הרא קרישנה | בהגווד גיטה: פרק 13, פסוק 8-12

בהגווד גיטה: פרק 13, פסוק 8-12

אַמָאניתְוַם אַדַמְבְּהיתְוַם  אַהימְּסָא קְשָׁאנְתיר אָרְגַ'וַם
אָצָ'ארְיוֹפָּאסַנַםּ שַׂוּצַ'םּ  סְתְהַיְרְיַם אָתְמַה-ויניגְרַהַהּ

אינְדְרייָארְתְהֵשׁוּ וַיְרָאגְיַם  אַנַהַנְֹקָארַה אֵוַה צַ'ה
גַ'נְמַה-מְרּיתְיוּ-גַ'רָא-וְיָאדְהי-  דוּהְּקְהַה-דוֹשָׁאנוּדַרְשַׂנַם

אַסַקְתיר אַנַבְּהישְׁוַנְֹגַהּ  פּוּתְרַה-דָארַה-גְרּיהָאדישׁוּ
ניתְיַםּ צַ'ה סַמַה-צ'יתְתַתְוַם  אישְׁטָאנישְׁטוֹפַּפַּתְתישׁוּ

מַיי צָ'אנַנְיַה-יוֹגֵנַה  בהקטיר אַוְיַבְּהיצָ'ארינִּי
ויויקְתַה-דֵשַׂה-סֵויתְוַם  אַרַתיר גַ'נַה-סַמְּסַדי

אַדְהְיָאתְמַה-גְ'נָֿאנַה-ניתְיַתְוַםּ  תַתְתְוַה-גְ'נָֿאנָארְתְהַה-דַרְשַׂנַם
אֵתַג' גְ'נָֿאנַם איתי פְּרוֹקְתַם  אַגְ'נָֿאנַםּ יַד אַתוֹ 'נְיַתְהָא
אַמָאניתְוַם—צניעות; אַדַמְבְּהיתְוַם—ענווה; אַהימְּסָא—אי-אלימות; קְשָׁאנְתיהּ—סובלנות; אָרְגַ'וַם—פשטות; אָצָ'ארְיַה-אוּפָּאסַנַם—פנייה למורה רוחני מוסמך; שַׂוּצַ'ם—ניקיון; סְתְהַיְרְיַם—יציבות; אָתְמַה-ויניגְרַהַהּ—שליטה עצמית; אינְדְרייַה-אַרְתְהֵשׁוּ—ממושאי החושים; וַיְרָאגְיַם—פרישוּת; אַנַהַנְֹקָארַהּ—העדר עצמי כוזב; אֵוַה—אכן; צַ'ה—גם; גַ'נְמַה—בלידה; מְרּיתְיוּ—במוות; גַ'רָא—בזיקנה; וְיָאדְהי—במוות; דוּהְּקְהַה—סבל; דוֹשַׁה—פגם; אַנוּדַרְשַׂנַם—ראייה; אַסַקְתיהּ—התנתקות מקשרים; אַנַבְּהישְׁוַנְֹגַהּ—אי התרועעות; פּוּתְרַה—עם בנים; דָארַה—עם אישה; גְרּיהַה-אָדישׁוּ—עם בית וכו'; ניתְיַם—תמיד; צַ'ה—גם; סַמַה-צ'יתְתַתְוַם—יחס שווה; אישְׁטַה—רצוי; אַנישְׁטַה—בלתי רצוי; אוּפַּפַּתְתישׁוּ—עם השגת; מַיי—לי; צַ'ה—גם; אַנַנְיַה-יוֹגֵנַה—באמצעות שרות מסור טהור; בהקטיהּ—מסירות; אַוְיַבְּהיצָ'ארינִּי—בלתי פוסקת; ויויקְתַה—מבודד; דֵשַׂה—במקום; סֵויתְוַם—שאיפה לחיות; אַרַתיהּ—חוסר משיכה; גַ'נַה-סַמְּסַדי—לאנשים ככלל; אַדְהְיָאתְמַה—הנוגע לעצמי; גְ'נָֿאנַה—בידע; ניתְיַתְוַם—יציבות; תַתְתְוַה-גְ'נָֿאנַה—ידע האמת; אַרְתְהַה—למטרת; דַרְשַׂנַם—פילוסופיה; אֵתַת—זהו; גְ'נָֿאנַם—ידע; איתי—כך; פְּרוֹקְתַם—נאמר; אַגְ'נָֿאנַם—בערות; יַת—זה אשר; אַתַהּ—מזה; אַנְיַתְהָא—אחר.
תרגום
צניעות; ענווה; אי-אלימות; סובלנות; פשטות; פנייה למורה רוחני מוסמך; ניקיון; יציבות; שליטה עצמית; התנזרות ממושאי הנאות החושים; העדר עצמי כוזב; הבנת הרע שבלידה, מוות, זקנה וחולי; יכולת התנתקות מקשרים; חופש משעבוד לילדים, לאישה, לבית וכו'; יחס שווה לנעים ולבלתי נעים; מסירות מתמדת וטהורה לי; שאיפה לחיות במקום מבודד; התרחקות מההמון; הבנת החשיבות שבהגשמה עצמית וחיפוש פילוסופי אחר האמת — את אלה כולם אני רואה כידע, ומלבדם הכול הוא בסך הכול בערות.
התעמקות
בגלל חוסר הבנה, ישנם כאלה שטועים וחושבים את תהליך הידע הזה בסך הכול לתגובות הגומלין של שדה הפעולות. אלא שלמעשה זהו תהליך הידע האמיתי. רק באמצעות תהליך זה אפשר להגיע לאמת המוחלטת. הוא אינו תגובות הגומלין של עשרים וארבעה היסודות שנזכרו קודם, אדרבה, זהו תהליך שנועד לחלץ מן השעבוד ליסודות אלה. הנשמה המותנית כלואה בגוף, שהוא ככלוב העשוי מעשרים וארבעה יסודות, ואילו תהליך הידע שמתואר כאן נועד לחלץ אותה ממנו. מבין הנקודות השונות שבתהליך זה, החשובה ביותר מתוארת בשורה הראשונה של הפסוק האחד-עשר. מַיי צָ'אנַנְיַה-יוֹגֵנַה בהקטיר אַוְיַבְּהיצָ'ארינִּי: תהליך הידע מגיע לשיאו בשירות מסור ללא סייג לאלוהים. מכאן ששאר התשע-עשרה, אין בהן ערך של ממש למי שאינו עוסק בשירות נשגב, או שאינו מסוגל לעסוק בשירות שכזה. לעומת זאת, מי שעוסק בשירות מסור בתודעת קרישנה מלאה, שאר התשע-עשרה מתפתחות בו מוּכנית. בשרימד בהאגותם (5.18.12) נאמר, יַסְיָאסְתי בהקטיר בְּהַגַוַתְי אַקינְֿצַ'נָא סַרְוַיְר גוּנַּיְס תַתְרַה סַמָאסַתֵא סוּרָאהּ. מעלות הידע כולן מתפתחות במי שמצוי בשלב השירות המסור. עיקרון קבלתו של מורה רוחני, כנזכר בפסוק שמונה, הוא חשוב מאוד; אפילו למי שעוסק בשירות מסור. חיים נשגבים מתחילים עם קבלת מורה שכזה. אישיות אלוה, שְׂרִי קרישנה, אומר כאן בבירור שתהליך הידע הזה הוא הנתיב האמיתי, וכל ידע ספקולטיבי אחר אינו אלא הבל הבלים.

לגבי הידע שמפורט כאן, אפשר לנתחו כך: צניעות פירושה שלא לחפש אחר אותו סיפוק שמקורו בכבוד שרוחשים לנו אחרים. בגלל תפיסת חיים חומרנית אנו להוטים מאוד אחר כבוד שכזה. אלא שאדם בעל ידע מושלם שיודע שהוא אינו גופו — הרי שכל דבר שמתייחס לגוף, כבוד או קלון, הוא חסר משמעות עבורו. זוהי בסך הכול הונאה חומרית, ואין לבקשה. אנשים אוהבים להתפרסם כדתיים, ומשום כך נראה לעתים שללא כל הבנה הם מצטרפים לקבוצה כלשהי, שאינה מקיימת אפילו את עקרונות הדת, ואז מנסים להציג את עצמם כיועצים לענייני דת. התקדמות רוחנית אמיתית נבחנת למעשה על פי הנקודות המפורטות בפסוק זה.

אי-אלימות נחשבת לרוב להימנעות מהרג או מפגיעה בגוף. אלא שלמעשה כוונתה שלא לגרום צער לאיש. רוב האנשים סבוכים כליל בבערות שמקורה בתפיסת חיים חומרית, וסובלים ממכאובים חומריים לאינספור. מכאן שמי שאינו מרוממָם לידע רוחני, למעשה מבצע אלימות. עלינו לנסות ולהפיץ בכל כוחנו ידע אמיתי. ומשיאורו אלה בידע, יהיה בכוחם להיחלץ מן הסבך החומרי. זוהי אי-אלימות.

סובלנות פירושה היכולת לשאת בעלבון והשמצות מצד אחרים. מי שפועל להתקדמות בידע רוחני צפוי לעלבונות רבים. זאת משום שכזהו טבעו של העולם החומרי. אפילו הילד פְּרַהְלָאדַה, שכבר בגיל חמש עסק בידע רוחני, הוטל לסכנות רבות בגלל אביו, שהתנגד למסירותו. האב ניסה להורגו בדרכים רבות, אולם הוא נשא בכל אלה באורך רוח. מכאן שגם לנוכח קשיים ומכשולים בדרכנו הרוחנית, עלינו להתמיד ולהמשיך בהתקדמותנו.

פשטות פירושה חוסר צביעות, או הכנות לומר את האמת אפילו לאויב. באשר לקבלת מורה רוחני, זו חשובה מאוד, כיוון שללא הוראותיו אי אפשר להתקדם במדע רוחני. הפנייה למורה שכזה צריכה להיעשות בענווה רבה. על התלמיד לשרת אותו בכל דרך, כדי שיתרצה ויעניק לו את ברכתו. מאחר שמורה רוחני מוסמך הוא נציגו של קרישנה, הרי שברכתו יכולה לקדם את התלמיד אף מבלי שהלה יקיים את הכללים. כמו כן, תרגול הכללים הוא קל יותר למי שמשרת את המורה הרוחני ללא סייג.

גם ניקיון חשוב מאוד להתקדמות רוחנית. יש שני סוגי ניקיון — חיצוני ופנימי. הניקיון החיצוני מתבטא ברחצה, בעוד שניקיון פנימי כרוך בחשיבה מתמדת על קרישנה ובזמרת הרא קרישנה הרא קרישנה קרישנה קרישנה הרא הרא/ הרא ראמה הרא ראמה ראמה ראמה הרא הרא. תהליך זה מנקה את אבק הקארמה הקודמת שהצטבר במיינד.

יציבות פירושה החלטיות להתקדם בחיים רוחניים. ללא החלטיות כזו אי אפשר להתקדם באופן משמעותי. שליטה עצמית פירושה דחיית כל דבר שעשוי להזיק להתקדמות הרוחנית. דבר זה דורש תרגול ומיומנות. זוהי למעשה פרישות אמיתית. החושים חזקים מאוד ודוחפים תמיד לעבר עינוג חושים. אלא שאין להיכנע לדחפים מיותרים שכאלה. סיפוקם של החושים נחוץ רק במידה הדרושה לשמירת הגוף במצב תקין. זאת לצורך ביצוען של החובות הכרוכות בהתקדמות הרוחנית. מבין החושים, הלשון היא החשובה והבלתי נשלטת ביותר. מי שמצליח לרסנה, לא יתקשה גם לרסן את כל השאר. תפקודיה הם טעימה והפקת צליל. באמצעות תרגול שיטתי, יש להעסיקה תמיד בטעימת שאריות המזון שהוגש לקרישנה ובזמרת הרא קרישנה. השליטה בעיניים מתבטאת במניעתן מלהתבונן בדבר, לבד מדמותו היפהפייה של קרישנה. על האוזניים לשמוע תמיד על קרישנה, ועל האף להריח את הפרחים שהוגשו לו. זהו תהליך השירות המסור. הבהגווד גיטה כולה נועדה ללמד את המדע הזה. זוהי מטרתה העיקרית והיחידה. ישנם אמנם פרשנים שוטים שמנסים להטות את קוראי הגיטה לנושאים אחרים, אלא שאין בה כל נושא אחר מלבד שירות מסור.

עצמי כוזב פירושו קבלת הגוף כעצמי, בעוד שעצמי אמיתי הוא כשמבינים שאיננו הגוף אלא נשמה רוחנית. ייחודיות עצמית קיימת תמיד; רק הזהות העצמית הכוזבת היא פסולה ולא האמיתית. בספרות הוֵדית (בְּרּיהַד-אָרַנְּיַקַה אוּפַּנישַׁד 1.4.10) נאמר, אַהַםּ ברהמהסְמי: אני ברהמן, אני רוח. "אני", או מושג העצמי, קיים גם בשלב הגאולה שבהגשמה הרוחנית. "אני" הוא זהות עצמית. אולם כאשר מושג ה"אני" מושלך על הגוף הכוזב, זוהי זהות עצמית כוזבת, וכאשר הוא מתייחס למציאות, זוהי זהות אמיתית. ישנם הוגי דעות שגורסים נטישת כל עצמיות. אך עצמיות פירושה זהות ייחודית, ואי אפשר לנוטשה. עלינו לנטוש רק את ההזדהות הכוזבת עם הגוף.

חשוב גם לנסות ולהבין את הסבל שבלידה, מוות, זקנה וחולי. תיאורי לידה מופיעים במקומות רבים בספרות הוֵדית. השרימד בהאגותם מתאר בצורה ציורית למדי את עולמו של העובר, שהייתו ברחם אמו, סבלו וכו'. לידה כרוכה בסבל, ורק מפני ששכחנו את הסבל הנורא שחווינו ברחם אמנו, איננו מחפשים כיום פתרונות לבעיית הלידה והמוות החוזרים ונשנים. גם שעת המוות מלווה במכאובים רבים, וגם אלה נזכרים בכתובים בני סמכא. חשוב לדון בנושאים כאלה. באשר לחולי ולזקנה — הכול מתנסים באלה. איש אינו רוצה לחלות, גם לא להזדקן, אלא שאיש לא מתחמק מזה. הדחיפה להתקדמות בחיים רוחניים מקורה בראייה פסימית שכזו לגבי חיים חומריים והסבל שבלידה, מוות, זקנה וחולי.

חוסר זיקה לילדים, אישה ובית אין פירושו חוסר רגש כלפיהם. אדרבה, אלה הם מושאים טבעיים לאהבה. אולם כאשר אינם חיוביים להתקדמות רוחנית, הרי שיש להתנתק מהם. תודעת קרישנה היא התהליך הטוב ביותר להפוך את הבית לנעים. מי שמודע כולו לקרישנה, ישרה שמחה רבה בביתו. זאת משום שהתהליך של תודעת קרישנה הוא קל מאוד. בסך הכול צריך לזמר הרא קרישנה הרא קרישנה קרישנה קרישנה הרא הרא/ הרא ראמה הרא ראמה ראמה ראמה הרא הרא, לאכול את שאריות המזון שהוגש כמנחה לקרישנה, לדון בספרים כגון בהגווד גיטה ושרימד בהאגותם, ולסגוד למֻוּרְתי. די בארבעה דברים אלה בשביל להביא שמחה לכול. כל בני המשפחה צריכים לתרגל את זה. הם יכולים להתקבץ בבוקר ובערב ולזמר יחדיו הרא קרישנה הרא קרישנה קרישנה קרישנה הרא הרא/ הרא ראמה הרא ראמה ראמה ראמה הרא הרא. מי שמעצב את חיי משפחתו בדרך זו ומפתח תודעת קרישנה, ומקיים את ארבעת העקרונות הללו, אינו צריך לפרוש ממשפחתו ולהפוך לנזיר. אולם כאשר משפחה אינה מעודדת התקדמות רוחנית, או אז יש לנוטשה. על הדָבֵק להקריב הכול למען השירות לקרישנה, למען הבנת קרישנה, ממש כמו ארג'ונה. הוא לא רצה להרוג את קרוביו, אולם משהבין שהם מהווים מכשול לתודעת קרישנה שלו, הוא נענה להוראותיו של קרישנה ונלחם והרג אותם. בכל מקרה, אין להתקשר לשמחה ולצער שבחיי המשפחה, שהרי איש בעולם זה אינו מאושר לגמרי ואינו אומלל לגמרי.

שמחה וצער הם גורמים בלתי נפרדים מחיים חומריים. הבהגווד גיטה מורה על סובלנות ואיפוק. איש אינו מסוגל לעצור את הופעתם של שמחה וצער ואת היעלמותם. מכאן שרק התנתקות מאורח החיים החומרני מקנה שוויון נפש ביחס לאלה. אנו שמחים עם השגת דבר נעים, ועצובים עם הבלתי נעים. אולם במישור הרוחני לאלה אין כל השפעה עלינו. מכל מקום, שלב זה אפשרי רק למי שמתרגל שירות מסור ובלתי מעורער. שירות מסור לקרישנה פירושו תשעה תהליכי מסירות — זמרה, שמיעה, זכירה, סגידה וכו' — כפי שמתואר בפסוקו האחרון של הפרק התשיעי. זהו התהליך שיש לתרגל.

רק טבעי שמי שנוטה לחיים רוחניים לא ייטה להתרועע עם חומרניים; שהרי זה נוגד את טבעו. אנו יכולים לבחון את עצמנו ולבדוק כמה רבה נטייתנו להתגורר במקום מבודד, הרחק מחברה בלתי רצויה. גם טבעי שדָבֵק לא נמשך לשעשועים חסרי ערך או לצפייה בסרטים או לבילוי באירועים חברתיים שונים, שהרי הוא מבין שאינם אלא בזבוז זמן לריק. רבים המלומדים והחוקרים למיניהם, כמו גם הוגי הדעות, שלומדים על חיי מין או נושאים כאלה, אולם על-פי הבהגווד גיטה, המחקרים הללו והתאוריות הספקולטיביות, כולם חסרי ערך, ופחות או יותר הבל הבלים. לפי הגיטה יש לחקור וללמוד באופן פילוסופי על טבע הנשמה, על העצמי. זה מומלץ כאן.

בנוגע להגשמה עצמית, נאמר כאן שבהקטי יוגה היא מעשית במיוחד. מסירות פירושה יחסים בין נשמת-העל לנשמה הייחודית. שניים אלה אינם אותו אחד, לפחות לפי תפיסת הבהקטי, תפיסת המסירות. נאמר כאן ששירותה של הנשמה הייחודית לנשמה העליונה הוא נצחי, ניתְיַם. ומכאן שגם בהקטי, שירות מסור, הוא נצחי. ההבנה הפילוסופית הזו היא חשובה מאוד ובסיסית ביותר.

בשרימד בהאגותם (1.2.11) נאמר, וַדַנְתי תַת תַתְתְוַה-וידַס תַתְתְוַםּ יַג' גְ'נָֿאנַם אַדְוַיַם: "יודעיה האמיתיים של האמת המוחלטת יודעים שהעצמי העליון מובן בשלושה היבטים — ברהמן, פַּרַמָאתְמָא ובְּהַגַוָאן." בְּהַגַוָאן הוא ההיבט העליון בהבנת האמת המוחלטת; זהו מישור ההבנה שאליו צריך להגיע, ואז לעסוק בשירות מסור ללאל. זוהי שלמות הידע.

תהליך זה, החל מתרגול ענווה וכלה בהבנת האמת העליונה, אישיות אלוה המוחלט, הוא כמו גרם מדרגות שראשיתו בקומת הקרקע ואחריתו בעליונה. בגרם המדרגות הזה רבים נעצרים בקומה הראשונה, או בקומה השנייה, או בשלישית וכו'. אולם כל עוד לא מגיעים לקומה העליונה, שהיא הבנת קרישנה, הידע אינו מושלם. מי שמנסה להתחרות עם אלוהים ובו בזמן להתקדם בחיים רוחניים, ינחל רק מפלה ותסכול. נאמר כאן בבירור שללא ענווה, גם הבנה אמיתית אינה אפשרית. הגאווה הגדולה ביותר היא לחשוב את עצמנו לאלוהים. ישות החיים חושבת ברוב בערותה, "אני אלוהים", על אף הבעיטות האינסופיות שהיא מקבלת מחוקיו הנוקשים של הטבע החומרי. מכאן שאַמָאניתְוַה, ענווה, היא ראשיתו של ידע. דרושה ענווה, וכן הידיעה שאנו כפופים לאלוהים. מי שמתמרד נגד אלוהים הופך לכפוף לטבע החומרי. חשוב להבין אמת זו ולהיות משוכנעים בה.

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר