קראתי לאלוהים לפני כמה ימים מפני שהיה לי יום קשה. כל כך הרבה דברים השתבשו ולא הבנתי מדוע. אז אמרתי, "אלוהים, אתה אוהב אותי, נכון?" הוא ענה לי ברגש, "כמובן, אני אוהב אותך אהבה ללא תנאי". אז שאלתי כיצד ייתכן שאתה אוהב מישהו ובאותו הזמן גורם לחייו להיות קשים? "אה, כן" אלוהים אמר. "זה בהחלט אפשרי". והסביר כיצד זה כך.

"אתה מכיר את המצב בו אתה יושב בכיסא ואחרי זמן מה לא נוח לך?"

"כן".

"אז מה אתה עושה?"

"אני מחליף מצב".

"אם כך, כשאני מבחין בצורך שלך לצאת מהמצב הנוכחי ולשנות מיקום, אני הופך את החיים שלך לקצת לא נוחים. כאשר אני עושה זאת אתה מתחיל לחשוב מדוע המצב הוא כזה. ואז אתה קורא לי. דרך אגב, אם הכל היה מושלם, האם גם אז היית קורא לי?"

"טוב, טוב, הבנתי. אבל האם הסבל ייפסק אי פעם?"

"אה בוודאי, כשתלמד את השיעורים שלך. בלי ספק אתה יכול ללמוד אותם גם בלי לסבול. אתה יודע, למשל לעשות את מה שאני אומר לך לעשות. אבל אתה לא עושה זאת באדיקות ואתה נוטה לסטות מהדרך. ולכן מגיע הרגע בו אני צריך לתת לך דחיפה קטנה".

"ומה קורה כשאני לומד את כל השיעורים?"

"אתה בוגר. כשתעזוב את העולם הזה, לא תחזור שוב, משום שאין לך יותר מה ללמוד כאן. אתה 'הולך מכאן' כמו שאומרים אצלכם".

" אבל אני לומד לאט, והמשמעות היא שאני סובל הרבה. וזה לא נראה לי הוגן".

"אך אתה זה שיוצר את הסבל שלך. בכל מקרה, העולם החומרי אינו מקום טוב להיות בו אם אינך אוהב לסבול. אז אל תמשיך להתלונן על הסבל שלך. הסבל מגיע יחד עם חבילת גלגול הנשמות. אך אני משתמש בסבל כדי לעזור למי שמסורים לי להתגבר עם הזמן על הנטייה שלהם לגרום לעצמם סבל. זכור, המתנה שלי אלייך היא החופש לבחור בדבר הנכון. והמתנה שלך לעצמך היא לבחור בדבר הנכון".

"אבל האם לא היה עדיף לוּ לא היית מאפשר לי לפשל?"

"לא. לא היית יכול לחיות בלי החופש המלא שלך. למעשה, היית משתגע. ובנוסף לכך, מכיוון שרוב האנשים בעידן הנוכחי (קלי יוגה) אינם אינטלגנטיים במיוחד, תיווכח לגלות שבדרך כלל אתה לומד בצורה הטובה ביותר כאשר אתה עושה טעויות וסובל מהתוצאות שלהן. כאשר אלה המסורים לי צריכים לעשות שינוי או ללמוד דבר חדש, והם תקועים, אני יוצר קשיים עבורם. אך אני עושה זאת משום שאני אוהב אותם."

"כן, באמת נראה כי קשיים טומנים בחובם שיעורים יקרי ערך".

"כן. תחשוב על אנשים שפגעו בך או גרמו לך סבל ותשקול – האם למדת משהו, או צמחת מכך שעברת את הקשיים הללו. אלה שפגעו בך היו המורים הטובים ביותר שלך, אבל אני מתערב איתך שכינית אותם בשמות מרושעים מאחורי גבם. תבין, אני מציב מולך אנשים שיטרידו אותך כדי שתוכל ללמוד להיות סובלני יותר, סלחן ומלא חמלה. זה לא היית אתה שאמרת 'זה הכל החסד של אלוהים' כשהיית בתחילת דרכך הרוחנית?"

"כן, אבל…"

"אז אתה חושב שזה החסד שלי כשהכל הולך כשורה ושזו אשמתו של מישהו אחר כשהדברים אינם כך?"

"ובכן, קל יותר לראות שזה החסד שלך בדיעבד וקל יותר להאשים מישהו אחר כשאני בתוך הקושי, משום שלפעמים אנשים עושים דברים שפוגעים בי".

"מהטמה, אין טעם להאשים אף אחד. הם רק סוכנים של הקארמה שלך. האם אתה מאשים את השיניים שלך כאשר אתה נושך את הלשון?"

"בכנות, לפעמים אני עושה את זה".

"בדיוק. אנחנו תמיד מחפשים את מי או את מה להאשים, לעולם מחפשים תירוצים".

"טוב, הבנתי. אם הייתי כל כך מושלם, ולוּ היו כל התכונות הטובות, לא הייתי מקבל גוף נוסף. אז יש לי עוד כמה דברים ללמוד ואתה דואג לכך שאלמד אותם".

"בדיוק כך. מי שמעליבים או פוגעים בך נותנים לך שיעורים יקרי ערך. אתה מכבד אותי ואת הקדושים הגדולים על שאנו מביאים את מתנת הידע – שהחיים הם סבל. אך האם אין זו צביעות כאשר אתה מאשים את מי שפוגע בך כשהוא נותן לך את אותה המתנה כשיעור לחיים? האם אתה צריך להודות לי ולהאשים את כל האחרים? האם ייתכן שכל הדברים פועלים כדי לעזור לך ושאין באמת את מי להאשים ואין למי לסלוח?"

www.mahatmadas.com
www.yogaofforgiveness.blogspot.com

מאמרים נוספים מאת מהַאטְמָה דָאס

• שיחה עם קרישנה על אהבה וסבל
• עוד...