הכמיהה לאמת ולאושר

הרי קרישנה

אמת מוחלטת היא אמת שקיימת תמיד, ללא תלות בדבר כלשהו, גם לא בזמן, במקום ובהשקפת עולם. ה"אני" למשל, קיים בכל זמן, גם יכול להתקיים בכול מקום. אדם שיתבונן בעצמו יבחין שהעצמי (האני) קיים אף בעת מוות – גם בעת מה שנקרא מוות אנו יכולים להתבונן על גופנו ומה שעובר עליו.

נשאלת השאלה – האם האני הוא האמת העליונה? לא, משום שהאני לא נימצא בכול מקום בו זמנית, גם אין הוא עצמאי – אין אנו שולטים באושר שלנו. הוא נובע מכפיפות לתנאים חיצוניים לנו. אז מה היא האמת שאינה תלויה בדבר? למה שנחפש אותה?

חיפוש אחר אמת
האדם הוא יצור המחפש משמעות וערך. המציאות החולפת, כמו גם זמניות ומוגבלות האושר, מניעים את האדם, כבר מקדמת דנה, לחפש אחר אותה אמת מוחלטת, שההתחברות לה תעניק לחייו משמעות וערך נצחיים, גם תבטיח אושר נצחי.

במערב אנו מחפשים את האמת המוחלטת באמצעות כלים רציונאליים. ספרות היוגה, כפי שניתנת בספר המַהָאבְּהָארַתַה, טוענת שחיפוש הנשען אך על כלים רציונאליים נידון לכישלון:

"טיעונים יבשים לא מביאים למסקנה חד משמעית. מי שדעתו אינה נבדלת מזו של קודמיו, אינו נחשב להוגה דעות של ממש. לא ניתן להבין את עקרונות הדת רק באמצעות לימוד הכתבים השונים. האמת של הדהרמה (דת) חבויה בליבם של הדבקים הטהורים שהקדישו חייהם לשירות האל. לכן, כפי שמאשרים הכתבים, על מחפש האמת לצעוד בעקבותיהם." (מַהָאבְּהָארַתַה וַנַה-פָּארְוַה, 313.117)

מכול מקום, יש היגיון מסוים לברר את האמת באמצעות השכל, או באמצעות "טיעונים יבשים". ניתן באמצעות כלים שכליים וידע, לשלול אמונה שגויה, גם לתת לנו מושג איפה סביר יותר לחפש את האמת. הבעיה הגדולה ביותר בחיפוש השכלי אחר האמת, היא משועבדות השכל לתנאים הנפשיים שלנו. כל עוד שהשכל משועבד לנפש, יש סיכוי רב שישגה בחיפוש אחר האמת. הכתבים הוֵדיים מעודדים אותנו לתת אמון, או להאמין לאנשים המתקדמים ביוגה, שהשתחררו מהשעבוד של השכל לנפש, שמקושרים לאמת, ולכן יכולים לדעת אותה. זה לא קל לאדם רגיל. נולדנו במציאות שבה לתת אמון באחר זה לא פשוט. בעולם של מנצלים ומנוצלים, היכולת לתת אמון, אף באלו שראויים לאמוננו, נתפסת לעיתים אף כמסוכנת. אך האם שכלנו לא אכזב אותנו אינספור פעמים? דרך התרועעות ממושכת עם אנשים מתקדמים ביוגה, סָאדְהוּ סַנְגַה, האמון יכול להיבנות מחדש, וכך הדרך לאמת תיפתח לפנינו.

מה ניתן להסיק לגבי האמת המוחלטת מהמציאות היחסית שבה אנו נמצאים?

אנו חווים שהחיים מתנהלים לפי סיבה ותוצאה. מתבקש לשאול מה היא הסיבה הראשונה. יש שני הסברים הגיוניים המקשרים את הסיבה הראשונה למציאות הנוכחית: אבולוציה, ונביעה או השתלשלות לוגית.

הסברים להבנת המציאות
• א. אבולוציה, גישת המדע המודרני: הסיבה הראשונה החלה מהמצב הכי לא מפותח, ובאמצעות חוקי טבע מכניסטיים, לאורך זמן, חלה התפתחות והשתכללות שהובילה למצב הנוכחי.

• ב. נביעה או השתלשלות לוגית, גישה דתית קלאסית: הסיבה הראשונה היא כבר מראש שלמה ומושלמת, כאשר המציאות המוכרת לנו נגזרת ממנה (כמו שקיומו של אבא עם גוף ואישיות, מסביר כיצד נבע (או נולד) ממנו בן בעל גוף ואישיות). מהגדרת "אבא" גם נגזר שיש לו בן. זו השתלשלות לוגית.

ישנם שני הסברים נוספים למציאות הנתפסת:

• ג. רגרסיה/מעגליות אינסופית, גישה האופיינית לבודהיזם: למרות שהעולם נראה כמתנהל על-פי סיבה ותוצאה, אין צורך לחפש אחר סיבה ראשונה. ניתן להניח תמיד סיבה קודמת (מאין רגרסיה אינסופית), או להניח שהעולם לעולם מצוי בבריאה והרס חוזרים ונשנים.

• ד. גישת האשליה, הרווחת בתפיסות מיסטיות, שכיום חדרו עמוק לכול הדתות: העולם הזה לא קיים; הוא אך אשליה.

טענתי היא שכל אחת מן הגישות הרווחות הללו מצריכה הנחה אמונית. כיוון שבאמונה מדובר, יש הנוטים להאמין בזה ולא בזה לפי נטיית לבבם. עדיין, לגיטימי לשאול מה היתרון של אמונה אחת על פני השנייה כהסבר למציאות בה אנו חיים.

• א. אבולוציה הינה אך קטע סופי של סיפור שתחילתו במפץ הגדול. ההסבר המדעי מתייחס למפץ הגדול כסיבה הראשונה לקיים, אך אין ברשותו הסבר לסיבה למפץ הגדול. לא יתכן שסיבה פיזיקאלית-חומרית תהיה הסיבה הראשונה, כי מעצם מהותה היא כפופה לחוקים לא חומריים, כמו חוק שימור האנרגיה, התנהגות כוחות פיזיקאליים, וכד', שקובעים שכל סיבה או מאורע פיזיקאלי הם גלגולם של סיבות או מאורעות פיזיקאליים אחרים, על-פי חוקים שאין להם מימוש בחומר, אלא "כללים" אבסטרקטיים על-פיהם הוא מתנהג. כל סיבה פיזיקאלית היא לעולם תולדה של סיבה קודמת אחרת, ולכן אינה בגדר סיבה ראשונה ("טיל לוגי לאלוהים וחזרה", יובל שטייניץ). למשל, שני גופים בחלל יימשכו זה אל זה, הסיבה היא "חוק הכבידה". ומהי הסיבה לחוק הכבידה?

אולם הבעיה הגדולה ביותר שהסבר מדעי, כמו תיאוריית המפץ הגדול, מציב כדרך להסבר המציאות, שבהיותו תיאוריה מכניסטית המבוססת אך על עקרונות כמותיים, אובייקטיביים, אין באפשרותו להסביר, עקרונית, את המימד העיקרי בחיינו – את התודעה הסובייקטיבית, שלאחר אין כל חלק, חוויה או הוויה בה. משהו סובייקטיבי לעולם אינו תולדה של משהו אובייקטיבי. כל אדם שיתבונן בתוכו ימצא שמהותו העמוקה ביותר היא סובייקטיבית. אם ההסבר המכניסטי/אובייקטיבי להיווצרות החיים שולל קיומה של תודעה סובייקטיבית, מה התועלת בו ומה נכונותו? גדולי הפילוסופים, כמו דקארט וקאנט, שאפו להסביר את הקשר בין שתי המהויות השונות – הסובייקט והאובייקט – שאין האחד תוצר של השני בגלל חוסר מכנה משותף.

• ב. ההסבר הדתי הקלאסי אומר שיש סיבה מטאפיזית ראשונית ("היש"), שקיומה הכרחי (עיין בהוכחות האונטולוגיות לקיומו של "יש" ראשוני שכזה). מה היא סיבה ראשונית זו? אפשרות אחת שהיא אחדותית ומופשטת, ללא כל תארים. אפשרות שנייה, שהסיבה הראשונה יש בה הכול, כולל סובייקט "אני" בעל תודעה, גוף ונפש, באופן שמסביר באופן טבעי את יכולתו לברוא את כול הקיים. על בסיס ההיגיון שלא ניתן לתת מה שאין לך, כיצד סיבה מטאפיזית ראשונית המשוללת תארים (או ש"מעבר" לתארים), יכולה לברוא עולם בעל תארים?

• ג. הרס ובריאה חוזרים ונשנים הוא פיתרון שכרוך ברגרסיה אינסופית, ונחשב לכשל פילוסופי. הוא פשוט דוחה את ההסבר לשלב מוקדם יותר, וכך מתחמק ממנו. בהקשר זה למשל, טוענים הבודהיסטים שאין צורך להצביע על בורא, כי בריאה והרס הם הטבע הנצחי של העולם. אכן, בהשפעתו של הזמן הכול נהרס, אך האם מהרס נולדת בריאה ללא יד מכוונת? זה סותר את הניסיון שלנו. למשל, הניסיון מורה שחיים מקורם מחיים, אך אין ניסיון שמורה שחיים מקורם ממשהו משולל חיים. הגוף נברא במגע עם החי, ובהעדר חיים הגוף נהרס. אולם אין זה בגדר הניסיון שגוף נברא ללא חיים, או מגוף מת נבראים חיים.

• ד. יש לשלם מחיר כבד מאוד כדי לטעון שהעולם לא קיים. אם העולם לא קיים, כיצד זה ומהו אותו דבר שאנו חווים אותו כקיים? ואם זו אך אשליה, האם "אנו" באשליה או "אנחנו" עצמנו האשליה? התשובות לשאלות האלו בעייתיות ביותר ומעבר לכול היגיון. ניתן כמובן לטעון שההיגיון שלנו איננו ההיגיון שלפיו פועל העולם, אך זו התחמקות מהסבר, וודאי שלא הסבר קביל.

כיוון שעל-פי ההיגיון לא מתאפשר לנו לדעת דבר-מה חיובי לגבי האמת, עלינו לחפש דרך אחרת לאמת.

דרך האמון החוויה והמפגש
הספרות הוֵדית מציעה את דרך השַׂבְּדַה – אמון בעדות של אנשים טהורים הנובעת ממפגש ישיר שלהם עם האמת. זה הבסיס של הספרות הוֵדית. ניתן לקבלו, "להאמין" בו, או שלא, אך כדאי לשאול מה הסבר כזה מוסיף להבנתנו האישית ומקומנו בעולם. בספרות זאת אנו מוצאים את בְּרָאהְמָא, המתואר בספרות הוֵדית כיציר הנברא הראשון, מתאר את הסיבה הראשונה:

"קרישנה, הידוע גם כגוֹוינְדַה (מי שמעניק עונג לחושים ולפָּרות), הינו השליט העליון. גופו נצחי, הוא מודע לחלוטין ויודע כול, והוא מלא באקסטאזה אינסופית. הוא המקור לכול אך לו אין מקור, והוא סיבת הסיבות". (ברהמה סַמְהיתָא 5.1)

בבהגווד-גיטה 4.36-40 נאמר:

"גם אם נחשב אתה לגדול החוטאים, בשעה שתימצא על ספינת הידע הנשגב, יעלה בידך לחצות את ים הייסורים. ממש כשם שאש הופכת עץ לאפר, שורפת אש הידע את התגובות לפעולות החומריות כולן. בעולם זה, דבר אינו זך וטהור כידע נשגב. ידע כזה הינו פרייה הבשל של כל תורת הנסתר. מי שמתרגל בשלמות שירות-מסור, יוכל בבוא העת להתענג עליו בתוככי עצמו. אדם בעל אמונה שהקדיש עצמו לידע נשגב והכניע את חושיו, זכאי לידע כזה. בהשיגו זאת, הוא זוכה עד-מהרה בשלווה רוחנית עילאית. אולם הבורים וקטני האמונה, שמטילים ספק בכתבי הקודש – אלה אינם מתעלים לתודעת-אלוהים אלא מידרדרים מטה. הנשמה הספקנית לא תמצא אושר בעולם זה, גם לא בבא."

הכתבים הוֵדיים אומרים שאלוהים הוא היחיד שאפשר לייחס לו אמת מוחלטת; הוא נמצא בכל מקום ובכל זמן בו זמנית, גם כל הניגודים קיימים בו ללא סתירה. למשל, הוא בעל דמות ומשולל דמות בו זמנית. הוא נמצא בכול אך בו זמנית מחוץ לכול.

אדם מטריאליסט יטאטא דיונים אלו על טבע האמת כלא רלוונטיים לחייו. הרי בסך הכול הוא חפץ להצליח בחייו ולהיות מאושר. מה לו ולרעיונות שכאלה? אולם הספרות הוֵדית אומרת שמצוקות החיים לא ניתנות לפיתרון בלי התחברות לאמת. כול עוד שאין אנו מחוברים לאמת, היותנו נתונים למציאות יחסית וחולפת תשאיר את רישומה עלינו בדרך של חרדה, חוסר משמעות וחוסר ערך אמיתי לחיים. בלי אלה, החיים הם מסכת של סבל גדלה והולכת. אך אדם שמקושר לאמת בדרך של אהבה, לא שהעולם פורש שטיח אדום לפניו, אלא שבהיותו מלא ומחובר לאמת, הוא מתחבר לטבעו הפנימי מלא האושר; רק במצב זה ביכולתו, בעזרת אותה אמת, להכיל את הקשיים הגדולים ביותר, גם למצוא את היכולת להואיל לסובבים אותו ולפתוח את הלב אליהם. ללא זאת, איזה שמחה יש בחיים אלו ובבאים?



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

תגובה אחת לפוסט "הכמיהה לאמת ולאושר"

  • ללא כותרת!

    גרשון:

    למקרא המאמר – נראה שניצבת בפני עוד חומה בצורה של חוסר ידע…

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר