בפסוק 39 של הפרק השני האל הסביר שני תהליכים — סָאנְֹקְהְיַה-יוגה וקארמה-יוגה, שנקראת גם בּוּדְדְהי-יוגה. עתה הוא מוסיף ומבהיר את הנושא. מי שנוטים להבין דברים באופן שכלתני ניסיוני, פונים לסָאנְֹקְהְיַה-יוגה, לימוד טבעם של רוח וחומר בדרך הניתוח. לעומתם ישנם הפועלים בתודעת קרישנה. זה מוסבר בפסוק 61 של הפרק השני. גם בפסוק 39 בפרק השני האל מסביר שפעילות בבּוּדְדְהי-יוגה, בתודעת קרישנה, משחררת מכבלי הפעולה; ונוסף על כך, התהליך הוא ללא פגם. אותו עיקרון — שבּוּדְדְהי-יוגה פירושה תלות מוחלטת בעליון (או ליתר דיוק, בקרישנה), ומהווה דרך קלה לשליטה בחושים — מוסבר עוד יותר בפסוק 61. לכן שתי צורות היוגה קשורות זו בזו, כמו פילוסופיה ודת. דת ללא פילוסופיה היא רגשנות, שיכולה אף לגלוש לפנאטיות, בעוד שפילוסופיה ללא דת אינה אלא שכלתנות עקרה. קרישנה הוא המטרה העליונה, שהרי אותם הוגי דעות שמחפשים בכנות אחר האמת המוחלטת מגיעים בסופו של דבר לתודעת קרישנה. גם זה נאמר בבהגווד גיטה. התהליך כולו נועד להבהיר את מעמדו האמיתי של העצמי ביחס לעצמי העליון. התהליך השכלי-ספקולטיבי הוא עקיף ומוביל רק בהדרגה לתודעת קרישנה, בעוד שהאחר קושר כל דבר עם קרישנה במישרין. מן השניים עדיף התהליך הישיר של תודעת קרישנה. זאת משום שאינו תלוי בתהליך ההיטהרות שדרוש בתהליך הפילוסופי. תודעת קרישנה כשלעצמה כבר מטהרת, ובגלל העיסוק הישיר בשירות מסור היא גם קלה לביצוע ונשגבת.