אדם שמודע לקרישנה, קיומו הטהור ומעשיו אינם תלויים בחמשת הגורמים המידיים והרחוקים — העושה, העבודה, המצב, המאמץ והמזל. זאת משום שהוא עוסק בשירות נשגב לקרישנה. אף על פי שנראה כאילו הוא פועל באמצעות גופו וחושיו, למעשה הוא מודע תמיד למעמדו האמיתי, שהוא פעילות רוחנית. בתודעה חומרית החושים עסוקים בעינוג חושים, בעוד שבתודעת קרישנה הם פועלים לסיפוק חושיו של קרישנה. מכאן שאדם המודע לקרישנה חופשי תמיד, גם אם נראה שהוא משתמש בחושיו. פעילות חושית כגון ראייה ושמיעה נועדה לרכישת ידע, בעוד שתנועה, דיבור, הפרשה וכו' — אלה נועדו לעבודה. מכל מקום, אדם מודע לקרישנה אינו מושפע מן הפעילות החושית לעולם. מאחר שהוא יודע שהוא משרת נצחי של אלוהים, הוא אינו עושה דבר שאינו שירות לאל.