נשמת-העל, אישיות אלוה, הוא מקור אורם של כל המאורות, כגון שמש, ירח וכוכבים. הספרות הוֵדית מלמדת שמאורות כאלה אינם נחוצים בממלכה הרוחנית. זאת משום שזוהרו של האל שורה שם בכול. אותו בְּרַהְמַגְ'יוֹתי, זוהרו הרוחני של אלוהים, מכוסה בעולם החומרי על ידי המַהַת תַתְתְוַה, היסודות החומריים; משום כך דרושה כאן עזרתם של שמש, ירח, חשמל וכו'. מכל מקום, אלה מיותרים בעולם הרוחני, שהרי הכול שם מואר בזוהרו. זוהי גרסת הספרות הוֵדית. ברור שמקומו אינו בעולם החומרי, אלא ברוחני, הרחק הרחק ברקיע הרוחני. גם זה מאושש בספרות הוֵדית. אָדיתְיַה-וַרְנַּםּ תַמַסַהּ פַּרַסְתָאת (שְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד 3.8). הוא מאיר לעד, ממש כמו השמש, אולם הרחק הרחק, מעבר לחשכת העולם החומרי.

גם ידיעתו נשגבת. הספרות הוֵדית מאששת שברהמן הוא כולו ידע נשגב מרוכז. מי שמתאווה להתעלות לעולם הרוחני — אלוהים, שיושב בלב כול, מעניק לו את הידע. ישנה מנטרה וֵדית (שְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד 6.18), תַםּ הַה דֵוַם אָתְמַה-בּוּדְדְהי-פְּרַקָאשַׂםּ מוּמוּקְשׁוּר וַי שַׂרַנַּם אַהַםּ פְּרַפַּדְיֵא. מבקש הגאולה חייב להתמסר לאישיות אלוה. גם לגבי מטרת הידע העליון נאמר בוודות: תַם אֵוַה וידיתְוָאתי מְרּיתְיוּם אֵתי: "מי שיודע אותו, רק הוא יכול לחצות את גבולות הלידה והמוות." (שְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד 3.8).

העליון מצוי בלב כול כשליט העליון, ורגליו וידיו פושטות לכל עבר. אלא שאי אפשר לומר זאת על הנשמה הייחודית. מכאן שישנם שני יודעי שדה הפעולות — הנשמה הייחודית ונשמת-העל. רגליו וידיו של כל אחד מצויות רק במקום אחד, בעוד שאלה של קרישנה מצויות בכול. השְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד (3.17) מאשש: סַרְוַסְיַה פְּרַבְּהוּם אִישָׂאנַםּ סַרְוַסְיַה שַׂרַנַּםּ בְּרּיהַת. אישיות אלוה, נשמת-העל, הוא הפְּרַבְּהוּ, או אדון כל ישויות החיים; מכאן שהוא גם מקלטן העליון. אי אפשר להכחיש שנשמת-העל והנשמה הייחודית שונים זה מזה.