הקוסמולוגיה הודית – על פי הבְּהַגַוַת-פּוּרָאנַה

בדיון על קוסמולוגיה וֵדית נידונים שני עולמות, או שני מצבי קיום – רוחני וחומרי.

הספרות הוֵדית נותנת מידע מפורט ביותר על מצב הכוכבים ותושביהם ביקום החומרי וביש הרוחני, כמו גם מידע מפורט ומסובך על תהליכי הבריאה. הדיון כאן אינו דיון מדעי, אלא מנקודת ראות של עולם היוגה – הבנת מצבנו ומקומנו בסופי ובאינסופי.

סיבת הקיום החומרי:

האחד התרחב לרבים לצורך יחסים. אהבה ויחסים זהו טבע היש. במישור הרוחני הנשמות כולן משתפות פעולה עם הנאתו או אהבתו של האל. העולם החומרי נועד עבור אותן נשמות שבחרו להפנות עורף ליחסיהן הנצחיים עם אלוהים ולנסות להיות בעצמן "אלוהים", או הכי ובמרכז. העולם החומרי הינו כמו מציאות וירטואלית, חיקוי למציאות הרוחנית, שמאפשרת לנשמות להתחבר אליה ולחשוב את עצמן לזה – משמע לגוף החומרי והאגו שעוטף אותן, ולהזדהות עם הסיפורים הקַרְמַתיים שהן מספרות בתוך הגופים הללו.

תיאור היש:

כלל היש הוא אינסופי, כמעט כולו רוחני [עשוי מאנרגיה רוחנית מודעת]; בפינה קטנה בירכיתי היש הרוחני ישנה עננת החומר [אנרגיה רוחנית מכוסה בחומר]. (פְּרַדְהַן, או פְרַקְריתי = ברהמן + שלוש מידות החומר – בריאה, קיום והרס – במצב של איזון, או מצב פוטנציאלי.)

בתוך עננת החומר שרוע על ים הסיבה מַהָא וישְׁנוּ – היבטו של האל לצורך בריאה (הראשון מבין שלושת הפּוּרוּשׁות, או היבטיו של האל לצורך בריאה), עם נשימתו נובעים מגופו אינספור יקומים (כמו האחד הזה שלנו), ונכחדים.

עם כל נשיפה שלו יוצאים מגופו זרעי היקומים, שמתעבים בתהליכי הבריאה ונמלאים חיים , ועם שאיפתו, הם שבים ומתכנסים לתוכו.

קוטרו של היקום (האחד שלנו) כ-7 מליארד ק"מ (500 מליון יוג'נה, או כ-4 מליארד מילים. כלומר כל יוג'נה = כ-8 מילים) והוא עטוף ב-8 מעטפות (יסודות החומר השונים: אדמה, מים, אש, אויר, אתר, אגו, מַהַת ופְּרַדְהַן) – כל אחת גדולה פי עשר מקודמתה, וישנם אינספור יקומים כאלה צרורים באשכול, וכל זה מהווה רק פינה קטנה מכלל היש.

כניסה אל תוך יקום אחד:

גילוי נוסף של הפּוּרוּשַׁה, גַרְבְהוֹדַקַשָאיִי וישְׁנוּ, נכנס בכל יקום, ממלא את חציו בים מזיעתו (ים הרחם), ומשתרע על הים הזה. מטבורו צומח לוטוס שמהווה הבסיס לכל מערכות הכוכבים.

ישנן על הלוטוס היקומי 14 מערכות כוכבים: 7 נמוכות, 1 תיכונה, ו-6 עליונות.

המערכות הנמוכות הינן חשוכות במיוחד, כיוון שאור השמש אינו מגיע אליהן, ולכן הישויות ששם, שמותאמות לחיים כאלה, יוצרות תאורה משל עצמן. אלה נחשבים לחיים בלתי מבורכים ומשוללי תודעה רוחנית, אף כי מבחינה חומרית הם משופעים מאד.

המערכת התיכונה זו מערכת הארץ. כמערכת כוכבים היא שטוחה ומשתרעת על קוטר היקום כולו, כשכדור הארץ מצוי בערך במרכזה )חלקה האחר הינו בלתי נגלה לנו כיוון שעשוי מיסודות סמויים(.

כדור הארץ נחשב לחשוב במיוחד כיוון שזהו כוכב הקארמה וכוכב העבודה הרוחנית. גוף אדם נחשב לצומת ממנה אפשר לעלות במישור החומרי, לרדת ולהישאר, ואף לנטוש כליל את הסַמְסָארַה, או גלגל הלידה והמוות.

משש המערכות העליונות, שתיים הינן כוכבי עדן (בהוּוָאר לוֹקַה וסְוַרְגַה לוֹקַה) בהן מצויים האלים-למחצה (דֵוים) וארבע מאוכלסות בישויות חיים מושלמות ברמות שונות, עד לעליונה, סַתְיַה לוֹקַה, שנמצאת על תפרחת הלוטוס היקומי, משכנו של בְּרַהְמַא הבורא בפועל, או הבורא המשני, של היקום.

לפי התפיסה הוֵדית הכוכבים כולם מאוכלסים בישויות חיים (ולא רק כדור הארץ), שגופם מותאם לאטמוספרה המיוחדת לכל כוכב וכוכב.

האנרגיה החומרית מורכבת מ-8 יסודות: אדמה, מים, אש, אויר, אתר (חלל), מַנַס (מחשב), תבונה, ואגו, או זהות כוזבת (אַהַנְקָארַה). בכדור הארץ היסוד העיקרי הוא אדמה, ושאר היסודות מצויים במינונים שונים. במערכות הכוכבים הגבוהות יותר היסודות העיקריים הינם היסודות הסמויים (בכוכב העליון של בְּרַהְמַא למשל, היסוד העיקרי הוא אינטליגנציה). ישויות החיים שם הינן בעלות גופים סמויים, המתאימים לאטמוספרה שם. לא תמיד ביכולתנו לראות חיים אלה וגם את השפע ששם, כיוון שאיננו מסוגלים לראות את האנרגיה הסמויה בעינינו הגשמיות-האדמתיות. (יתכן שכל שהיינו מסוגלים לראות אם היינו מגיעים לשם, זה את יסוד האדמה.)

היבט נוסף של הפּוּרוּשַׁה – קְשׁירוֹדַקַשַּאיִי וישׁנו, ששרוע על ים החלב שביקום – נכנס כנשמת-העל ושורה בקיום החומרי כולו; בכל אטום ובין כל אטום, וליד כל נשמה ייחודית, מלווה אותה במסעה ומאפשר אותו. הוא זה שמאפשר את התפאורה החומרית הוירטואלית; הוא זה שמאפשר את מימוש הקארמה האישית ותיאום המארג הקַרְמַתי הכללי; וזה הוא שמאפשר ומנחה את המסע הרוחני, כאשר הנשמה מתעוררת לכמיהתה הרוחנית. עבור יוגים רבים המתרגלים אַשְׁטָאנְגַה-יוגה, נשמת-העל מהווה מושא הגותם ושלמותם.

יחסיות הזמן:

דיוְיַה-יוּגה (מחזוריות של 4 יוגות: סַתְיַה, תְרֵתַה, דְוָאפַּרַה וקַלי) = 4,320,000 שנה

יום של בְּרַהְמַא = 4,320,000X1000= 4,320,000,000

יממה של בְּרַהְמַא = 8,640,000,000

חיים של בְּרַהְמַא, או חיי היקום = 8,640,000,000X30X12X100 = 311,040,000,000,000

הזמן כפי שאנחנו חווים אותו נחשב ליסוד חומרי, ליסוד המשנה והמכלה כול, שחל על כל דבר חומרי, שבו חלה הקארמה, אולם אינו קיים בקיום הרוחני, ולא חל על הנשמה הרוחנית-העצמי האמיתי.

הזמן נחווה באופן שונה במערכות הכוכבים השונות, ככל שמערכת הכוכבים גבוהה יותר, לגבינו זמנה ארוך יותר. שנה שלנו למשל, נחווית כיום במערכת הכוכבים שמעלינו, ו-100 שנותיו של בְּרַהְמַא בכוכב העליון בקיום החומרי הינן זמן עצום, בן 15 ספרות, עבורנו.

מסופר בשְׂרימַד-בְּהָאגַוַתַם על מלך-יוגי ארצי שרצה להשיא את בתו לטוב באנשים. בכוחו המיסטי הוא ובתו הגיעו לכוכבו של בְּרַהְמַא, והמתינו אך מספר דקות לפגישת התייעצות עמו. בפגישתם בְּרַהְמַא הסביר לאב כי כל האנשים שהכיר ועוד דורות רבים אחריו ניספו בינתיים. מכל מקום, ישנו מישהו עתה על פני האדמה שיהיה חתן מתאים לבתו, אלא שהוא נמוך ממנה כי עידנים חלפו וקומת האנשים השתנתה. האב מיהר לחזור עם בתו לארץ, ולאחר שעברה תהליך הנמכה, היא נישאה לעלם הנבחר.

משך חייו של בְּרַהְמַא הם משך קיומו של היקום החומרי, שמהווה אך נשיפה אחת של מַהָא-וישׁנו ששרוע ביוגה נידְרַה על ים הסיבה. משך שאיפתו זהה, אז מתכנסים היקומים ושבים לגופו. כאשר מַהָא-וישְׁנוּ שב ונושף, יוצאים שוב יקומים, וכך חוזר חלילה, בתהליך של בריאה והרס חוזרים ונשנים.

אותן נשמות שלא השלימו את מסען הרוחני ולא השתחררו מהסַמְסָארַה בזמן קיומו של היקום, שבות עם הבריאה החדשה, עם אותה קארמה איתה עזבו, וממשיכות את מסען.

ארבע היוּגות:

על פני כדור הארץ הזמן נחווה במחזוריות של ארבע יוּגות, או עידנים – מן העידן הנאור ביותר, סַתְיַה-יוּגה, ועד לחשוך ביותר, קלי- יוּגה, שעם סיומו מתחיל מחזור חדש של ארבע יוּגות (כל מחזור נמשך 4,320,000 שנה). העידנים מושווים ל-4 מתכות – הראשון לעידן הזהב, השני לעידן הכסף, השלישי לעידן הנחושת, והרביעי, קַלי- יוּגה, לעידן הברזל.

סַתְיַה-יוּגה, או עידן האמת, הינו הראשון ונמשך 1,728,000 שנה. תוחלת חיי האנשים בעידן זה 100,000 שנה והתרגול הרוחני המומלץ זה אַשְׁטָאנְגַה- יוגה, אותה תרגלו מאות ואלפי שנים.

תְרֵתַה- יוּגה זהו העידן השני ומשכו 1,296,000 שנה. תוחלת חיי האנשים בו 10,000 שנה, והתרגול הרוחני המומלץ זה ביצוע יג'נות גדולות.

דְוָאפַּרַה- יוּגה זהו העידן השלישי ומשכו 864,000 שנה. תוחלת חיי האנשים בו 1000 שנה והתרגול המומלץ זה סגידה בבתי מקדש (מעניין לציין כי עידן זה הסתיים בערך לפני 5000 שנה – מתאים לעידן התנ"ך ולסגידה בבית המקדש, וקדמוני התנ"ך, כמו תרח ומתושלח, חייו אכן מאות בשנים).

קַלי- יוּגה, או עידן הצביעות והמריבה, זהו העידן הרביעי והחשוך מכולם, בו אנחנו מצויים כיום, אחרי כ-5000 שנה מתחילתו. משכו 432,000 שנה, תוחלת חיי האנשים עד 100 שנה, אף שלקראת סופו תרד תוחלת החיים עד לעשרים שנה בערך. התרגול הרוחני המומלץ בו זה מדיטציית מנטרה על שמותיו של האל.

הדהרמה, או הדרך הרוחנית, משולה לשור שארבע רגליו הן אמת, ניקיון, פשטות וחמלה. מתואר שבעידן הראשון, עידן האמת, עומד השור על ארבע רגליו. בעידן הבא רגל אחת נשברת, וכך בבא, עד שבקלי-יוגה הוא עומד רק על רגל אחת – רגל האמת, כי מחפשי האמת עדיין יכולים למוצאה, אלא שגם רגל זו נחבלת קשות על-ידי אישיות קלי, שאף שהוא חסר כל תרבות, הוא עוטה בגדי מלכים.

תהליכי בריאה:

האנרגיה החומרית (פּרַקְרִתי או פְּרַדְהַן) הינה אנרגיה רוחנית – ברהמן – שמתווספות לה שלוש מידות הטבע, או המצב הפוטנציאלי של חומר. שלוש המידות הן בסיס כל החומר, וצובעות את האנרגיה הרוחנית בגוונים שונים של אגוצנטריות, כדי לאפשר מקום לנשמות שחפצות לנסות וליהנות באופן אגוצנטרי, נפרד מהאל.

הקיום הרוחני הוא סַת-צ'ית-אַנַנְדַה, והעולם החומרי הינו חיקוי או השתקפות שלו – זהו מכניזם אדיר ומורכב ביותר שנועד ליצור לנשמה הרוחנית כסות חומרית שמסוגלת לחקות את התפקודים הרוחניים. שלוש מידות הטבע – טובות, להיטות ובערות – הינן חיקוי חומרי של טבע הסַת-צ'ית-אַנַנְדַה הרוחני. מידת הבערות, הבסיס לחומר הפיזי, מחקה את טבע הסת, או קיום; מידות הלהיטות, הבסיס לאינטליגנציה ויכולת הבחנה, מחקה את טבע הצ'ית, או מודעות; ומידת הטובות, הבסיס למֵחְשַב (לנפש) ולחושים הסמויים, שקושרת לתחושת אור ואושר, מחקה את טבע האַנַנְדַה, או עונג. (שלוש הדוֹשׁות באַיוּר-וֵדה, שמאפיינות ומפעילות את הגוף האנושי, הינן חיקוי גס עוד יותר: קָאפַּה (מים/אדמה) הינה חיקוי למידת הבערות שמאופיינת בכבדות, חושך, אטימות ואי-פעילות; פּיתַה (אש/מים) הינה חיקוי ללהיטות, שמאופיינת בתנועה או פעולה; ווָאתַה (אויר/אתר) הינה חיקוי למידת הטובות, שמאופיינת בקלות ואור.)

מַהָא וישנו ששרוע על ים הסיבה, שקוע ביוגה נידְרַה, נושף ושואף יקומים בקצב נשימתו. בזמן שאיפתו, האנרגיה החומרית מצויה במצב רדום-פוטנציאלי. כלומר, שלוש המידות מצויות באיזון מוחלט ואיכויותיהן אינן ניכרות.

כאשר מַהָא-וישנו נושף יוצאים מגופו אינספור זרעי היקומים. הוא מעיף אז מבט לעבר האנרגיה החומרית, כשמבטו נושא את גורם הזמן ואת ישויות החיים ששהו בתוכו, על כלל התשוקות והקַרְמַות שלהן. הוא כמו מעבּר את האנרגיה החומרית בחיים ומפר את איזונה באמצעות מבטו (שנישא על-ידי גילויו הראשון של שיווה, שנולד ממבטו של מַהָא-וישנו. הוא מהווה עקרון האגו ומי שמעבּר בפועל את האנרגיה החומרית). מהפרת איזון זו, נוצר האגו הכללי של כלל הישויות, וממגע האגו עם שלוש המידות מתחילים להתהוות החומרים השונים, מן הסמוי לגשמי, ומתעבּים סביב זרעי היקומים. ממגע אַהַנְקָארַה (אגו חומרי) עם מידת הטובות נוצר המַנַס-המחשב ועשרת החושים הסמויים; ממגע אַהַנְקָארַה עם מידת הלהיטות נוצרת בּוּדְהי, או תבונה; ממגע אַהַנְקָארַה עם מידת הבערות נוצרים חמשת היסודות הסמויים, או חמשת מושאי החושים – צליל, מגע, צבע, טעם וריח, שמהווים הבסיס לחומרים הפיזיים (צליל קשור לאתר, מגע לאויר, צבע/צורה לאש, טעם למים, וריח לאדמה – כשכל יסוד גשמי מכיל גם את היסודות הסמויים שלפניו. באדמה, שהינה הגשמית ביותר, ישנם חמשת מושאי החושים כולם, במים רק ארבעה, וכו').

לכל יקום נכנס אז גַרְבְהוֹדַקַשָאיִי-וישְׁנוּ שמשתרע על ים הרחם שנוצר מזיעתו וממלא את חצי היקום. מטבורו צומח לוטוס מערכות הכוכבים. בְּרַהְמַא הינו היצור הראשון שנוצר מלוטוס זה, והוא בורא בפועל את הכוכבים השונים ואת המולידים הראשונים, ודרכם, את כלל גופיהן של ישויות החיים, על שלל מיני החיים.

גם קְשׁירוֹדַקַשַּאיִי-וישְׁנוּ, או נשמת-העל, נכנס לכל יקום – לליבה של כל ישות חיה ובכל אטום ובין כל אטום ומאפשר את התגבשותם והתהוותם הצורנית של כל מיני הקיום.

עם שאיפתו של מַהָא-וישנו (שמתחוללת אחרי 311,040,000,000,000 שנה, או בסוף חייו של בְּרַהְמַא) מתחולל חורבן כללי (חורבנים חלקיים מתרחשים פעמים רבות קודם), במהלכו מתמוססים היסודות ונטמעים זה בזה, מן הגשמי לסמוי ועד לשלוש מידות הטבע שחוזרות לאיזונן, וזרעי היקומים וישויות החיים חוזרים למַהָא-וישנו, עד לבריאה חדשה (בעוד 311,040,000,000,000 שנה).

העולם הרוחני:

השמיים הרוחניים עשויים מאנרגיה רוחנית – סַת-צ'ית-אַנַנְדַה. הכול שם נצחי, מודע ומלא חדווה ועונג; מעבר להשפעת הזמן החומרי ושלוש מידות הטבע.

כאשר נאמר שהאחד התרחב לרבים לצורך יחסים, פירושו של דבר שאהבה ויחסים זהו טבעו ומהותו של האל ולכן גם שלנו. העולם הרוחני, או השמיים הרוחניים, מכילים אינספור כוכבים רוחניים (וַיְקוּנְטְהַה-לוֹקות, עולמות ללא דאגה), בכל אחד מהם מופיע האל בהיבט ייחודי לצורך מערכת יחסי גומלין ייחודית עם נשמות בעלות טבע אהבה מסוים. כלומר, בהיבטיו הרבים הוא משתף פעולה עם נטיות האהבה הייחודיות של הנשמות השונות ; הוא מממש את חדוותו הרוחנית דרך מגוון מערכות יחסים. (ממש כשם שכל אחד מאיתנו חווה ביטוי שונה של אישיותו במערכות יחסים שונות: הפן שמתגלה בנו ביחסינו עם הורים שונה מהפן שמתגלה ביחסים עם בן זוג או עם ילדים וכו'…)

ישנן נשמות שכמהות להיטמע בזוהר קרינתו; ישנן נשמות שאוהבות אותו מתוך יראת כבוד; וישנן נשמות שכמהות ליחסים קרובים עמו, משוללי יראה. האל נענה לטעמן של כל אלה ונהנה עמן על-פי טבען.

הספרות הוֵדית מלאה בתיאורים של העולם הרוחני והשלמויות השונות שנחוות שם ומסבירה שמטרת החיים היא השתחררות מעולם המָאיָא הוירטואלי – עולם של סבל ולידה ומוות חוזרים ונשנים – וחזרה לטבענו הרוחני הנצחי.

לסיום, מוסר השכל:

המורה שלי סיפר איך המורה שלו לימד אותו פעם שיעור בקוסמולוגיה וֵדית.

בראשית דרכו הוא היה צעיר נלהב שתוך זמן קצר תפס תפקיד ניהולי מרכזי באַשְׁרַם. יום אחד הזמין אותו המורה שלו והתחיל לתאר בפניו את מבנה היקום:

בכלל השמיים הרוחניים המאירים מעצמם ישנם אינסוף כוכבים רוחניים. בפינה בירכיתי השמיים הרוחניים ישנה עננה חומרית קטנה בה מצויים אינספור יקומים. מבין אינספור היקומים אחד הוא היקום שלנו. בתוך היקום שלנו ישנם אינספור כוכבים, שאחד מהם הוא כדור הארץ. בכדור הארץ ישנן ארצות רבות שאחת מהן זו ארצות הברית. בארצות הברית ישנן מדינות רבות, שאחת מהן זו קליפורניה. בקליפורניה ישנן מספר ערים שאחת מהן זו לוס-אנג'לס. בלוס אנג'לס ישנם רחובות רבים, שאחד מהם זה לה-צְ'יינֵגה בולוואר. ברחוב זה ישנם בתים רבים שבאחד מהם ישנו תַמָאל קרישנה אחד (השם של המורה שלי) שחושב שהוא הכי חשוב בעולם.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

9 תגובות לפוסט "הקוסמולוגיה הודית – על פי הבְּהַגַוַת-פּוּרָאנַה"

  • gad loven:

    ידע מטעה במכוון?
    השימוש במילים "מעוות במכוון" מצביעות על כעס בקרבך כלפי אלוהים. עליך להיפטר מכעס זה, אחרת לא תוכל לעולם להבין את האל.
    הודות נותנות ידע מושלם אודות האמת. אך לא כולם יכולים להתחבר לידע זה אפילו שניתן לקרוא זאת בספרי הקודש השונים. לכן חכמי הודות נותנים לאנשים שונים בדרגות התפתחות שונות ידע המתאים לאופיים ולשלב התפתחותם התודעתית. זה נעשה לא כדי להסתיר את האמת, אלא מהבנה מעמיקה של טבע האדם. ממש כמו שהורים חכמים מציגים לילדיהם הקטנים ידע חלקי או אף לא אמיתי (של לידה או מוות, למשל). זאת כדי להתאים את הידע למידת הבנת הילד ולצמיחתו. בעתיד, כאשר הילד יגדל, הם ייתנו לו ידע שלם יותר אודות המציאות. באופן זה הם עוזרים לילד להתפתח כראוי.
    לא, אדם לא יכול להבין את האל דרך פילוסופית חיים שגויה. מכל מקום, החשיפה של האדם לאמת באופן כה חכם והדרגתי כנעשה בוֵדות, מאפשרת לו בסופו של דבר להבין את הידע הודי נכונה ולהגיע כך לשלמות. משמע, שגם מאחורי הצגת המציאות באופנים שונים יש פילוסופיה עמוקה.

  • אלדן:

    מדוע הוודות או לצורך העניין כל כתבים כלשהם נותנים ידע חלקי או מעוות במכוון?האם בני אדם יכולים להתקדם לאהבת אלוהים דרך פילוסופית חיים שגויה?

  • gad loven:

    בריאה בששה ימים
    לפי הוֵדות, יש כתבים שונים המיועדים לרמות שונות של תודעה, למרות שיתכן שכל הכתבים מקורם אלוהי. יש כתבים למצויים במידת הבערות, יש למצויים במידת הלהיטות, ויש למצויים במידת הטובות. תיאורי הבריאה של הכתבים במידת הבערות והלהיטות שונים מתיאור הבריאה בכתבים שבמידת הטובות. הבריאה היא אחת, אך אנשים שונים זקוקים לתיאורים שונים של בריאה כמקור לאינספירציה הדתית שלהם. מכל מקום, מקובל שהכתבים ממידת הטובות מייצגים ידע אמיתי, בשעה שכתבים המיועדים לשרויים במידות נמוכות יותר, נותנים ידע חלקי ואף מעוות (במכוון!) של הבריאה.
    השרימד בהאגותם מיועד לשרויים במידת הטובות, כך שתיאור הבריאה בו נחשב למדויק. לפי הוֵדות במידת הטובות, העולם נברא במשך מליארדי שנים.
    פורום זה נועד לייצג את הידע הוֵדי ואין זה המקום להשוואה בין דתות וכתבים שמחוץ לוֵדות. אני בטוח שאם תלמד את הפרשנויות ואת דברי המלומדים על "שישה ימי בריאה", תמצא תמונה הרבה יותר מסובכת.

  • אלדן:

    אז מה ההסבר שלך לכך שבתנ"ך כתוב שהבורא ברא את העולם בשישה ימים וביום השביעי נח אם כל הכתובים הם סוגים שונים של ידע המקבילים זה לזה?

  • gad loven:

    בורא העולם
    אלוהים הוא אחד. בשעה שהוא חפץ להתענג עם דבקיו בגובה העיניים הוא קְרישְׁנַה, ובשעה שיש צורך לברוא את העולם, הוא וישְׁנּוּ, ממש כמו אדם בבית, בחברת משפחתו, ואדם הממלא את תפקידו בעבודה.
    לפי הספרות הוֵדית וישְׁנּוּ הוא הבורא העליון, אך יש הירארכיה ארוכה של בוראים משניים. מנקודת מבט וֵדית, לא נראה שהאל הבורא בתנ"ך הינו וישְׁנּוּ, אל עליון, אלא אך אל-למחצה. למשל, אנשים משוללי ידע יתכן ויחשיבו את בְּרָאהְמַה לאלוהים. זאת משום שהוא בורא העולם. אך בעלי ידע יודעים שהוא אך בורא משני, הבורא על-פי ה"בלו-פרינט" שניתן לו על-ידי וישְׁנּוּ. בְּרָאהְמַה למשל ברא את כול צורות החיים, כולל גברים ונשים, גם הכניס סדר בבריאה החומרית, אך עדיין אין הוא אל עליון, אלא הנשמה המפותחת ביותר ביקום זה.
    לפי הוֵדות אלוהים לא ברא את העולם בשישה ימים ואחר-כך נח. הוא לא זקוק כמונו למנוחה. ראשית כל, הוא לא ברא ישירות את העולם, אלא הורה לאנרגיות שלו לעשות במלאכת הבריאה, גם הורה לישויות נחותות האחראיות על האנרגיות הללו לברוא ולהיות אמונות על סדר הבריאה. שנית, לפי הוֵדות, וישְׁנּוּ בורא ומחריב את כלל היקום במהלך כל נשימה שלו, משמע במהלך כל נשיפה ושאיפה שלו. ומעבר לזה, עיסוקו האמיתי אינו לברוא את העולם, אלא להתענג בחברת אוהביו. את זה הוא עושה לנצח, ללא צורך במנוחה.

  • אלדן:

    האם וישנו כמו שמתואר בתנ"ך בורא את העולם בשישה ימים וביום השביעי נח?

  • gad loven:

    אלים למחצה
    כן. ישנן ישויות מפותחות מאיתנו (כמו אלים למחצה), שניחנו ביכולת לעבור מכוכב לכוכב וגם לראות אך לא להיראות.

  • gad loven:

    רואה ואינו נראה
    השימוש במילים "מעוות במכוון" מצביעות על כעס בקרבך כלפי אלוהים. עליך להיפטר מכעס זה, אחרת לא תוכל לעולם להבין את האל.
    הודות נותנות ידע מושלם אודות האמת. אך לא כולם יכולים להתחבר לידע זה אפילו שניתן לקרוא זאת בספרי הקודש השונים. לכן חכמי הודות נותנים לאנשים שונים בדרגות התפתחות שונות ידע המתאים לאופיים ולשלב התפתחותם התודעתית. זה נעשה לא כדי להסתיר את האמת, אלא מהבנה מעמיקה של טבע האדם. ממש כמו שהורים חכמים מציגים לילדיהם הקטנים ידע חלקי או אף לא אמיתי (של לידה או מוות, למשל). זאת כדי להתאים את הידע למידת הבנת הילד ולצמיחתו. בעתיד, כאשר הילד יגדל, הם ייתנו לו ידע שלם יותר אודות המציאות. באופן זה הם עוזרים לילד להתפתח כראוי.
    לא, אדם לא יכול להבין את האל דרך פילוסופית חיים שגויה. מכל מקום, החשיפה של האדם לאמת באופן כה חכם והדרגתי כנעשה בוֵדות, מאפשרת לו בסופו של דבר להבין את הידע הודי נכונה ולהגיע כך לשלמות. משמע, שגם מאחורי הצגת המציאות באופנים שונים יש פילוסופיה עמוקה.

  • אלדן:

    האם הישויות חיים שנמצאות במערכות כוכבים שונות יכולות לראות אותנו אם הן באות לפה?

להגיב לפוסט אלדן

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר