קארמה – הגיון ופילוסופיה

קארמה – הגיון ופילוסופיה

יוגה של אהבה

"מורכבות המעשים הינה קשה מאוד להבנה. על-כן חייב אדם לדעת כראוי מהי פעולה, מהי פעולה אסורה, ומהי אי-פעולה. מי שרואה פעולה באי פעולה ואי פעולה בפעולה, הינו החכם באדם. למרות מעורבותו בפעילויות שונות, הריהו שרוי בנשגב. מי שמאמציו כולם משוללים תשוקה לעינוג חושים, נחשב לבעל ידע מלא. החכמים אומרים עליו שהינו פועל שהתגובות למעשיו נשרפו כולן באש הידע המושלם." (ב.ג. 4.17-19)

הגדרת הקארמה כוללת את אותם כללי פעולה ותגובה המכתיבים, כול עוד תשוקתנו הינה אינטרסנטית, את גורלנו בעולם זה – חיים אחר חיים. הבנת כללי הקארמה ומטרתה תאפשר לנו חופש מהשעבוד לקארמה, לגורל.

המילה קארמה הינה מילה סנסקריטית, ששורשה הינו קרֵי, שאחד מנטיותיה בסנסקריט מוכר לנו גם מהשפה האנגלית – לברוא (to create). קארמה מתרחשת כאשר האדם עושה פעולה מתוך תחושה של היותו הבורא או העושה – היותו מרכז העולם, או שהעולם נועד בשבילו.

קארמה הינה פעולה הנעשית מתוך מטרה להתענג על תוצאותיה. מכאן שקארמה הינה פעולה נהנתנית אנוכית.

קארמה הינה חוק פעולה ותגובה המשכלל את פעולות הנפש והחומר למערכת אחת. הקארמה הינה חוק אלוהי שמטרתו לעייף את האדם המוכה באשליה, ולכן סובל, ולעורר אותו למציאות הרוחנית, ובכך להניע אותו לשוב למקום בו אין יותר סבל.

הרקע לחוק הקארמה
במצבו הטבעי האדם משוחרר מקארמה, משמע מתכתיבי הגורל. הכלל היחידי שהוא כפוף לו נובע מעצם טבעו והינו ספונטאני לחלוטין.

האדם נראה כעשוי או מורכב מגוף ונפש, אך למעשה הוא נשמה בעלת גוף ואישיות רוחניים המכוסים על ידי גוף ונפש חומריים. הנשמה הינה חלקיק של האל, חלקיק של האנרגיה הרוחנית שלו. האל הרחיב עצמו לאינספור נשמות כדי להגשים את טבע האושר שלו באמצעות מגוון אינסופי של יחסי אהבה עימן. כלל הנשמות נועדו מעצם טבען ויעודן לקחת חלק ביחסי אהבה עם האל בהתאם לאישיותן המקורית. אהבה הינה טבעה של הנשמה. אהבה זו כרוכה בחופש מלא. החופש נובע מעצם הטבע הסובייקטיבי, הספונטאני, של הנשמה, ומעצם טבעה של האהבה עצמה. חופש הבחירה הינו מטבע האהבה. משום שאהבה הינה העיקרון הרוחני העליון במישור הרוחני, האל לא שולל רצון חופשי זה ממנה ולא מתערב בגורלה החומרי כול עוד אין היא מעוניינת בכך.

מבין אינספור הנשמות במציאות הרוחנית, אחדות בוחרות לא לאהוב את האל. הן בוחרות להידמות לו או להתחרות איתו. נשמות אלו נשלחות לבריאה החומרית. בעולמו של האל שוררת הרמוניה מושלמת של יחסי אהבה. מי שרוצה להפר הרמוניה זו ולהתחרות בו, עליו לעבור לבריאה החומרית ולקבל גוף חומרי, המצמצם את יכולת הנשמה לראות את מעורבות האל בחייה ומאפשר לה לדמות שהיא יכולה לממש את רצונותיה שלא בכפיפות לאל.

בהגיע הנשמה לעולם החומרי מולבש עליה גוף חומרי (המורכב מגוף סמוי [נפשי] וגוף גשמי). באמצעות עקרון של זהות כוזבת, הנשמה מזהה עצמה עם גוף זה ומאמינה שמימוש צרכיו יממש את רצונה להיות אלוהים, או כאלוהים.

הנשמה לא יכולה להיות אלוהים, משום שאינה יכולה לחרוג מטבעה. היא הרי אך אנרגיה של האל. בנוסף לזאת, אושרה של הנשמה טמון בעצם היותה פועלת בהתאם לטבעה – אהבה לאלוהים. אך הרצון להתחרות באלוהים סותר טבע זה. מכאן שגם אם הייתה הנשמה מממשת (לכאורה) את רצונה להיות כאלוהים, דבר זה לא היה עושה אותה מאושרת. היא הייתה אך סובלת ממצב זה הנוגד את טבעה. הנשמה תחזור להיות מאושרת לחלוטין (ולא רק באופן יחסי ומוגבל כמו במציאות החומרית) רק במימוש מחדש של יחסי אהבתה עם האל.

האל חפץ ביחסים עם הנשמה ובאושרה. הוא חפץ שתחזור לשרתו באהבה וכך ירבה אושרה ואושרו. אך עליו להיעזר בסבלנות. עליו לחכות עד שהנשמה תבחר מרצונה החופשי לחזור אליו (כי אין הוא חפץ להתערב ישירות בבחירת הנשמה. הוא חפץ שתבוא אליו מעצם בחירתה ואהבתה, ולא מכורח).

קארמה הינה אותה מערכת שנועדה להגשים את רצונה של הנשמה להיות כאלוהים, ובו זמנית, להביא לתודעתה שבחירה מעוותת זאת אינה לטובתה וגם סותרת את טבעה, ובכך להכינה להתעוררות יחסיה הנצחיים עם האל. הקארמה נועדה להוות שיעור עקיף לנשמה בכך שמלמדת אותה לאט לאט, חיים אחר חיים, שמימוש התשוקות המעוותות שלה לא יביא לה אושר, וגם עליה לחוות את התגובה למעשיה המעוותים שגרמו סבל לאחר.

קארמה הינה מערכת שהאל יצר במטרה לעייף את הנשמה מאמונתה שלהיות אלוהים יביא לה אושר. כאשר הנשמה מתעייפת ממסעה החומרי רווי הסבל, כאשר היא זוכה בחסד האל, היא מתחילה לתרגל חיים רוחניים ומחיה את יחסי אהבתה אליו. במסעה חזרה, ככול שהיא מוותרת על שאיפותיה האנוכיות, ככול שהיא מפתחת אהבה לאל, כך היא משתחררת מהקארמה, ואותה קארמה שעדיין מפעילה אותה, האל מתערב בה ישירות ומשנה אותה, כך שהופכת לשיעור חשוב בדרך לשלמות.

תודעה חומרית
תודעה חומרית ראשיתה ובסיסה ברצון להיות כאלוהים. נאמר שלנשמה תודעה חומרית בשעה שרצונה לחקות את האל או לתפוס את מקומו. רצון זה הופך בהדרגה לקנאה באל, שלובש צורות שונות של קנאה בכלל, תאווה, כעס, אשליה, גאווה ושיגעון.

חופש הבחירה של הנשמה מאפשר לה לבחור בין להיות משרתת אוהבת של האל – משמע שהאל הוא מרכז חייה, לבין לאהוב את עצמה, משמע להיות המרכז של עצמה, או לרצות להיות כמוהו. בשעה שהנשמה בוחרת להתחרות בו על העליונות, או מקנאת בעליונותו – "מדוע הוא עליון, מדוע הכול נועד לתענוג שלו? גם אני רוצה להיות כמוהו" – היא נשלחת לעולם החומרי. היא מקבלת אז גוף ונפש חומריים, המחקים את גופה ואישיותה הרוחניים, ודרך עקרון הזהות החומרית (אַהַנְקָארַה), היא מזדהה עם הגוף והנפש החומריים כעצמה ומאמינה שסיפוקם יביא לה את האושר האלוהי לו היא כמהה. תודעה רוחנית מתבטאת באהבה. תודעה חומרית מתבטאת בתאווה. אהבה משמעה כפיפות למושא האהבה והנכונות לעשות הכול למען אושרו, ללא ציפייה לגמול. אך תאווה משמעה שאני מרוכז בצרכי הגוף ונפש, הנתפסים, עקב אשליה, כעצמי, ורואה את העולם ואת האחר לאור צרכים אלו. בתודעה אנוכית האדם מאמין שהחיים נועדו להנאה – לספק את יצרי הגוף ואת הצורך בערך נפשי באמצעות הסובב והסובבים אותו. בתודעה רוחנית, האדם מאושר בגרימת אושר לאל ולאחר.

אנוכיות חומרית ואנוכיות רוחנית
אדם בעל תודעה חומרית הינו אנוכי ואדם בעל תודעה רוחנית משולל אנוכיות. יש המבינים אנוכיות כפעולה בעלת מניע מסוים. האם אדם בעל תודעה רוחנית משולל כל מניע? לא. רק דבר חסר חיים משולל מניע. כל חי (כל נשמה) פועל מתוך מניע. אדם אנוכי המניע שלו מרוכז בעצמו (בגופו ונפשו), ואדם רוחני מניעיו מרוכזים בשחרור מהעול והמגבלות החומריות (שגם בזה יש נימה של מרוכזות עצמית). אך אדם שהגיע לשיא רוחניותו, חווה את טבעו הרוחני כאהבה לאל ולכול הנובע ממנו. כיוון שאהבה מוגדרת כהתמסרות לטובת האחר, יוצא מכך שאדם בעל תודעה רוחנית המרוכז בעצם טבעו האוהב, נאמר עליו שאינו מרוכז בעצמו אלא במושאי אהבתו.

המכניזם האחראי על הקארמה
כאשר הנשמה מוחדרת לעולם החומרי ולובשת גוף חומרי, האל מתלווה אליה בהיבטו המקומי הנקרא פַּרַמָאתְמָא. הפַּרַמָאתְמָא הינו אלוהים, אך בהיבט זה של פַּרַמָאתְמָא הוא מצטמצם בדרך כלל לניהול מכניסטי של העולם החומרי. הוא זה שמאפשר לאלו שאינם חפצים להאמין בקיומו ובהנהגתו את האנרגיה החומרית, לראות את העולם כפועל אך על פי כללים מכניסטיים. באופן זה אין הוא כופה עצמו על הלא מאמין ומאפשר לו לבחור בעצמו אם לשוב אליו או לאו. הפַּרַמָאתְמָא יוצר ומקיים את חוקי הטבע ומתאם בין החומר לתודעה. הוא יושב בתוך כול אטום ובלב כול חי, ומתאם בין תשוקות הנשמה לבין השתקפות החומר בתודעה. האל ברא לצורך הנהלת היקום שלושים ושלושה מיליון אלי אדמיניסטרציה, והם אחראים על כלל תפקודי החיים. למשל, אל הירח אחראי על תפקודי הנפש, אל השמש על בריאות הגוף, וכך הלאה. פַּרַמָאתְמָא קורא את רצונות הנשמה ומורה לאלים למחצה, האדמיניסטראטורים של היקום, להנהיג את הגוף והנפש ולתאם ביניהם. בשעה שהאדם מתחיל במסע היוגה לעבר יחסים עם העליון, האל לוקח אחריות ישירה על התפתחותו הרוחנית. במצב זה האל יכול למחוק את כול הקארמה של האדם, אך לרוב הוא משתמש בקארמה של אותו אדם באופן שמאיץ מאוד את הבנתו לגבי הטבע הכובל של התשוקות החומריות, ובכך משחררו במהרה מכבלי הקארמה. מצב זה אינו נחשב לקארמה יותר משום שאין גורל מעוצב זה משעבד את האדם, אלא משמש לשחרורו.

סוגי קארמה שונים
קארמה הינה כול פעולה שהמניע שלה חומרי-אנוכי. פעולה כזאת כובלת אותנו לעולם החומרי וקובעת את גורלנו העתידי, כולל חיינו בלידות הבאות. קארמה הינה תמיד שלילית, משום שפירושה שאדם כבול להיוולד מחדש למציאות של לידה, מחלות זקנה ומוות, שהינם תמצית הסבל של החיים, כמו גם כובלת אותו לתודעה חומרית שמונעת מהאדם אושר רוחני אמיתי. מכול מקום, ניתן לחלק את הקארמה לקארמה טובה (קארמה), קארמה רעה (ויקארמה), ואי-קארמה (אַ-קארמה). קארמה טובה הינה תוצאה של מעשים טובים (בדרך כלל בתחום הדת, כמו הקרבות, טקסים ומתן צדקה), קארמה רעה (גרימת סבל מיותר לאחרים, אפילו הרג חיות) ואי-קארמה (אי עשייה, כמו ביוגה מיסטית, אי מעורבות בעולם, או אף שירות אוהב לאל).

ניתן לומר שאדם המקדיש את כול מעשיו לאל, מעשיו פטורים מקארמה. בבהגווד גיטה (9.27-28) נאמר בהקשר זה:

"הו בן קוּנְתי, כל אשר תפעל, תאכל, תציע או תחלק, גם כל סיגוף – עשה כמנחה לי. בדרך זו תשתחרר מן השעבוד לפעולה על תוצאותיה החיוביות והשליליות. אם תמקד בי מחשבך על פי עקרון פרישות זה, הרי שתזכה בגאולה ותבוא אלי."

קארמה טובה כובלת את האדם לקבל את תוצאות מעשיו הטובים בחיים הבאים. מי שנותן צדקה למשל, חייב לקבל גוף נוסף כדי לקבל את גמולו. מי שמעשיו רעים, יסבול את התוצאה בחיים הבאים. מי שפועל עבור האל, ללא מניע אנוכי, אם זכה באהבת אלוהים, לא ישוב וייוולד בעולם זה כי אם יחזור לעולם הרוחני ממנו נפל כדי לשוב ולהתרועע עם האל באהבה. כך הוא משתחרר מקארמה ומגיע לשלמות.

המכניזם של קארמה
המכניזם של הקארמה מתבטא חיצונית בעשייה, אך למעשה מבוסס על הכוונה שבעשייה. הכוונה מתבטאת בתשוקות שהעשייה אמורה לממש. מימוש תשוקות חומריות (מעשי חטא, או מעשים הנוגדים את הטבע הרוחני של האדם) מעלה גל של תשוקות נוספות, ומימושן מעלה גל נוסף וכך הלאה והלאה. כול מעשה קַרְמַתי שאנו מבצעים גורר שתי תגובות. 1) פְּרָארַבְּדְהַה – גלויה, ו-2) אַ-פְּרָארַבְּדְהַה – חבויה. חלק מהתגובות למעשינו מבשילות ואנו חווים באופן גלוי את התגובה, וחלקן, התגובה חבויה ותגרור סבל בעתיד. האַ-פְּרָארַבְּדְהַה, התגובה החבויה, תתגלה מאוחר יותר בשני אופנים: א) סבל פיסי או נפשי ישיר, ב) סבל עקיף, בצורה של הגברת הנטייה לחזור על אותה פעולה. הגברת הנטייה תגרור קוּטַם, או תשוקה לבצע שוב עשייה כזו, וזו תתבטא בסופו של דבר בבִיגַ'ם, או במעשה עצמו, וחוזר חלילה.

הדוגמא הבאה מבהירה את תהליך הקארמה: כתוצאה ממעשה שלילי מסוים למשל, מחכה למבצע הקארמה תגובה מסוימת ונוצרת נטייה נוספת לחטוא. אדם שגונב נועד לסבול עונש על כך ובנוסף, נוצרת בו נטייה לגנוב, או אמונה שגניבה תקל את חייו. מכול מקום, יתכן שהתגובה לא תתבטא מיידית – היא נשמרת לחיים עתידיים (זהו שלב האַ-פְּרָארַבְּדְהַה). בחייו הבאים, התגובה מתחילה להתגלות בצורת נטייה כמעט לא מורגשת לעבר אי-כנות ורמאות (זהו שלב הקוּטַם). נטייה זו תתחזק בהדרגה ובסופו של דבר תתגלה בצורת רצון ברור לגנוב (זהו שלב הבִיגַ'ם). בסופו של דבר, רצון זה גורם לאדם לגנוב וכך לשאת בסבל הנלווה לגניבה (שלב הפְּרָארַבְּדְהַה).

קארמה כשיעור
העיקרון החינוכי של הקארמה מבוסס על זיכרון מצטבר. ניסיון החיים מצטבר חיים אחר חיים. הפַּרַמָאתְמָא חוזר ומזכיר לנו ברגעים מתאימים כיצד נכשלנו במאמצינו לממש את אלוהותנו; כיצד התוכניות שלנו תמיד נגמרו בכישלון (המוות מגלם את הכישלון הסופי של כול תוכניות חיינו). למרות שהפַּרַמָאתְמָא, בצורת קול פנימי, מזכיר לנו שאין זה אפשרי להיות כאלוהים בעולם, אין אנו שומעים לקולו, אלא לאחר הצטברות עצומה של התנסויות בכול סוגי וטעמי החיים וכמות סבל בל תתואר. לאחר לידות ומיתות לאינספור, כאשר מתחיל לחדור להכרתנו שאנו נמצאים בסיפור בלתי אפשרי, הנשמה מתחילה להקשיב לפַּרַמָאתְמָא ולצפות לעזרה. כאשר הפַּרַמָאתְמָא נוכח שהנשמה מוכנה, הוא שולח אליה את משרתיו הנאמנים, שדבקים בו באהבה, ואלה בחסדם מורים לו על המוצא מהסבל – שירות אוהב לאלוהים. אם התמזל מזלה של הנשמה, משרתיו האוהבים של האל ייתכן ויטו חסדם לנשמה אף שאינה בשלה עדיין. במגע עם משרתים אוהבים אלו ייתכן והנשמה תתעורר למציאות הרוחנית אותה שכחה אף לפני ששתתה את כוס הסבל במלואו. אכן, הסוד של חיים רוחניים זה התרועעות עם נשמות דגולות שאהבתן לאל מידבקת עד כדי לעורר בנו את תודעתנו הרוחנית הרדומה.

בתוך כול אדם קיימים קולות שונים. ישנו קולו של האל, ואחרים הם מגוון אינסופי של קולות הבאים מהנפש. חיים רוחניים מתחילים כאשר הנשמה בוחרת לתת עדיפות לקולו של אלוהים היושב בליבה (ורוצה להנחות אותה אל מחוץ לעולם הסבל) על הקולות המסיטים אותה בשם רווח עמדה והערכה. אך אפילו כאשר אנו מתחילים לצעוד בדרך רוחנית, האמונה הכוזבת באלוהותנו עדיין מהדהדת בתוכנו ברמות שונות ותעמיד את החלטיותנו הרוחנית במבחן. אולי תערובת של קצת שירות לאל וקצת תענוגות וערך חומרי? אולי אני לא מסוגל להיות אלוהים בחומר, אך אני יכול להתמזג עם האל ולהיות אחד איתו? אלו הם מכשולים בדרך הרוחנית שהקארמה עוזרת לנקותם. כול עוד אנו רוצים להיות במרכז, אפילו שלכאורה התעלינו למישור הרוחני, ניפול בסופו של דבר, ומערכת הקארמה תטפל בנו ותטהר אותנו, בדרך הקשה, מרצונות כוזבים אלו.

קארמה וגלגול נשמות
בבהגווד-גיטה קרישנה מגדיר קארמה: "פעילות אשר כרוכה בפיתוח גופיה החומריים של הישות החיה נקראת קארמה, או פעילות נהנתנית." (ב.ג. 8.3)

בעת המוות כול זרעי הקארמה, בצורה של תשוקות לא ממומשות, ניצבות בתודעתו של האדם. הן יוצרות מצב הוויה שקובע את הגוף הבא של האדם. התשוקות הלא ממומשות והתגובות למעשיו יתגשמו בצורת גוף מסוים שייולד להורים מתאימים. בבהגווד-גיטה מתואר תהליך המעבר מגוף לגוף:

"ישות החיים (הנשמה העטופה בנפש) שבעולם החומרי נושאת מגוף לגוף את תפיסות חייה השונות, ממש כשם שהאוויר נושא ניחוחות. וכך זו מקבלת גוף מסוים ונוטשת אותו, ושבה ומקבלת אחר. אותה ישות חיים שנכנסה בגוף גשמי אחר, זוכה אז בסוג מסוים של אוזניים, עיניים,לשון, אף וחוש מישוש, אשר מתקבצים סביב למחשב. כך זו מתענגת על מערכת מסוימת של מושאי חושים." (ב.ג. 15.8-9)

גורל וחופש בחירה
כללי הקארמה הינם דטרמיניסטיים. הם מגיבים למעשינו וקובעים את עתידנו. אדם הנתון לחוקי הקארמה משולל יכולת בחירה חופשית. תחושת הבחירה שחש האדם הינה אשלייתית. כול עוד שהאדם נתון לקארמה ולשלוש מידות הטבע מעשיו מוכתבים וניתנים לידיעה מראש. אכן, האלים למחצה, שלא לדבר על האל עצמו, יודעים את עתידו. דבר זה מתבטא גם במפות אסטרולוגיות המנבאות את עתידנו. אך מאיפה נובעת תחושת הבחירה? מעצם טבע הנשמה. נשמה המשוחררת מהתניות החומר חופשייה לבחור באופן ספונטאני. בחירתה הספונטאנית נובעת מעצם טבע האהבה שלה, ומותנית לכללי אהבה טהורים (ראה מאמר באתר על אהבה וחופש). אך בשעה שהנשמה מבקשת לחרוג מטבעה הרוחני של משרתת אוהבת של האל ולהיות כאלוהים, חירותה נשללת ממנה, ונשארת לה רק תחושת הבחירה. תחושת הבחירה קיימת, אך זו מותניית למציאות החומרית – מותניית למידות הטבע ולקארמה. הרצון החופשי של הנשמה הופך למותנה. למה הדבר דומה? לאדם שהבחירה נתונה בידו להיות אזרח הגון או עובר על החוק. אם בחר לעבור על החוק, במהירה יימצא שחירותו מוגבלת יותר ויותר. הוא לא בוחר לשבת בבית הסוהר או לשלם קנס, אך אלו נכפים עליו כתוצאה מבחירתו הראשונה.

הנשמה לעולם לא חופשית מכללים מגבילים. מעצם מעמדה היא תמיד כפופה לכללים. אך ביכולתה לבחור אם להיות תחת כללים חומריים או כללים רוחניים. כללים רוחניים הם עקרונות האהבה הקיימים בינה ובין האל הנובעים מעצם טבעה היסודי של משרתת אוהבת של האל. כאשר הנשמה פועלת תחת כללים אלו היא חופשייה לחלוטין לבטא את אהבתה באופן ספונטאני. מכאן שלמרות שבשיפוט חיצוני היא כמו נתונה לכללים מגבילים, חווייתה היא חופש מוחלט. דומה הדבר לאם חדשה. התינוק חסר הישע תובע את כול זמנה. אין לה זמן לעצמה. אך תחושתה הפנימית, אם אכן היא מסוגלת להתעלות על אנוכיותה, הינה של חדווה הבאה מאהבה טהורה. אין היא חשה משועבדת לתינוקה, אלא מכוח אהבתה לו חשה ששעבודה לכאורה לתינוק הינו ביטוי לחופש בחירתה המלא.

בשעה שהאדם מחליט להתמסר לאל, כמידת התמסרותו לו, כך הוא משוחרר מכבלי מידות הטבע והקארמה. אסטרולוגיה יכולה לחזות במדויק רק את גורלו של אדם הנתון לקארמה. לא ניתן לחזות את גורלו של אדם משוחרר.

סיכום
"מי שרואה פעולה באי פעולה ואי פעולה בפעולה, הינו החכם באדם. למרות מעורבותו בפעילויות שונות, הריהו שרוי בנשגב" – אדם שנמנע מפעולה, אם מניעיו אנוכיים, מביא עליו קארמה שתסבכו בעתיד. אך אדם שפועל ללא מניעים אנוכיים, משמע שפועל בהתאם לרצון האל ולמען סיפוקו בלבד, לא יוצר קארמה. למרות מעורבותו בעולם, כול מעשיו תורמים לשחרורו.

ארג'ונה, גיבור הבהגווד-גיטה, האמין שהימנעותו מקרב תשחרר אותו מסבך מלחמת האחים. אך קרישנה מורה לארג'ונה שלא ההימנעות תשחרר אותו מסבך החיים, כי אם פעולה על פי הנחיית האל, פעולה המשוחררת ממניעים וציפיות חומריים. זה המפתח לחופש מקארמה. למה הדבר דומה? לשוטר המבצע בנאמנות את חובתו ושליחותו. אפילו שיהיה מעורב בהרג, אין זה נחשב לאלימות. מאידך, אם שוטר זה לא יבצע את חובתו, או שיפעל על פי מניעיו האנוכיים שלא על פי ההוראות, גם כך וגם כך יסתבך.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

2 תגובות לפוסט "קארמה – הגיון ופילוסופיה"

  • אינדו:

    "למרות שהפַּרַמָאתְמָא, בצורת קול פנימי, מזכיר לנו שאין זה אפשרי להיות כאלוהים בעולם, אין אנו שומעים לקולו, אלא לאחר הצטברות עצומה של התנסויות בכול סוגי וטעמי החיים וכמות סבל בל תתואר. לאחר לידות ומיתות לאינספור, כאשר מתחיל לחדור להכרתנו שאנו נמצאים בסיפור בלתי אפשרי, הנשמה מתחילה להקשיב לפַּרַמָאתְמָא ולצפות לעזרה"- על סמך קטע זה ברצוני לשאול: האם אדם צריך קודם לנסות לממש את כל טעמי החיים לפני שהוא בוחר בדרך הטהורה? מה קורה אם הוא בוחר בדרך הטהורה והוא עוד לא התנסה בטעמי החיים השונים, האם הוא צריך להמשיך בדרך הטהורה, או לנסות את טעמי החיים, ואחרי שהוא מיווכח שהם לא לטובתו הוא יכול לבחור בדרך הטהורה בלב שלם?

    בתודה
    אינדו.

    • גוּנָאוַתַר דָאס:

      אדם חש שהוא צריך לעשות משהו על פי מה שגופו, האינטליגנציה או הדחפים הנפשיים שלו מכתיבים לו. למשל, אם האינטליגנציה, במגע עם ידע רוחני, מצביעה על צורך לפעול בכיוון הרוחני, רק אז מתעוררת שאלת הצורך לפנות לכיוון הזה. אדם שהתעורר ליחסיו עם אלוהים לא זקוק יותר להתנסות בסבל החיים ומוכן לחדש את יחסיו עם אלוהים, בשעה שאדם שעדיין לא שבע ממתק האשליה, חש שמה שהוא צריך בחיים זה עוד ועוד התנסויות חומריות. עבורו התנסויות שכאלו הן לא סבל, כי אם הדרך להתגבר על הסבל.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר