעמים, כשאין ברירה, לרמות את האחרים כחלק מהמאמץ לשרוד בעולם של רמאים ומרומים.

מה המקור לבעיה הפנימית שלנו? ספרות היוגה אומרת שהמקור הוא אמונות שגויות לגבי החיים. טבע האדם הוא לאהוב – את האל ואת כל ברואיו. רק אהבה ושירות לאל ולברואים מביאים סיפוק לנשמה שבאדם. תאווה הינה אהבה מעוותת. כאשר אדם מתרחק מטבעו הרוחני, מיחסיו עם האל, חל היפוך בטבעו והוא הופך קורבן לתאווה. התאווה הינה היפוך האהבה. באהבה אנו שקועים בטובתו של מושא האהבה, בתאווה אנו שקועים בצרכינו החומריים והנפשיים, לעיתים מתחשבים במושא התאווה (כדי שהוא יתחשב בנו), לעיתים כל כך שקועים בחסכים, שלא מתחשבים אלא רק מנצלים את מושא התאווה. יסודה של התאווה באמונה שאושרו של האדם יבוא לא מלעשות טוב לאחר, אלא להשתמש באחר למילוי הצרכים הגופניים והנפשיים שלו. אמונה זו גורמת בהדרגה להעצמת התאווה, וזו תסבך אותו ותהיה המקור לכל בעיותיו – האישיות, החברתיות, הלאומיות וגם, כפי שהבהגווד-גיטה מלמדת, הבעיות הנובעות מאי-סדרים בטבע. התאווה משוות לאש שלעולם לא יודעת שובעה.

בבהגווד-גיטה (3.37) נאמר:

"אישיות אלוה העילאי אמר: זו התאווה בלבד, ארג'ונה, אשר נולדת ממגע עם מידת הלהיטות ואחר הופכת לזעם. היא אויבו שטוף החטא והמשחית-כול של עולם זה."

בבהגווד-גיטה קרישנה מורה לארג'ונה שתפקידו העליון של המלך או ראש המדינה זה להילחם בתאווה. עם שהתאווה מרוסנת, האזרחים הופכים למסופקים. עם אזרחים מסופקים ניתן להתגבר על מירב מכשולי החיים. אך עם שהתאווה מתעצמת, הכול מתדרדר. מדינה שכזאת נידונה לפורענות, ממש כמו שרומי חרבה כאשר התאווה והנהנתנות שלה גברו.

השתחררות מתאווה
איך להתגבר על התאווה? מי הוא ראש מדינה שיכול להתגבר על זו וכיצד? נושא זה נידון לכל אורכה של הבהגווד-גיטה, ובספר שרימד בהאגותם ניתן למצוא דיון מעמיק בנושא זה, עם דוגמאות רבות. לא ניתן להתגבר לבד על מה שמוגדר כאיוב הגדול ביותר של האנושות, ממש כמו שדון קישוט לא הצליח לבדו להילחם בתחנות הרוח. ראש המדינה יכול להתגבר על התאווה רק כאשר הוא שם עצמו תחת הדרכתם של אלו המשוחררים מתאווה ושולט במדינה תחת הכוונתם. המלכים הגדולים ביותר של העבר היו אלו שהקיפו עצמם ביועצים כאלה. הם זכו להתגבר על אויב התאווה, להתקדם רוחנית ולמשול בעמם ממש כמו הורה לבנים אהובים.

מי אלה המשוחררים מתאווה? אלו הם אנשי רוח אמיתיים ששוקדים על צמיחתם הרוחנית ואין להם שום מניע אחר מלבד לצמוח לעבר יחסיהם עם האל; להיטיב עם הסובלים ולרוממם רוחנית. רק אנשים כאלה יכולים להשתחרר מתאווה וביכולתם לשחרר מתאווה. מה הם מאפייניו של איש רוח אמיתי? "מאפייניו [של הסָאדְהוּ] הם סובלנות, חמלה, ואהדה לכלל החיים. הוא גם אינו רואה איש כאויב, הוא שליו, פועל בהתאם לכתבי היוגה, ואישיותו כולה מוארת בידע רוחני." (שׂרימַד-בּהָאגַוַתַם 3.25.21) בעבר הרחוק המלכים היו מפקידים את המדינה בידם של אנשי רוח אלו. כיוון שאנשי הרוח לא עסקו בשלטון, הם היו מפקידים את ענייני השלטון בחזרה בידי המלך, שמתפקידו היה לשלוט תוך כפיפות להוראותיהם והקפדה על טוהר המידות. באופן זה נשמר איזון בין השלטון לטוהר. כאשר ראש המדינה כפוף לאנשי רוח ושואב מהם את סמכותו המדינית, וכאשר הוא נקי מתאווה עקב היותו בחברתם וניזון מטהרתם, ממילא כל העם עוקב אחר דוגמתו ומתעלה רוחנית:

"כל מעשה שעושה אדם גדול, חוזרים אחריו המוני העם, והתנהגותו הופכת דוגמא ואמת מידה לעולם כולו." (בהגווד-גיטה 3.21).

הבעיה הגדולה ביותר של החברה המודרנית החלה כאשר אנשי הרוח, הבְּרָאהְמַנּים או אנשי הדת של העבר, איבדו את הקשר החי עם האל ולכן את טהרתם. במקום להיות יועצים לשם שמיים, הם תבעו שכר וגמול מראשי המדינה על שירותיהם ותמיכתם הדתית/פוליטית; התאווה ויצר השלטון השתלטו עליהם, עד שנחלשו ועוצמתם הרוחנית אבדה. כתוצאה מזאת, ראשי המדינה ראו עצמם פטורים מלציית ולכפוף עצמם לאנשי רוח אלה. בהיותם משוללי הדרכה ודוגמא נאותה ולא מקושרים לאל דרך אנשי רוח קדושים, הפכו ראשי המדינה לשליטים עריצים. לאחר זמן, הוַיְשְׂיוֹת, המעמד היצרני, התמרד נגד העריצים ויצר חברה קפיטליסטית. הוַיְשְׂיוֹת שאיבדו את ההנהגה וההשגחה של המלכים הצדיקים, הפכו במהרה גם הם לעריצים וניצלו באופן מחפיר את השֻׂוּדְרוֹת, את מעמד העובדים. מעמד העובדים התאגד, זרק את הקפיטליסטים, וכך נוצר הסוציאליזם.

מהו הפיתרון לכל החברה המודרנית?
הפיתרון הוא למצוא את מתי מעט אנשי רוח האמיתיים שנותרו בחברתנו, ולהעמידם כיועצים שלא בעבור שכר וגמול פוליטי לראשי המדינה. החברה המודרנית זקוקה כיום, כאוויר לנשימה, לאנשי רוח אמיתיים שגמולם הוא פנימי או רוחני, וכן לראש מדינה שהינו עניו ונבון מספיק כדי להיות כפוף להם, וכך למשול באופן ראוי במדינתו עם חזון רוחני. אלו הכישורים החשובים ביותר שעל ראש המדינה להיות מבורך בהם. ללא זאת, אפילו נבחר מקרבנו את הטוב במנהיגים, במהרה הוא ייפול קורבן לטבעו ולאווירה האנוכית הכללית. הוא ישתכר מהכוח שבידו או שייפול קורבן לשחיתות וללחצים, ויהפוך לעוד ראש ממשלה שעוזב את כיסאו חפוי ראש. באשמת המערכת הפוליטית הבלתי אפשרית.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

2 תגובות לפוסט "מי ראוי להיות ראש ממשלה"

  • gad loven:

    אנשי רוח ושייכות דתית
    לאנשי רוח יש מאפיינים. הם שרויים לפחות במידת הטובות. הם משוללים אגו חומרי. "מאפייניו [של אדם רוחני] הם סובלנות, חמלה ואהדה לכלל החיים. הוא גם אינו רואה איש כאויב, הוא שליו, מעשיו לא נוגדים את עקרונות היוגה, ואישיותו כולה מוארת בידע רוחני." (שׂרימַד-בּהָאגַוַתַם 3.25.21) ברגע שאדם מגדיר עצמו כשייך ליהדות או הינדואיזם, וכו', מייד הוא שרוי בקטגוריה של אגואיזם. הוא יראה את האחרים כאויבים וידידים לפי הגדרת שייכותם ובהתאם לאינטרסנטיות הסקטוריאלית לה הוא שייך, ולא יוכל לחוש חמלה אמיתית כלפיהם. מכל מקום, אדם יכול להיוולד בתוך העולם היהודי, אך עקב עבודתו הרוחנית להתעלות מעבר למגבלות היהדות, או להתעלות מעבר למגבלות ההינדואיזם. איש רוח אמיתי מייצג את האל ורוצה את טובת כלל ישויות החיים, ללא כל שיקול אנוכי-סקטוריאלי.

  • אלדן:

    האם אנשי הרוח האלו יכולים להיות מכל דת, ומשום שאנחנו מדינה יהודית האם אפשר שאנשי הרוח יהיו מטעם היהדות או שחייבים בראמהנים לפי השיטה ההודית?

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר