תפישת האלוהות הוֵדית המתוארת בספרות הוֵדית הינה עמוקה מחקר. במאמר זה אני מתכוון לגעת רק בהיבט אחד שלה, אך מבחינתי הוא המשמעותי ביותר.

הספרות הוֵדית הינה ספריית ענק המורכבת מארבע ודות (אוסף קובצי הדת העתיקים), מאה ושמונה אוּפַּנישַׁדות (התעמקויות בוודות), שמונה-עשרה פּוּרָאנות עיקריות (ספרות המסבירה את הוודות באמצעות סיפורים) ואיתיהאסה (ספרות היסטורית) כגון המָהָאבְּהָארָתה, שבה מצויה הבהגווד-גיטה, וכן הרָאמַאיָנָה. בנוסף קיימים גם הוֵדָאנְתָה-סוּתְרָה והשרימד-בהאגוותם. רובה של הספרות הוֵדית נכתבה או נערכה בידי אותו מחבר – וְיָאסַדֵוָה.

על פי זרם הוַיְשְׁנַוַה העתיק, הבְּהַגַוַד-גיטה והשרימד בהאגותם נחשבים לספרים העליונים ביותר. ספרים אלו דנים באלוהות עצמה על שלל היבטיה, בחומר, באדם, וביכולתו של האדם לגבור על מניעיו האנוכיים עד כדי התמסרות מוחלטת למסעו הרוחני. גם הגיטה וגם הבְּהָאגַוַתַם מלמדים שלאל שני היבטים מרכזיים, האחד בלתי אישי אשר שורה בכול, והשני, אישי – האל בדמותו הנצחית, המודעת ומלאת החדווה – קרישנה. ההיבט האישי הוא המקור של ההיבט הבלתי אישי, כשם שהשמש הינה המקור של קרני השמש ושל אור השמש.

הופעתו של קרישנה
בפסוק ה-20 של הפרק הראשון של הגיטה קרישנה מופיע. הוא מצוי עם אָרג'וּנה על מרכבתו, אוחז במושכות ומוכן לנהוג את המרכבה. בפרק השביעי של הספר הראשון של השרימד בהאגותם בפסוק ה-17 קרישנה מופיע לראשונה. בדומה לפרק הראשון של הגִיטה, גם שם הוא מופיע עם מושכות המרכבה בידו. כלומר בשני הספרים העליונים של הספרות הוֵדית, קרישנה מופיע על מנת לשרת את משרתיו ואוהביו. אָרג'וּנה פונה אליו ואומר:

"הו הבלתי כושל, נהג נא את מרכבתי אל בין שני הצבאות, כדי שאוכל להתבונן בלוחמים תְּאֵבֵי המלחמה שעמם אאלץ להתמודד בקרב אדיר זה." (ב.ג. 1.21)

אָרג'וּנה מורה לקרישנה לאן לנהוג את המרכבה, וקרישנה, האל הכול יכול, המשכן של הכול, מקור הבריאה והכיליון, הבסיס לכל והזרע הנצחי, בשמחה רבה סר להוראתו של אָרג'וּנה. אותו הדבר מתרחש גם בפרק השביעי של הספר הראשון של השרימד בהאגותם. קרישנה פשוט משרת את אָרג'וּנה. כך הגִיטה ממשיכה, אָרג'וּנה צופה בלוחמים תאבי המלחמה אשר חפצים להורגו. הוא ראה מולו בני משפחה רבים, מורים, דודים, בני דודים, ידידים וחותנים שוחרי טוב. לנוכח המראה הזה וההבנה שמלחמת האחים עומדת לפרוץ בכל רגע, אָרג'וּנה נתקף בפחד ובחרדה, דעתו מתבלבלת והוא אינו יודע יותר מהי חובתו. כמנהיג הוא יודע שחובתו היא להילחם, אך כאיש משפחה אין הוא חפץ להילחם בקרוביו ובמורו. לכן הוא פונה אל קרישנה ומבקש שזה יסביר לו כיצד לפעול. שוב, ברוב טובו, קרישנה נענה בשמחה לבקשתו של אָרג'וּנה ומורה לו את הבְּהַגַוַד-גיטה.

למה דווקא אָרג'וּנה?
עוד לפני הקרב הגדול, החלו הצדדים לאסוף תומכים על מנת שיילחמו לצדם. דוּרְיוֹדְהַנַה, בן דודו של אָרג'וּנה ומי שאחראי במישרין על הסכסוך אשר הבשיל למלחמה הנוראה, הלך לבקש את תמיכתו של קרישנה בקרב. גם אָרג'וּנה עשה כמוהו, וכאשר שניהם הגיעו למשכנו, קרישנה ישן.
דוּרְיוֹדְהַנַה עמד למראשותיו וארג'ונה עמד לרגליו. כאשר קרישנה התעורר הוא ראה קודם כל את אָרג'וּנה. הוא פסק שאינו יודע מי מבין שניהם הגיע ראשון, אך מכיוון שראה קודם כל את אָרג'וּנה, הוא יעניק לו את הזכות לבקש ראשון את בקשתו. קרישנה הוסיף שלא יילחם בקרב לצד אף אחד, אך בכל זאת מוכן הוא, להעניק לצד אחד את צבאו ולשני, לתת אותו בעצמו.

כאשר הבין דוּרְיוֹדְהַנַה שקרישנה לא יילחם, הוא ויתר עליו, וחשק רק בצבאו. לשמחתו הרבה, אָרג'וּנה לא ראה שום תועלת בצבאו של קרישנה בלעדיו. לכן, הוא ביקש את קרישנה עצמו, גם אם זה לא יילחם.

לפנינו עומדות שתי גישות, האחת שמה את מבטחה בחומר (צבאו של קרישנה), והשנייה באל עצמו. האחת טוענת שאם האל אינו מעורב ומתערב ישירות בנעשה בחיינו הוא לא רלוונטי, והשנייה מקבלת אותו ללא תנאי. גישתו הענווה של אָרג'וּנה ומסירותו ללא רצון לגמול, היא זו אשר מושכת את האל. היא זו אשר גורמת לקרישנה להיות נהג מרכבתו.

"היום אני חושף לפניך מדע עתיק-יומין זה, שדן ביחסים עם העליון. זאת משום שאתה דְבֵקי ורעי, ויכול משום כך, להבין את רזיו הנשגבים."(ב.ג. 4.3)

החבר הכי טוב
אלוהים של הספרות הוֵדית הוא אל אישי הניחן בדמות רוחנית אשר אינה נתפשת בכוח שכלנו וחושינו המוגבלים. כי אם יכולנו כך, דרך מוח וחושים מוגבלים להבין את הבלתי מוגבל, משמע שהינו מוגבל לגמרי. הטענה הוֵדית היא שאם נאמר שאלוהים הוא רק דמות כמראה אדם, אנו מגבילים אותו לדמות. אך מאידך, אם נתאר אותו כמשולל דמות, אנו גם מגבילים אותו – לחוסר. לא יתכן שלאל חסר משהו, ובוודאי שלא יתכן שחסר לו משהו שיש לנו, כשם שאין זה הגיוני שקרני השמש ניחנות בחום אך כדור השמש משולל חום.

לכן המסקנה של הספרות הוֵדית היא ששני ההיבטים, האישי והבלתי אישי, קיימים בו בזמן בתוך האלוהות ושההיבט האישי הוא המקור של ההיבט הבלתי אישי.

כאשר דנים באל כאישיות, ומתייחסים אליו כאישי, ניתן לפתח יחסים איתו. הספרות הוֵדית מזמינה אותנו לצאת למסע מופלא לגילוי האישיות הראשונית, מסע אשר מפגיש אותנו גם עם עצמינו. מסע אשר משיל את כל השכבות אשר מכסות אותנו ומונעות מאיתנו להיות מי שאנו באמת – נשמה רוחנית בעלת יחסים נצחיים עם האל.

אסכם מאמר זה דרך מילותיו של שְׂרִילַה פרבהופאדה שנאמרו במהלך שיעור בְּהַגַוַד-גִיטה אשר התרחש בסיאטל ב – 14.10.68, דבריו מסכמים את אשר דנו במאמר זה ומדגישים את היותו של האל כחבר הטוב ביותר:

"קרישנה הוא תמיד חברנו הטבעי. זה מאושש בבהגווד גיטה. יש בסנסקריט שמות שונים למילה "חבר". חבר אחד נקרא "בְּהַנְדוּ", אחר נקרא "מיטְרַה" ואחר נקרא "שֻׂרִט". קרישנה אומר "אני שֻׂרִט". משמע "חבר שכזה". חבר כנה תמיד רוצה את אושרך. "שֻׂרִט" זה חבר אמיתי. "מיטְרַה" זה "חבר מהסביבה" ו"בְּהַנְדוּ" זה "חבר רשמי", שֻׂרִט משמע מי שתשוקתו האמיתית היא לטובת חבריו – חבר כנה ואמיתי. קרישנה הוא "שֻׂרִט". הוא תמיד רוצה את טובתי והוא תמיד משכנע אותי "בבקשה, התמסר לי".
… כנשמת-על הוא עוסק בפעילות חברית. הוא שולח לנו משרת מהימן שלו בדמות מורה רוחני. הוא מגיע בצורת התגלויות, הוא אפילו מגיע בצורת דבקו, שְׂרי צ'איטניה. הוא עוזר לנו בדרכים כה רבות. אבל אנחנו טיפשים שאנו לא מקבלים אותו. אף אחד לא יכול להיות חבר יותר טוב ממנו. אבל אנו כל-כך חסרי מזל, שבויים בשבי האנרגיה החיצונית, וכך אנו לא מקבלים את קרישנה כחברינו."

"איני מקנא באיש, גם איני נוטה לאיש; שווה אני לכול. אך מי שמשרתני במסירות הוא ידיד, הוא בי, וגם אני ידיד לו." (ב.ג. 9.29)

מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

• אלטרנטיבה חיובית
• הברכה והקללה של המונותאיזם
• לילה בין שני ימים
• שמות האל
• מוסר וצדק ללא אלוהים
• המשרת של המשרתים
• חלומות ומציאות
• המסע של משה וארג'ונה
• זכרונות אישיים מעזה והצעת פתרון
• עוד...