פסוק זה מוסיף ומפרט את תוצאותיהן של פעולות בשלוש מידות הטבע. מערכת הכוכבים העליונה מורכבת מכוכבי עדן שתושביהם מתקדמים מאוד. כמידת התקדמותם במידת הטוֹבוּת הם מתעלים לכוכבים השונים שבמערכת זו. הכוכב העליון הוא סַתְיַלוֹקַה, או בְּרַהְמַלוֹקַה, שבו חי היצור העליון ביקום, ברהמה. כבר נוכחנו שקשה עד מאוד לאמוד את תנאי החיים המופלאים ששם, אולם מידת הטוֹבוּת יכולה להביאנו אף לטובים שבתנאים.

מידת הלהיטות היא מעורבת. היא באמצע — בין טוֹבוּת לבערות. איש אינו שרוי כולו בלהיטות טהורה. אולם גם לו היה שרוי בכזו, בסך הכול היה נשאר בכדור הארץ כמלך או כאיש עשיר. מכל מקום, כיוון שזו מעורבת תמיד, הרי שאפשר גם להידרדר. מכשור רב כוח לא יועיל לאנשי כדור הארץ, אשר שרויים בלהיטות ובערות, להגיע לכוכבים העליונים. ומי שבמידת הלהיטות, אפשר גם שיהפוך למטורף בחייו הבאים.

מידת הבערות היא הנחותה שבמידות ומתוארת כאן כנתעבת. תוצאותיה מסוכנות מאוד. זוהי הנחותה שבאיכויות הטבע החומרי. 8,000,000 מיני חיות — ציפורים, יונקים, זוחלים, עצים וכו' — הם נחותים מאדם, וכמידת פיתוחה של בערות, מידרדרים האנשים לצורות חיים נתעבות שכאלה. המילה תָאמַסָאהּ היא רבת משמעות כאן. היא מציינת את אלה שממשיכים ונשארים במידת הבערות, מבלי להתעלות למידות גבוהות יותר. עתידם הוא קודר עד מאוד.

ישנה שיטה שבאמצעותה יכולים אנשים במידות הבערות והלהיטות להתעלות למידת הטוֹבוּת, וזוהי תודעת קרישנה. אולם מי שלא מנצל הזדמנות שכזו ימשיך להיות שרוי במידות הנחותות.