בהגווד גיטה: פרק 2, פסוק 22
נַוָאני גְרּיהְנָּאתי נַרוֹ 'פַּרָאנּי
תַתְהָא שַׂרִירָאנּי ויהָאיַה גִ'ירְנָּאנְי
אַנְיָאני סַמְּיָאתי נַוָאני דֵהִי
מַעבר הנשמה הייחודית לגוף אחר מתאפשר בחסדו של נשמת-העל. הלה מגשים את שאיפותיה כמו חבר שממלא את מאוויי ידידו. הוודות, כגון מוּנְּדַּקַה אוּפַּנישַׁד ושְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד, משוות את הנשמה ואת נשמת-העל לשתי ציפורים ידידות שיושבות על אותו עץ. האחת (הנשמה הייחודית המזערית) טועמת מפירות העץ, בעוד שהאחרת (קרישנה) יושבת וצופה בידידתה. מבין השתיים — אף שהן זהות באיכותן — האחת נשבית בקסם פירותיו של העץ החומרי, ואילו האחרת בסך הכול צופה במעשי חברתה. קרישנה הוא הציפור הצופה, וארג'ונה, הציפור האוכלת. שניהם אמנם ידידים, אולם האחד אדון והשני משרת. שכחת היחסים הללו היא זו שגורמת לנשמה המזערית להמשיך ולעבור מעץ לעץ, או מגוף לגוף. מאבקה של הנשמה הגִ'יוַה על עץ הגוף החומרי קשה עד מאוד. מכל מקום, בשעה שהיא נכונה לקבל את הציפור האחרת כמורה הרוחני העליון — כשם שארג'ונה בחר להתמסר להוראותיו של קרישנה — הריהי משתחררת מכל צער. זה מאושש במוּנְּדַּקַה אוּפַּנישַׁד (3.1.2), ובשְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד (4.7):
'נִישַׂיָא שׂוֹצַ'תי מוּהְיַמָאנַהּ
ג'וּשְׁטַםּ יַדָא פַּשְׂיַתְי אַנְיַם אִישַׂם
אַסְיַה מַהימָאנַם איתי וִיתַה-שׂוֹקַהּ
האל מייעץ לו שלא לקונן על השתנות גופם של סבו ומורו. אדרבה, עליו לשמוח להרוג את גופם במלחמה צודקת, ולטהרם מן התגובות לפעילותם הגופנית. מי שמקריב חייו על המזבח, או בקרב הוגן, משתחרר מכל התגובות הגופניות ומתעלה לרמת חיים גבוהה יותר. מכאן שצערו של ארג'ונה היה מיותר.