ישנם רבים שמציגים עצמם כמודעים לקרישנה ועוסקים בשירות מסור, אף שבתוכם אינם מאמינים שקרישנה, אישיות אלוה העליון, הוא האמת המוחלטת. אלה לא יטעמו את פירות השירות המסור — חזרה לאלוהים — לעולם. גם מי שעוסקים בפעילות צדיקה בתקווה להיגאל משעבוד חומרי, לא יזכו להצלחה. זאת משום שהם מתעלמים מקרישנה, אישיות אלוה העליון.

במילים אחרות, מי שמתכחשים לקרישנה, הם מטבע דמוני. בפרק השביעי, משוללי צדיקות שכאלה לא מתמסרים לשְׁרִי קרישנה לעולם. סברותיהם ביחס לאמת המוחלטת מובילות אותם למסקנה המוטעית שישות חיים רגילה זהה לקרישנה. לאור תפיסה כוזבת זו אנשים שכאלה מאמינים שגופו של כל אדם הוא בסך הכול כסותו של הטבע החומרי, וכשהוא משתחרר מגופו, לא נותר עוד כל הבדל בינו ובין אלוהים.

הניסיון להיות לאחד עם שְׂרִי קרישנה, אישיות אלוה, מקורו באשליה וסופו כישלון. ניסיון דמוני שכזה לפיתוח ידע אינו מניב תוצאות לעולם. זהו לקחו של פסוק זה. אנשים כאלה לא יצליחו לעולם להפיק ידע מהספרות הוֵדית, כגון הוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה והאוּפַּנישַׁדות.

מכאן שעברה חמורה היא לחשוב את קרישנה, אישיות אלוה העליון, לאדם רגיל, ומי שעושים זאת שרויים באשליה. זאת משום שאינם מבינים את דמותו הנצחית. בבְּרּיהַד-וישנו-סְמְרּיתי נאמר בבירור:

"מי שחושב את גופו של קרישנה לחומרי, יש לסלק אותו מכל טקסי הפולחן של השְׂרוּתי והסְמְרּיתי. ומי שרואה במקרה את פניו, חייב לרחוץ מיד בגנגס ולהתנקות מהזיהום." אנשים ממעיטים בערכו של קרישנה בגלל קנאתם באלוהים. אין ספק כי יעדם הוא לשוב ולהיוולד במיני חיים דמוניים. תבונתם האמיתית נדונה להישאר באשליה, ובהדרגה הם עוד יוסיפו ויידרדרו למחשכי הבריאה.