הכול מחפשים אחר קרישנה, אישיות אלוה, בהיבטים ובגילויים שונים. זוהר הבְּרַהְמַגְ'יוֹתי הבלתי אישי ונשמת-העל השורה בכול, לרבות בכל אטום, מהווים בסך הכול היבט חלקי שלו, בעוד שהדְבֵקים הטהורים יודעים אותו בשלמותו. קרישנה אם כן הוא מטרת כולם, אלא שכל אחד מבין אותו כמידת השתוקקותו אליו. גם בעולם הנשגב האל נענה לדְבֵקו ומשתתף עמו במערכת יחסים נשגבת, לפי רצונו של הדָבֵק. אפשר שהדָבֵק יחפוץ לראותו כאדון עליון, אפשר שירצה בו כידיד אישי, כבן או כמאהב. קרישנה גומל לכל אלה במידה שווה, בהתאם לעוצמת אהבתם. אותה מערכת גומלין מתקיימת גם בעולם החומרי עם סוגי הסוגדים השונים.

הדְבֵקים הטהורים, בעולם זה כמו במשכן הנשגב, מתרועעים עם האל באופן אישי, מגישים לו שירות אישי ומפיקים חדווה נשגבת משירותם האוהב. האימפרסונליסטים, לעומת זאת, כמו מבצעים התאבדות רוחנית בניסיונם להכחיד את קיומה הייחודי של ישות החיים. קרישנה מסייע גם להם ומטמיע אותם בזוהרו. הם אינם מוכנים לקבל את אישיות אלוה הנצחי, המלא בחדווה. ומאחר שהם מכחידים את ייחודיותם, הרי שאינם מסוגלים לטעום את החדווה שבשירותו האישי. חלקם, שאינם מעוגנים לחלוטין בקיום הבלתי אישי, שבים למישור החומרי וחוזרים ומממשים את תשוקתם הרדומה לפעילות. הם אינם מגיעים לכוכבים הרוחניים, אלא שבים וזוכים בהזדמנות לפעול בעולמות החומריים. למי שפועלים למען טובת הנאה — להם מעניק האל, כיַגְ'נֵֿשְׂוַרַה, את תוצאות פעילותם הדתית; גם היוגים שמבקשים כוחות נסתרים זוכים בהם. במילים אחרות, כל הצלחה תלויה כליל בחסדו של אלוהים, והתהליכים הרוחניים כולם אינם אלא דרגות שונות של הצלחה באותו נתיב. מכאן שמבלי להתעלות לשלמות העליונה — תודעת קרישנה — הרי שכל הניסיונות נשארים בלתי מושלמים. בשרימד בהאגותם (2.3.10) נאמר:

אַקָאמַהּ סַרְוַה-קָאמוֹ וָא  מוֹקְשַׁה-קָאמַה אוּדָארַה-דְהִיהּ

תִיוְרֵנַּה בהקטי-יוֹגֵנַה  יַגֵ'תַה פּוּרוּשַׁםּ פַּרַם

"בין שאדם משולל תשוקות (מצבו של הדָבֵק), בין שהוא מבקש טובות הנאה מעמלו ובין שהוא שואף לגאולה — עליו לנסות בכל מאודו לסגוד לאישיות אלוה העליון. זאת כדי לזכות בשלמות מוחלטת, שמגיעה לשיאה בתודעת קרישנה."