וישנויזם

וישנויזם

יוגה של אהבהזרם הוַיְשְׁנַוַה אשר עוקב אחר התרבות הוֵדית ומקורו בהודו העתיקה, אינו מגדיר את עצמו כ"הינדי". אך למתבונן מן הצד, נראה שאין הבדל מהותי בין הינדואיזם לווישנויזם. שניהם מתבססים על אותם כתבים, טקסי הפולחן דומים והמקדשים נראים כזהים.

במאמר זה אנסה לעשות סדר ולהסביר מיהו וַיְשְׁנַוַה.

שרילה בהקטיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתי, מורו הרוחני של שרילה פרבהופאדה, מייסד תנועת הרא קרישנה, אמר שכל מי שפעם אחת פנה בכנות לאלוהים, הוא וַיְשְׁנַוַה ויש להתייחס אליו ככזה. גישה זו הינה רחבת אופקים כיאה לוַיְשְׁנַוַה דגול כבהקטיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתי. כמובן שצריך להינתן דגש על המילה "כנות" כדי להבין מיהו וַיְשְׁנַוַה לפי הגדרתו של בהקטיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתי, אך ניתן להבין מדבריו שווישנויזם מבוסס על מעשים (פנייה בכנות לאל) ולא על לידה לעם כזה או אחר, או על טקסי פולחן כאלו ואחרים.

בספר סיפורי קרישנה, האל בעצמו מסביר את תכונותיהם ואופיים של הוַיְשְׁנַוים: "הוַיְשְׁנַוים  פועלים תמיד לרווחת כלל החברה. הם ידידיה הטובים ביותר של האנושות, הם פטורים מזהויות כוזבות, ותמיד שלווים." (עמ' 349)

מכיוון שהוַיְשְׁנַוַה פטור מזהות כוזבת יש ביכולתו להיות שליו, לפעול תמיד לרווחת כלל החברה ולהוות ידידה הטוב ביותר של האנושות.

מהי זהות כוזבת?
בנקודה זו אנו מגיעים להבדל המהותי הראשון בין הינדואיזם לווישנויזם. בעוד שההינדי מגדיר עצמו על-פי לידה (כל הנולד למשפחה הינדית הינו הינדי), הוַיְשְׁנַוַה הינו זרם אוניברסאלי המגדיר עצמו על בסיס מעשים.

כמעט כל הודי יודע להגיד שהוא לא הגוף הזה, אלא הנשמה שבתוכו, אך יחד עם זאת, באותה הנשימה, הוא משייך את עצמו למשפחה הודית ובעקבות השתייכותו למשפחה, הוא קושר את עצמו גם לדת ההינדית.

אם אנו נבדלים מגופנו, אז אין לנו שום סיבה להגדיר את עצמנו על בסיס לידתו של הגוף. ההזדהות הכוזבת שלנו עם הגוף, לפי הספרות הוֵדית (שאחריה אמור לעקוב גם ההינדי) היא סיבת שעבודנו לעולם החומר, היא סיבת הסבל והאנוכיות שמאפיינת את החברה המודרנית. ההבדלה בין הגופים וחוסר היחס לנשמה המעניקה חיים לגוף המת, מהווה סיבה מרכזית לסכסוכים בין העמים, שתוצאתה הינה מלחמה.

בבהגווד-גיטה נאמר: "דע כי אותו ידע שבאמצעותו רואים את הטבע הרוחני האחד והבלתי נחלק שבכל ישויות החיים, אף שאלה נחלקות לצורות לאינספור, הינו ידע במידת הטובות. דע כי ידע שמבחין בסוגים שונים של ישויות חיים על-פי גופיהן השונים, הינו במידת הלהיטות." (ב.ג. 18.20-21)

כלומר, ראיית הוַיְשְׁנַוַה לפי הבהגווד-גיטה הינה עדיפה על תפישתו של ההינדי.

"בזכותו של ידע אמיתי, רואים החכמים הענווים בעין שווה בְּרָאהְמַנַּה מלומד ונעים הליכות, פרה, פיל, כלב, כמו גם את אוכל-הכלבים" (ב.ג. 5.18)

ראייה שכזו הינה ראייתו של וַיְשְׁנַוַה. הוַיְשְׁנַוַה, על-ידי תרגול בהקטי-יוגה, מתעלה בהדרגה מעל השניות של עולם החומר; הוא אינו מבדיל בין הגופים, אלא רואה את הניצוץ הרוחני הקיים בתוכם.

"היוגי האמיתי רואה אותי בישויות כולן, ואת כל הישויות בי. מי שהגיע להגשמה עצמית, רואה אותי, הריבון האחד, בכול." (ב.ג. 6.29)

אל אידאל נשגב זה שואף הוַיְשְׁנַוַה, מי שרואה את האל בכול, מיטיב עם כולם.

בנוסף, ההזדהות הכוזבת עם הגוף, גורמת לנו לנסות ולענג אותו ואת חושינו עד אין קץ. כמובן שעינוג החושים לוקה בפגם רציני ביותר – זמניות ומוגבלות. כל סיפוק מכל עינוג חושים שהוא, מתכלה מהר והופך להיות יותר ויותר מוגבל, וכך אנו רוצים עוד ועוד, איננו יודעים סיפוק אמיתי מהו, והשלווה רחוקה ומתרחקת יותר מחיינו.

אם כך, מכיוון שהוַיְשְׁנַוַה יודע שהוא נבדל מגופו, הוא אינו מזדהה איתו, ולכן הוא אינו פועל במישור היחסי, ומכאן נובעת שלוותו וסיפוקו אשר מאפשרים לו לפעול למען טובת הכלל ולהיות ידידה של האנושות.

קאסטות
בעקבות הגדרתו העצמית של ההינדי על-פי לידתו, כך הוא גם מחלק את מחלקות החברה. כולנו מסכימים שלמפעל, לצורך העניין, דרושים גם פועלים וגם מנהלים. פועל לא יכול לעבוד בלי מנהל, והמנהל יישאר חסר אונים ללא פועלים.

אך האם אלו צריכים להיבחר על-פי מוצאם או על-פי כישוריהם?

ההינדואיזם השמרני (כיום הרבה הינדים אינם דוגלים בשיטה זו) יטען שיחוס המשפחתי הוא הקובע. הוא יסביר שהקארמה של האדם מחייו הקודמים הכתיבה את לידתו הנוכחית, ולכן "הגיע" לאדם להיוולד כפועל. הווישנויזם יסכים עם ההינדואיזם לגבי חוק הקארמה, אך הוא יטען שאין אנו צריכים להגדיר את האדם על-פי לידתו, אלא על-פי תכונותיו.

בואו ונראה מה הכתבים מורים בעניין זה.

בבהגווד-גיטה האל מורה: "ארבע מחלקות החברה האנושית נוצרו בידי בהתאם לשלוש מידות הטבע החומרי והעבודה המיוחסת להן…" (ב.ג. 4.13)

כן, קיימים מחלקות בחברה, ולפי הבהגווד-גיטה האל בעצמו יצר אותן, אך אין לקבוע אותן על-פי מוצא לידתו של האדם, אלא על-פי מידות הטבע והעבודה המיוחסת להן. משמע על-פי תכונותיו ואופיו של האדם אל מול העבודה אותה הוא צריך לבצע. המילה "לידה" כלל אינה נזכרת בפסוק הנ"ל.

בספר השביעי של השרימד בהאגותם, שְׂרי נָארַדַה מוּני, וַיְשְׁנַוַה דגול, מאשש טענה זו:  "מי שניחן בסימנים של בְּרָאהְמַנַּה, קְשַׁתְרייַה, וַיְשְׂיַה או שֻׂוּדְרַה, כמתואר לעיל, גם אם נולד למעמד אחר, יש להגדירו על פי סימניו." (בהאג. 7.11.35)

מלאכים, אלים, אלוהים
המילה וַיְשְׁנַוַה נגזרת מן המילה וישנו. ומיהו וישנו? התשובה הנפוצה ביותר, הינה; אל הודי. אך הכתבים הוֵדיים מורים אחרת.

על-פי הספרות הוֵדית ישויות החיים נחלקות לשתיים; גִ'יוַה תַתְתְוַה  וווישנו תַתְתְוַה. הג'יווֹת הינן אנו, ישויות החיים, העוטות גופים שונים, כגון; פרחים, עצים, בעלי-חיים, בני-אדם ואלים-למחצה (מלאכים). כלומר, אלים כמו בְּרָאהְמָא, אינְדְרַה וגַנֵש, לפי הכתבים, אינם אלוהים כי אם אלים-למחצה.

לעומתם, הווישנו תַתְתְוַה הינם התגלויות של אלוהים בכבודו ובעצמו. האל הוא אחד תמיד, אך משום שהוא כל יכול, נמצא בכול ובכול הזמנים, ביכולתו להיות בדמויות שונות בלי לאבד את אחדותו. הוא קיים בדמויות שונות, בהתאם לסיטואציות מסוימות בהן הוא פועל, ובהתאם להיבטים מסוימים של דמותו הנשגבת.

וכאן אנו מגיעים להבדל מהותי נוסף בין הינדואיזם לווישנויזם; ההינדואיזם אינו עושה הבחנות בין גִ'יוַה תַתְתְוַה לווישנו תַתְתְוַה. משמע, שמבחינת ההינדואיזם אין הבדל בין מלאכים לאלוהים, ואפילו, אין הבדל בין האדם לבין אלוהים. לפי תפישה זו, אנו זקוקים לתמונות האלים, רק עד שנחזור למעמדנו בתור אלוהים. מכיוון שנפלנו לחומר אנו צריכים לסגוד לאלים, אך ברגע שניטהר, נבין שאין שום הבדל בינם לביננו, נבין שלמעשה הכול אחד, וכך ניטמע בברהמן הבלתי-אישי, המהווה האמת העליונה. פילוסופיה זו הינה משנתו של שַׂנְקַראָצָ'ארְיַה אשר חי במאה השמינית ועליה מבוסס ההינדואיזם של היום.

המילה "הינדו" אינה מצויה כלל בכתבים הוֵדיים. במערב הודו עובר נהר הנקרא "סינְדְהוּ". המוסלמים שחיו באזור קראו לנהר זה "הינדו" וכך כינו את אלו שחיו מעברו השני של הנהר, ומכאן נובעת המילה "הינדו" שכאמור זרה לכתבים הוֵדיים.

ההינדואיזם הוא זרם חדש יחסית, שמבוסס על התרבות והספרות הוֵדית, בתוספת שינויים משמעותיים שהכניס שַׂנְקַראָצָ'ארְיַה בכדי להחזיר את הציבור הכופר בהדרגה על עבר חיים דתיים. אך אפילו שַׂנְקַראָצָ'ארְיַה שכביכול, למען משימתו "ביטל" את עליונותו של האל, טען ש"נָארָאיַנַה (אלוהים) הינו נשגב לבריאה החומרית."

לכן שְׂרי צ'איטניה (קרישנה בהתגלותו כדבק) אומר על שַׂנְקַראָצָ'ארְיַה: שַׂנְקַראָצָ'ארְיַה אין כל פסול, כיוון שהוא הסתיר את המשמעות האמיתית של הוֵדוֹת על-פי הוראתו של אישיות אלוה." (צ'.צ'. אאדי 7.110)

אין זה המקום במאמר זה להיכנס לכל הסיבות שהובילו למהלך זה של הסתרת המשמעות האמיתית של הוֵדוֹת, אך כך היה הדבר וכך נוצר ההינדואיזם.

זרם הוַיְשְׁנַוַה אשר קיים מימים ימימה אינו מקבל את הסבריו של שַׂנְקַראָצָ'ארְיַה, אלא תומך בכתבים עצמם כמות שהם ללא שינויים.

"הו אלי, שְׂרי קרישנה, בן וָאסוּדֵוַה, הו אישיות אלוה השורה בכול, משתחווה אני בהוקרה לפניך. הוגה אני באדון העליון שְׂרי קרישנה משום שהוא האמת המוחלטת והסיבה הראשונית לכל סיבות הבריאה, הקיום וההרס של היקומים הנגלים. מודע הוא במישרין ובעקיפין לכל התופעות, הוא בלתי תלוי כיוון שאין סיבה אחרת מעבר לו. זה הוא שהקנה את הידע הוֵדי לליבו של ברהמהג'י, בן הבריאה הראשון. בכוחו, אפילו חכמים דגולים ואלים-למחצה מוטלים לאשליה, כאדם המתבלבל לנוכח החיזיון המתעתע של מים הנראים באש, או של אדמה הנראית על מים. בזכותו בלבד נראים היקומים החומריים, המתגלים ארעית כתוצאה מפעולות גומלין של שלוש מידות הטבע כממשיים, אל-אף שאינם אמיתיים. לכן הוגה אני בו, באדון העליון שְׂרי קרישנה, הקיים לעד במשכן הנשגב, החופשי לעד מן ההצגה המשלה של העולם החומרי. הוגה אני בו כיוון שהוא האמת המוחלטת." (בהאג. 1.1.1)

כך פותח שרילה וְיָאסַדֵוַה (המחבר והעורך של הספרות הוֵדית) את השְׂרִימַד- בְּהָאגַוַתַם אשר נחשב "לפריו הבשל של עץ המשאלות של הספרות הוֵדית." כלומר, השרימד בהאגותם כבר בפסוקו הראשון קובע שישנה הבחנה בין וישנו תַתְתְוַה לגִ'יוַה תַתְתְוַה, ושאלוהים נשגב לחומר כולו.

זרם הוַיְשְׁנַוַה עוקב אחר הספרות עצמה ומפריד בין וישנו תַתְתְוַה לגִ'יוַה תַתְתְוַה, כלומר בין אלוהים לשאר ישויות החיים.

אלוהים כאמור אינו נולד לעולם ותמיד היה, אך הוא מתגלה בדמויות מסוימות כגון; וישנו, ראמה, נָארָאיַנַה, נרסימהדוה וכו'.

השרימד בהאגותם טוען שקרישנה הינו המקור לדמויות אלו "כל ההתגלויות המוזכרות לעיל, הן או חלקים מוחלטים או חלקים של חלקים מוחלטים של אלוהים, אולם שְׂרי קרישנה הוא אישיות אלוה המקורי." (בהאג. 1.3.28).

גם הבְּרָאהְמָא סַמְהיתָא מאששת טענה זו: "קרישנה, הידוע גם כגוֹוינְדַה (מי שמעניק עונג לחושים ולפרות), הינו השליט העליון. גופו נצחי, הוא מודע לחלוטין ויודע כול, והוא מלא באקסטאזה אינסופית. הוא המקור לכול אך לו אין מקור, והוא סיבת הסיבות". (ברהמה סַמְהיתָא 5.1)

לסיכום

ההינדואיזם מנתח את הכתבים הוֵדיים על-פי משמעויות עקיפות, ואילו הווישנויזם מנתח את הכתבים כמות שהם.

"האמת העליונה מתוארת על-ידי האוּפַּנישַׁדות והבְּרַהְמַה-סֻוּתְרַה, אולם יש להבין את הפסוקים כמות שהם. זוהי תהילתה העליונה של הבנה." (צ'.צ'. אאדי 7.108)



מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

פעיל בעמותת "יוגה של אהבה". חוקר וכותב על הדתות והזרמים השונים. מחבר הספרים בעקבות הדרך, פנינים שזורות על חוט.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר