הפרזה באכילה, שינה, התגוננות וחיי מין — שמהווים את צורכי הגוף — יכולה לבלום את ההתקדמות בתרגול היוגה. הסדרת האכילה, למשל, אפשרית רק כאשר אוכלים פְּרַסָאדַם, מזון מקודש. על-פי הבהגווד גיטה (9.26) מגישים לקרישנה ירקות, פרחים, פירות, דגנים, חלב וכו'. בדרך זו, מי שמודע לקרישנה מאומן מוּכנית שלא לאכול מזון שאינו מיועד לצריכת אדם, או שאינו במידת הטוֹבוּת.

באשר לשינה — אדם המודע לקרישנה ערני תמיד ודרוך לבצע את חובותיו בתודעת קרישנה. מכאן שכל זמן מיותר שמתבזבז על שינה נחשב לאבדה גדולה. אַוְיַרְתְהַה-קָאלָאתְוַם: אפילו לרגע הוא אינו רוצה לשבות מהשירות לאל, ומשום כך הוא ממעיט בשינה כמידת האפשר. שְׂרִילַה רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי משמש כמופת. הוא עסק ללא הפסק בשירות לקרישנה וישן לכל היותר שעתיים ביום, ולעתים גם זה לא. טְהָאקוּרַה הַרידָאסַה לא אכל פְּרַסָאדַם ולא ישן עד שסיים את מכסת זמירותיו היומיות על חרוזיו — שהייתה שלוש מאות אלף שמות.

ובאשר לעבודה — אדם מודע לקרישנה אינו עושה דבר שאינו קשור בטובתו של קרישנה. משום כך פעולותיו סדירות, ללא שמץ של עינוג חושים. מאחר שאדם כזה אינו מחפש עינוג חושים, הוא אינו מקצה כל פנאי לעיסוקים חומריים. ומאחר שעבודתו, דיבורו, שנתו, עירותו ושאר פעולות גופו כולם סדירים, הרי שאינו נתון לסבל חומרי.