קְרישְׁנַה מצהיר בבְּהַגַוַד-גִיתָא שהוא אבי כל הנשמות. מכאן שכולנו ילדיו. הילד אמנם קטן ותלוי בהוריו, אך בהיותו דומה לאביו, גם הוא רוצה להיות גדול כמוהו. זו הסיבה שילדים משחקים באבא ואמא, או ילדה מאמצת לה בובה. אין זה אומר שהילדים, כשמשחקים באבא ואמא, לא אוהבים את הוריהם ולא מאושרים ביחסים איתם, אך הם רוצים להתנסות בלהיות כמו הוריהם. באופן דומה, לנשמות במציאות הרוחנית יש יחסים עם האל, אך בו זמנית יש להן את היכולת לבחור אם לאהוב את אלוהים בכל ליבן, או להתנסות בלהיות כמוהו. אלוהים נתן לנשמות את החופש לבחור אם לשרת אותו באהבה, או לרצות להיות כמוהו. יש נשמות שבוחרות לשרת אותו באהבה, ויש שבוחרות להיות כמוהו. אלו שבוחרות להיות כמוהו נשלחות לעולם החומרי, כדי להתנסות ולהיות כאלוהים, ואלו שחפצות ביחסי אהבה עם האל, נשארות בחברתו ולומדות כיצד לאהוב אותו יותר ויותר. אלו שרוצות להתנסות בלהיות כאלוהים מקבלות גוף חומרי ומתחילות את מסע הסַמְסָארַה, את תהליך ההתגלגלות בגופים החומריים השונים. כאשר הנשמה מבינה שלא ניתן להיות כאלוהים, כאשר היא חדלה לרצות זאת, אזי, בהתאם לתכניתו של אלוהים, הוא שולח אליה את דבקיו הקרובים והאהובים, ואלה מעוררים בה את זיכרונה הרדום של משרתת אלוהים, ותחת הדרכתם הם מורים לה כיצד להגיע לשלמות של אהבה טהורה לאל.