כפי שנזכר בפסוקים קודמים, ישנם שני תהליכים של שירות מסור: דרך של כללים, ודרך של זיקה ואהבה לאישיות אלוה. מי שאינם מסוגלים לתרגל את כלליה של תודעת קרישנה, מוטב שיפתחו ידע, מפני שהוא יביאם להבנת מעמדם האמיתי. הידע יתפתח בהדרגה לשלב של הגות, ומהגות, בהדרגה, יוכלו ללמוד על אישיות אלוה. תוך כדי פיתוח ידע, ישנם תהליכים שמלמדים שהאדם עצמו הוא העליון. מי שאינו מסוגל לעסוק בשירות מסור, עדיף שיעסוק בסוג כזה של הגות. אם גם הגות כזו היא קשה מדי, הוודות מורות על חובות שונות בהתאם למעמדו של האדם — ברהמנה, קְשַׁתְרייַה, וַיְשְׂיַה ושֻׂוּדְרַה. אלה מתוארות בפרק האחרון של הבהגווד גיטה. אלא שבכל מקרה יש לוותר על פירות או תוצאות המעשה; כלומר, להקדיש את תוצאות הקארמה למטרה טובה כלשהי.

לסיכום, ישנן שתי דרכים להגשמת המטרה העליונה — התחברות לאישיות אלוה: האחת היא פיתוח הדרגתי, ואילו השנייה היא ישירה. שירות מסור בתודעת קרישנה הוא התהליך הישיר, ואילו האחר כרוך בוויתור על פירות המעשה. מוויתור שכזה מתעלים למישור הידע, אחר כך להגות, ואז להבנת נשמת-העל, ולבסוף להבנת אישיות אלוה. עלינו לבחור בין שניים אלה. אולם התהליך הישיר אינו אפשרי לכל אחד; ומכאן שגם לתהליך העקיף יש חשיבות מסוימת. לארג'ונה, כמובן, לא הומלץ התהליך העקיף, שהרי כבר היה שרוי בשלב של אהבה ושירות. זה נועד לאחרים, שלא הגיעו לשלב כזה. אלה צריכים לנקוט את התהליך ההדרגתי של פרישות, ידע, הגות והבנת נשמת-העל והברהמן. מכל מקום, הבהגווד גיטה כולה מדגישה את התהליך הישיר ומורה לכול לתרגלו ולהתמסר לאישיות אלוה, קרישנה.