טעם נעלה יותר

פרישות – דיכוי החושים, או ויתור על טעם נמוך בזכותו של טעם גבוה יותר.

"אפשר אולי להגביל את הנשמה שבגוף מהנאה חושית גם בשעה שטעמם של מושאי החושים עדיין חי בה. אולם כאשר היא חודלת מפעילות כזו, לאור התנסות בטעם נעלה יותר, היא נשארת יציבה בתודעתה." (בהגווד-גיטה 2.59)

העיקרון של טעם גבוה הוא פשוט: בזכותו של טעם גבוה, או הנאה רבה יותר, קל לוותר על טעם נמוך ומהנה פחות.

החושים הינם כלים לטעמים, או להנאות רבות, דרך צליל, מגע, טעם, ריח ומראה. כמו חיישנים, הם שלופים לעולם בנסיון לקלוט הנאות, והרשמים שעוברים דרכם מתקבצים במחשב ומסוּוגים לנעימים ולבלתי נעימים.

הנאה
הנאה היא טעם החיים; כולנו כמהים לעונג ומעדיפים להימנע מהלא מהנה או מענג. אנחנו יכולים להחליף הנאה אחת באחרת, אולם איננו יכולים לוותר בכלל על עונג. זה טבעי, כיוון שזהו טבעה של הנשמה – אַנַנְדַה, או עונג.

איזה עונג, או טעם, הינו גבוה, ואיזה נמוך?

העונג שבא ממגע החושים עם מושאיהם נוטה מטבעו להיות זמני וחולף, ומספק רק את הגוף הזמני והחולף, ולא אותי – העצמי הרוחני הנצחי.

גוף ללא נשמה הינו נטול חיים. הנשמה היא זו שחיה בגוף ולכן גם זו שחווה ומרגישה. אלא שכיום אנחנו (העצמי הרוחני) מרגישים דרך המעטה הגופני, או המסננת האגוצנטרית של שלוש מידות החומר, ומחפשים את אושרנו באינטראקציה עם החומר (הגשמי והסמוי-הנפשי). אולם כיוון שטבענו הוא אַנַנְדַה, או אושר נצחי ואינסופי של אהבה ומודעות טהורה, העונג שבא מאינטראקציה עם החומר אינו ממש מספק אותנו (כמו הניסיון ליהנות ממגע רך ונעים דרך כפפה), גם זמניותו מכאיבה ומותירה אי סיפוק.

"הנבון אינו נוטל חלק במקורות הסבל, אשר נוצרים ממגע עם החושים החומריים. הו בן קונתי, להנאות שכאלה יש ראשית ואחרית, והחכם אינו מוצא בהן עונג." (בהגווד-גיטה 5.22)

נאמר פה שההתנסות החומרית, על שלל ההנאות שהיא מציעה, הינה בסופו של דבר סבל, בגלל זמניותה וטבעה המתכלה, שנוגד את טבענו הנצחי.

טעמים מדורגים
טעם הינו אם כן, המניע הגדול של החיים, ולמרות שאומרים, "על טעם וריח אין להתווכח", הבהגווד-גיטה בהחלט מדרגת את הטעמים השונים: טעמים בטובות הינם גבוהים מטעמים בבערות ובלהיטות, והטעם הרוחני הינו גבוה אף יותר. (לפי התיאור הוֵדי הטעם הרוחני הינו כולו מטבע של אהבה טהורה מאנוכיות, אבל גווניה, או טעמיה, של אהבה זו רבים – כריבוי הנשמות, וייחודיותה של כל נשמה ניכרת בטעם האהבה המיוחד שלה לעליון.)

התהליך הרוחני שמומלץ כאן אינו תהליך של פרישות או דיכוי מלאכותי של החושים, אלא פגישה עם טעם גבוה יותר. התרגול הרוחני מעורר באופן טבעי טעם רוחני, שהינו מטבע גבוה יותר, וגורר כמאליו ויתור על טעמים נמוכים יותר. פרישות, או התעלות כזו הינה טבעית ויציבה.



מאמרים נוספים מאת וָארְשַׁבְּהָאנַוי‎

מתרגמת ספרות ודית עניפה ומחברת הספרים "מתאוה לאהבה" ו"סיפורו של זמן". מרצה לפילוסופיה של היוגה והתרבות הוודית.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר