אלוהים – פילוסופיה, מדע ודת

נדון כאן בקיומו של אלוהים מנקודת מבט פילוסופית, מדעית ודתית.

רבים וטובים ניסו להוכיח את קיומו של אלוהים. אין אני בא לבקר את הוכחותיהם או להוסיף הוכחה משלי. נקודת המוצא שלי הינה שאין אפשרות להוכיח את קיומו של האל. ראשית כול, ואת זה אבסס מאוחר יותר במאמר, נראה שאלוהים אינו רוצה שיוכיחו את קיומו למי שלא רוצה בזאת. בנוסף, כול הוכחה, מלבד הוכחה שנובעת מעצם הגדרתה, אפילו שהמבנה הלוגי שלה מושלם, חייבת להתבסס על הנחות מסוימות. אם מישהו רוצה לערער על המסקנה של הוכחה כלשהי, ביכולתו לערער את ההנחות שעליהן ההוכחה מתבססת. כיוון שבאופן עקרוני ניתן תמיד לערער על ההנחות, לא ניתן להוכיח דבר. מכול מקום, תפקיד ההוכחה הוא לקבוע את המחיר שיש לשלם כדי לדחות את הנחותיה.

ניתן לדוגמא טענה לוגית קלאסית שנקראת סילוגיזם: כול אדם סופו למות. אתה אדם ולכן סופך למות. מי שהמסקנה לא חביבה עליו, בקלות יכול לטעון שאינו אדם, או ש"מניין לך שכול אדם סופו למות? האם ביכולתך להוכיח זאת? האם לא יתכן שכעת חי מישהו שלעולם לא ימות?" למעשה הפילוסופיה של היוגה אכן טוענת שאין מוות. זאת משום שישות החיים (הנשמה) תמיד חיה, והגוף משולל חיים. דוגמא נוספת למגבלה של כוח שיפוטנו לגבי טבע המציאות: רנה דקארט טען שהתנסות אישית אינה ראייה. למשל, אדם חולם בלילה שהוא שרוי במציאות של יום. בשלבים מסוימים של החלום לא ניתן להבדיל בין חלום למציאות. ומי יכול להבטיח לנו שאין אנו חולמים כעת? מכאן שתפקיד ההוכחה להציב את המחיר להפרכתה (לא קל לאדם לטעון שהוא אינו אדם ולכן אינו בר מוות). באופן דומה, כאשר ניתנים שני הסברים קבילים לאותו דבר, יש לראות מה ההסבר שיש בו פחות אילוצים, שהינו טבעי יותר ושתואם יותר את הניסיון או ההיגיון.

קיומו של אלוהים הינו נושא טעון רגשות. לרבים זה נתפס כאיום. אם יש אלוהים, משמע שיש לקבל את עליונותו עלינו ולהיות כפופים לו. אך רובנו רוצים להיות עליונים, משמע הכי הכי, ולא נוח לחשוב שיש מישהו אחר שהוא באמת הכי הכי, והכול נועד לתענוגו. בנוסף, רבים אנשי הדת שמנסים להוכיח את קיומו של האל כדי לתבוע מהאדם להיות כפוף לחוקים ולמצוות שבכתבי הקודש (ולרוב, למרבה צערנו, לכפוף אותו לשליטים המשתמשים בדת לצרכיהם הפוליטיים והכלכליים). עד שלא ניפטר מתחושות איום אלו, יקשה עלינו להעריך בפתיחות אם הסבר מסוים לקיומו של אלוהים הינו הגיוני או מוצלח יותר מהסבר אחר.

אלוהים כסיבת הסיבות
כול דבר בעולמנו יש לו סיבה. מכאן שסביר להניח שישנה סיבה ראשונה לכול הקיים. נקרא לסיבה ראשונה זו אלוהים. בוֵדָאנְתַה סוּתְרַה, ספר ההיגיון הוֵדי, נאמר: " גַ'נְמָאדי אַסְיַה יַתַהַ" – אלוהים הינו המקור שכול הקיים נובע ממנו. סיבה ראשונה זאת שאין סיבה קודמת לה (משמע שהינה סיבת הסיבות), חייבת להכיל בתוכה את ההסבר לכול מה שנבע מסיבה ראשונית זאת. לדוגמא, קרני השמש נובעות מגוף השמש והן מאופיינות בחום ואור. סביר לכן שהשמש עצמה הינה בעלת חום ואור. הסבר כזה הוא אך טבעי. ההיגיון מאחורי זה הוא שמישהו יכול ליצור או להעניק רק מה שיש לו או שיש באפשרותו. מכאן, ההגדרה הראשונה של אלוהים הינה שהוא המקור השלם והמושלם של העולם באופן שיש בו כול מה שנחוץ להסביר את קיומו של העולם. על בסיס הגיון זה הכתבים הוֵדיים אומרים שבהיותו המקור לצורות השונות בעולם, הוא ניחן בצורה. בהיותו מקור לתודעה ולאישיות שבה כול חי ניחן, הוא בעל אישיות.

בכל אדם יש סובייקט ואובייקט[1]. האובייקט ניתן לכימות (למדידה, לפונקציה) בעוד שהסובייקט לא ניתן לכימות. הוא מטבעו ספונטאני. הסובייקט הינו ה"אני", מהאני נובעת התודעה הסובייקטיבית (שהינה הסימפטום של האני) שמקשרת בין כלל היש – הסובייקטים (ה"אני" האחרים) והאובייקטים. למשל, אדם אומר אני רוצה, אני מרגיש, אני חושב. רצון, רגש ומחשבה אלו נובעים מה"אני", מקושרים אליו, ועל-פי אלו החומר מונע  ונוצרים קשרים עם דברים (אובייקטים) וישויות ("אני") אחרים.

אלוהים כבורא עולם
אם אנו מניחים שעולמנו ניברא (גוף האדם מייצג סדר ומשמעות בדרגה גבוהה ביותר, וטבעי לחשוב שיש יד מתכננת ובוראת מאחוריו), ועולם זה מכיל סובייקטים ואובייקטים, מתבקש מזה שקיים אלוהים, בורא עולם שהינו "אני" עליון, שהינו המקור לסובייקטים ולאובייקטים. מתבקש גם להניח שבורא זה הינו בעל רצון (לברוא), בעל מניע וטעם (רגש), בעל יכולת חשיבה ותכנון, וניחן בכלים באמצעותם ביכולתו לברוא (כמו שלנו יש גוף עם חושים וידיים ורגליים שבאמצעותם ניתן ליצור דברים שונים). הנחה זו אינה מגדירה בהכרח את האל כמוגבל בדומה לנו. בנו יש רצון, לכן הגיוני שגם לאל יש רצון. כוח הרצון שלנו מוגבל, אך יתכן שכוח הרצון של האל אינו מוגבל. גם יתכן שגופו אינו מוגבל כשלנו, למרות שיש לו גוף.

רבים אינם מתלבטים בשאלת קיומו של האל. עבורם זו נפתרה כבר. המדע מלמד שניתן להבין את העולם באמצעות המפץ הגדול ותורת האבולוציה. האם זה כה פשוט? הבה נבחן את המחיר שיש לשלם כדי לאחוז בתפיסות אלו.

"אלוהים" של המדע
המדענים מנסים להסביר את קיום העולם ללא תפיסת אלוהים[2]. אם נניח שעולמנו לא ניברא אלא הינו השתלשלות טבעית של האנרגיה החומרית תחת חוקי הטבע, האם ניתן להסביר באמצעות הנחות אלו את העולם באופן טבעי? תיאורית המפץ הגדול גם היא שואפת להסביר כיצד כלל המציאות השתלשלה מהסיבה הראשונה, או מסיבת הסיבות. אך זו מבססת את הסיבה הראשונה לא על "אני" בעל תודעה, כי אם על עקרונות מכניסטיים טהורים שניתנים לכימות. תיאורית המפץ הגדול מבוססת על חיבור בין תיאורית הקוונטים ותיאורית היחסות. לפי חסידי המפץ הגדול, העולם התחיל מריקנות קוונטו מכאנית. מריקנות זאת הופיעה באופן אקראי יחידת אנרגיה שהפכה מאוחר יותר גם לחומר. חומר זה אמור היה להתפשט על פי חוקיות של תורת הקוונטים ותורת היחסות כבועת גז אחידה. אך מה שאנו רואים כיום זה חומר המאובחן ביסודות שונים ומכווץ לכוכבים וגלקסיות. כדי שזו תהיה התוצאה של המפץ הגדול, יש לקבוע תנאי התחלה מאוד מסוימים לתורת הקוונטים, תנאים שקיומם הינו בספק רב, והמעוררים את השאלה האם כול סיפור המפץ הגדול בכלל התרחש. תיאורית המפץ הגדול הינה עדיין בשלבים של סיפור. זאת משום שאין לה עדיין בסיס מתמטי (עד היום המדענים לא יודעים כיצד לקשר, מתמטית, בין תיאורית הקוונטים ותיאורית היחסות), גם יש וויכוח גדול בין מצדדיה לגבי התנאים והחוקיות הדרושה כדי שהעולם ייווצר כמות שהוא, וכיצד ניתן להצדיק תנאים מיוחדים אלו מתיאוריה המבוססת על אקראיות ולא על יד מכוונת.

נשאלת השאלה, מאין נוצרו חוקי הטבע? כמובן שאפשר לטעון שחוקי הטבע לא נוצרו; הם רק תיאור התנהגות החומר. אך גישה זו אך מתחמקת מההסבר על מקור חוקי הטבע. הניסיון שלנו מורה שמאחורי החוקים עומד מחוקק. מי זה שחוקק את חוקי הטבע?

תיאורית האבולוציה, שבסיסה הוא מכניסטי ושאיפתה היא להסביר את החיים אך על פי עקרונות מכניסטיים, הינה בעייתית עוד יותר. אין לאף אחד עד היום מושג כיצד נוצר התא הראשון שעל שכפולו החוזר ונשנה מבוססת כול תיאורית האבולוציה – לא מושג תיאורטי, גם לא נערך ניסוי של הפיכת חומר לחיים, גם כמובן שלא צפו זאת בטבע. בנוסף, אין למדענים כול מושג כיצד נוצרה התודעה ביצורים החיים. יש ביניהם שלא מכירים בקיומה, ויש שרואים אותה כתופעה אפיפנומנולוגית – תופעה שנוצרה אומנם מחומר מכומת אך התנהגותה לא ניתנת לכימות. הם מאמינים שבעתיד הם יוכלו למצוא לזה הסבר כמותי. גם אין ראיות בטבע ששינוים קטנים באורגניזם (אדפטציה ומיקרו-אבולוציה) אכן מצטברים וגורמים לשינוי של מין מסוים למין אחר, למרות ההיגיון שבזה. ספר הטבע (מחקרים פליאונטולוגיים העוסקים במאובנים השונים שבאדמה) מורה לא על התפתחות ליניארית של הגזעים, כאשר מין נגזר ממין קודם לו, כפי שתיאורית האבולוציה מבקשת לנבא, אלא על מינים שלא משתנים לאורך ההיסטוריה, משמע הוא מורה על קפיצות בין המינים ולא על מעבר התפתחותי. מאיפה הקפיצות הללו? ישנה תיאוריה אבולוציונית (שיווי משקל נקודתי [punctuated equilibrium] של סטיוון גולד) שבאה להסביר מדוע החוקרים לא מוצאים רצף התפתחותי בממצאים הארכיאולוגיים כפי שאמורים היו לצפות מתיאורית האבולוציה (או מדוע כל כך מתקשים במציאת "החוליה החסרה" בין מין למין). תיאוריה זאת אומרת שעקב תנאים מאוד מיוחדים שהתהוו לפתע על פני כדור הארץ, השינויים בין מין אחד למין אחר היו כול כך מהירים, שהגיוני שלא ניתן למצוא כיום ממצאים בטבע המורים על שינויים אלו. יש להיזהר כמובן מתיאוריה מדעית המסבירה מדוע לא ניתן למצוא לה סימוכין בטבע.

תיאורית האבולוציה לא מבוססת רק על ממצאים בטבע, אלא גם על מחקר גנטי. ניתן ליצור תרשים זרימה גנטי המצביע שאכן מין נוצר מקודמו. תיאורית התפתחות המינים הוֵדית (המשלבת בריאה ואבולוציה יחדיו), טוענת שבראשית נברא אבטיפוס לכול התאים, וממנו, באמצעות מודיפיקציות של אבטיפוס זה, נוצרו כול יצורי החיים. גישה וֵדית זו תואמת את התחזית הגנטית של החוקרים שמין התפתח ממין קודם לו, אך לא בצורה אבולוציונית-מכניסטית, אלא באמצעות יד מכוונת. גישה זו גם מסבירה מדוע לא מוצאים בטבע את החוליה החסרה. תורת החיים הוֵדית טוענת שחיים מקורם מחיים, או תודעה נובעת מתודעה. בזה כול אחד התנסה. אך אף אחד מעולם לא התנסה בחיים שמקורם מחומר חסר חיים.

לסיכום, ההנחה התיאולוגית של אלוהים כסיבת הסיבות טוענת שבראשית הייתה ישות שלמה ומושלמת שממנה נבע כלל המציאות, וההנחה המדעית טוענת שבראשית היה כלום שממנו נבע כלל המציאות. במה להאמין?

אלוהים מופשט
במאמר זה הנחנו שמציאותו של אדם המורכב מחומר בעל צורה ותודעה מורה על אלוהים בעל צורה ותודעה (תורת הוודות אומרת שלאלוהים יש דמות, אבל לא דמות חומרית. דמותו אינה מוגבלת למגבלות החומר. הוא בעל דמות לא מוגבלת. במאמר זה אין בכוונתי להרחיב בסוגיה מעניינת זו). אך יש תורות אחרות – בהודו ובמערב – ששוללות מהאלוהים את דמותו ותאריו. הן טוענות שאלוהים הינו מעבר לכול שניות, שהינו מוחלט, מופשט, אחדותי ואינסופי. תורות אלו טוענות שייחוס דמות ותארים לאל יהפכו אותו למוגבל, והאל הרי אינו מוגבל. אם נייחס לו את היכולת להקשיב לתפילות של מאמיניו, ישלול הדבר את מוחלטותו (אם אלוהים מקשיב לתפילות המאמינים ומרוצה מהן, משמע שהוא בר שינוי. שינוי זה מורה שמוחלטותו השתנתה, משמע שאינו מוחלט). מכאן שאין ליחס לאלוהים רגש, רצון ומחשבה. אלו הרי מורים על מגבלה ושינוי. תפיסת אלוהים של היוגה שונה מתפיסה זו. היא מבוססת על משמעות אחרת, או הגדרה אחרת למוחלט וללא מוגבל[3]. מוחלטותו של האל נעוצה לא באי השתנותו, אלא בכך שמהותו נשארת ללא שינוי למרות שהאנרגיות שלו עוברות טרנספורמציה.

תפיסת האלוהות המופשטת, אומרת שאלוהים אינו מוגבל, לכן אין לו גבולות, גם אין לו תארים. תפיסת האלוהות היוגית אומרת שאלוהים אינו מוגבל, לכן יש לו אינסוף גבולות ותארים.

אם נשאל, כפי ששאלנו בראשית המאמר, האם ניתן להסביר את המציאות הנוכחית באמצעות תפיסת אלוהים מופשטת, נמצא שלא ניתן לעשות זאת. אם אלוהים מוגדר כמופשט (משולל דמות ותארים מוגבלים), מוחלט (לא משתנה) ואינסופי, לא ניתן להקיש מקיומו לקיומנו, גם לא ניתן להבין את טבעו מטבענו. פשוט אין קשר אונטולוגי (קיומי) ואפיסטמולוגי (הכרתי) בינו לבינינו, לא מבחינת סיבתיות (בריאת) העולם, גם לא מבחינה תודעתית. אפילו אם אלוהים כזה קיים, לא ניתן לומר עליו שברא את העולם (כי אין לו רצון, רגש, מחשבה וכלים לבריאה), גם לא מובן כיצד הינו הסיבה הראשונה לעולם הסיבתי שלנו, גם לא ניתן לתופסו בהכרה (ההכרה שלנו תופסת רק דברים מוגדרים וממוקדים), גם לא ניתן לפנות אליו כ"אתה" (ניתן לפנות למישהו בעל "אני" כ"אתה", אך לא ניתן לפנות כך למשהו או לעקרון פילוסופי מופשט). אם נייחס לאלוהים "אני", נמצא מייד שהינו בעל רגש, רצון, מחשבה וכלים (הקשורים כולם ל"אני"). אם, בהיותו מופשט, הינו משולל "אני" ותארים מגבילים ומגדירים, אין משמעות לאהבה אליו, גם לא ניתן לומר שאלוהים כזה נתן את כתבי הקודש ורוצה שנאהב אותו. אם אלוהים נתן לאדם את כתבי הקודש וברא את העולם, אין הוא מוחלט ואינסופי על דרך הפילוסופיה המופשטת, אך יתכן שהינו מוחלט ואינסופי על דרך הפילוסופיה של היוגה, משמע שהוא אישיות כול יכולה בעלת צורה ותארים חיוביים.

יחוס המופשט, המוחלט והאינסופי לאלוהים על דרך העדר הגבולות, כפי שמופיע בדתות המערביות ראשיתו בפילוסופיה ההלניסטית, או בזרם האלייטי שבראשו עמד פרמנידס. זרם זה העמיד את השכל (על פני הרגש, או המיתוס) כקריטריון לאמת. השכל, באמצעות כליו (הפשטה, הכללה וניתוח) מגיע למסקנה שהמציאות היא יש שאין בו אין, מציאות שבה דואליות, תודעה ותנועה אינן ניתנות לביסוס הגיוני. פרמנידס העיז להסיק את המסקנה הנובעת מהנחת מציאות שכלית זאת וטען שההבחנות שאנו עושים בעולמנו הן אך שמות, ולא משקפות את המציאות השכלית. אך ניתן לשאול כלפיו: "אם ההבחנות שאנו עושים בעולמינו הם אך אשליה, האם אנחנו, עושי ההבחנות (העצמי עושה הבחנות ונותן ערך לעולם), אשליה, או שאנו באשליה"? כול תשובה על שאלות אלו כבר סותרת את הנחותיו הלא דואליסטיות של פרמנידס לגבי טבע היש השכלי. למשל, אם אנחנו אשליה, חייב שיהיה מישהו החווה אשליה זו. או אם אנו באשליה, מי הטיל אותנו לאשליה? אם אשליה קיימת, יש משהו שקיים בנוסף ל"יש", וזו סתירה לרעיון האחדות.

היהדות, כמו גם הנצרות והאסלאם, אימצו את הפילוסופיה הניאו-אפלטונית, שראשיתה בהנחותיו השכליות של פרמנידס, ופירשו על-פיה את האלוהים שלהם. בתנ"ך אלוהים הינו בעל אישיות, אך בעקבות המפגש עם התרבות היוונית, פירשו אותו, החל מהמאה התשיעית (ראה "ספר אמונות ודעות" של רס"ג), כמשולל אישיות. לכן היהדות מאופיינת בשתי תפיסות אלוהים בו זמנית – אלוהים של הלב, של פשט הכתבים (ששומע את תפילות המאמין ונענה לו), ואלוהים המופשט, שאינו שומע את התפילות ואינו בורא העולם (לגבי אינפורמציה נוספת אפשר לעיין במאמרי על 'סודו של מורה נבוכים' ובמאמרי באנגלית ‘Judaism and Bhakti Yoga'). כיצד שתי תפיסות נוגדות אלו מתחברות? לאלוהים פתרונים.

לבסוף, למה אלוהים לא רוצה שנוכיח את קיומו? האם אין זה משרת את האינטרס שלו? לפי הוודות, עקרון החיים הגבוה ביותר הינו יחסי אהבה עם האל. אהבה מבוססת על בחירה. ניתן לאדם (או לנשמה ליתר דיוק) לבחור אם לאהוב את האל או להפנות לו את העורף. אלוהים חפץ באהבת הנשמות אליו, לכן אין הוא משתמש בכוח כדי להשיב אליו אותן נשמות שבחרו להפנות לו עורפן ולהתחרות בו על האלוהות. אם ניתן היה להוכיח באופן חד משמעי את קיומו של האל, היה נובע מזה שחייבים להתמסר ולהיכנע לו, אפילו בניגוד לרצון. וזה הפעלת כוח הנוגד את טבע יחסי האהבה עם הנשמות, ולכן נוגד את רצונו של האל. אלוהים מאפשר למי שלא מעוניין ביחסים עימו להאמין שאין הוא קיים (אדם כזה יטה, למשל, להאמין בהוכחות מדעיות המבוססות על ההנחה שאין אלוהים בעולם), בשעה שלאדם החפץ ביחסים עימו ורוצה לעלות על דרך האהבה אליו, הוא ייתן את האינטליגנציה לראות ולהבין את קיומו מעל לכול ספק.

===========================================================================

[1] הבהגווד גיטה (13.21) מציעה תפיסת עולם דואליסטית: "נאמר שהטבע הינו מקור כל סיבה ותוצאה חומרית, בעוד שישות החיים הינה סיבת כל סבל והנאה בעולם זה." חוויות רגשיות טהורות, כמו סבל והנאה, אינן ניתנות לכימות. הן נובעות ממקור סובייקטיבי וספונטאני טהור. דוגמא יפה לטבע השונה בין האובייקטיבי לסובייקטיבי מתבטאת בזמן החיצוני והפנימי. זמן חיצוני ניתן לכימות, אך זמן פנימי לא ניתן לכימות. בעת חרדה גדולה הזמן ניראה כמתארך לאינסוף, ובעת שמחה עצומה הזמן נראה כמתקצר לאינסוף. גם נאמר ש"על טעם וריח אין מה להתווכח". עולמו הפנימי של האדם הינו סובייקטיבי. מכול מקום, במציאות החומרית טבעו הספונטאני של האדם כמעט ולא בא לידי ביטוי. הוא כמו כלוא בתבניות גופניות, רגשיות, לאומיות וכו'. ככול שרגשותיו ורצונותיו של האדם נתונים ונשלטים יותר על-ידי תבניות, כך ניתן לכמת אותן, או לבטאן כפונקציה מספרית. רגשות ורצונות מאופיינים בסיבתיות, אך שלא כמו סיבתיות חומרית אין אלו ניתנים לכימות. טענתי היא שמתמטיקה ופיזיקה עוסקות אך בפונקציות שניתנות לכימות. כימות זה מיושם על חומר משולל תודעה. חומר משולל תודעה נוהג לרוב על פי כללים פיזיקאליים. אך מדע הפיזיקה (כמו גם הענף הביהביוריסטי בפסיכולוגיה) לא חל על התודעה והיבטיה הנפשיים. התודעה מייחסת משמעות לחומר, אך חומר לא מייחס משמעות לעצמו. מכאן שיש להכיר שיש בטבע שתי סוגי אנרגיות – פיזיקאלי ותודעתי.

לפי היוגה, חיים מקורם מחיים (או תודעה נובעת מתודעה) אך חיים מעולם לא נובעים מחומר משולל חיים. מצד שני, תודעה היא הבסיס לחומר, או חומר הוא נגזרת של התודעה. אך כדי להבין זאת יש להיכנס לעקרונות עמוקים יותר שלא ארחיב בהם כאן. מכול מקום, על פי תורת היוגה, כלל המציאות הינה שילוב בין הסובייקטיבי והאובייקטיבי. למרות שהמחשבה מקורה מהנפש הסובייקטיבית, תפקידה, בהיבטה האינטליגנטי, הינו לתאם בין הסובייקטים והאובייקטים השונים, ולכן המחשבה יש בה אלמנטים אובייקטיביים.

לסיכום, כול דבר שניתן לכימות או להגדרות תבניתיות הינו אובייקטיבי. מכאן שגם אידיאות, המשקפות תבניות מחשבתיות, הינן מטבע האובייקטיבי. כול מניפולציה או תולדה אובייקטיבית לעולם תוליד אך משהו אובייקטיבי הניתן להגדרה תבניתית או כמותית. מכאן שמשהו אובייקטיבי לא יכול להוליד משהו סובייקטיבי. יש אני סובייקטיבי. מכאן שהמציאות היא דואליסטית באופן שלא ניתנת לרדוקציה – יש בה סובייקט ואובייקט.

למעשה, סדר היום החשוב ביותר של הפילוסופיה המערבית, שנקבע על-ידי רנה דקארט, הינה שאלת הקשר בין הסובייקט לאובייקט. האובייקט הינו קוזטיבי (מופעל), בעוד שהסובייקט הינו תלאולוגי (מפעיל). (חזרה)

[2]בסיסו רעיוני של המדע המודרני הינו הומניזם (האדם הינו מרכז ופסגת העולם). הדבקים בהומניזם מבקשים להסביר את העולם ללא אלוהים. מציאותו של אלוהים בתור שליט הטבע, סותרת את האפשרות של ההומניסט לשלוט על הטבע ולשעבדו לצרכיו (ההומניסט, במודע או שלא במודע, רוצה להתחלף עם אלוהים. הוא רוצה להיות העליון ולנצל את מקורות הטבע למענו ולתענוגו). רוב המדענים מתלהבים מהאפשרות לחשוף את סודות הטבע ולשלוט עליהם לטובת האנושות (או לטובת הצרכים הצבאיים והחומריים של מדינתם), ולכן יש לצפות שאמונתם בהומניזם תהיה גדולה. מכאן שרוב המדענים דבקים באבולוציה, לא משום שרק זו מסבירה את המציאות, אלא משום שזו מתאימה להנחת היסוד ההומניסטית. (חזרה)

[3] הפילוסופיה המערבית מגדירה מוחלט כדבר סטאטי או לוגי, שהינו חד-משמעי. הספרות היוגית מייחסת למוחלט אופי דינאמי. זאת משום שהיא רואה את המוחלט מנקודת המבט של תודעה מתרחבת.

בפילוסופיה המערבית דבר נחשב לאינסופי כשאין לו שיעור וגבול. בפילוסופיה של היוגה, דבר נחשב לאינסופי כאשר יש לו אינסוף שיעורים וגבולות. למשל, אלוהים נחשב לאינסופי. על-פי הפילוסופיה המערבית, משום שאלוהים הוא אינסופי, אין ליחס לו גבולות והגדרות, לכן אין לו דמות ותארים. זאת משום שאלה גודרים אותו ומגבילים אותו. על-פי הפילוסופיה היוגית, אלוהים הינו אינסופי משום שהוא מכיל את כול הגבולות וההגדרות ודבר אין מלבדו. לכן יש לו אינסוף גבולות והגדרות,  ומכאן שיש לו אינסוף דמויות ותארים. דמותו אינה מוגבלת כגוף חומרי. היא יכולה להיות קטנה מקטנה וגדולה מגדולה, גם אין היא כפופה לזמן ומקום. זאת משום שהאל, בורא החלל והזמן, לא כפוף לזמן ולחלל, אלא הם כפופים לו.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר