השינויים הגופניים שעוברת הנשמה הייחודית המזערית הם תופעה ידועה לכול. אפילו המדענים כיום, אף שאינם מאמינים בקיומה של נשמה — אך בו בזמן אינם מסוגלים להסביר את המקור לאנרגיה שבלב — גם הם מכירים בשינוי המתמיד שחל בגוף, מילדות לנעורים ולבחרות ולזקנה. השינוי מזקנה הוא מעבר לגוף אחר. זה הוסבר כבר בפסוק קודם (2.13).

מַעבר הנשמה הייחודית לגוף אחר מתאפשר בחסדו של נשמת-העל. הלה מגשים את שאיפותיה כמו חבר שממלא את מאוויי ידידו. הוודות, כגון מוּנְּדַּקַה אוּפַּנישַׁד ושְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד, משוות את הנשמה ואת נשמת-העל לשתי ציפורים ידידות שיושבות על אותו עץ. האחת (הנשמה הייחודית המזערית) טועמת מפירות העץ, בעוד שהאחרת (קרישנה) יושבת וצופה בידידתה. מבין השתיים — אף שהן זהות באיכותן — האחת נשבית בקסם פירותיו של העץ החומרי, ואילו האחרת בסך הכול צופה במעשי חברתה. קרישנה הוא הציפור הצופה, וארג'ונה, הציפור האוכלת. שניהם אמנם ידידים, אולם האחד אדון והשני משרת. שכחת היחסים הללו היא זו שגורמת לנשמה המזערית להמשיך ולעבור מעץ לעץ, או מגוף לגוף. מאבקה של הנשמה הגִ'יוַה על עץ הגוף החומרי קשה עד מאוד. מכל מקום, בשעה שהיא נכונה לקבל את הציפור האחרת כמורה הרוחני העליון — כשם שארג'ונה בחר להתמסר להוראותיו של קרישנה — הריהי משתחררת מכל צער. זה מאושש במוּנְּדַּקַה אוּפַּנישַׁד (3.1.2), ובשְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד (4.7):

"אף על פי ששתי הציפורים מצויות על אותו עץ, הציפור הטועמת, שכמו נהנית מפירות העץ, מלאת חרדה ועוגמה. אולם אם בדרך כלשהי פונה הציפור הסובלת לעבר ידידה, האל, ולומדת על אודות תפארתו, מיד היא משתחררת מכל חרדה." ארג'ונה פונה עתה לעבר ידידו הנצחי, קרישנה, ולומד ממנו את הבהגווד גיטה. למשמע הוראותיו, הוא לומד על אודות תפארתו העילאית ומשתחרר מכל צער.

האל מייעץ לו שלא לקונן על השתנות גופם של סבו ומורו. אדרבה, עליו לשמוח להרוג את גופם במלחמה צודקת, ולטהרם מן התגובות לפעילותם הגופנית. מי שמקריב חייו על המזבח, או בקרב הוגן, משתחרר מכל התגובות הגופניות ומתעלה לרמת חיים גבוהה יותר. מכאן שצערו של ארג'ונה היה מיותר.