מעשה בחמישה בלונים

יוגה של אהבהכולנו היינו פעם בגוף של ילד, ואהבנו סיפורי ילדים. סיפורים וסדרות ילדים מאז ומעולם מלאים מסרים ותובנות על החיים.

קלאסיקות אדירות כמו "אליס בארץ הפלאות" (בישראל היא ידועה כעליזה), ספר שעובד למספר סרטים (מצויירים, שחור לבן וצבעוני) זכו לפירושים שונים ומשונים, אפילו באלבום המצליח של להקת פינק פלויד "הצד האפל של הירח", ניתן לשמוע ברקע בעוד חברי הלהקה מנגנים, קטע הלקוח מתוך הגרסה הקולנועית הראשונה של "אליס בארץ הפלאות".

במאמר זה אתייחס לסיפור הרבה יותר צנוע ופחות נתון למחלוקת, "מעשה בחמישה בלונים" מאת מרים רות (1974). נכון הוא אינו רב מכר בינלאומי כמו אליס בארץ הפלאות, אך עדיין הוא קלאסיקה מקומית (הקיימת גם בגרסת DVD).

סיפורינו מורכב מחמישה גיבורים – ילדים. רות, רון סיגלית, אורי ואלון.

כל אחד מן הילדים מקבל בלון בצבע שונה, רות – כחול, רון – צהוב, סיגלית – סגול, אורי – ירוק ואלון – אדום.

הרעיון לכתוב מאמר על סיפור זה עלה במוחי כבר לפני כמה חודשים כאשר שמעתי את בת דודתי מקריאה את הסיפור לבנה הקט. היום לפני שנגשתי לכתוב, כתבתי את שם הסיפור ב"גוגל" כדי לקבל אליו פרטים נוספים. לא הופתעתי לראות שאיני היחיד שמציג את פרשנותו לסיפור הילדים "על מעשה בחמישה בלונים".

בפורום אתר הסטודנטים של אוניברסיטת באר-שבע, מצאתי "נקודה למחשבה" מאת זיו, שנכתבה אי שם בשעה שתיים לפנות בוקר ב18/3/07. זיו מגדיר את עצמו כאדם מאמין. הוא טוען שספר זה מסביר את אחד "הדברים הפסיכולוגיים הכי משמעותיים שמבדילים בין אנשים דתיים לחילונים." הוא טוען שספר זה נועד כדי לגרום לילדים , להשלים עם המוות. כאמור בעלילה (המוכרת לכולנו?) כל ילד מקבל בלון אך לפתע פתאום "אוי! מה קרה? הבלון התפוצץ הבלון נקרע! לא נורא, לא אסון, זה סופו של כל בלון".

זיו ממשיך לספר לנו שהוא "לא מקבל את כל העניין הזה", הוא טוען כך "אני מקבל את הסופיות בהבנה ואפילו רואה הרבה צדדים חיוביים בה, אבל בעניין של קיום הנשמה בעולם הבא, אני שמח להיות קצת יותר אופטימי. זה אולי אחד הדברים הפסיכולוגיים הכי משמעותיים שמבדילים בין אנשים דתיים לחילונים. "

אני אמנם אינני דתי, אך כאחד שמנסה לדון, לכתוב ולחיות מול האל בכל רגע ורגע, ניתן אם תרצו, לכנות אותי אדם "מאמין", אך מה לעשות פרשנותי לסיפור קצת שונה מזו של זיו.

בהגווד-גיטה (2.16) נאמר: "יודעי האמת הסיקו כי חסר הממשות (הגוף החומרי) הוא בן חלוף, והנצחי (הנשמה) אינו משתנה. זאת הם הסיקו מלימוד טבעם של השניים."

אם כן, בדומה לזיו גם הבהגווד-גיטה תומכת בנצחיותה של הנשמה. אך הבה ונתקדם בסיפור ונראה כיצד אפשר לפרש את הסיפור לפי הבהגווד גיטה, ואיזה רווח יוצא לנו מזה.

אם כך, רות קיבלה בלון כחול, רון זכה בצהוב, לסיגלית מן הסתם מגיע סגול, אורי בירוק ואיך אפשר לחתום את רשימת הצבעים מבלי להזכיר שלאלון בלון אדום.

כל ילד קיבל את הבלון המגיע לו, כך גם אנו בעולם זה מקבלים גופים שונים בצבעים שונים לפי חוק הקארמה הפועל על כולנו. למרות השוני בין הבלונים או הגופים השונים, אין הבדל מהותי ביניהם, כולם כפופים לחוקי הטבע; כל הבלונים מתנפחים (נולדים), גדלים ולבסוף מתפוצצים (מתים). זיו לא הסכים עם הסיפור כי הוא טען שסיפור זה רוצה שנשלים עם המוות, משמע שעם התפוצצות הבלון הכול נגמר. אך למעשה הסיפור מספר דבר אחר לגמרי, הבלון הוא רק הגוף, הילד (המשווה לנשמה בסיפור) ממשיך להתקיים גם ללא הבלון. ההיפך הוא נכון, סיפור זה מלמד אותנו את זמניותו של הגוף ואת נצחיותה של הנשמה.

בהתחלה הילדים מזדהים עם הבלון, משמע עם הגוף, וכאשר הוא מתפוצץ הם חושבים עצמם לאבודים. בעקבות ההזדהות עם הגוף כך גם אנו בעולם זה מזדהים עם כל רכושנו. כאשר פלוני פוגע במכוניתי, אני אומר לו "למה נכנסת בי", אפילו אם הייתי מחוץ למכונית. כאשר סכום כסף גדול אובד לאדם מסוים, הוא חושב עצמו לאבוד, בעוד שלמעשה הוא נשאר כמות שהוא – רק כספו אבד.

כך גם בסיפור הילדים שלפנינו, הבלון הוא החומר, וסופו של כל חומר הוא להתפוצץ (למות, להתכלות). בהתחלה הילדים אינם מבינים זאת לכן מקוננים על הבלון, משמע על החומר.

"בעודך מדבר מילות מלומדים אתה מקונן על שאינו ראוי לצער. החכם אינו מקונן על החי גם לא על המת." (ב.ג. 2.11)

גם אָרג'וּנה המלומד, טעה לפני הקרב הגדול וקונן על החומר. גם ארג'ונה, וגם הילדים קיבלו ידע רוחני שעזר להם להבין את זמניות החומר, לילדים נאמר "לא נורא, לא אסון, זה סופו של כל בלון.", ולאָרג'וּנה נאמר "כשם שהנשמה שבגוף ממשיכה ועוברת בגוף זה מילדות, לבחרות ולזקנה, כך זו עוברת לגוף אחר עם המוות. מי שדעתו לא מוטרדת אינו מתבלבל משינוי שכזה." (ב.ג. 2.13) כדי להשלים עם זמניות החומר אָרג'וּנה והילדים עברו תהליך שבסופו דעתם אינה מוטרדת ולכן תבונתם נשארת איתנה ואינה מתבלבלת.

"הופעתם בת החלוף של שמחה וצער והיעלמותם במרוצת הזמן, משולות לבואן והיעלמן של עונות החורף והקיץ. אלה מקורן בסך הכול בתפיסה החושית, וצריך ללמוד ולשאת בהן מבלי להיטרד."(ב.ג. 2.14)

כשם שהקיץ מופיע ואחר כך הולך כך גם הצער מגיע והולך, אדם המודע לזמניות זו נושא בשמחה ובצער מבלי לעלוץ יתר על המידה ומבלי ליפול ליגון שאולה, אדם כזה הוא אדם יציב. בדומה לבהגווד-גיטה גם סיפורנו כאן במאמר זה, מבקש מאיתנו להבין את זמניות החומר ולא ליפול בשבי האשליה.

בהמשך הסיפור כאמור, ארבעת הבלונים הראשונים מתפוצצים , והילדים בוכים, אך כאשר הבלון האדום של אלון אינו מתפוצץ אך עף לשמים, הילדים כבר הבינו והפנימו, הם כבר לא קשורים לחומר, הם מנופפים לו לשלום, הם מבינים שלמעשה אין התפוצצות, משמע שאין מוות.

ובהקשר לידידנו זיו, גם סיפור ילדים חילוני מצליח להסביר לא רק את נצחיות הנשמה אלא גם את זמניות החומר, ואת ההבדל שבין הגוף לביננו, אנו הנמצאים בתוכו.

"שעה שחווה האדם, בזכות הגשמה עצמית, שגם לגוף הגשמי וגם לסמוי אין ולא כלום עם העצמי הטהור, באותה שעה רואה הוא את עצמו וכמו-כן את הריבון." (בהאג. 1.3.33)



מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

פעיל בעמותת "יוגה של אהבה". חוקר וכותב על הדתות והזרמים השונים. מחבר הספרים בעקבות הדרך, פנינים שזורות על חוט.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר