תרבות ברהמינית

Devananda-Pandit-6התרבות הברהמינית מטרתה לעורר את האדם לחיים רוחניים. תרבות זאת ידעה לחנך בְּרָאהְמַנים – אנשים שמטרתם התעלות רוחנית, בעלי ערכים נעלים והתנהגות מופתית. מעמד זה שמר על כל החברה מפני התדרדרות חברתית וערכית, גם סימן את מטרת החיים – "כל עיסוקיו של האדם נועדו ללא ספק עבור גאולה עליונה. לעולם אין לבצעם בעבור רווח חומרי. יתר-על-כן, על פי החכמים, לעולם אל לאדם העוסק בעיסוק העליון להשתמש ברווח חומרי על-מנת לטפח עינוג חושים. לעולם אין לכוון את תשוקות החיים לעבר עינוג חושים. על האדם להשתוקק רק לחיים בריאים, או לקיום עצמי, כיוון שחייו נועדו לשאול לגבי האמת המוחלטת. אַל לשום דבר אחר לשמש כמטרת עבודתו של האדם." (שרימד בהאגותם 1.2.9-10)

ברהמן משמעו האמת המוחלטת או האלוהות. בְּרָאהְמַנַּה הוא מי שיודע את הברהמן. בשפתנו הוא נחשב לאיש רוח, משום שהוא חי בנצח, מודע להבדל בין החולף לנצחי.

תכונותיו ומעלותיו של בְּרָאהְמַנַּה
בְּרָאהְמַנַּה שרוי במידת הטובות [1]. התרבות הבְּרַהְמינית עניינה בטרנספורמציה של התודעה. לכן, אדם נחשב למלומד לא על-פי כמות וסוג האינפורמציה שהוא נושא בראשו, אלא על-פי הטרנספורמציה התודעתית שידע זה מחולל בו (על משקל ההבדל בין ידע לחכמה). טבעו של בְּרָאהְמַנַּה ניכר בצניעות, ענווה, אי-אלימות, סובלנות, כמו גם שלווה, שליטה עצמית, חישול עצמי, טוהר, יושר, ידע, חכמה ודתיות. בְּרָאהְמַנַּה טהור הוא אדם קדוש (סָאדְהוּ). מה הם מאפייניו של אדם קדוש (מלשון מקדיש עצמו לאמת, לאלוהות)? הוא מלא חמלה ואהדה לכלל החיים, גם אינו רואה איש כאויב.

אדם שניחן בתכונות בְּרָאהְמיניות, קיבל חינוך של בְּרָאהְמַנַּה. מסופר על בחור צעיר שחפץ להתחנך אצל גוּרוּ מפורסם. הלה פנה אליו וביקש להיות לתלמידו. הגוּרוּ שאל אותו מי הוא אביו ולאיזה מעמד חברתי הוא שייך. הצעיר ענה לו שאין לו מושג מי הוא אביו. "לך ושאל את אמך". הצעיר שאל את אמו וזו ענתה לו שבגלל מקצועה אין לה מושג מי הוא אביו. הצעיר שב לגוּרוּ ואמר לו שעקב מקצועה המסוים של אמו, אין לה מושג מי הוא אביו ומה המעמד החברתי שלו. מייד הסיק הגוּרוּ שעומד לפניו בְּרָאהְמַנַּה ויעד לו חינוך בְּרָאהְמיני. זאת משום שאף לנוכח הקלון שבלידתו, הוא לא הסתיר את האמת ממורו.

עיסוקיו של בְּרָאהְמַנַּה
הבְּרָאהְמַנּים עוסקים בלימוד והתמסרות לאמת, גם בדאגה שערכי האמת יחלחלו בקרב האוכלוסייה וירוממו אותה. כדי לעשות זאת, הם בוחרים לחיות בצנעה, על פי המוטו של "חיים פשוטים, מחשבה נעלה", ומקדישים עצמם ללמד את הציבור את כל הדרוש לחיים הוגנים וצמיחה רוחנית מתוך דוגמא אישית. בְּרָאהְמַנים אמיתיים היו אמורים לעשות כל זאת ללא תמורה, ולחיות אך על צדקה. באופן זה הם תרגלו פרישות ותלות בחסדי האל, גם לא כפפו את עצמם ועצותיהם לנותני הכספים. ציפייה לתמורה כספית עבור עצות רוחניות ושירותי דת היא סיבה להתדרדרות ושחיתות של מקבל התמורה כמו גם של המשלם.

בגלל חכמתם הרבה וטהרתם, רוחנית כחומרית, הם שימשו כיועצים למלכים. הם הורו כיצד למלוך על-פי כללי הדת והמוסר, גם כיצד להיות מלכים צדיקים האוהבים את תושבי ממלכתם כבניהם.

ההיסטוריה מספרת על מלך בשם צַ'נְדְרַגוּפְּתַה שמלך בהודו בזמנו של אלכסנדר מוקדון. ראש יועציו היה בְּרָאהְמַנַּה מלומד, צַ'נַקְיַה פַּנְדית, שכיהן כראש ממשלה ללא שכר. כל עוד המלך שעה לעצותיו המלומדות, ממלכתו שגשגה, גם ניצח במלחמותיו. כוחו היה כה רב, שהשכיל לעצור את אלכסנדר מוקדון כשניסה לפלוש להודו. אולם פעם סרב המלך לקבל את עצת צַ'נַקְיַה. כבְּרָאהְמַנַּה טהור, הוא לא היה תלוי במלך מבחינה כלכלית. כך אסף צַ'נַקְיַה את מעט מיטלטליו, ועם משפחתו נדד לארץ אחרת. ללא יועצו החכם, המלך לא השכיל ללכד את שאר המלכים הזוטרים סביבו, ובמאבק הבא נגד אלכסנדר מוקדון, נחל תבוסה.

המלכים נהגו לתת כספים, רכוש ומתנות רבים כצדקה לבְּרָאהְמַנּים. הבְּרָאהְמַנּים קיבלו צדקה זו וחילקו אותה לנזקקים. כיוון שמטבעם הסתפקו במועט והעדיפו פרישות, גם לא חפצו בעושר שמביא לנהנתנות, דאגות וחרדות, ומכיוון שידעו כיצד להשתמש בצדקה שקיבלו לטובת כלל הציבור, הם היו אובייקטים טבעיים לצדקה.

מסופר ברָאמָאיַנַה, אחד משני האפוסים הגדולים של הודו, על ראמה, מגדולי המלכים של הודו. הוא כינס את יועציו הבְּרָאהְמַנּים וחילק להם את כל רכושו – לאחד חילק את אוצרותיו, לשני את דרום הארץ, לשלישי את מזרחה, וכו'. הבְּרָאהְמַנּים היללו אותו על נדבנותו ודתיותו, החזירו לו את הכול, וביקשו ממנו למלוך בשמם על התושבים ביושר ובאהבה.

תחת הדרכתם של הבְּרָאהְמַנּים, המלכים השכילו לפתח את התרבות הבְּרָאהְמינית וכך להדביר את התאווה. האויב הגדול ביותר של התפתחות רוחנית זו תאווה[2]. אדם או אומה הנתונים לה, צועדים לעבר הרס עצמי, ממש כמו התרבות הרומית.

סוגי בְּרָאהְמַנים
ישנם שלוש דרגות של בְּרָאהְמַנּים:

  • ויפְּרַה – מלומד ובקיא בכתבי הקודש.
  • בְּרָאהְמַנַּה – מי שיודע להבדיל בין החולף לנצחי (ברהמן).
  • וַיְשְׁנַוַה – מי שמקדיש עצמו לפיתוח יחסים עם מקור הברהמן, אלוהים, ומשרת אותו במסירות.

לויפְּרַה היתה השכלה רחבה, לא רק בכתבי הקודש. הוא יעץ בתחומים שונים, לפעמים אף צבאיים וכלכליים. בְּרָאהְמַנַּה אופיין לא רק בלמדנות שלו, אלא בעיקר בחכמתו הרוחנית – הוא היה פרוש, הקדיש עצמו לפיתוח כישורים רוחניים, ולמד לראות את האחדות האחת שבבסיס כל השונות[3].  נוכחותו עוררה פרישות מחיים חומריים. הוַיְשְׁנַוַה לא היה בהכרח בעל כישורים בְּרָאהְמיניים, כמו כושר לימוד מעמיק והפרדה בין הנצחי לחולף, אולם משום שתרגל את דרך הבהקטי, דרך האהבה לאלוהים, הוא היה מודע לא רק לברהמן, אלא למקור הברהמן, האישיות העליונה[4]. באופן זה הוא השתחרר כליל מאנוכיות ופיתח אהבה לאל. לכן התפתחו בו כל המעלות הרוחניות הטובות, כמו ענווה ואהבה לכל חי. המגע איתו הביא להתעלות הרוחנית הגבוהה ביותר. לכן הוא נחשב לבְּרָאהְמַנַּה העליון.

קיצה של התרבות הבְּרָאהְמינית
הוודות מלמדות שכשם שבשנה יש מחזור של 4 עונות, כך היקום סובב סביב 4 תקופות. כל תקופה שכזאת מאופיינת בתכונות מסוימות, המשפיעות על האמצעים והדרך לשלמות רוחנית[5]. התקופה הרביעית במחזור היקומי היא תקופת קַלי. תקופת קַלי מייצגת התרחקות מהירה מערכי התרבות הבְּרָאהְמינית[6]. בגלל תקופה זו חלה התדרדרות בקרב הבְּרָאהְמַנּים. ההיסטוריה ההודית מספרת שהתרבות הבְּרָאהְמינית שגשגה עד כניסתה של תקופת קַלי. תקופה זו התחילה, לפי חישובים אסטרונומיים, קצת לפני 5000 שנה. אנשים משוללי אמונה ומשוללים תכונות נעלות נולדו באותו זמן במשפחות בְּרָאהְמַנּים וגרמו לבְּרָאהְמַנּים כמעמד לאבד את טוהרו. כאשר הבְּרָאהְמַנּים התדרדרו, המלכים חדלו מלהיות כפופים להם. משוללים הדרכה ודוגמא אישית, אנשים כוחניים ונטולי תרבות כבשו את כס המלוכה והפכו בהדרגה לעריצים ונצלנים. בעקבות זה אנשי הכספים והיצור, שחונכו להעלות מיסים כראוי ולכבד ולהוקיר את הבְּרָאהְמַנּים, איבדו ערכים אלו. עקב הפיכתם למושא לניצול של המלכים הם מרדו בהם והפילו אותם. בהדרגה אנשי כספים אלו הפכו גם הם למנצלים של עובדיהם, והעובדים העשוקים, התאגדו והתמרדו כנגד האצולה ואנשי הכספים. באופן זה התרבות הבְּרָאהְמינית התדרדרה – משלטון בְּרָאהְמיני (שלטון של כוהנים ואנשי רוח טהורים) לשלטון מלוכני. משלטון מלוכני עריץ לשלטון של אנשי ההון והיצור. משלטון נצלני של אנשי ההון והייצור לשלטון של איגודים מקצועיים ושלטון העם. בשלטון שכזה, לא אנשים משכילים וטהורים בוחרים את ראשי המדינה, אלא כלל העם, ולכן מוסד שלטוני זה מתערער יותר ויותר, או כפי שאומרים בהודו – החמורים בוחרים את החמור הגדול ביותר להיות להם לראש.

לאור התדרדרותה של שכבת הבְּרָאהְמַנּים, אפשר להבין כיצד צמחה שיטת הקסטות ההודית. כפי שאפשר לראות עד היום בהודו, בנצלם את הסנטימנט של הציבור הדתי המסורתי, הבְּרָאהְמַנּים לכאורה והמלכים המושחתים חברו יחדיו לקבע את המעמדות השונים בחברה, ולהמשיך לנצל את הציבור לצרכיהם. הבְּרָאהְמַנּים הפכו למלחכי פנכה של אנשי המלוכה וגיבו את עריצותם, ואלה תמכו בהם כספית ושמרו על מעמדם הדתי.

בְּרָאהְמַנּיזם בעידן המודרני
"הו מלך, בגלל השפעתה העצומה של תקופת קַלי, דת, כנות, ניקיון, סובלנות וחמלה יפחתו יום אחר יום…" (שרימד בהאגותם 12.2.1) כנאמר, התרבות הבְּרָאהְמינית איבדה את טוהרה בגלל השפעתה העצומה של תקופת קַלי. אותה מערכת חינוכית וחברתית שידעה לסווג את הציבור לפי מעלותיו ולחנך אותו בהתאם לא מתפקדת יותר[7].

בשרימד בהאגותם נאמר: "למרות שתקופת קַלי הינה ים של פגמים, יש בה מעלה אחת טובה; פשוט על-ידי זמרת שמותיו הקדושים של האל אפשר להשתחרר משעבוד חומרי ולהתעלות למישור הרוחני הטהור." (שׂרימַד בּהָאגַוַתַם 12.3.51)

הספרות הוֵדית מורה שבקַלי יוגה לא ניתן להתעלות רוחנית למטרה העליונה של אהבת אלוהים בשום דרך – כולל למדנות, סיגופים, פרישות, קיום מצוות הדת ודרכיה – אלא באמצעות חזרה על שמות האל: "בתקופה זו של קַלי אין דרך אחרת, אין דרך אחרת, אין דרך אחרת להגשמה רוחנית מלבד זמרת שמותיו הקדושים של אלוהים." (בְּרּיהַן-נָארַדִייַה פּוּרָאנַּה)

בקַלי יוגה הוַיְשְׁנַוים מזמרים את השמות הקדושים של האל במטרה לפתח אהבה לאלוהים. וַיְשְׁנַוַה כזה יכול לרכוש את המידות הבְּרָאהְמיניות הנעלות ביותר, בשעה שמי שלא מתרגל זאת, אפילו שנולד למשפחות המשכילות והדתיות ביותר, ואפילו אם למד את כל כתבי הקודש ויודע אותם בעל פה, יהיה משולל מידות טובות אמיתיות. מידותיו הטובות לכאורה נחשבות למעושות והן תוצר של תרגול חיצוני ואך יסתירו את טבעו האנוכי, בשעה שמי שמתרגל אהבה לאלוהים כמומלץ, ליבו אכן מתנקה מכל אנוכיות והוא יפתח את כל המידות הבְּרָאהְמיניות היפות ביותר[8]. בפַּדְמַה פּוּרָאנַה נאמר: "בְּרָאהְמַנַּה מלומד שבקי בנושאי הידע הוֵדי כולם, אינו ראוי לשמש כמורה רוחני אם אינו מתרגל שירות מסור לאלוהים. לעומת זאת, מי שמוצאו נחות אולם הוא מתרגל שירות מסור לאל ומזמר ללא הפסק את שמות האל, ראוי לשמש כמורה שכזה."

מסקנה
רק תרבות בְּרָאהְמינית יכולה לרומם את האנושות המתדרדרת ולהצביע על מטרת החיים העליונה – אהבה לאלוהים – ותרבות שכזו בקַלי יוגה חייבת להיות מבוססת על זמרה מתמדת של שמותיו הקדושים של האל.


[1] שלוש מידות הטבע: אלו הן שלוש מידות החומר – בריאה, שימור והרס, המתבטאות גם בתפקודי החיים וההוויה – טובוּת להיטות ובערות. שלוש המידות קיימות בכול אדם בפרופורציות שונות. אדם נחשב לשרוי במידה מסוימת כאשר זו מתעצמת על חשבון האחרות. העצמה של מידה זו או אחרת מבטאת דרגות שונות של אנוכיות.

מידת הטובות (סַתְתְוַה גוּנַּה) מתבטאת בשיקול דעת. טובות מתאפיינת בניקיון, שיקול דעת, מסירות לאמת, פרישות ויציבות. אדם בטובות מאופיין באנוכיות מצומצמת, בעטייה הוא מותנה לאמונה שהוא טוב, מסופק, ויודע את המציאות. התעצמות מידת הטובות מתבטאת בכמיהה לגאולה תוך איבוד הזהות האישית.

מידת הלהיטות (רַגַ'ה גוּנַּה) מתבטאת ביציאה לעולם לספק את הצרכים החומריים. להיטות מתאפיינת באנוכיות מוגברת, בעטייה האדם מאמין ששליטה על הסובב והסובבים אותו והתענגות עליהם תביא אותו לאושר. כאשר מידת הלהיטות מתעצמת, האדם מותנה למאוויים ללא גבול, וחייו מאופיינים בהתקשרות עזה לחיי מין, לרכוש ולפעלתנות. ראייתו את המציאות מותנית לאמונותיו האנוכיות.

מידת הבערות (תַמו גוּנַּה) מתבטאת באי-עשייה, שינה וטיפשות. מאפייניה הם בריחה מהתמודדות עם המציאות עד כדי הזיות ושיגעון. אדם הנתון לה כבול לעצלות, לכלוך, שינה מרובה, סימום, כעסים, אלימות ודחייה של העשייה לאחר-כך. בהשפעת התעצמות הבערות, המבטאת אנוכיות גדולה, אדם רואה את הסובבים אותו אך כמכשירים שמספקים את הזיותיו המעוותות או מונעים אותו מלספק אותם, ומתייחס אליהם בהתאם. תפיסת המציאות שלו מעוותת.

[2] זו התאווה בלבד, ארג'ונה, אשר נולדת ממגע עם מידת הלהיטות ואחר הופכת לזעם. היא אויבו שטוף החטא והמשחית-כול של עולם זה. (ב.ג. 3.39)

[3] "בזכותו של ידע אמיתי, רואים החכמים הענווים בעין שווה בְּרָאהְמַנַּה מלומד ונעים הליכות, פרה, פיל, כלב, כמו גם את אוכל-הכלבים (חסר המעמד)." (ב.ג. 5.18)

"דע כי אותו ידע שבאמצעותו רואים את הטבע הרוחני האחד והבלתי נחלק שבכל ישויות החיים, אף שאלה נחלקות לצורות לאינספור, הוא ידע במידת הטובות." (ב.ג. 18.20)

[4] ואני הוא מקור הברהמן הבלתי אישי, שהוא בן אלמוות, בלתי מתכלה ונצחי, ומהווה מצב היסוד לאושר עילאי. (ב.ג. 14.27)

[5] "אותן תוצאות שהושגו בסַתְיַה יוּגה באמצעות מדיטציה על וישְׁנוּ, בתְרֵתָא יוּגה באמצעות טקסי הקרבה מרכזיים ובדְוָאפַּרַה יוּגה באמצעות סגידה במקדש, מושגות בקַלי יוּגה באמצעות זימרת שמותיו של האל." (ש.ב. 12.3.52)

[6] "הו מלך, בגלל השפעתה העצומה של תקופת קַלי, דת, כנות, ניקיון, סובלנות וחמלה יפחתו יום אחר יום…" (ש.ב. 12.2.1)

[7] וַרְנָאשְׂרַמַה, חלוקת החברה ל-4 מעמדות ו-4 שלבי חיים והחינוך המתאים והחובות המתאימות שנלוו להם, אפשרו פיתוח של תכונות בְּרַהְמיניות.

[8] "כל המעלות הנעלות של האלים למחצה מתפתחות במי שבליבו מסירות טהורה לאל העליון. אולם מי שמשולל מסירות כזאת,  ברשותו אך מעלות חומריות שערכן נמוך. זאת משום שהוא מרחף על המישור המנטאלי ואין ספק שהוא נמשך לבוהק המסנוור של האנרגיה החומרית" (ש.ב. 5.18.12)



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

2 תגובות לפוסט "תרבות ברהמינית"

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר