ערב שבת בבית גיסתי, בחוץ היום עדיין מאיר, וקרניים עייפות של שמש נכנסות דרך החלון, כמו מבשרות על שקיעתה של החמה המתקרבת ובאה. למרות השעה היחסית מוקדמת, כל הנוכחים ישובים עם יד על הבטן לאחר הארוחה הצמחונית והטעימה. בזכות הילדים, אפשר וחובה לאכול מוקדם.

כל המפגש המשפחתי היה באווירת פולין מכיוון ששניים מבני המשפחה חזרו ממסע בן שבוע במחנות הריכוז וההשמדה אשר מצויים בשכנתה של גרמניה. בעודנו מעכלים את האוכל ובעזרת "פלאי הטכנולוגיה", תמונות מהיום האחרון של השהות בפולין הוקרנו על מסך הטלוויזיה הגדול. היום האחרון היה בעיר קרקוב, הקבוצה עברה בין בית כנסת כזה לאחר. מעניין לציין שבתי הכנסת היו מפוארים ויפים וכנראה הושפעו מהכנסיות אשר שוכנות לצדן. בעבר, בתי התפילה היהודיים התאפיינו בפשטות ובצנע. הסיבה המרכזית הייתה כדי לא להגביל את האל האינסופי אל תוך תחומי בית התפילה המוגבל. המחשבה היהודית הייתה שבית תפילה מהודר יכול ליצור את הרושם שהאל לא קיים מחוצה לו. לכן לאורך אלפי שנים היה נהוג שמלבד בית המקדש המפואר, שאר בתי התפילה יישארו צנועים.

עם השנים והתפשטותה של הנצרות בעולם, בתי התפילה במערב הלכו ונהיו מפוארים וגדולים. יהודי אירופה ראו המוני אדם נוהרים לכנסייה המהודרת, לידם בתי הכנסת נראו מיושנים, וכמו שייכים לתקופה עתיקה שכבר עברה מהעולם. לכן, ככל הנראה, בתי הכנסת היהודיים התאימו את עצמם לסטנדרט המערבי אשר היה קיים באירופה.

כל בני המשפחה (מלבד הילדים) השתאו לנוכח הפאר וההדר הקיים בבתי הכנסת בקרקוב, (למרות שאף אחד מהנוכחים אינו מבקר כלל בבתי כנסת בארץ) תחושת גאווה ואחדות חלחלה בתוכם. תמונות בתי הכנסת לוו בסיפורים רבים על המקום. וכך מצאנו את עצמנו מתעכבים על כמעט כל תמונה ותמונה. בין תמונה אחת לשנייה ולאחר אינספור שבחים על בתי הכנסת השונים הייתה תמונה של מבנה מפואר ויפה, הדודה שאלה "ומה זה?", התשובה מפיו של אדם בוגר הייתה באלו המילים, "זה, זה סתם כנסיה." הכפתור נלחץ ועברנו לתמונה הבאה.

זהות כוזבת
מיד נזכרתי במאמרי הקודם ובספרו של הרצל אשר אומר, "שנינו מתפללים בבתי תפילה שונים לאותו אלוהים, שהוא האל העליון השוכן מעל כולנו. בתי התפילה שלנו עומדים זה ליד זה, ואני מאמין באמונה שלמה שתפילותינו מתאחדות אי שם במרומים וממשיכות דרכן יחד עד שהן מגיעות לאבינו שבשמיים." (עמ' 188)

המסע לפולין בכל גיל בו הוא נערך, אינו מסע פיזי והיסטורי בלבד, אלא מסע נפשי אל תוך השורשים וההוויה היהודיים. מסע שכזה אמור לחלחל עמוק פנימה, ולא פעם בעקבותיו, אנו מתחברים יותר למסורת ולתרבות היהודית, מעמיקים פנימה וקוראים את כתביהם של הטובים בהוגיה. אך מצד שני, במקרים רבים הדרך שלנו להתחבר אל שורשינו נעשית על ידי ההתבדלות מן האחר.

"זה, זה סתם כנסיה." משפט זה עדיין מהדהד במוחי ומכאיב בליבי. למה בית הכנסת שווה תמונה והסבר והכנסייה לא? למה בית הכנסת חשוב והכנסייה היא "סתם"? למה??? דווקא אחרי המסע לפולין, דווקא אחרי שלמדנו עד לאן ראיית האחר כשונה יכולה לקחת אותנו, דווקא אנחנו, שסבינו וסבותינו חוו השפלות והושמדו על רקע דתם, דווקא אנחנו נזלזל בדתו של האחר? הלוא כתוב בתנ"ך, "ואהבת את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים, י'. י"ט)

המסע לפולין אמור לחבר אותנו למסורת ולכתבים היהודיים; אנו רואים את הציונות והיהדות של הרצל אשר רואה את האל המשותף אשר מחבר בין הדתות השונות. אנו רואים את חז"ל אשר קבעו שהאל אינו שופט אותנו על-פי מוצאנו אלא על-פי מעשינו, "אינו יהודי או יהודי, איש או אישה, עבד או אמה לפי פעולת כל איש תנוח עליו רוח ה'" (ילקוט שמעוני, נביאים ראשונים, רמ"ז. מ"ב). אם נעמיק יותר, נראה את נביאי ישראל אשר זעקו על ההפליה אשר אנו עושים על בסיס דת ולידה, "הלוא אב אחד לכולנו הלוא אל אחד בראנו מדוע נבגוד איש באחיו לחלל ברית אבותינו." (מלאכי, ב'.י'.) ולבסוף גם נגיע אל ההבדל בין גוף לנשמה אותו מלמד אותנו "החכם באדם", המלך שלמה, "כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכול…" (קהלת, ג'. י"ט) אין הבדל בין אדם אחד למשנהו ואפילו אין הבדל בין אדם לבהמה, "כמות זה כן מות זה", כלומר שניהם מתים באותו אופן, והרוח היא אחת לכול, לכן כולנו אחים. "הכול הולך אל מקום אחד הכול היה מן העפר והכול שב אל העפר" (קהלת, ג'. כ') כל גוף עשוי מעפר ושב אל העפר, רק הרוח הנצחית, הנשמה ממשיכה הלאה, "מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ" " (קהלת, ג'. כ"א)

אם כך ההבדלות שאנו עושים בין עַם לעַם ודת ולדת, מקורן בזהות כוזבת, מקורן בחוסר הבנתנו להבדל התהומי הקיים בין הגוף לנשמה המעניקה לו חיים.

ניתוחו של גוף
בספר סיפורי קרישנה (עמ' 410) המהווה תקציר הספר העשירי של השרימד בהאגותם, המלכה רוּקְמינִּי מסבירה בצורה נפלאה מהו גוף ומה מעניק לו חיים, "האנשים בעולם זה הינם בסך הכול גופים מתים. ישות החיים האמיתית מכוסה בגוף הזה, שאינו אלא שק עור שמקושט בזקן ובשפם, בשערות גוף, בציפורנים ובשער ראש. ובתוך הגוף המקושט הזה ישנם אגדי שרירים, מספר עצמות וצינוריות דם, מעורבבים תמיד בצואה, בשתן, בליחה, במיצי מרה ובאוויר מזוהם, אשר עליהם מתענגים רימות וחיידקים שונים."

תיאור זה אינו מהווה שיעור אנטומיה שלם אך יש ביכולתו להעביר את המסר; אנו לא הגוף הזה, אלא החיים שבתוכו.

"ישות החיים המושלית נגלת בצורות הרבות שאונו החיצוני של הריבון מציע לה. בעודה מתענגת תחת מידות הטבע החומרי, שוגה ישות החיים הכלואה וחושבת במונחים "אני" ו"שלי."" (בהאג. 2.9.2 )

על-פי הספרות הוֵדית, למרות שאנו רוחניים במהותנו, נהפכנו מותנים לחומר, וכך אנו מזדהים עם גופנו וחושבים אותו לעצמנו. בעקבות ההזדהות הכוזבת עם הגוף, אנו משייכים את עצמנו לעם ולמדינה. אנו מבדילים בינינו לבין שכנינו ועוסקים כל חיינו בניסיון להעצים את ה"אני" ולהגדיל את ה"שלי", כלומר, את שטח מחייתנו ואת רכושנו, גם כאשר הגדלת ה"שלי" פוגעת באחר. "שלי" ו"אני" הם סממניו של האגו החומרי, המכוון אותנו לרצות לשלוט ולהתענג על משאבי הבריאה. ה"שלי" וה"אני" הם המקור לכל הסכסוכים והמלחמות, הם המקור לשואות שעברה האנושות ולצערי הרב, אם לא נלמד, גם לשואות שיגיעו.

לסיכום
מחלת הגזענות לא קיימת רק בקרב דתיים קיצוניים, אלא נפוצה מאוד בתוך כל חתך של האוכלוסייה היהודית בישראל ומחוצה לה. אנו נוטים להבדיל את עצמינו מאחרים, אנו נוטים לזלזל באמונותיו ובאורח חייו של האחר. לצערי הרב, תחושת האחדות שלנו בהמון מקרים מבוססת על השוני מהאחר ולא על התרבות והמסורת שלנו. אין כל רע בלהתחבר לדת מסוימת, למסורת ולתרבות. אין כל רע לנסות ולהבין את המציאות ואת אלוהים על-פי הדרך שלתוכה נולדנו. אך עלינו לוודא טוב טוב עם עצמינו שאנו מתחברים על דרך החיוב ולא על דרך השלילה, על דרך המשותף ולא על דרך השונה.

"ישויות החיים בעולם מותנה זה הנן חלקיקים נצחיים שלי…" (ב.ג. 15.7)

בכל דת שהיא ובכל הכתבים והזרמים השונים, תמיד נכתב שכולנו בניו של האל. עלינו לזכור תמיד שאב טוב, אוהב במידה שווה את כל בניו, גם את אלו שנולדו לעמים אחרים ובחרו להאמין באותו אלוהים אך בדרך אחרת.

מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

• אלטרנטיבה חיובית
• הברכה והקללה של המונותאיזם
• לילה בין שני ימים
• שמות האל
• מוסר וצדק ללא אלוהים
• המשרת של המשרתים
• חלומות ומציאות
• המסע של משה וארג'ונה
• זכרונות אישיים מעזה והצעת פתרון
• עוד...

תגובה אחת לפוסט "רוצים שוויון?"