חינוך ביוגה

יוגה של אהבהבבואנו להסביר מהו חינוך ביוגה, ראשית נרחיב מעט את ההבנה לגבי יוגה.

במערב היוגה מוכרת בעיקר כאוסף תרגילים גופניים ותרגילי נשימה המשפרים את זרימת הדם, תורמים לריכוז ורוגע ומאזנים את הגוף והנפש. אולם תרגילים אלה הם רק חלק אחד מ"סולם" בן שמונה שלבים, וסולם שמונת השלבים, גם הוא חלק קטן מתרבות שלמה. תרבות היוגה (התרבות הוֵדית) הנה מהתרבויות העתיקות בעולם. יוגה, במובן העמוק ביותר של המילה, הנה התחברות. ההתחברות שהיוגה מלמדת היא לעצמי האמיתי, הנשמה, ומתוך התחברות לעצמי, התחברות לעליון, לאלוהים. תרבות היוגה כולה נועדה לאפשר "קרקע" נוחה לצמיחה רוחנית. מתוך תרבות היוגה מגיעה התפיסה של החינוך ביוגה.

היוגה מלמדת אותנו להתקרב לעצמי האמיתי והעמוק שלנו, ולפעול מתוכו. מי זה העצמי העמוק? זו הנשמה, והיא יפה תמיד, נצחית, כמהה לטוב, ליחסים ולאהבה.

כשאנחנו מסופקים, אנחנו קרובים יותר לעצמי, לנשמה. כשאנחנו לא מסופקים, אנחנו מחפשים כל הזמן מקורות לייבא ערך לעצמנו מבחוץ, מקורות לסיפוק חיצוני – איך אני נראה, מה ההישגים שלי, וכ"ו.

יחסים הם הטבע הבסיסי של העצמי. אנחנו יכולים לצאת ליחסים מתוך חוסר סיפוק, ואז לנסות "לקחת" לעצמנו מתוך היחסים, או לצאת ליחסים מתוך סיפוק, ואז אנחנו יותר במקום של נתינה, וזה מקום שיש בו הרבה שמחה, כי הוא מקרב אותנו לעצמנו.

בתרבות שלנו יש הרבה חוסר סיפוק. זו תרבות של "אדונים", כל אחד רוצה לראות את עצמו במרכז, ואנחנו כל הזמן מנסים לקחת לעצמנו, בעיקר ערך. כך אנחנו מתרחקים מהטבע שלנו. בתרבות נכונה, לפי היוגה, כולם מנסים לראות את עצמם כמשרתים, ומתוך זה יוצאים ליחסים. בעל רואה את עצמו כמשרת של אשתו, האשה של הבעל, ההורים רואים עצמם משרתים של ילדיהם, והילדים משרתים של ההורים. המורה רואה עצמו משרת של התלמידים, התלמידים של המורים, המלך רואה עצמו כמשרת של נתיניו, והנתינים כמשרתים של המלך, ושל אחד של השני, וכך נוצרת תרבות נכונה ובריאה.

המילה "לשרת", או המונח שירות, שהם מונחים בסיסיים בהבנה של היוגה, מקבלים הרבה פעמים קונוטציות שליליות במערב. שירות זה לזהות את הצורך האמיתי של האחר, ולהיענות לו. כמו בהורות – אם ההורה מזהה את הצורך האמיתי של הילד שלו, הוא יכול לתת לו מענה נכון ומדויק, וכך לשרת את הצמיחה וההתפתחות הנכונה של הילד. זה לא אומר לתת לילד כל מה שהוא רוצה, אלא לדעת מה נכון לו באמת. בשביל זה אנחנו צריכים לנקות את הצרכים הלא פתורים שלנו, ואז נוכל לראות באמת את הילד כמו שהוא, ולענות לצרכים האמיתיים שלו.

בעבודה חינוכית, כמו בהורות, הצוות, או הגננים, צריכים לראות את עצמם כמשרתים את הילדים, ולזהות את הצורך האמיתי שלהם. לראות אותם באמת, כמו שהם – טובים, כיוון שהנשמה, העצמי העמוק, הוא תמיד טוב. אבל לפעמים הילד פועל מתוך מצוקה, או מחוסר סיפוק גדול, ואז המעשה שהילד עושה הוא אולי לא מעשה נכון, או טוב, אבל אם רואים את הילד בצורה נכונה, אפשר לעזור למצוקה שלו. "אין ילד רע, יש ילד שרע לו" (יאנוש קורצ'אק).

תרבות הפנאי במערב מאוד לא תומכת ביצירה של סיפוק פנימי. זו תרבות שמייצרת כל הזמן גירויים, ומייצרת צרכים מדומים לעצמי. בתרבות כזו אנחנו מתרחקים מעצמנו, וחוסר הסיפוק רק גדל. בחינוך ברוח היוגה ישנו ניסיון לכוון לתרבות פנאי אחרת ולתרבות אחרת באופן כללי. תרבות אחרת היא כזו שמעודדת יחסים, שמכוונת את ההתבוננות פנימה, ולא החוצה, שמאפשרת למצוא הנאה ושמחה בעשייה משותפת. אחד מתוצרי התרבות המודרנית זו הטלוויזיה, שמגבירה את החיפוש החיצוני אחרי הנאה רגעית וריבוי גירויים. התרבות שלנו מאוד מהירה ודינאמית, ובעיות קשב וריכוז אצל ילדים הופכות להיות נפוצות מאוד בדורות האלה. גם תרבות משחקי המחשב והעולם הווירטואלי שהם יוצרים גורמים לחוסר הרמוניה בטבע הילד, שהוא טבע של יחסים, משחק עם ילדים אחרים ופעילות שאינה רק סטאטית. צפייה בטלוויזיה ומשחקי מחשב מפירים את יכולת הריכוז ואת היכולת לשחק ולהיות פעילים, שהיא טבעית כל כך לילדים בגילאים הללו.



מאמרים נוספים מאת אפרת

פעילה בעמותת "יוגה של אהבה".

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר