עדיף, אם כן, לכל אחד לבצע את חובותיו בתודעת קרישנה מלאה מאשר לבצע את חובות זולתו. החובות החומריות מותאמות למצבו הגופני והנפשי של האדם, שהוא תולדה של מידות טבע מסוימות. חובות רוחניות, לעומת זאת, הן החובות שמטיל המורה הרוחני בתחום השירות האוהב לאל. אולם בין שהן חומריות ובין שהן רוחניות, יש לדבוק בהן, אפילו עד מוות, ולא לחקות את חובתו של אחר. חובות רוחניות שונות אמנם מחומריות, אולם בשתיהן עיקרון הציות לסמכות מועיל תמיד. מי שמושפע עדיין ממידות הטבע, צריך לדבוק בחובות מעמדו, ולא לחקות את זולתו. ברהמנה, למשל, שרוי במידת הטובות ואינו אלים, בעוד שקְשַׁתְרייַה שרוי בלהיטות ורשאי לפעול באלימות. עדיף לקְשַׁתְרייַה למות בנתיב האלימות, מאשר לחקות ברהמנה ולקיים את עיקרון אי-האלימות. ניקוי הלב הוא תהליך הדרגתי ולא פתאומי. מכל-מקום, מי שמתעלה מעבר למידות הטבע ושרוי כולו בתודעת קרישנה, או אז הוא רשאי לעשות הכול, בהדרכתו של מורה רוחני מוסמך. במישור המושלם של תודעת קרישנה, קְשַׁתְרייַה יכול לנהוג כמו ברהמנה, וברהמנה כמו קְשַׁתְרייַה. ההבחנות החומריות אינן קיימות עוד במישור המוחלט. וישְׂוָאמיתְרַה היה במקורו קְשַׁתְרייַה, אולם אחר כך נהג כמו ברהמנה, בעוד שפַּרַשׂוּראמה היה ברהמנה שנהג כמו קְשַׁתְרייַה. זה אפשרי למי ששרוי בנשגב. מכל מקום, מי ששרוי עדיין במישור החומרי, צריך לבצע את חובותיו בהתאם למידות הטבע, ובו בזמן לפתח הבנה מלאה בתודעת קרישנה.