בְּרַהְמַנּוֹ הי פְּרַתישְׁטְהָאהַם אַמְרּיתַסְיָאוְיַיַסְיַה צַ'ה
שָׂאשְׂוַתַסְיַה צַ'ה דְהַרְמַסְיַה סוּקְהַסְיַיְקָאנְתיקַסְיַה צַ'ה
בְּרַהְמַנַּהּ—של הברהמן הבלתי אישי; הי—אכן; פְּרַתישְׁטְהָא—המשען; אַהַם—אני; אַמְרּיתַסְיַה—האלמותי; אַוְיַיַסְיַה—הבלתי מתכלה; צַ'ה—גם; שָׂאשְׂוַתַסְיַה—הנצחי; צַ'ה—גם; דְהַרְמַסְיַה—של מצב היסוד; סוּקְהַסְיַה—של אושר; אַיְקָאנְתיקַסְיַה—עילאי; צַ'ה—גם.
תרגום
ואני הוא מקור הברהמן הבלתי אישי, שהוא בן אלמוות, בלתי מתכלה ונצחי, ומהווה את מצב היסוד לאושר עילאי.
התעמקות
הברהמן מטבעו הוא בן אלמוות, בלתי מתכלה, נצחי ומלא חדווה. הוא מהווה את ראשיתה של הבנה נשגבת. פַּרַמָאתְמָא, נשמת-העל, הוא השלב השני, האמצעי, בהבנה כזו, ואישיות אלוה מהווה את ההבנה העליונה של האמת המוחלטת. מכאן שגם פַּרַמָאתְמָא וגם הברהמן הבלתי אישי כלולים באישיות אלוה. בפרק השביעי מוסבר שהטבע החומרי הוא גילוי אונו הנחות של אלוהים. האל מעבּר את הטבע החומרי הנחות בחלקיקי הטבע העילי. זהו המגע הרוחני עם הטבע החומרי. בשעה שישות החיים, אשר מותנית לטבע החומרי, מתחילה בפיתוח ידע רוחני, היא מתעלה בהדרגה מקיום חומרי לתפיסת העליון כברהמן. אלא שהבנת הברהמן מהווה רק שלב ראשון בהגשמה העצמית. אדם שכזה נשגב אמנם לקיום חומרי, אולם לא פיתח עדיין הבנה מושלמת של ברהמן. אם הוא רוצה, הוא יכול להישאר במעמדו ולהתקדם בהדרגה להבנת הפַּרַמָאתְמָא, ומשם להבנת אישיות אלוה. רבות הדוגמאות לכך בספרות הוֵדית. ארבעת הקוּמָארים היו שרויים בתפיסת הברהמן הבלתי אישי של האמת, ואחר כך התעלו למישור השירות המסור. מכל מקום, מי שאינו מתעלה אל מעבר לתפיסת הברהמן הבלתי אישי, מסתכן בהידרדרות. בשרימד בהאגותם נאמר שמי שהתעלה למישור הברהמן, אולם לא הוסיף והתקדם בגלל חוסר מידע על אישיות אלוה, תבונתו אינה בהירה לגמרי. מכאן שמי שאינו עוסק בשירות מסור לאל, גם אם התעלה למישור הברהמן, רבים סיכוייו למעוד. בוודות נאמר גם, רַסוֹ וַי סַהּ, רַסַםּ הְי אֵוָאיַםּ לַבְּדְהְוָאנַנְדִי בְּהַוַתי: "מי שמבין את אישיות אלוה, מאגר כל העונג, קרישנה, נמלא בחדווה נשגבת." (תַיְתְתירִייַה אוּפַּנישַׁד 2.7.1) אלוהים ניחן בשישה שפעים במלואם, ויחסיו עם דְבֵקו מושתתים על שפעים אלה. משרתו של המלך נהנה משפעה דומה לזו של המלך. מכאן שאושר נצחי ובלתי מתכלה וחיים נצחיים הם בני לווייתו של שירות מסור. הבנת הברהמן ונצחיות כלולים בשירות מסור, והופכים למנת חלקו של מי שעוסק בשירות שכזה.
ישות החיים היא אמנם ברהמן מטבעה, אך היא נפלה ממעמדה בגלל השאיפה לשלוט בעולם החומרי. במקורה היא נשגבת לשלוש המידות — טוֹבוּת, להיטות ובערות — אולם הסתבכה בהן בגלל מגעה עם הטבע החומרי. השאיפה לשלוט בעולם החומרי היא תולדת התרועעותה עם שלוש המידות. מכל מקום, השירות המסור בתודעת קרישנה משיבהּ למעמדה הנשגב ומסלק כליל את תשוקתה הלא כשרה לשלוט בטבע החומרי. שירות מסור, שמתחיל בשמיעה, זמרה וזכירה — כלומר, תשעת התהליכים לביצוע שירות מסור — צריך לתרגלו בחברתם של דְבֵקים. בהשפעתה של חברה כזו ובהשפעתו של המורה הרוחני נעלמת בהדרגה השתלטנות החומרית, והדָבֵק מתייצב בשירות נשגב לאל. שיטה זו מתוארת מן הפסוק ה-22 ועד לסוף הפרק. השירות המסור לאל הוא פשוט מאוד: יש לעסוק תמיד בשירות לאל, לאכול את שאריות המזון שהוגשו למֻוּרְתי, להריח את הפרחים שהוגשו לכפות רגלי הלוטוס של האל, לראות את המקומות שבהם בילה את עלילותיו הנשגבות, לקרוא על מעשיו השונים ויחסיו עם דְבֵקיו, לזמר תמיד את הצליל הנשגב הרא קרישנה הרא קרישנה קרישנה קרישנה הרא הרא/ הרא ראמה הרא ראמה ראמה ראמה הרא הרא, ולצום בימי הופעתם והיעלמותם של האל ודְבֵקיו. תהליך זה מנתק כליל מפעילות חומרית. ומי ששרוי כך בבְּרַהְמַגְ'יוֹתי, כלומר בהיבטיה השונים של תפיסת הברהמן, הריהו שווה באיכותו לאישיות אלוה.