מלחמת דת בבהגווד גיטה

יוגה של אהבה"דע כי לאור חובותיך כקְשַׁתְרייַה, אין לך עיסוק יאה יותר ממלחמה על עקרונות הדת; אל לך איפוא, להסס. הו פָּארְתְהַה, אשרי הקְשַׁתְריות שמזדמנת להם מלחמה כזו, אשר פותחת לפניהם את שערי עדן." (ב.ג. 2.31-32)

מיד בקוראנו פסוקים אלו מהבהגווד-גיטה, אנו נזכרים בשהידים, במתאבדים דתיים, שאמונתם היא שבהרגם את אויביהם תוך כדי איבוד עצמם לדעת הם יגיעו לעדן ויתענגו כקדושים על מנעמיו. לימוד מעמיק של הבהגווד-גיטה מגלה שלא כך הוא.

עניין המלחמה בבהגווד גיטה הינו אך מקרי, גם אין מטרת הבהגווד-גיטה להגיע לכוכבי עדן. הבהגווד גיטה משתמשת בדוגמא זו של מלחמה כדי ללמד כיצד על ידי שינוי של מניעים – ממניע חומרני (להשתחרר מסבל או אף להגיע לעדן), למניע של שחרור ובסופו של דבר למניע של אהבה טהורה לאל – כל אחד, במסגרת עיסוקו, יכול להשתחרר מאנוכיות. אפילו במסגרת עיסוק כל-כך לא "רוחני" כמו מלחמה. למשל, קרישנה מורה לארג'ונה:

"הילחם עבור הלחימה עצמה, מבלי להתחשב בשמחה או בצער, בזכייה או בתבוסה – שהרי אז יהיו מעשיך פטורים תמיד מחטא [מסבך הקארמה]." (ב.ג. 2.38)

שלושה מושגים דורשים כאן הבהרה – דהרמה, קְשַׁתְרייַה ועדן :

דהרמה
כללי התנהגות ראויים על פי כתבי הקודש. כללים אלו תואמים את הגוף הפסיכופיזי של האדם ומשתנים בהתאם לוַרְנַה ולאָשְרַם (הנטיות המקצועיות והתפקיד בחברה, ושלבי ההתקדמות בחיים [כמו תלמיד, איש משפחה, ושלב הפרישות]) שבו האדם שרוי. יש דהרמה ארצית ודהרמה רוחנית. דהרמה ארצית נועדה להסדיר את היחסים החברתיים והאישיים של האדם. מטרתה לצמצם את הנטייה לאנוכיות שבו ולאפשר התעלות למידת הטובות, שבה החיים החברתיים והאישיים הינם תקינים. דהרמה הופכת לרוחנית כאשר זו מסייעת לצמיחה הרוחנית של האדם. כאשר אדם מקיים את כללי הדהרמה כשירות לאל ובמטרה לספקו, חובות הדהרמה שלו הופכות לרוחניות. דהרמה שכזו מטהרת את נטיותיו החומרניות של האדם מהיסוד ומשיבה אותו למעמדו הרוחני הטבעי – שירות אוהב לעליון. לאדם מפותח מבחינה רוחנית יש רק שני כללים דְהַרְמיים שמנחים את חייו – לעשות את רצונו של האל, ולהימנע מכל מה שנוגד את רצונו של האל.

קְשַׁתְרייַה
קְשַׁת פירושו פגיעה או נזק, ומשום כך מי שמגונן מפני אלה נקרא קְשַׁתְרייַה (תְרָאיַתֵא – לגונן). אדם בעל נטיות לגבורה, כוח, החלטיות, תושייה, אומץ בקרב, נדיבות וכושר מנהיגות יכול לפתחם ולהיות בעל כישורים של קְשַׁתְרייַה. אם הוא משתמש בכישוריו כדי להגן על כלל האוכלוסיה, וכללית – על יישום צודק ומוסרי של כללי הדת, הינו פועל על פי דהרמה של קְשַׁתְרייַה.

עדן
ישנם לפי כתבי הוודות כוכבים ארציים שבם תנאי החיים משופרים לאין ארוך מהתנאים השורים על פני כדור הארץ. אלו שדבקים בדהרמה הארצית שלהם, זוכים בעת מותם להגיע לכוכבים אלו ולהתענג שם בעונג שמימי. מותר להם לשהות בכוכבים אלו כמידת מעשיהם הטובים. לאחר שתוצאות מעשיהם הטובים מתכלות, הם שבים לכוכב בן חלוף זה, להמשיך את גורלם החומרי.

סיפור הבהגווד-גיטה
בזירת הקרב בקוּרוּקשֵׁתְרַה התכנסה משפחת הקוּרוּ המפולגת לקרב בין דודנים, שאמור היה להכריע מי יהיה קיסר העולם. אחיו של ארג'ונה, יוּדְהישְׁטְהיר, הינו יורש העצר, גם הינו דְהַרְמי, אוהב האל ואהוב על העם. אך הפלג השני מתעלם במפגיע מזכויותיו ומוכן לנקוט בכל דרך נלוזה, אף במלחמה כוללת, כדי לזכות בירושה ובבכורה, תוך כדי רמיסת כללי הדהרמה. ארג'ונה, הלוחם הדגול שמלחמתו אמורה להכריע את גורל המלחמה, עומד חצוי במחוייבותו לבני דודיו ולדהרמה. מחד אין הוא רוצה להילחם כנגדם כי הם בני משפחתו היקרים לו, למרות שביצעו כל כך הרבה עוולות כנגד פלג המשפחה שלו, ומאידך הוא מחוייב, כקְשַׁתְרייַה, להילחם בם כי תפקידו כקְשַׁתְרייַה הינו לשמור על כללי הדהרמה בחברה. ארג'ונה היה חסר אונים בהתמודדות עם הדילמה שלפניו. הוא נקרע בין מחוייבות לשלמות המשפחה לעומת מחוייבותו לדהרמה ולטובת העולם. הוא נוטה לכן לפתור את מצוקתו על-ידי פרישה משדה הקרב; להפוך ליוגי שחי ביער, שאינו מעורב יותר בסבך החיים. במצוקתו הוא פונה לעזרה ועצה לחברו האינטימי, קרישנה, שמשמש כרכבו, ושבמהלך הסיפור של הבהגווד-גיטה מתגלה לא סתם כחבר אלא כאל העליון שבא להשליט דהרמה בעולם. קרישנה חושף לפניו ידע אודות המציאות הרוחנית הנצחית ומסביר לו כיצד באמצעות בהקטי יוגה, יוגה של שירות ואהבה לאל, ניתן לפתור את כל מצוקותיו.

קרישנה רומז לארג'ונה שמצוקתו נובעת מהיותו נתון לתפיסת חיים חומרנית, ולכן קשור לדת ומוסר ארציים המשרתים תפיסה חומרנית זאת, ושעליו להתעלות מתפיסות ארציות שכאלה כדי לפתור את מצוקתו. הוראתו הראשונה של קרישנה לארג'ונה, שחרד להרג משפחתו ולהרג החיילים משני צידי המתרס, היא שאין בכלל מוות. זאת משום שהמהות האמיתית של האדם הינה נשמה נצחית שחיה תמיד, בשעה שהגוף שעוטף אותה הינו אך חומר מת, משולל חיים. הגוף מעולם לא חי, והנשמה, מקור התודעה, תמיד חיה, לנצח. מכאן שעליו להתעשת ולהילחם. אך ארג'ונה, בשומעו ידע זה, מבין אותו באופן שונה. כיוון שאין מוות, גם לא ניתן לגרום למוות, הוא מסיק שהוא פטור מחובתו הדְהַרְמית להגן על החיים של הזולת, ולכן אין מניעה לפתור את המצוקה שלו באמצעות פרישה משדה הקרב ולהפוך ליוגי פרש מהעולם.

כאן קרישנה מתחיל בפיתוח עקרון מרכזי בבהגווד-גיטה. ידע כשלעצמו לא גורר בהכרח שינוי בתודעה; יש להפנים ידע זה על-ידי עשייה. אם ארג'ונה יפרוש בטרם עת מהחיים, ללא פיתוח תובנות מתאימות, ויהפוך ליוגי פרוש, הוא יהיה אך יוגי-מתחזה שאינו מוכן באמת לפרישה מהעולם, ולכן מועד ליפול ממעמדו הרוחני. עד שהוא לא יפנים את טבעו הרוחני וידע לפעול על פיו, טבעו החומרי יערב אותו מחדש במבוכי החיים. העשייה הטבעית לארג'ונה, בהיותו קְשַׁתְרייַה, כל עוד שהוא בתודעה חומרית, הינה מלחמה על-פי עקרונות הדהרמה. רק עשייה כזאת תטהר את תודעתו.

ארג'ונה האמין שאם הוא יילחם, בין אם ינצח בין אם יפסיד, רק סבל יהיה מנת חלקו. אך קרישנה השיב לו שאם הוא יילחם על פי עקרונות היוגה, בין אם ינצח בין אם יפסיד, הוא ירוויח התעלות רוחנית וכך יפתור באמת את המצוקה שלו.

פעולה על-פי הדהרמה
בפסוקים הפותחים את המאמר נראה שקרישנה מאיץ בארג'ונה להילחם. אך לא כך הדבר. קרישנה מאיץ בארג'ונה לפעול על פי הדהרמה שלו. כי זה יטהר את ליבו מאנוכיות. על ארג'ונה לשמוח שהוא יכול לפעול על-פי הדהרמה של קְשַׁתְרייַה בעת הילחמו. כי מי שמת תוך כדי פעלו על פי הדהרמה, יזכה בחיי עדן. למה?

זה מוסבר בבהגווד-גיטה (14.14) "מי שמת במידת הטובות, מגיע לכוכבים העליונים, הטהורים, שבהם חיים החכמים הדגולים". מה היא מידת הטובות? זו המידה בה האנוכיות מצומצת ביותר. מכאן שקְשַׁתְרייַה שכובש את טבעו האנוכי ונלחם על פי כללי הדהרמה (לא פוגע בנשים וילדים, בזקנים ואנשי רוח, גם לא נלחם בחלשים וחסרי ישע, וכו'), והתמזל מזלו להילחם מלחמה דְהַרְמית, משמע להגן על עקרונות הדת והצדק, יזכה, אם ימות בקרב, להגיע לכוכבי עדן.

יש מלחמות על בסיס דתי ויש מלחמות על בסיס לאומי או כלכלי. האם הן דְהַרְמיות? כדי לענות על שאלה זו עלינו לשאול מה המניע להן. האם המניע להן הוא טובת האחר או שהמניע הוא אגואיסטי, אנוכי? הם המניע הוא הטובה הרוחנית של כלל הצדדים במלחמה? למשל, בבהגווד-גיטה (18.17) נאמר ש "מי שאינו מונע על-ידי עצמי כוזב ותבונתו אינה סבוכה, גם בהורגו אדם בעולם זה… … אינו נכבל במעשיו [על-ידי קארמה]." עצמי כוזב הינו תפיסה מעוותת של העצמי. בשעה שאדם רואה את האחר על בסיס אינטרסנטי, הוא נתון לעצמי כוזב. אדם שחושב עצמו ליהודי ואת האחר למוסלמי (ולכן שונא אותו), נתון לעצמי כוזב. באופן דומה, בשעה שאדם חושב עצמו למוסלמי ויוצא להרוג את האחר משום שאין הוא בן דתו, הוא נתון לעצמי כוזב, לאגו, לאנוכיות. זו נקודת המוצא לידע רוחני שקרישנה נתן לארג'ונה בשדה הקרב – "אתה לא הגוף הזה". אתה לא יהודי, לא מוסלמי, גם לא נוצרי או הינדי. כל הנשמות הינן בנים שווים לאל האחד. רק מתוך אנוכיות וזהות כוזבת האדם מפלה בין האחד לשני ויוצר הגדרות על בסיס לאומי ודתי המפרידים אותו מהאחר ומונעים ממנו לראות את טובתו האמיתית. ממילא מלחמה על בסיס שכזה אינה דְהַרְמית ולכן אינה לרצון האל.

זה מוסבר בבהגווד-גיטה (18.21): "דע כי ידע שמבחין בסוגים שונים של ישויות חיים על-פי גופיהן השונים, הינו ידע במידת הלהיטות [משופע באנוכיות]." מאידך, "אותו ידע שבאמצעותו רואים את הטבע הרוחני האחד והבלתי נחלק שבכל ישויות החיים, אף שאלה נחלקות לצורות אינספור, הינו ידע במידת הטובות [כמעט משולל אנוכיות]." (ב.ג. 18.20)

למעשה, חכם באמת הוא מי שרואה את הרוחני בכל יצורי החיים, לכן חש כלפיהם חמלה: "בזכותו של ידע אמיתי, רואים החכמים הענווים בעין שווה בְּרָאהְמַנַּה מלומד ונעים הליכות, פרה, פיל, כלב, כמו גם את אוכל הכלבים [חסר המעמד]. "(ב.ג. 5.18)

מלחמה צודקת?
אם כן, מלחמה נחשבת למלחמה דְהַרְמית בשעה שהלוחם לא נלחם מתוך מניעים אנוכיים, גם המניע לה הוא טובת הכלל ואף טובת הפרט שבו נלחמים. הדוגמא הניתנת בהקשר זה הוא שרופא נלחם במחלה של החולה כדי להיטיב עם החולה. בעולם אנוכי מלחמה הינה כורח המציאות, אך הלוחם צריך להילחם לא נגד מי שלכאורה פוגע באינטרס שלו, אלא להילחם כנגד האוייב האמיתי – אנוכיות ואגואיזם. ואלו קיימים לא רק באויב, אלא קודם כל בלב של הלוחם עצמו. למעשה אדם שהתגבר על אנוכיותו לא רואה יותר את האחר כאויב, גם אין אויב שיכול לפגוע באינטרסים (הרוחניים) שלו.

אדם שמתקדם ברוחניות רואה את האחר כמושא לחמלה והתחלקות בידע רוחני. על אדם להיות מאושר אם נקרית בדרכו ההזדמנות להילחם על צמצום האנוכיות שבו ובמושא מלחמתו. מלחמה שכזו רק יכולה להואיל לעולם. זו הייתה המלחמה של ארג'ונה.

טבע האנוכיות הוא שאדם מאמין שמלחמתו צודקת ולא אנוכית. לכן יש כל-כך הרבה מלחמות "צודקות", שתוצאותיהן איומות. האם מישהו ראוי להכריז על מלמה כדְהַרְמית, כצודקת? ראשית כל, אין זה עניין של הכרזה. אלוהים יושב בליבו של כל אחד, וגומל לאדם בהתאם למעשיו: "אני גומל לכול כפי התמסרותם לי. " (ב.ג. 4.11)

אין זה משנה אם אני מאמין שמלחמתי היא דְהַרְמית. לא האמונה שלי תסלול את הדרך שלי לעדן, אלא דעתו של האל. שנית, רק אדם קדוש המשוחרר מאנוכיות ואגו, יכול לייצג נאמנה את האל ולומר שמלחמה מסויימת הינה דְהַרְמית. מי הוא אדם קדוש זה ובמה הוא ניכר? בשׂרימַד-בּהָאגַוַתַם 3.25.21 נאמר: "מאפייניו [של אדם קדוש, סָאדְהוּ] הם סובלנות, חמלה ואהדה לכלל החיים. הוא גם אינו רואה איש כאויב, הוא שליו, פועל בהתאם לכתבי היוגה, ואישיותו כולה מוארת בידע רוחני". רק מי שאינו רואה איש כאויב יכול להחליט מה היא מלחמה דְהַרְמית. בעבר אישים כאלה היו יועציהם של המלכים. על-פי עצתם היו יוצאים למלחמה או נמנעים ממנה. כיום לא. ומה לגבי מנהיגים דתיים שמכריזים על מלחמות דת? יש לבחון, על-פי המאפיינים לעיל, אם הם מנהיגים דתיים אמיתיים או אך מנהיגים אנוכיים במסווה דתי.

שני סוגי דהרמה קיימים – דהרמה ארצית ודהרמה רוחנית. מדע היוגה מלמד שיש לציית לדהרמה הארצית כל עוד האדם נתון לתודעה חומרית, אך בסופו של דבר יש לזנחה, אחרת היא עוצרת את צמיחתו הרוחנית.

"נטוש את כל צורות הדהרמה והתמסר רק לי. אני אגאלך מן התגובות לחטא כולן. אל תירא." (ב.ג. 18.66)

ההוראה המסכמת
הוראה זו הינה ההוראה המסכמת של הבהגווד-גיטה. קרישנה חיזק את החלטיותו של ארג'ונה לפעול על פי הדהרמה הארצית שלו, כי אדם שפועל בניגוד לכללי הדהרמה, שפועל אך על פי גחמותיו, ילך ויסתבך בעולם הקארמה. אך בהוראותיו הבאות קרישנה מצביע לארג'ונה שהפתרון האמיתי למצוקתו יבוא כשיתחיל לפעול על פי עקרונות היוגה, על פי הדהרמה הרוחנית. דהרמה מבוססת על הוראות כתבי הקודש. כתבי הקודש והוראותיהם רובם ככולם מיועדים לציבור בעל תודעה חומרנית. בכתבים אלו אלוהים הינו אך אמצעי להסדרת החיים החומריים. אך חיים רוחניים אמיתיים משמעם יחסי אהבה עם האל. לכן קרישנה מורה בשלב הנכון לוותר על אותם כתבי קודש ארציים והוראותיהם, על דהרמה ארצית, ולהתבסס בטבע הנצחי של הנשמה, משמע בדהרמה רוחנית שמטרתה סיפוק האל:

"הוודות דנות בעיקר בשלוש מידות הטבע [שלוש היבטי האנוכיות שבאדם]. הו ארג'ונה, התעלה מעל לשלוש המידות הללו, השתחרר מכל שניות וחרדה לרווח ובטחון, והתבסס בעצמי." (ב.ג. 2.45)

יוגה מתחילה כאשר אדם מתבסס בעצמי. ומה הוא עצמי זה? אדם מתחבר לעצמי הרוחני וחווה אותו, גם הופך למסופק לחלוטין, כאשר הוא שב ליחסיו הנצחיים עם האל ופועל אך למען סיפוקו:

"העיסוק (דהרמה) העליון עבור כלל האנושות הוא אותו עיסוק שבאמצעותו מגיע האדם לשירות מסור לאלוהים. שירות מסור כזה חייב להיות משוּלל מניע אישי ובלתי מופרע, על-מנת לספק לחלוטין את העצמי." (בהאג. 1.2.6)

אין מטרת הבהגווד-גיטה ללמד כיצד להגיע לכוכבי עדן החומריים. מטרתה ללמד כיצד לפעול כמשרת אוהב של האל בכול מעשה ומעשה. מי שכך פועל, חייו בעולם החומר יהיו מלאי סיפוק וצמיחה, ובעת מותו יתעלה מעבר לכוכבי העדן הזמניים וישוב להיות משרת אוהב נצחי של האל, בעולם הרוחני שמעבר לחומרי.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר