בהגווד גיטה: פרק 6, פסוק 20-23
יַתְרַה צַ'יְוָאתְמַנָאתְמָאנַםּ פַּשְׂיַנְן אָתְמַני תוּשְׁיַתי
סוּקְהַם אָתְיַנְתיקַםּ יַת תַד בּוּדְדְהי-גְרָאהְיַם אַתִינְדְרייַם
וֵתְתי יַתְרַה נַה צַ'יְוָאיַםּ סְתְהיתַשׂ צַ'לַתי תַתְתְוַתַהּ
יַםּ לַבְּדְהְוָא צָ'אפַּרַםּ לָאבְּהַםּ מַנְיַתֵא נָאדְהיקַםּ תַתַהּ
יַסְמין סְתְהיתוֹ נַה דוּהְּקְהֵנַה גוּרוּנָּאפּי ויצָ'אלְיַתֵא
תַםּ וידְיָאד דוּהְּקְהַה-סַמְּיוגה- וייוֹגַםּ יוגה-סַמְּגְ'נֿיתַם
צ'יתי-שַׂקְתי, האנרגיה הפנימית, היא אנרגיה נשגבת. פּוּרוּשָׁארְתְהַה פירושה דתיות חומרית, פיתוח כלכלי, עינוג חושים, ולבסוף, הניסיון להיטמע בעליון ולהיות לאחד עמו. המוניסט קורא ל"היטמעות" שכזו קַיְוַלְיַם. אלא שלפי פַּתַנְֿגַ'לי, קַיְוַלְיַם הוא און נצחי או נשגב שבאמצעותו הופכת ישות החיים למודעת למעמדה היסודי. במילותיו של שְׂרִי צ'איטניה, מצב זה נקרא צֵ'תוֹ-דַרְפַּנַּה-מָארְגַ'נַם, כלומר ניקוי הזוהמה ממראת המיינד. "ניקוי" זה הוא גאולה אמיתית, בְּהַוַה-מַהָא-דָאוָאגְני-נירְוָאפַּנַּם. תאוריית הנירְוָאנַּה –אף שמהווה בסך הכול שלב ראשוני — תואמת עיקרון זה. בבְּהָאגַוַתַם (2.10.6) זה נקרא סְוַרֻוּפֵּנַּה וְיַוַסְתְהיתיהּ. ואותו מצב מאושש בפסוק זה של הבהגווד גיטה.
לאחר נירְוָאנַּה, כלומר חידלון חומרי, מתגלה פעילות רוחנית, או שירות מסור לאל, שידועה כתודעת קרישנה. בבְּהָאגַוַתַם זה נקרא סְוַרֻוּפֵּנַּה וְיַוַסְתְהיתיהּ: "חייה האמיתיים של ישות החיים". מָאיָא, אשליה, פירושה חיים רוחניים נגועים בחומר. מכל מקום, גאולה מהזיהום החומרי אין פירושה ביטול מעמדה הנצחי והמקורי של ישות החיים. פַּתַנְֿגַ'לי מאשש את זה במילים קַיְוַלְיַםּ סְוַרֻוּפַּה-פְּרַתישְׁטְהָא וָא צ'יתי-שַׂקְתיר איתי. הצ'יתי-שַׂקְתי, העונג העילאי, הוא חיים אמיתיים. זה מאושש בוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה (1.1.12) אָנַנְדַה-מַיוֹ 'בְּהְיָאסָאת. העונג הנשגב והטבעי הזה מהווה את מטרתה הסופית של היוגה, וקל מאוד להשיגו באמצעות שירות מסור, בהקטי-יוגה. זו תוסבר בהרחבה בפרק השביעי.
בשיטת היוגה כמתואר בפרק הזה ישנם שני סוגי סַמָאדְהי — סַמְפְּרַגְ'נָֿאתַה-סַמָאדְהי ואַסַמְפְּרַגְ'נָֿאתַה-סַמָאדְהי. מי שהתעלה לנשגב באמצעות שכלתנות וחיפוש פילוסופי, נאמר שהגיע לסַמְפְּרַגְ'נָֿאתַה-סַמָאדְהי. אדם שכזה אינו נמשך עוד אחר עינוגים ארציים, שהרי הוא מעל לכל סוגי האושר שמקורם בחושים. לאחר שהגיע לעמדה נשגבת שכזו, אינו מועד עוד לעולם. מכל מקום, יוגי שלא התעלה לעמדה כזו לא הצליח במשימתו. תרגול היוגה של היום, שכרוך בעינוג חושים למכביר, נוגד כמובן את התפיסה הזו. יוגי שמתמכר למין ולסמים הוא בסך-הכול חיקוי נלעג ליוגי. גם אותם יוגים שמתרגלים יוגה כדי להשיג סוגים שונים של סידְדְהי (שלמויות) — אפילו מעמדם אינו איתן. זאת משום שכל עוד נמשך היוגי לתוצרי הלוואי של היוגה, הוא אינו יכול להגיע לשלב השלמות, כמתואר בפסוק זה. אותם אלה שמתענגים על מפגני התעמלות ראוותניים, סידְדְהי, צריכים לדעת שמטרת היוגה אובדת בדרך זו.
תודעת קרישנה פטורה מכל אפשרויות מבלבלות שכאלה, ומהווה את היישום הטוב ביותר של יוגה לתקופה זו. החדווה שבעיסוק בתודעת קרישנה מספקת כל-כך, עד כי אדם המודע לקרישנה אינו מבקש אושר אחֵר. הקשיים שבתרגול הַטְהַה-יוגה, דְהְיָאנַה-יוגה וגְ'נָֿאנַה-יוגה רבים מאוד, בייחוד בתקופה זו, תקופת הצביעות. אולם לא קשה לתרגל קארמה-יוגה או בהקטי-יוגה.
כל עוד קיים גוף חומרי, חייבים לספק את צרכיו, כלומר, אכילה, שינה, הגנה ומין. מכל מקום, מי ששרוי בבהקטי-יוגה טהורה, כלומר בתודעת קרישנה, אינו מעורר את חושיו גם בשעה שהוא מספק צרכים אלה. הוא מסתפק במעט הדרוש לקיומו, לומד לעשות את השימוש הטוב ביותר מעסקה גרועה, ונהנה מאושר נשגב בתודעת קרישנה. תאונות, מחלות, מחסור, או אפילו מותו של קרוב — תקריות שכאלה אינן מערערות אותו; הוא דרוך תמיד לבצע חובותיו בתודעת קרישנה. תאונות לעולם לא מטות אותו מחובתו.
בבהגווד גיטה (2.14) נאמר אָגַמָאפָּאיינוֹ 'ניתְיָאס תָאמְּס תיתיקְשַׁסְוַה בְּהָארַתַה. מאחר שהדָבֵק יודע שתקריות כאלה באות והולכות, הרי שהוא נושא בהן מבלי שישפיעו על חובותיו. בדרך זו הוא משיג את שלמות היוגה העליונה.