לקראת פתרון המחלוקת הישראלית-פלשתינאי

לקראת פתרון המחלוקת הישראלית-פלשתינאי

הרי קרישנהליחסים בין ישראל והפלשתינים יש היסטוריה ארוכה. תחילתם בטוב – בראשית העלייה היהודית עלו לארץ גם ערבים מארצות שכנות כדי ליהנות מהשגשוג הכלכלי. אחר-כך, כתוצאה ממניפולציות פוליטיות ודתיות, היחסים התערערו. היסטוריה היא רלוונטית אם ניתן ללמוד ממנה משהו חיובי לגבי העתיד.

אם היחסים היו פעם טובים, ואני גדלתי באווירה חיובית זאת, אני מאמין שניתן לגשר מחדש על פני המחלוקות, אפילו עמוקות וכואבות, על-ידי שינוי רוחני. מה שבטוח הוא ששני העמים כיום קשורים מאוד למקום לידתם. פתרון הסכסוך יביא ברכה לשני הצדדים, מאי-פתרון אף-אחד לא ירוויח. הבה ונראה אם ניתן להתקדם לעבר יחסי שכנות ראויים.

היחסים בין הישראלים לפלשתינאים זה כמו במשפחה. בעל ואשה החיים ביחד. השאלה היא אם יחיו יחדיו באהבה, בדו-קיום או בשנאה, והאם השנאה תגרום להם להתגרש ולפצל את הרכוש.

היחסים בין בני זוג יכולים להיות א. יחסי אהבה, ב. הסדר היחסים באמצעות הסכמה לגבי תחומים ואחריות המגבילים את האגו, ו-ג. יחסים של אגו מול אגו, המובילים לניצול, חוסר אמון ועוינות הדדית. אם בני הזוג נקיים מאגו ומטרתם משותפת, ישררו ביניהם יחסי אהבה. אין טוב מזה. יתכן ואין הם חופשיים מאגו, אך רוצים להסדיר את בעיית האגו בתוך תבנית שתאפשר להם יחסי עבודה – למען האינטרס של השניים. מצבים אלו מאפשרים עבודה משותפת. הגרוע מכל הוא כאשר שני בני הזוג מלאי אגו וחשים עצמם כצודקים וכפגועים, ולהם מגיע. זו נוסחא למשברים שיובילו לפירוד ולשנאה, המתמשכת אף אחרי הפירוד ומנציחה את המשבר. כמו שבמשפחה האשם האמיתי בקשיים זה האגו ולא האחר, כך גם בין הישראלים והפלשתינאים. אם הישראלים והפלשתינאים לא ישכילו לוותר על האגו (הלאומי) ולבנות יחסים הולמים, כל חוזי ה"שלום" ביניהם יביאו אך כאב ואכזבה.

העבודה על האגו מתחילה קודם אצלי. זה לא יעבוד אם אצפה שקודם האחר יעשה את העבודה. מי שעושה הראשון את העבודה על האגו שלו, ירוויח בגדול, אפילו אם הצד השני לא ייענה בתחילה.

נתחיל בתרגיל קטן וחמוד לוויתור על האגו – להתפלל לטובת הצד השני ולאושרו. זה עוזר לנקות מאוד את האגו.

יום אחד שמעתי קול של אשה שקראה "או אלוהים, עזור לי להשמיד את אויבי." ראשית כל, הערכתי את תפילתה לאלוהים. אחר כך התחלתי לחשוב, שלבקש מאלוהים שיעזור לי נגד אויבי זה כמו לבקש מאבא שיעזור לאחד מבניו נגד בניו האחרים. כולנו יקרים לאבא, בין אם צודקים או לאו. ומזווית אחרת, לפעמים אדם מבקש שאלוהים יעזור לו וישמור אותו מפני גנבים. בו זמנית, הגנבים יתכן וגם הם יתפללו לאלוהים "שלהם" שיעזור להם בפרנסתם ויאפשר להם לגנוב ללא פגע. מה יעשה האל? לפעמים יאפשר לאחד, לפעמים יאפשר לשני. אח"כ חשבתי שלמעשה להתפלל כך לאלוהים זה לא כל-כך משתלם. למה שלא נתפלל להפוך את אויבינו לידידינו? זה בטוח הרבה יותר משתלם, גם ישמח את אלוהים לאין ערוך. מה יותר טוב אם כל אויבינו (כולל אחמדינג'אדים למיניהם) יהפכו לדורשי טובתנו? ההתחלה של להפוך את אויבנו לידידנו זה לרצות את טובתו. האמיתית. במהרה הוא יחוש בזאת ובקיעים ייפרצו בחומת החשד והשנאה שלו. גם ליבנו יתמלא בשמחה ברגע שנרצה באמת את טובתו של אויבנו. זה הכי משתלם; כולם מרוויחים מכך ואין בזה כל סיכון. רק האגו מפסיד במהלך זה. מה טובתו האמיתית של אויבנו? שאנו לא נהיה קיימים? לא. אפילו אם נחוסל, יהיו לו במהרה אויבים נוספים. אויב יש למי שחש מאוים מהאחר ורואה אותו לכן כאויבו. לכן חיסול האויבים אינו פתרון. טובתו האמיתית תהיה אם יחדל להיות מאוים. חווית המאוימות היא פנימית ולא קשורה למציאות. מדהים, אך טובתו של האויב זה להפסיק לראות את אויביו כאויבים וללמוד לרצות את טובתם. אדם יכול להיות מאושר רק כאשר הוא אוהב ומוקף באוהבים. כך גם עמים.

ברגע שהאגו מתחיל להתפוגג ויש רצון טוב, ניתן לזמן יועץ לענייני נישואין ולמצוא את הדרך ליישב מחלוקות. אך התנאי המוקדם לייעוץ בין בני זוג – חייב להיות אהבה או רצון טוב כלשהו בין השניים. איך למצוא בלב הפגוע שלנו רצון טוב לשני? עם קצת אמון ואהבה לאלוהים. אם מישהו באמת אוהב את אלוהים, הוא יאהב את כל בניו של האל, או את כל אלו שנבראו על-ידו. אם נאהב אחד את השני כדי לשמח את אלוהים, גם האויב, בשם ועבור אלוהים, יפסיק להיות אויב ויאהב אותנו כחלק מאהבתו את האל. במצב זה הוא ואנחנו נהיה מוכנים למצוא נוסחא גואלת שקודם, לפני שמצאנו מכנה משותף רוחני, לא יכולנו לחשוב עליה. אם שונאים בשם אלוהים ולאום (עקב אגו, דת ולאום היום חוברים יחדיו והופכים ללאומנות חשוכה המאיימת על מעט השפיות שנשארה בעולם), הכול אבוד, גם אלוהים לא מרוצה מכך. אם נוצרה תשתית משפחתית חיובית, יועץ לענייני נישואים, באמצעות הרצון הטוב וקצת אמון, יוכל למצוא את ההסדר הגואל.

כך, אם הישראלים והפלשתינאים ימצאו אנשים קדושים שלא רואים בשני אויב, אלא בניו של אותו אל הראויים לכבוד והערכה מעצם חפצם להתפתח לאהבת אלוהים, אין לי ספק, שתחת מכנה משותף זה, יוכלו למצוא את הנוסחא הגואלת לא רק לדו-קיום בשלום, אלא אף ליותר מזה. כדי ליצור תשתית לשלום, אנו זקוקים למנהיגים דתיים אמיתיים שבשם אלוהים אוהבים, ולא לאותם מנהיגים דתיים לכאורה, שהינם הרוב היום בקרב שני הלאומים, שבשם אלוהים שונאים.

נוסחא זאת לשלום, ישימה כמובן לכל הסכסוכים הלאומיים והאזוריים שלנו, אך מצאתי שהינה רלוונטית לסכסוך הישראלי-פלשתינאי.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

תגובה אחת לפוסט "לקראת פתרון המחלוקת הישראלית-פלשתינאי"

  • עומר:

    מדהים איך שינוי פנימי מביא לשינוי המציאות החיצונית.
    אבל קשה יותר לשנות את הפנימי ולכן מנסים לשנות או לשנוא את האחרים.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר