הפרה ננדי שוברת שתיקה

יוגה של אהבהחיבור הומוריסטי כלשהו לכבוד יום העצמאות.

שלום, שמי ננדי, ואני פרה. כן, גם לנו, הפרות, יש מו להגיד. והשבוע החלטתי להפסיק לשתוק, ולהתחיל לדבר. יש לנו, הפרות, חוק עתיק יומין, "חוק פרות", שאנחנו לא מדברות עם בני אדם. אני לוקחת סיכון, ושוברת היום את החוק הזה. אולי תתפלאו, אבל גם לנו הפרות, יש רגשות. מתוך אכפתיות אליכם, אני שוברת את "חוק הפרות".

כבר הרבה זמן אני צופה בכם, ישויות בגוף אדם, בעיתות שונות בחייכם. אני באמת באמת מנסה, מתוך עיני הפרה שלי, להבין אתכם. יש דברים שאני מצליחה להבין. למשל, אני מבינה למה אתם מתוסכלים כל הזמן. כל כך הרבה לחצים, כל כך הרבה חרדות, בהחלט אפשר להבין. אבל יש דברים, שלעולם לא אוכל להבין. למשל, למה אתם מרססים את האוכל שלכם. יצא לכם פעם לטעום עשב טרי ורענן? אני כל הזמן טועמת. הרועה שלי לוקח אותי רק לשדות מרעה טבעיים, ושם העשב טרי וטעים להפליא. פעם אחת, בטעות טעמתי קצת עשב שצמח בקצה של שדה חסה של הקיבוץ, ו… פיחס! הוא היה לגמרי מרוסס! איזה הבדל. את זה, למשל, אני לא יכולה להבין. יצורים משונים אתם, בני האדם.

אבל בכלל לא על זה רציתי לדבר. בכל שנה בשבוע הזה אני מתלבטת את לומר את דברי, והשנה אני מדברת. מוווו. די לשתיקה. אחד מהדברים שאף פעם לא אבין, ותמיד מקוממים את לבי, הוא הנושא הזה של חגיגות יום העצמאות שלכם, כאן, בארץ הזאת.

כל שנה לפני יום הזכרון, אתם מדברים על שלום, על איך להקטין את ימי הזכרון האלה, על איך להבטיח לילדיכם שיגדלו לעולם יפה יותר, מציירים יונים עם עלי זית, ומתפללים לשלום באזורכם. אתם מדברים מילים יפות, ובאמת באמת מתכוונים ורוצים להאמין שיכול להיות שלום. שהדור הבא כבר לא ידע מלחמות.

וכל שנה, כמה שעות אחרי, אתם שוכחים הכל, סוגרים את הלב, ופותחים בחגיגות. מתפללים לשלום, ומייד אחר כך יוצאים למלחמה נגדינו, בעלי החיים. נכון, זו מלחמה חד צדדית- אתם הורגים ואנחנו שותקים, אבל עדיין מלחמה. עדיין אלימות. ומה שמדהים באמת, זה שאתם לא עושים את ההקשר! גם אנחנו חיים פה, גם אנחנו בעלי זכויות במדינה הזו. אז מה אם אף אחד עוד לא חשב להנפיק לנו תעודות זהות ולתת לנו זכות בחירה לכנסת. אבל למה ככה- להפוך אותנו ממישהו למשהו, רק כדי שיהיה מה לעשות ביום העצמאות? איך אתם בכלל לא מקשרים את מה שאתם עושים, למילים שדיברתם קודם?

גם אנחנו, הפרות, ישויות חיות. גם התרנגולות, הדגים, העופות השונים, וכל מי שאתם מניחים על צלחות החג שלכם. אתם רוצים להקטין את האלימות בעולם, אבל בו זמנית פועלים באלימות כלפינו.

רק שתדעו, מתוך אכפתיות אני מווודברת. לא רק אכפתיות ודאגה לבני מיני, גם מתוך אכפתיות ודאגה לכם, ישויות חיים בגוף אדם. כי אולי אתם באמת לא כל כך מבינים, או לא יודעים. אז אני כאן היום בשבילכם, לספר לכם ולעזור לכם. על קארמה שמעתם? אני בטוחה שלא, כי אם הייתם שומעים, הייתם עושים הקשרים הרבה יותר טוב. למשל, הייתם יודעים שלאכילת בשר יש השפעה קרמתית, שמשמרת את מעגל האלימות באזור שלכם. אתם יכולים לקרוא על זה קצת יותר בהרחבה במאמרים אחרים כאן, באתר הזה. אני, אגב, קוראת קבועה פה. לפעמים אני גם מוגיבה, אבל בעילום שם.

טוב, אני לא רוצה להלאות. רק לעזור ולגרום לכם קצת לחשוב. גם אם תחליטו אחרת, אתם צריכים להתחיל לחפש מתכונים צמחונים, ומי אני שאגזול את זמנכם. אם יש לכם שאלות, אני מואוד אשמח לענות. תזכרו- קוראים לי ננדי, ואני פרה.



מאמרים נוספים מאת אפרת

פעילה בעמותת "יוגה של אהבה".

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר