בהגווד גיטה: פרק 6, פסוק 40
פָּארְתְהַה נַיְוֵהַה נָאמוּתְרַה וינָאשַׂס תַסְיַה וידְיַתֵא
נַה הי קַלְיָאנַּה-קְרּית קַשְׂצ'יד דוּרְגַתיםּ תָאתַה גַצְ'צְ'הַתי
בְּהַגַ'נְן אַפַּקְווֹ 'תְהַה פַּתֵת תַתוֹ יַדי
יַתְרַה קְוַה וָאבְּהַדְרַם אַבְּהֻוּד אַמוּשְׁיַה קיםּ
קוֹ וָארְתְהַה אָפְּתוֹ 'בְּהַגַ'תָאםּ סְוַה-דְהַרְמַתַהּ
פירושו של דבר שאפשר לחלק את האנושות לשתי קבוצות — אלה שאורח חייהם מרוסן, ואלה שחייהם אינם מרוסנים. מי ששקועים כליל בעינוג חושים חייתי, מבלי לדעת על חייהם הבאים או על גאולה רוחנית — אלה משתייכים לקבוצת חסרי הרסן. המרוסנים, לעומת זאת, הם מי שמקיימים את חובות הכתובים. בין אלה שאינם מרסנים את חייהם ישנם בני תרבות וחסרי תרבות, משכילים וחסרי השכלה, חזקים וחלשים — אלא שכולם חדורים בנטיות חייתיות. מעשיהם משוללי ברכה, שהרי בעודם מתענגים על נטיותיהם החייתיות כאכילה, שינה, התגוננות ומין, הם בסך הכול מנציחים את קיומם החומרי, אשר מלוּוה תמיד בסבל. לעומתם, מי שחיים על-פי הוראות הכתובים (וחיים חיים מרוסנים) — אלה מתעלים בהדרגה לתודעת-קרישנה. לכן אין ספק שיתקדמו בחייהם.
הפוסעים בנתיב המבורך נחלקים לשלוש קבוצות: (1) אלה שמקיימים את כללי הכתובים לצורך אושר חומרי; (2) אלה שמחפשים אחר גאולה מוחלטת מקיום חומרי; (3) דְבֵקים המודעים לקרישנה. את מקיימי מצוות הכתובים לצורך אושר חומרי אפשר להוסיף ולחלק לשתי קבוצות: אלה שמבקשים טובת הנאה ממעשיהם, ואלה שאינם מתאווים לגמול של הנאות חושים. מי שמצפים לגמול בצורת הנאות חושים, אפשר שישיגו רמת חיים גבוהה יותר — או אף כוכבים גבוהים יותר — אולם כיוון שאינם משתחררים מהקיום החומרי, הרי שלמעשה אינם צועדים בנתיב המבורך כלל. פעילות מבורכת היא רק אותה פעילות שמובילה לגאולה, וכל פעילות שתכליתה אינה הגשמה עצמית או גאולה מתפיסת חיים גופנית — אינה מבורכת. מכאן שרק פעילות בתודעת-קרישנה היא מבורכת; כל מי שבוחר באי-נוחות גופנית לצורך התקדמות בתודעת קרישנה, נחשב ליוגי מושלם ולסגפן מחמיר. מאחר שיוגת שמונה השלבים גם היא מובילה להגשמה עליונה בתודעת קרישנה, הרי שגם זו נחשבת למבורכת, ולמתאמץ להתקדם בה אין כל חשש להידרדרות.