ההיגיון בקיומו של אלוהים

יוגה של אהבה

גַ'נְמָאדְי אַסְיַה יַתַהּ

"אלוהים הוא המקור שכל דבר נובע ממנו."

בבְּרָאהְמָא סַמְהיתָא, בתפילות שנשא בְּרָאהְמָא לקרישנה בראשית הבריאה, הוא אמר:

אִישְׂוַרַהּ פַּרַמַהּ קרישנהּ  סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה-ויגְרַהַהּ
אַנָאדיר אָדיר גוֹוינְדַהּ  סַרְוַה-קָארַנַּה-קָארַנַּם

"קרישנה, הידוע גם כגוֹוינְדַה (מי שמעניק עונג לחושים ולפרות), הינו השליט העליון. גופו נצחי, הוא מודע לחלוטין ויודע כול, והוא מלא באקסטאזה אינסופית. הוא המקור לכול אך לו אין מקור, והוא סיבת הסיבות." (ברהמה סַמְהיתָא 5.1)

 ספרי הקודש הוֵדיים מלמדים שאלוהים הוא מישהו בעל דמות ואישיות לא מוגבלים. היגיון ארצי תופס אך דברים מוגבלים. לכן ההיגיון האנושי לא מסוגל להשיג את אלוהים. מכל מקום, היגיון בריא יכול להוביל אותנו לתהליך באמצעותו אפשר לדעת את אלוהים. ראשיתו של התהליך באמון בקיומו. אם קיומו של אלוהים מקובל על ההיגיון, קל יותר להתמסר לתהליך שמביא לידיעת האל.

"ארג'ונה יקירי, רק באמצעות שירות מסור ללא סייג ניתן להבין אותי כמות שאני – שניצב לפניך וניגלה לעיניך במישרין. רק בדרך זו תוכל לחדור אל מסתורי הבנתי."
(ב.ג. 11.54)

בסופו של דבר, ניתן לדעת את אלוהים רק כאשר הוא בוחר להתגלות לעינינו. ולמי הוא בוחר להתגלות? לאוהביו.

הגדרה לאלוהים
אלוהים הוא סיבת הסיבות, המקור לכול שלו אין מקור.

העולם שאנו חיים בו מאופיין בסיבתיות – סיבתיות מכאנית וסיבתיות נפשית. לכל דבר שחושינו מתנסים בו יש סיבה ותוצאה. עולם סיבתי מורה על סיבה ראשונה. ההיגיון מורה שיש רק סיבה אחת ראשונה. הפיזיקאים, ממש כמו אנשי הרוח והפילוסופים, מחפשים אחר אותה סיבה ראשונה שתוכל להסביר את כלל המציאות שבה אנו חיים. לדידם, סיבה ראשונה זו היא המפץ הגדול. אם כן, בהתאם להגדרה לעיל, עבור מדענים שכאלה אלוהים (משמע, סיבת כל הסיבות) הוא המפץ הגדול.

אם מקובל עלינו שיש סיבה ראשונה לכלל הקיום, עלינו ללמוד מה היא אותה סיבה שקיומה יכול להסביר את קיומנו. יש יחס מסוים בין סיבה לתוצאה. הסיבה ניכרת בתוצאה, והתוצאה מוכלת בסיבה. למשל, השמש היא סיבת קרני השמש. חום השמש ואורה ניכרים בקרני השמש, וקרני השמש הם חלק מהשמש. העולם שבו אנו חיים הוא תוצאה של הסיבה הראשונה. לכן הבנת היחס בין הסיבה לתוצאה, יכולה לקדם את הבנתנו לגבי הסיבה הראשונה.

האם סיבה ראשונה כמפץ הגדול יכולה להסביר את קיומנו? הטענה הבסיסית של הדוגלים בתיאוריה הזו, שזו מבוססת על כללים מכניסטיים בלבד הניתנים עקרונית לתיאור מתמאטי, אובייקטיבי. אך האם כלל המציאות שלנו ניתנת לתיאור אובייקטיבי? מה לגבי עולמנו הפנימי, הסובייקטיבי?

מנקודת מבט של הוודות, המציאות היא דואליסטית – חומר ורוח, או אנרגיה הכפופה לכללים מכניסטיים, ואנרגיה בעלת תודעה, שאינה כפופה לכללים מכניסטיים, ונתפסת על-ידינו כמציאות הסובייקטיבית הפנימית שלנו. לדוגמא, בבהגווד גיטה נאמר: "הטבע הוא מקור כל סיבה ותוצאה חומרית, בעוד שישות החיים היא סיבת כל סבל והנאה בעולם זה." (ב.ג. 13.21)

אם קיימות חוויות סובייקטיביות, כמו אהבה, חיפוש אחר משמעות, כמיהה לחופש ומימוש עצמי, צורך בערך עצמי, גאווה, סבל, תפיסת זמן פנימית וכולי, שלא ניתנות לתיאור אובייקטיבי – כמותי או מתמאטי, כי אז אין מקורן בחומר; לא יתכן שמשהו סובייקטיבי יהיה תוצר של דבר אובייקטיבי. לא יתכן שמציאות הניתנת לתיאור מתמאטי, תייצר מציאות שלא ניתנת לתיאור מתמאטי. מציאות מכניסטית, שמבוססת על תיאור מתמאטי, אין בה, גם לא ייתכן שיהיו בה בכל דרגת תחכום שהיא, מאפיינים סובייקטיביים. לכן, תיאוריית המפץ הגדול, שמבוססת על ההנחה שכלל המציאות היא מכניסטית בלבד, לא מסבירה את הקיום של מימד סובייקטיבי באדם (למעשה, שוללת מימד שכזה!). נובע מהיגיון זה שתיאוריית המפץ הגדול לא יכולה להוות את הסיבה הראשונה שאחראית ליצירת כלל ההוויה החומרית – המורכבת ממימד אובייקטיבי וסובייקטיבי. היגיון זה תופס גם לגבי תיאוריית האבולוציה. תיאוריית האבולוציה מבוססת על ההנחה שכלל הקיום של האדם ניתן להסבר מלא במונחים מכניסטיים. כנאמר, הנחה זו סותרת את קיומה של תודעה. כיוון שתיאורית האבולוציה מניחה באופן שגוי שניתן באמצעים מכניסטיים ליצור את כלל מורכבות החיים, יש להתייחס לתיאוריית האבולוציה כתיאור חלקי של המציאות, במקרה הטוב, או אף כתיאור שגוי להיווצרות והתפתחות החיים. מנקודת מבט מדעית טהורה, יש להתייחס לתיאוריה זאת בזהירות רבה, במיוחד משום שהמדענים לא הצליחו עד היום לאשש אותה בקריטריונים המדעיים שלהם – לא הצליחו ליצור חיים במעבדה ולא צפו עד כה בטבע בהיווצרות חיים מחומר. הניסיון הפשוט מורה שחיים מקורם מחיים. מצד שני, המדענים מעולם לא הצליחו, אפילו במעבדה, ליצור חיים מחומר, גם אין הוכחה מספקת ששינויים מיקרו אבולוציוניים (שינויים קטנים שתורמים להסתגלות סביבתית של האורגניזם) תורמים בסופו של דבר לשינויים מקרו אבולוציוניים (שינוי של מין אחד למין אחר).

שאלות לגבי סיבת הסיבות
לאור מוגבלותה או אי-היתכנותה של תיאורית המפץ הגדול להסביר את קיומה של התודעה (שבמהותה היא סובייקטיבית) שהיא ההיבט המשמעותי ביותר בקיומנו (ללא תודעה, אין הרי משמעות לחיים), הבה ונתבונן בסיבה אחרת שיכולה להסביר את כלל המציאות. במקום להניח שהסיבה הראשונה היא "כלום" (משמע, ריקנות קוונטו מכנית), הבה נניח הנחה הפוכה להנחה של המפץ הגדול. הבה נניח שהסיבה הראשונה היא מישהו שיש בו את כול הקיים בעולם זה, ואף מעבר לזה, שהוא מודע מעצם מהותו ובעל כל היכולות המכניסטיות הדרושות ליצירת העולם הזה. ההיגיון להנחה זו נובע מכך שאנחנו לא יכולים לתת את מה שאין לנו. מכאן שאם דבר כלשהו אמור להיות המקור לכל הקיים, נובע מזה שכל הקיים כבר נמצא בו, באופן זה או אחר, כבר מלכתחילה.

הספרות הוֵדית קובעת שהסיבה הראשונה היא מישהו בעל תודעה, שהוא שלם ומושלם, ושתמיד היה קיים ומעולם לא נוצר. למעשה הוא זה שהתחיל את הסיבתיות החומרית, אך הוא מעבר לכל סיבה. ניתן לשאול לגביו למה הוא מישהו ולא משהו? למה שלם ומושלם המכיל את כל התארים, ולא משהו מופשט וחסר תארים? אם נניח שסיבת הסיבות הינה מהות מופשטת, כי אז כיצד זו המקור לעולם הלא מופשט, הקונקרטי שלנו? אם הוא משולל תארים והעולם נבע ממנו, כיצד אלו נוצרו ממנו, או כיצד יתכן שבעולם יש תארים שאין אותם במקור, או שלא ניתן להסביר כיצד הם מתייחסים למקור? אם אנחנו בעלי תודעה, האין זה מצביע שמקור התודעה בסיבת הסיבות? האין קביעות אלו מבוססות על אמונה שלא ניתן להוכיחה?

כלל הבנת המציאות שלנו מבוססת על "אמונות" או אקסיומות – על הנחות שלא ניתן להוכיח אותן. בהתבסס עליהן אנו מבססים את כל תפיסת המציאות שלנו. אין לנו ברירה אלא להתחיל את תיאור והבנת המציאות מאקסיומה לא מוכחת כלשהי. הלוגיקה, המתמטיקה וההנדסה מבוססים, למשל, על אקסיומות שלא ניתנות להוכחה. המפץ הגדול לא ניתן להוכחה, גם האבולוציה לא ניתנת להוכחה. אלו הן אך אמונות שאימצנו אותן, משום שהן מעוגנות בשיקולים מדעיים וסטטיסטיים, התומכים בתפיסה ההומניסטית ששולטת כיום באקדמיה. כמו שאנו לא פוסלים על הסף את האמונות המדעיות המרכזיות שלנו כלא רציונאליות, כך אין לפסול מראש את קיומה של סיבה ראשונה שלמה ומושלמת הניחנת בתודעה כנוגדת את השיקול הרציונאלי, אפילו אם היא נוגדת את הטרנד ההומניסטי.

מהי תודעה?
תודעה היא סימפטום של העצמי, כשם שאור השמש הוא סימפטום של השמש. ללא תודעה לא ייתכנו חיים. זה הניסיון האמפירי שלנו. מהיותנו בעלי תודעה, ומההבנה שזו לא נוצרה משום קומבינציה חומרית, עלינו לברר את מקורה. משום שחיים מקורם מחיים (לעולם לא התנסינו שחיים מקורם בחומר), הגיוני להסיק שיש חי ראשון שהתחיל את שרשרת החיים. החי הראשון חייב להיות בעל תודעה כדי להיות סיבת החיים הראשונה. מכאן, הגיוני להניח שהסיבה הראשונה, סיבת הסיבות, היא מישהו בעל תודעה ומקור כל תודעה. כיוון שאנו בעלי עצמי ותודעה, ולפי ההיגיון שלנו גם סיבת הסיבות בעלת עצמי ותודעה, אפשר להבין רבות על טבע סיבת הסיבות, ממש כשם שניתן להבין רבות על השמש באמצעות לימוד קרני השמש.

אלוהים והבריאה
בניתוח לעיל הצבענו על המגבלות של תיאוריות כמו המפץ הגדול והאבולוציה בתיאור המציאות. אם תיאוריות כמו המפץ גדול והאבולוציה לא מתאימות לתאר את המציאות, מן הראוי לשקול את האפשרות של בורא ובריאה.

מה כלי ההיגיון מורים על טבע הבורא?
נשתמש באנלוגיה של שען. גוף האדם הוא המערכת המורכבת ביותר עלי אדמות. כך גם שעון ידוע כמערכת מורכבת שלא יתכן שנוצרה ללא הכוונה ותכנון. כדי ליצור/לברוא שעון, יש צורך במישהו בעל מניע, אינטליגנציה, ידע, איברים, כלים וחומרים. אם אלו לא קיימים, כיצד נוצר השעון? באופן דומה, אנו מצפים מהסיבה הראשונה שתהיה בעלת מניעים, אינטליגנציה, ידע, איברי פעולה, ושלרשותה עומדים כלים וחומרים כדי לברוא את האדם, בהבדל שכליו של השען מגבלים, בשעה שכליו של הבורא מעבר לכל מגבלה נתפסת.

כדי להסביר את העולם כפי שהוא, יש להניח שסיבת הסיבות היא מישהו בעל אישיות ויכולות. באופן דומה, אם העולם שלנו נברא, גם אז יש להניח שהבורא הוא מישהו בעל אישיות ויכולות. אנו רואים באופן מפתיע שההיגיון של סיבת הסיבות, וההיגיון של בורא מצטלבים יפה מאוד; אין ביניהם סתירה.

מעבר להגיון
במַהָאבְּהָארַתַה נאמר: "זה שמעבר לטבע החומרי, ולכן מחוץ לגבולות התפיסה החושית, הוא האמת המוחלטת הבלתי נתפסת. לכן, מדוע לנסות להשיג את הבלתי אפשרי ולהתאמץ להבין את האמת המוחלטת באמצעות טיעונים המתבססים על התפיסה החושית?" (בְּהִישְׁמַה פָּארְוַה, 5.22)

אנו מנסים, באמצעות כלים הגיוניים מוגבלים, להבין את טבע הסיבה הראשונה, אך ללא אינפורמציה חיובית לגבי טבע הסיבה הראשונה, עלינו לקבל הגיון זה בהסתייגות. אנו כמו ילדים שמבקשים לדעת מי הוא אבינו. לא ניתן לדעת מי אבינו אלא דרך אמון בדבריה של אמא שלנו. הכתבים הוֵדיים, שמקורם באלוהות, הם כאמא שנותנת לנו אינפורמציה לגבי מה שאין לנו גישה אליו. כדי לוודא את האינפורמציה הזו ולדעת שזו האמת, באפשרותנו לגשת לכתבים ולקבל את אישורם.

מעבר לספק ואמונה
במַהָאבְּהָארַתַה, המלך יוּדְהישְׁטיר משיב לדְהַרְמַרַגַ'ה ומצביע על הדרך לדעת את האמת:

"טיעונים ופלפולים עקרים אינם מובילים למסקנה חד משמעית. מי שדעתו אינה נבדלת מזו של קודמיו, אינו נחשב להוגה דעות של ממש. הוודות הינן מסועפות מאוד, ולכן לא ניתן ללמוד אותן באופן ממצה כדי להבין את נתיב הדת האמיתי. עקרונותיה של דת אמת חבויים בלבו של אדם טהור שהגשים את זהותו הרוחנית. מכאן, כפי שמורים הכתובים, כדי לדעת את האמת יש לצעוד בנתיב שמורים המורים הדגולים." (וַנַה-פַּרוַה, 313.117)

ולבסוף, בבהגווד גיטה נאמר שהדרך היחידה לדעת את אלוהים כמות שהוא זה באמצעות התמסרות ושירות אוהב: "רק באמצעות שירות מסור ניתן להבין אותי כמות שאני, כאישיות אלוה העילאי. ומי שהופך מודע לי כליל על-ידי שירות שכזה, הנו זכאי להיכנס לממלכת אלוהים." (ב.ג. 18.54)

לגבי אלו שמתקדמים בנתיב הבהקטי, בדרך השירות המסור לאל, בצעדם בנתיב שהמורים הקדושים מורים, אלוהים אינו מושא לוויכוח או היגיון, גם אין הוא מושא לאמונה. הוא המציאות העליונה בחייהם, אותה הם חווים ישירות דרך המפגש והיחסים איתו – בחסדו ובאהבתו אליהם.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר