כרוניקה של כלכלת רצח פרות – חלק III

לקריאת חלק II

"על ידי מתן לגיטימציה לשחיטת חיות, האווירה כולה הופכת למזוהמת יותר ויותר במלחמות, מגיפות, רעב, ואסונות רבים נוספים". (שְׁרִימַד בְּהָאגַוַתַם, 1.7.37, התעמקות).

כפי שתיארתי בטור האחרון שלי, בשנות החמישים ממשלת ארה"ב וחברות הגרעינים הגדולות חשבו שהם מצאו את התיקון לבעיית עודפי הדגנים: למכור חלק בזול למדינות מחוץ לארה"ב כסיוע מזון, ולעודד מדינות אחרות לגדל בקר לבשר, כדי שיקנו גרעינים להאבסת בעלי חיים. תוכניות אלו גם יצילו את כלכלת משק החי האמריקאית, וגם יבססו את תדמיתה ההומניטרית של ארה"ב בעולם.

נראה שלאיש לא היה אכפת שתוכניות סיוע המזון פגעו אנושות במשקי חקלאות קטנים במדינות שקיבלו את התוצרת. במשך מאות שנים חקלאים אלו גידלו מזון עבורם ועבור שכניהם בעזרת שיטות חקלאיות טבעיות ופשוטות, לרוב בחרישת האדמה בעזרת בעלי חיים. כאשר ארה"ב הציפה את השוק בדגנים זולים תוצרת טקרטורים, מחירי המזון צנחו כל כך למטה עד שחקלאים מקומיים בקושי יכלו לשרוד כלכלית. רבים ויתרו על חקלאות וניסו למצוא עבודה בערים, כדי שלפחות יוכלו לקנות אוכל. אבל המכונות בערים דחקו אנשים החוצה ממעגל העבודה. ועכשיו למי שעזב את החווה שלו גם לא הייתה אדמה לגדל עליה מזון, וגם לא כסף כדי לקנות אותו.

כאשר מדינות מבוססות ניסו לעזור, על-ידי שליחת כמות גדולה אף יותר של סיוע מזון, הם רק החמירו את הבעיה וחיסלו יותר משקים חקלאיים מקומיים. ממשלות וחברות בינלאומיות לא ראו חשיבות בשמירת חקלאים מסורתיים על אדמתם.

בשנות ה-70 מצב המזון העולמי השתנה. החלשות המלחמה הקרה בין ארה"ב לברה"מ פתחה את מחסני התבואה של ברה"מ למכירות דגנים מארה"ב בהיקף ענק (בעיקר להאבסת חיות). משמעות הדבר שארה"ב לא הייתה צריכה יותר למכור דגנים בזול.

מחירי הדגנים עלו בכל העולם. מדינות שעד אותה נקודה קיבלו דגנים במחירים נמוכים היו צריכות לשלם כעת מחיר מלא.

בערך באותו הזמן, טלטלות כלכליות השפיעו על מחירי הנפט. בתוספת לכך שמחירי גרעינים מארה"ב עלו, כעת היה על מדינות מתפתחות לשלם יותר גם על נפט, עבור התעשיה הצעירה שלהן.

דרך אחת להשיג כסף הייתה לקחת הלוואה מהבנק העולמי. אבל הבנק ציפה לפריעת ההלוואה, ובשנות ה-80 קרא למדיניות סגפנית שתבטיח שמדינות אלו יוכלו לפרוע את חובן. היבט חשוב במדיניות זו הייתה הדרישה כי ישענו פחות על ייבוא, כולל דגנים. אך דבר זה שוב פגע בשכבות החלשות, כאשר מחירי המזון עלו מעבר להישג ידם.

צורה נוספת של "עזרה" גרמה אף להרס חמור יותר. מומחים האמינו שבמקום לייבא מזון, על מדינות העולם השלישי לגדל יותר—בעזרת הטכנולוגיה וזרעי הפלא של "המהפכה הירוקה". אך מה עליהן לגדל יותר? גידולי-שיווק, כדי לפרוע חובות בינלאומיים.

גידולים רווחיים יכולים להיות ברוקולי או תותים, או אפילו פרחי ציפורן. אך הגידול המכניס ביותר הוא גידול גרעינים להאבסה.

ב"גידולי מזון מול גידולי האבסה", דיוויד בארקין, רוזמארי באט ובילי דהוולט מדגימים כיצד, ככל שהמהפכה הירוקה התבססה במדינות השונות, גידולי האבסת בעלי חיים לבשר דחקו החוצה גידולי מזון. במקסיקו, לדוגמא, אדמה אשר שימשה באופן מסורתי לגידול תירס וקטניות עבור בני אדם, שימשה כעת לגידול חיטה וסורגום לחיות. כמות התוצרת והרווחים זינקו. יותר אנשים פגשו ברעב.

כשם שסיוע המזון דחק חקלאים מעל אדמתם בגלל הירידה במחירי הגידולים, המהפכה הירוקה דחקה אותם ע"י העלאת המחירים לשטחי אדמה. אדמות במדינות העולם השלישי הופקעו לטובת יחידים. משקים חקלאיים עשירים הרוויחו מהלוואות ושיפורים טכנולוגיים, ויכלו להגדיל את ההיצע שלהם עבור השווקים — מהלך שהעלה את שווי האדמות. וכך, חקלאים שלא הצליחו לעמוד במחירים ובמסים הגבוהים נדחפו מעל אדמתם, והצטרפו למעגל הרעב.

המהפכה הירוקה הציגה סוג חדש של זרעים, "גבוהי תוצרת". הם לא היו גבוהי תוצרת בפני עצמם, אלא הביאו ליבול רב יותר בעזרת תשומות טכנולוגיות—דשנים כימיים, חומרי הדברה, וכו'.

המחיר האקולוגי שגבתה המהפכה הירוקה היה הרסני. ונדנה שיוה, פיסיקאית והוגה חקלאית, מספרת על על כך בספר "אלימותה של המהפכה הירוקה". המעבר מאלפי סוגים של דגנים מקומיים לקומץ זני כלאיים חדשים, צמצם באופן מסוכן את המאגר הגנטי של סוגי הגידולים המקומיים. המעבר מזבל פרות ודשן ירוק לדשנים כימיים פגע בטיוב האדמה, והפכה לחסרה במיקרואלמנטים מזינים, ואף רעילה. ההשקיה המלאכותית שנדרשה עבור זני הכלאיים החדשים הפכה שטחים מסוימים לבוציים ומליחים, ואחרים לחרבים.

גידולי המהפכה הירוקה הניבו יותר משום שגדלו על גבעולים קצרים יותר. אך בהודו, לדוגמה, גבעול הצמח היה המספוא העיקרי עבור פרות, אשר סיפקו זבל כחומר בעירה ודישון. גידולים קצרי גבעול הובילו לפחות מספוא ודשן. שליחת הפרות ליערות על מנת לפצות על אובדן המספוא הטילה עומס כבד על המערכת האקולוגית ביערות, ויערות רבים אבדו.
שטחים נרחבים הפכו למונוקולטורה, שדות גידול יחיד. עדשים, זרעי שמנים, דוחן ועלי מאכל ירוקים לא היו זמינים כבעבר, ואנשים החלו לסבול מחסרים תזונתיים.

בתוך כל חוסר האיזון מזיקים חדשים פלשו אל השדות, בהם נלחמו בחומרי הדברה קטלניים, אשר זיהמו את המזון, האדמה והמים.

על החקלאים עוד היה לשלם על כל תשומה מזיקה. ככל שעברו ממערכות חקלאות טבעיות, שהתקיימו במשך מאות שנים, למערכת חקלאית בה היה צריך לשלם על כל תשומה, משקי חקלאות קטנים פשוט קרסו. אפילו משקים גדולים יותר חזו בצניחת הכנסותיהם עם עליית מחירי התשומות וירידת התפוקה. בעקבות כך נוצר אי שקט חברתי, ואנשים החלו להילחם על אדמה, זכויות מים ומחירים.

כמובן, השוק הציע דרכים נוספות להרוויח כסף. במקום לגדל מספוא לבעלי חיים, מדינות שונות גידלו בעלי חיים. בברזיל, אלפי דונמים של יערות הגשם באמזונס נכרתו כדי לגדל בקר לבשר עבור מסעדות מזון מהיר ברחבי העולם.

בינתיים, בארה"ב, היכן שהתחילה החקלאות בקנה מידה תעשייתי, המצב היה קשה. פולי סויה וגרעיני תירס, שני הגידולים הרווחיים ביותר במספוא בעלי חיים, גרמו לשחיקת קרקעות מאסיבית. חקלאי התירס הטיפוסי מאיווה איבד שני בושלים של אדמה עילית על כל בושל של תירס שנקצר. השקיה מלאכותית דלדלה את מאגרי המים.

מחירי התשומות המשיכו לעלות, אך פעמים רבות לחקלאים לא הייתה ברירה אלא למכור לחברה יחידה שדאגה שלא תהיה להם אפשרות להעלות את מחירי התוצרת. ככל שחקלאים גידלו יותר, כך מחיר התוצרת הורד, והפסדי החקלאים רבו. הם פשוט חוסלו.

ב-1860, כמחצית האנשים באמריקה עבדו בחווה. ב-1990, רק 2 אנשים מתוך 100. וכמובן שמחירי התשומות המשיכו לעלות.

חודשים ספורים לפני מלחמת המפרץ, חזה משרד האנרגיה האמריקני שמחירי הנפט יעלו עד שנת 2015 ל-40$ לחבית. משרד החקלאות הזהיר שעד שנת 2000, ארה"ב תהפוך ליבואנית סלעי פוספט, אמוניום ואשלג, רכיבים עיקריים בדשן מלאכותי.

באופן יותר מאיים מכך, עם הפגיעה בכוח החקלאים, הממשלה החלה להציע את קיזוז החוב הלאומי על ידי ביטול סובסידיות חקלאיות. הסוציולוג הארייט פרידמן חזה, "כאשר זה יקרה, החקלאים האמריקאים יחוסלו סופית".

חקלאות בכל רחבי העולם החלה לסבול מבעיות זהות. ויתור על כוח העבודה של השור, שחיטתו והחלפתו בטרקטורים, והחלפת דגני מזון בגרעיני מספוא כדי להאביס ולשחוט בקר לבשר, נכשלה בהשגת שלום, שפע ורווחה. במקום זאת, כפי שאמר שרילה פרבהופאדה, היא זיהמה את העולם במלחמות, מגיפות ורעב.

במאמר הבא אציג את האלטרנטיבה של התרבות הוֵדית למצב הסוציו-אקונומי הנוכחי.

מאמרים נוספים בקטגוריה פרות וחקלאות



מאמרים נוספים מאת הרא קרישנה דאסי

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר