אבולוציה במבט חדש

אבולוציה במבט חדש

האם דרוש משהו מעבר לעקרונות פיזיקאליים כדי להסביר את מקורם של מיני החיים השונים?

רוב האנשים כיום מקבלים כמובן מאליו את הרעיון שהאדם נוצר ממיני חיים נמוכים יותר בתהליך אבולוציוני. מי שמעלה סברה אחרת מסתכן להיחשב לטיפש מוחלט ובור לגבי עובדות החיים עלי אדמות.

היה זה דרווין שהציע לראשונה מנגנון פיזיקאלי הגיוני שיוכל להסביר את מגוון צורות החיים שאנו מוצאים בעולם מסביבנו. אבולוציה, כפי שהוא הבין אותה, מבוססת על שני עקרונות – שונות מקרית וברירה טבעית. כאשר בני אותו מין מתרבים, יש שונות כלשהי בתכונות של הפרטים השונים: כמה מהם מצוידים טוב יותר מאחרים לצורך הישרדות בסביבתם המסוימת, ומשום כך תכונותיהם נבחרות ומורשות לצאצאיהם. במהלך הזמן, לפי תיאוריות האבולוציה, שינויים אלה באורגניזמים מספיקים כדי לגרום לשינוי של מיני חיים.

מאז זמנו של דרווין מושג השונות עבר שינויים משמעותיים. חסידי האבולוציה המודרניים מאמינים שהשונות, שמתוכה כוחות הטבע בוחרים מי ישרוד, מקורה במוטציות בגנים (דרווין עצמו לא ידע דבר על גנטיקה). חסידי האבולוציה מונים מספר סוגים של שינויים גנטיים, כגון מוטציה נקודתית, רקומבינציה גנטית, וסחף גנטי מקרי, אך כל הסוגים האלו מוכלים בקטגוריה הרחבה של שינויים מקריים. עד היום מהווה הברירה הטבעית את העיקרון המקובל היחיד המנחה את התהליך האבולוציוני. אם כן, עקרונותיו הבסיסיים של דרווין – שונות מקרית וברירה טבעית – מהווים עדיין את יסודות הגישה האבולוציונית.

חסידי האבולוציה של היום יסכימו עדיין עם קביעותיו הבאות של דרווין: "לגמרי סביר בעיני שגזע של דובים פיתח, באמצעות ברירה טבעית, תכונות קרובות יותר ויותר לאלה של יצורי מים, עם לועות רחבים יותר ויותר, עד שנוצר יצור מפלצתי כמו הלווייתן". ו-"מה הקושי המיוחד להאמין שצאצאיו המתוקנים של הפינגווין תחילה היו מסוגלים לחבוט עם כנפיהם על פני הים, כמו ברווזים, ובסופו של דבר להתרומם מעל הים ולנסוק לאוויר?"

לכמה זה נראה אולי הגיוני – שדובים הפכו במהלך מיליוני שנים ללווייתנים. אבל האם זה באמת מה שקרה? ואפילו חשוב מזה, האם יש סיבה מדעית אמיתית להניח שזה יכול בכלל לקרות, אפילו באופן תיאורטי? אחרי בחינה אובייקטיבית של העובדות ישנם חוקרים שהגיעו למסקנה שהתשובה לשתי השאלות הללו היא לא. כפי שנראה, כיום אין כל סיבה מוצקה להתעקש שאבולוציה היא ההסבר האפשרי היחיד למגוון צורות החיים שאנו רואים סביבנו.

אנשים רבים סבורים שהאלטרנטיבה היחידה לתיאורית ההתפתחות של דרווין היא סיפור בריאה תנ"כי כלשהו. לאמיתו של דבר, ישנן עוד אלטרנטיבות רבות, הכוללות תפישות של תבונה יקומית מתכננת השונות מהגרסה התנ"כית, ותפישות אבולוציוניות השונות מגישתו של דרווין.

רוב המדענים בכל אופן, נכונים להילחם עד חורמה להגנת האבולוציה נגד כל אלטרנטיבה אחרת. סיסמתם היא "אבולוציה אינה תיאוריה, זו עובדה". משפט זה מצביע על כך שהם חושבים שעברו כבר מעבר למישור התיאורטי, אף שבאמת הם בקושי הגיעו אפילו למישור של תיאוריה ממשית. למעשה, תיאורית האבולוציה, כפי שהיא כיום, לא מסוגלת באמת להסביר – במובנה המדעי המדויק של המלה 'הסבר' – כיצד מין חיים אחד הופך לאחר.

לפי המדענים אבולוציה פירושה שכול מיני החיים אותם אנו מוצאים כיום התפתחו, דור אחר דור, מאורגניזם חד-תאי ראשוני כלשהו. המגוון הרב שבמיני החיים נוצר לדעתם, באמצעות תהליכים אבולוציוניים שנשלטים על ידי חוקי הפיזיקה, כפי שהם מיושמים בביולוגיה ובכימיה. האבולוציה של דרווין נשענת אם כן על הרדוקציה החומרית, גישתו הבסיסית והמקפת-כל של המדע המודרני. רדוקציה משמעה, במקרה זה, שהחיים מצטמצמים לכימיה, וכימיה מצטמצמת לפיזיקה. חוקי הטבע הללו נראים כמספיקים להסביר את האבולוציה, וכל הראיות הקיימות כמו מאששות שאבולוציה אכן מתרחשת על פי המתואר לעיל. זה מוציא כמובן מכלל אפשרות את קיומה של תבונה מתכננת מכל סוג שהוא.

חסידי האבולוציה, בבואם להציג את תורתם לציבור, ממהרים לעטות על עצמם אצטלה של אובייקטיביות וחשיבה מדעית. לדבריהם, הם בסך הכול בוחנים את העובדות שנערמות לפניהם, ואם יתגלה שהעובדות סותרות את גישתם העכשווית, הם אומרים בצדקנות, הם יהיו נכונים בהחלט לשנות את התיאוריות שלהם. אלא שלנוכח הראיות המכריעות שבידיהם, לטענתם, אין כל סיבה לעשות זאת. חוקר המאובנים ניילס אלדרידג', מדובריה הראשיים של הגישה האבולוציונית, אומר, "אבולוציה הינה עובדה ממש כמו העובדה שכדור הארץ הוא עגול". אולם הבה ונראה האם הראיות אכן מכריעות כל כך ואכן האבולוציה הינה עובדה ממש כמו שכדור הארץ עגול.

בימינו כל אחד למעשה, אם הוא בעל אמצעים, יכול להיווכח במישרין שכדור הארץ עגול. כל שנדרש ממך זה ללכת לסוכנות הנסיעות הקרובה, לרכוש כרטיס טיסה סביב לעולם ולראות מה יקרה. נאמר שאתה מתחיל את המסע מלוס אנג'לס וטס מערבה מעל לאוקיינוס השקט, ובהמשך מעל אסיה ואירופה. בסופו של דבר תגיע לחוף המזרחי של אמריקה הצפונית, ומשם תוך חמש או שש שעות תהיה חזרה בלוס אנג'לס. לאור החוויה שעברת, לא יהיה זה בלתי הגיוני מצדך להסיק שכדור הארץ הוא עגול. ובנוסף, מצויד ברעיון זה, תוכל להסביר דברים רבים נוספים – למשל, מדוע השמש זורחת בזמנים שונים בקווי אורך שונים, את חילופי העונות, וכן הלאה. אין אלה תחזיות מעורפלות; תוכל לחשב חודשים ושנים מראש את הזמן המדויק של זריחת השמש ושקיעתה במקומות שונים בעולם.

בדיקות ישירות שכאלה לא קיימות, לעומת זאת, בתורת האבולוציה. כמובן, אם היתה לנו מכונת זמן שבאמצעותה יכולנו לחזור מאות מיליוני שנים לאחור ולצלם סוג מסוים של זוחל שנקרא תרפסיד, ולאחר מכן לצלם בקפיצות זמן את השינוי ההדרגתי שחל בו מזוחל ליונק, לקוף, ולבסוף לאדם, היינו מקבלים ראיות מוצקות למדי לאבולוציה. או אם יכולנו לקחת חיה כלשהי היום ולנבא למה תתפתח בעוד כמיליון שנה, ואז לנסוע במכונת הזמן שלנו אל העתיד, להתחקות אחר התפתחות המינים ולוודא שזו אכן תואמת את התחזיות האבולוציוניות שלנו, היו אלה גם כן ראיות בעלות ערך. ואכן, לנוכח שפע תמונות הצבע של אבולוציה המתוארות בספרי הלימוד, אנשים רבים יכלו לחשוב אולי שלמדענים באמת ישנן מן מכונות זמן שכאלו. אלא שלמעשה, הראיות הממשיות מהעבר הינן מקוטעות ביותר, ומשום כך נאלצים המדענים להישען בעיקר על השערות תיאורטיות. לכן, בהעדר אישור ודאי ומוצק, עלינו להישאר פתוחים לבחינת תיאוריות נוספות. בשלב זה אבולוציה לא מהווה אם כן, הסבר בלעדי לריבוי מיני החיים.

ולא די שישנו מחסור מפתיע בראיות תצפיתיות לאישור תיאורית האבולוציה, התיאוריה עצמה גם אינה מנוסחת בצורה טובה מספיק כדי שניתן יהיה לבצע ניסיון כלשהו לאישורה. אחד מן ההיבטים החשובים ביותר בתיאוריה מדעית תקפה הוא שביכולתה לתת תחזיות מדויקות; מכאן שמן הבסיס התיאורטי של אבולוציה היינו צריכים להיות מסוגלים להסיק דברים מסוימים על העולם שמסביבנו. אז מה מנבאים חסידי האבולוציה? בניסיונו להשיב על אתגר זה, הביא האבולוציוניסט החשוב ניילס אלדרידג', שתי תחזיות: צריכה להיות היררכיה של צורות ביולוגיות, וצריך להיות רצף של מאובנים, ערוך בסדר עולה של התפתחות, בשכבות האדמה.

מובן שחסידי האבולוציה ירצו שהתיאוריה שלהם תנבא היררכיות של צורות, כי כולנו יודעים שהן אכן קיימות. אבל כל תיאוריה שמניחה תכנון תנבא את אותו הדבר. בחיבור מאמר למשל, הכותב מתחיל פעמים רבות בכתיבת הרעיונות המרכזיים בסדר היררכי. היררכיה הינה תוצר טבעי של המחשבה. גם בתכנון הנדסי של כלי רכב ניתן לראות היררכיה של צורות מכאניות: מכוניות מסוגים שונים, משאיות, טנקים, סירות, צוללות, מטוסים וכו'. אולם ניטעה אם נניח שאלה התפתחו אחד מהשני. אף שניתן לסדר את המכונות בהיררכיות, הן כולן מתוכננות ומיוצרות באופן נפרד. היררכיה של צורות אינה אפוא, הוכחה לכך שצורה אחת התפתחה מאחרת בתהליך פיזי של התרבות. באותה מידה זו יכולה להיות הוכחה לקיומה של תבונה מתכננת.

חסידי האבולוציה מנבאים גם רצף של מאובנים. אולם, האם התיאוריה שלהם באמת מנבאת (מראש) את סדר המאובנים, או שתיאורם בא אחרי העובדות? נדמיין לנו אבולוציוניסט דמיוני מכוכב אחר שמגיע לכדור הארץ בתקופה הקדם קמברית, בזמן שההנחה היא שהיו קיימים רק אצות וחיידקים פשוטים. האם הוא יכול היה לנבא מראש ששונות וברירה טבעית יגרמו להתפתחות עכבישים וצדפות? מדוע לא אצות וחיידקים רבים וטובים יותר? תיאורית האבולוציה אינה מסוגלת להסביר למה, אם חיים התחילו מתא בודד, אנו מוצאים עתה פילים ויתושים. המדענים יכולים רק להצביע על מיני החיים הקיימים ולומר, "הם התפתחו". הם אינם יכולים לנבא את ההתפתחות של אורגניזם מסוים או של קבוצה של אורגניזמים. הם יכולים לומר אולי שהתיאוריה שלהם תומכת במגמה כללית של התפתחות מאורגניזמים פשוטים למורכבים יותר. אלא שטענה זו הינה מעורפלת מאד ובודאי שאינה מוציאה מכלל אפשרות הסברים אפשריים אחרים.

ואף על פי כן ממשיכים חסידי האבולוציה, בכתיבתם ובדיבורם, לדבוק בעוז ברעיון האבולוציה ולהאמין שזה קרה באופן בלעדי באמצעות חוקי טבע פיזיקאליים. הם חשים שלהודות בסיבות אחרות – כגון בינה מתכננת – אינו מדעי. אולם ההסברים שהם מציעים במסגרת חוקי הטבע אינם מדעיים בעצמם, כיוון שאיש לא בנה עדיין מודל שמראה, אפילו בערך, את שלבי ההתפתחות ההדרגתיים של אורגניזמים. הם גילו שגופים פיזיים הינם מכונות מולקולאריות מסובכות והם מאמינים שמכונות מולקולאריות מסובכות אלו מתפתחות על ידי השתנות הדרגתית ממכונות מולקולאריות מסובכות אחרות. משום כך הם היו צריכים להיות מסוגלים לבנות מודלים שמראים, לפרטים, כיצד השינויים הללו מתרחשים.

באיזו דרך למשל, צלופחים מסוימים פיתחו את היכולת להעביר שוק חשמלי רב עוצמה? לא די בנפנוף יד – עליהם לספק מודל מפורט של שינויים, צעד אחר צעד. ללא מודלים שכאלה, תיאורית האבולוציה נשארת בסך הכול רעיון ערטילאי, מחוץ לתחומיו של מדע אמיתי. ואם יטענו התומכים באבולוציה שזו משימה גדולה מדי, או אז עליהם לנטוש את טענתם שהם יודעים, וכבר הוכיחו, שאורגניזמים מתפתחים מאורגניזמים אחרים באמצעות השתנות הדרגתית. עליהם לומר בפשטות שהם עדיין אינם יודעים או מבינים מדוע מיני החיים שקיימים עתה נמצאים סביבנו.

דגם מדעי של אבולוציה צריך לקחת בחשבון גנטיקה ולהראות באופן שיטתי, צעד אחר צעד, כיצד קובעים הגנים את צורתו הפיזית של אורגניזם. גוף אדם למשל, המכיל מאות מיליארדי תאים המאורגנים במבנים מסובכים ביותר כמו המוח, מתחיל מתא אחד ברחם. כיצד אם כן, יכול המידע הגנטי שבתוך ביצית אדם מופרית לכוון התפתחות מסובכת שכזאת? כיום נערכים ניסיונות רבים, אף שללא כל הצלחה, לבנות דגמים מתמטיים כדי לנסות להסביר את התהליך הזה, שנשאר אחת מן הבעיות הבלתי פתורות החשובות ביותר שעומדות בפני המדע המודרני.

אם ניתן יהיה לבנות בעתיד דגם מספק, יתכן שאפשר יהיה אז לפתח הסברים מדעיים מדויקים להשתנות של מין חיים אחד לאחר. המדענים אומרים למשל, שדגים פרהיסטוריים נהפכו באמצעות מוטציות גנטיות, ליצורים אמפיביים (דו-חיים, שחיים במים וביבשה). אך אם הם אינם יודעים אפילו כיצד נוצרת צורת הדג מן החומר הגנטי שלו עצמו, כל מה שיאמרו על השתנותה של צורת הדג לצורה של יצור אמפיבי יהיה בהכרח ספקולטיבי מאוד – למעשה, פרי הדמיון.

כדי לבסס את תיאורית האבולוציה על קרקע מוצקה דרוש שיהיו מודלים מתמאטיים המראים כיצד מתורגמים הגנים לצורות פיזיקאליות. ללא דגמים שכאלה כל שנותר זה סיפורים מעורפלים על אבולוציה. סיפורים שכאלה אינם יכולים לספק תחזיות ממשיות הניתנות לבדיקה, וכאשר הם מיושמים על תצפיות לאחר מעשה, הם כל כך גמישים, שניתן להתאים אותם לכל קבוצת נתונים אפשרית. דגם מתמטי, לעומת זאת, נותן תחזיות מוגדרות שניתן להשוותן עם ראיות קיימות, וכך להוכיח או לשלול אותו. אם דגמים שכאלה היו בנמצא, אפשר היה אולי באמצעות מחשבים חזקים מספיק לקבוע מה יקרה כאשר משנים באופן מקרי מערכת מסוימת של מידע גנטי בהתאמה עם חוקים סלקטיביים מסוימים. אם השינויים שנחזו במודל אכן היו מתבטאים בשינויים פיזיים המתאימים ליחסים קיימים בין מינים, או אז היינו יכולים לומר שאבולוציה אכן התעלתה למעמד של מדע.

אולם לא כזה הוא המצב. כיום לא קיימים עדיין דגמים המסוגלים לתת תחזיות מוגדרות לגבי אבולוציה. למעשה, חסידי האבולוציה אינם בטוחים כלל מה ברצונם לנבא, והסתירות ביניהם מרובות. סטודנט לאבולוציה ימצא מצד אחד כאלה שגורסים שתוצאות תהליך האבולוציה הינן מקריות לחלוטין, ומצד שני כאלה שאומרים שהתוצאה נקבעת על ידי תהליכים פיזיקאליים הקשורים בברירה טבעית.

לגבי התפתחות האדם, ישנם בני סמכה שקובעים שההסתברות להתפתחותם של יצורים אנושיים הינה גבוהה למדי ואפשרי מאד שתתרחש על כל כוכב מתאים ביקום. דייל ראסל ורון סקווין מהמוזיאון הלאומי הקנדי למדעי הטבע הציעו למשל, שאם הדינוזאורים לא היו נכחדים, רוב הסיכויים שעד היום הם היו מתפתחים לזוחלים אנושיים.

לעומתם ישנם כאלה שסבורים שהופעתם של בני אנוש על פני כדור הארץ הינה התרחשות מקרית. על פי השקפה זו, בראשית התהליך האבולוציוני לא היתה שום ודאות שיתפתחו דווקא יצורים דמויי אנוש. תאודוסיוס דובזנסקי, ממפתחי התיאוריה האבולוציונית, מעלה את השאלה הבאה: דמיינו לכם ביולוג מוכשר שחי לפני 50-60 מיליון שנה בתקופה הגיאולוגית האאוקנית (העידן השלישוני הקדום). האם היה ביכולתו לנבא את ההתפתחות של האדם מקופי העל (פרימאטים פרימיטיביים) של אותה עת? סביר להניח שלא, משיב דובזנסקי, שאומר: "לאדם ישנם לפחות 100,000 גנים, וכנראה לפחות חצי מהם (אם לא יותר) השתנו לפחות פעם אחת מאז האאוקן. ההסתברות, מכל בחינה מעשית, היא אפס שאותם 50,000 גנים ישתנו באותה דרך, וייבחרו שוב באותו סדר, כפי שזה קרה בהיסטוריה האבולוציונית של האדם".

ישנן כאן אם כן, שתי השקפות סותרות לחלוטין לגבי אבולוציה. לא יתכן ששתיהן נכונות. האחת טוענת שתוצאות האבולוציה ניתנות להגדרה מדויקת, והשנייה קובעת שהיא מתרחשת בצורה שלא ניתן לחזור עליה. אנו רואים אם כן, שתיאורית האבולוציה אינה מספקת מסגרת עקבית ואחידה בעזרתה ניתן לבחון אפילו את השאלות הבסיסיות ביותר.

דוגמה נוספת לכישלונה של התיאוריה האבולוציונית לנבא תוצאות מדויקות מצויה בכתביו של הנאו-דארוויניסט החשוב ג'ון מיינרד סמית: "נניח שלפני 200 מיליון שנה, בתקופת הזוחלים, היה מתרחש מאורע כלשהו שהיה מכפיל את קצב המוטציות הגנטיות בכל האורגניזמים הקיימים; ונניח גם שמסיבה כלשהי הקצב לא חזר לרמתו המקורית. מה היה אחר כך מהלך הדברים? האם היכחדותם של הדינוזאורים, והופעתם של היונקים, של הקופים ושל האדם, היתה מתרחשת מהר יותר, כך שמצב הדומה לנוכחי היה מושג תוך 100 מיליון שנה בלבד? או שקצב האבולוציה היה נשאר כמות שהוא? או אפילו מואט? התשובה הפשוטה היא שאיננו יודעים".

כדי להעריך את המשמעות של הנאמר לעיל, הבה ונבחן את מדע הבליסטיקה (תנועת עצמים במסלול תחת פעולת כוח המשיכה). אם על בסיס מדע זה קצין ארטילריה לא היה מסוגל לומר למפקדיו מה יקרה אם יכפיל את כמות חומר הנפץ בשעת הירי, היה עלינו להסיק שבליסטיקה אינה ראויה להיקרא מדע. על פי אותו הגיון, תיאוריות האבולוציה העכשוויות לוקות במגבלות רבות; למעשה, עלינו לומר שהשאלה אינה איזו תיאוריה אבולוציונית הינה נכונה, אלא האם תיאוריה כזו בכלל קיימת.

מנוע תאי
אפשר להבין טוב יותר את הקשיים העומדים בפני תיאוריה של אבולוציה אם נבחן דוגמה ממשית, כגון המנועים התאיים בחיידק E-קולי. יצור חד תאי זה ניחן בשוטונים (סיבים בצורת מחלץ פקקים) שמופעלים על ידי מנועים סיבוביים הבנויים בתוך דפנות התא. תנועות השוטונים דוחפות את ה-E-קולי בתוך המים, כמו מדחף של ספינה, ועל ידי הפעלת המנועים הללו בכוון אחד או בכוון ההפוך יכול החיידק לנווט את עצמו ליעד הרצוי.

נדמיין עתה חיידק ללא מנגנון שכזה. השאלה היא מה הם הצעדים האבולוציוניים שהביאו להיווצרות חיידק עם מנועים תאיים שכאלה? מה הם שלבי הביניים? הדרישה מהשלבים היא שכל שלב צריך לבטא יתרון משמעותי לחיידק יחסית לשלב הקודם. כי אלמלא כן, לא ניתן לייחס את השינויים לברירה טבעית, שהיא המנגנון שמכוון את תהליך האבולוציה.

ידוע כיום ש-20 גנים אחראים על מבנה המנועים. פירושו של דבר שלא יתכן שההתפתחות התרחשה בבת אחת על ידי מוטציה יחידה אחת. אלטרנטיבה אפשרית היא שרצף השינויים התרחש בצורה הדרגתית כתוצאה ממוטציות גנטיות מקריות שמשפיעות על מספר קטן של גנים. אולם אם נוצר רק חלק מן המנוע, כיצד זה עוזר לאורגניזם? סביר להניח שזה יקטין את סיכויי ההישרדות שלו כיוון שיבזבז את אונו על יצירת מבנה חסר תועלת. ברירה טבעית תפעל איפה כדי למנוע שינויים שכאלה.

אפילו אם נניח שתא אחד הצליח בסופו של דבר לארגן בתוכו מבנה מוטורי פעיל, עדיין תהיה חסרה לו מערכת החיישנים הדרושה כדי לשלוט במנוע. הוא לא יוכל להשתמש במנוע כראוי וכך למנוע לא יהיה ערך עבורו. מצד שני, החיישנים הינם חסרי ערך ללא מנוע. מכאן שמערכת החיישנים והמנוע צריכים להתפתח בו-זמנית, דבר שמסבך עוד יותר את הנושא כולו.

ניתן לסכם את הבעיה כך: מנוע כולל מספר רב של מרכיבים התלויים זה בזה, וכדי שיוכל לפעול, כל המרכיבים הללו צריכים להימצא, ולהיות מורכבים בצורה הנכונה. קשה מאד לדמיין כיצד ניתן ליצור מכניזם מורכב כל כך בלי לקבץ בבת אחת את כל המרכיבים יחדיו. למדענים העוסקים באבולוציה אין הסבר הולם לכך. אולם כל מתכנן בעל תבונה מסוגל ליצור מכניזם כזה, זאת משום שהמחשבה האנושית יודעת לעבור בתהליך של חשיבה הגיונית מרעיון לתכן ממשי עובד, מבלי ששלבי הביניים יצטרכו לשרוד בסביבה טבעית כלשהי. אם מתכנן כלשהו היה רוצה לבנות מנוע תאי, הוא היה חושב על הרעיון, ואז במוקדם או במאוחר, מגיע לתכנית מגובשת. קל מאד להבין את זה כך, אולם קשה מאד לדמיין כיצד זה יכול לקרות באמצעות תהליך טבעי עיוור.

דוגמת המנוע של E-קולי אינה יחידה במינה. ישנן אינספור דוגמאות של מבנים מורכבים שכאלה, החל במכונות מולקולאריות מסובכות בתאים (כפי שתיארנו במאמר הקודם) ועד למערכות איברים מפותחות ביותר במיני חיים גבוהים יותר. בעיית מקורם של מבנים כאלה הינה בעיה כללית והיא נשארת בלתי פתורה בפני כל התיאורטיקנים של תיאורית האבולוציה. למעשה, מאחר שרוב המבנים באורגניזמים מפותחים הינם הרבה יותר מסובכים מן הדוגמה הפשוטה שהבאנו של חיידק ה-E-קולי, נצפה שניסיון כן להסביר את מקורם יהיה כרוך בקשיים גדולים לאין ערוך.

מדע הביולוגיה המולקולארית שהתפתח לאחרונה, הפך את משימתם של חסידי האבולוציה לקשה הרבה יותר. חסידי התיאוריה הדרוויניסטית הקלאסית חושבים בדרך כלל על אבולוציה במונחים שניתן לכנותם "עיוותים פלסטיים". הם נוטים לראות אורגניזם כדגם פלסטי, למשל דגם של קוף, שניתן בהדרגה לעצבו עד שהוא לובש דמות אדם. רוב האנשים עדיין מתייחסים לאבולוציה בצורה פשטנית שכזו.

אולם אורגניזמים אינם דגמים פלסטיים. גופים פיזיים הינם מכונות מולקולאריות מורכבות ביותר, שפעילותן מסובכת הרבה יותר מתפקודה של כל מכונה יציר אדם. למעשה, לא ניתן אפילו לחשוב כיצד אפשר לשנות מכונה אחת למכונה אחרת באמצעות תהליך של עיוות פלסטי. בעבודת פחחות אפשר לשנות מעט את שלדת המכונית, אולם אם נרצה לשנות חלקים פנימיים, זה כבר סיפור אחר. מנוע מסוג חדש למשל, ידרוש מערכת חדשה של חלקים עם מערכת חדשה של קשרים ביניהם, דבר שלא ניתן לעשותו על ידי עיוותי צורה הדרגתיים רציפים בחלקיו של המנוע המקורי. אם תתחיל למשוך חוטים ולמתוח את המתכת במנוע ובמוט ההיגוי, סביר להניח שהמכונית תישבר כליל.

ישנם מדענים הגורסים שמה שמבדיל את האדם מן הקוף זה בסך הכול שוני בגודל המוח. זו דוגמה נוספת לשימוש בגישה של עוות פלסטי – הטרנספורמציה נשמעת פשוטה כל כך, כמו ניפוח בלון. אלא שמחקר נוירולוגי של המוח מראה שהמוח אינו סתם גוש גמיש של חומר אפור – הוא מורכב ממיליארדי נוירונים המחוברים יחדיו במעגלים מסובכים.

המעבר ממוח של קוף למוח אדם אינו פשוט כל כך, כאילו היינו מנפחים בלון. פירושו הגדלה משמעותית במספר הנוירונים וחיבורם מחדש כדי לאפשר למוח להפעיל תפקודים אנושיים מורכבים כגון דיבור. ילד אנושי, אפילו בגיל צעיר ביותר, מסוגל מעצמו לקלוט ולהטמיע בתוכו את המבנים הסמליים ותהליכי התקשורת של השפה המדוברת סביבו. קוף לא יכול לעשות זאת. עובדה זו הובילה מומחים ללינגוויסטיקה, כמו נחום חומסקי, להניח שבמוח מצויה מעין תוכנה המאפשרת הבנה של מבנה השפה. אם נמשיך מעט את דוגמת המחשב, ברור למדי שרק הכפלת זיכרון המחשב והחלפת המעבד שלו ממעבד של 32 ביט למעבד של 64 ביט אינם מספיקים כדי להגדיל היכולות שהוא מספק למשתמש. מה שדרוש באמת זו תוכנה חדשה משוכללת יותר, תכניות שיאפשרו למשתמש לנצל את היכולות החדשות של מחשבו. זה נכון גם לגבי המוח האנושי – הוא אולי גדול מזה של קוף, אבל ההבדל האמיתי הוא בתוכנה המסובכת יותר שמצויה בתוכו. השאלה הגדולה היא כיצד נוצרה התוכנה החדשה הזו. דבר אחד בטוח: בלתי אפשרי להוסיף יכולות חדשות השונות בתכלית מאלה שישנן בתוכנה קיימת, באמצעות שינויים מקריים מתוך תקווה שבהדרגה, על ידי שינויים קטנים, התוכנה תשתפר. הרבה יותר הגיוני להניח שהיה צריך להתבצע תהליך מסודר של תכן ומימוש כדי לבנות את מערכת התוכנה שתספק את היכולות הנדרשות.

דוגמה נוספת לקשיים שעומדים בפני תיאוריות אבולוציוניות ניתן למצוא בסטטוכיסט (איבר לאיזון שיווי משקל) שמצוי במינים מסוימים של סרטנים. הסטטוכיסט הינו איבר קטן, חלול ומלא בנוזלים שמסייע לסרטן לאזן את עצמו. למרבה הפלא, תפקודו תלוי בגרגר חול שהסרטן מחדיר לתוכו דרך פתח קטנטן. באמצעות הלחץ שהגרגר מפעיל על שערות רגישות שנמצאות על דפנות הסטטוכיסט, הסרטן יכול להבחין בין מעלה ומטה. ממש קשה לדמיין סדרה כלשהי של שלבי ביניים הדרגתיים שיכולים היו להוביל להיווצרות הסטטוכיסט ולהתנהגות הקשורה עמו.

בנקודה זו, עם שמתברר יותר ויותר שהסבר פיזיקאלי לראשיתם של מבנים מסובכים אינו בנמצא, כמה מדענים מנסים להציל את תיאורית האבולוציה בפניה למקרה העיוור. למרות שדנו בנושא זה כבר קודם לכן, הפניה ל"מקרה" נפוצה כל כך במדע, עד כי אנו רואים לנכון לשוב ולהצביע על כמה תפיסות מוטעות בנושא זה. מדענים שפונים להסבר כזה מציעים שבדרך כלשהי הכול התארגן במקרה בדיוק בדרך הנכונה. אלא שגישה כזו כרוכה בטעות מחשבתית חמורה. המושג "מקרה" הינו משמעותי רק כאשר ניתן לחזור על אירוע ולהבחין בתבניות סטטיסטיות לגביו.

דמיין למשל שהיית האדם הראשון שזרק אי פעם מטבע. אם ביכולתך להשליכו רק פעם אחת, לא תוכל להסיק דבר לגבי סיכויי נפילתו על המספר או על הציור. אפילו אם תשליך אותו חמש פעמים יתכן ולא תמצא תבנית התנהגותית מסוימת – יתכן שהמטבע ייפול חמש פעמים על אותו צד. אולם אם תזרוק אותו כמה מאות פעמים, תהיה רשאי לקבוע את ההסתברות של אירוע שכזה.

כיצד כל זה קשור לאבולוציה? ברור שלא ניתן לחזור שוב ושוב ולבחון את ראשיתם של מיני החיים. בנוסף, כפי שציינו קודם, המדען תאודוסיוס דובז'נסקי קבע שישנו סיכוי אפסי שהאבולוציה האנושית תחזור על עצמה. באופן כללי, כאשר אבולוציוניסטים פונים ל"מקרה", הם מדברים על הסתברויות נמוכות כל כך, שלא ניתן לצפות שאירועים שכאלה יתרחשו אפילו פעם אחת במהלך זמן הגדול פי מיליארד מזמנו המשוער של היקום.

מכאן שבדיון על אירועים אבולוציוניים שיכולים להתרחש רק פעם במאות מיליארדי (או אפילו טריליוני) ניסיונות, אין כל משמעות לדבר במונחים של "מקרה". זה היה משמעותי רק אם אפשר היה לחזור על האירועים הללו מאות מיליארדי פעמים, אולם אנחנו דנים באירועים שאמורים היו לקרות רק פעם אחת בהיסטוריה. ומאחר שהמדענים אינם מסוגלים לתת הסבר פיזיקאלי מספק למקור המבנים הפיזיקאליים המורכבים של אורגניזמים, הרי שמבנים כאלה הופכים פשוט ל"אירועים חד-פעמיים". אי אפשר לומר דבר ממשי על מקורם; כל שאפשר לומר זה שהם קיימים.

ישנם אבולוציוניסטים שנאלצו כבר להגיע למסקנות דומות. ג'ורג' גיילורד סימפסון, שהינו אחד מכוהניה של תיאורית האבולוציה המודרנית, כותב בספרו",This View of Life" : "הגורמים שקבעו את הופעתו של האדם היו מיוחדים בצורה קיצונית כל כך, משתרעים על זמן רב כל כך, ומסובכים כל כך, שיכולתי רק בקושי לרמוז עליהם כאן. הם למעשה, הרחק מעבר לכל מה שידוע לנו, וככל שאנו יודעים יותר, הם נראים חד פעמיים להחריד".

האם יש ראיות התומכות במודל של עולם מתוכנן ?
בנקודה זו אפשר לומר בבטחה שחוקי הפיזיקה אינם מסוגלים להסביר בשלמות את האבולוציה כפי שהיא מוצגת כיום. ואף על פי כן, האנשים אמונים כל כך על הרעיון האבולוציוני, עד כי קשה להם מאד לשקול באופן אובייקטיבי הסברים אלטרנטיביים. ברוב המקרים, התיאוריה היא שמכתיבה כיצד ייראו הראיות, ולא להפך.

הנה כמה דוגמאות פשוטות לראיות שמקובל לחשוב, בצורה שטחית, שהן תומכות ברעיון האבולוציוני: העובדה שיצורים ממינים שונים הינם בעלי איברי גוף דומים; העובדה שיצורים בעלי מבנה דומה הינם בעלי תכולה גנטית דומה; העובדה שיצורים מסוימים ניחנים במה שנראה כמו שרידים של איברים או מבנים שהיו מפותחים או שימושיים יותר אצל מי שמניחים שהיו אבותיהם; העובדה שעל ידי הכלאת צמחים או בעלי חיים ניתן לשנות מינים במידה מסוימת; והעובדה שהמאפיינים שאנו רואים ביצורים חיים נראים לפעמים כאילו סותרים את מה שהיינו מצפים ממתכנן חכם. אלא שהטיעונים שמובילים מראיות אלה לחיוב בלעדי של אבולוציה הינם חלשים למדי, ואפשרי בהחלט שהסברים אחרים יתאימו יותר לעובדות.

אברי גוף דומים במינים שונים יכולים אולי להצביע על אב קדמון משותף, אבל גם מתכנן חכם יכול להשתמש בחלקים דומים לבניית צורות פיזיות שונות. למעשה, זה יעיל לאין ערוך מעיצוב איברים שונים לחלוטין עבור כל מין. כאשר מהנדסים בונים דגם חדש של מטוס סילון, הם משתמשים במבנים קיימים שתוכננו ונבדקו במטוסים קודמים. אז מדוע שמתכנן סופר-אינטליגנטי של אורגניזמים יעבוד בדרך פחות יעילה?

בשנים האחרונות גילו הגנטיקאים שבמינים שצורתם דומה, הDNA- וחלבונים נוספים הינם בעלי מבנים מולקולאריים דומים. אז כשם שחסידי האבולוציה הסיקו מדמיון בצורה הפיזית על אב קדמון או מקור משותף למינים, חלק מהם מסיקים כיום על קשרים שכאלה על סמך דמיון גנטי. מכל מקום, אין זה מפתיע ביותר שמינים דומים יהיו בעלי חומרים גנטיים דומים. הנקודה המרכזית היא שדמיון כזה אינו אומר כלום לגבי דרך היווצרותם של האורגניזמים, גם אינו מהווה הוכחה לאבולוציה בסגנונו של דרווין. גם אם מתכנן חכם היה יוצר מגוון של אורגניזמים בעלי מבנים מסוימים דומים, היינו מצפים למצוא יחסים מולקולאריים מקבילים. האסטרופיסיקאי החשוב, סיר פרד הויל, מציג באחד מספריו האחרונים טבלה שמנסה להראות יחסים אבולוציוניים בין מינים על סמך מחקרים מולקולאריים. הוא מציין: "מכל מקום, אל לנו להתבלבל מן התוצאה האלגנטית הזו ולחשוב ש[הטבלה] מוכיחה את קיומו של עץ אבולוציוני. מה שהיא מראה זה שאם היה קיים עץ, הוא היה כזה".

אפשר גם לטעון באופן הגיוני למדי ששרידי האיברים הינם תוצאה של תכנון ולא של אבולוציה. נאמר למשל, על העובר של לווייתן העצם (הבאלין) שהוא ניחן במה שנראה כמו שרידי שיניים. בתהליך התפתחותו של עובר הלווייתן, שיניים אלה שוקעות ובמקומן בלווייתן הבוגר נבנית עצם רשתית (מבנה ארוך בעל קצוות מחודדים המצוי בפיו של הלוויתן ומשמש כדי לסנן את היצורים הזעירים שבמי הים שמהווים את מזונו של הלווייתן). חסידי האבולוציה משתמשים בשרידי השיניים כהוכחה שלווייתן העצם התפתח מלווייתן שניחן בשיניים.

אך ישנו הסבר אפשרי אחר. הבה נניח שמתכנן אינטליגנטי חפץ לעצב מספר רב של צורות חיים דמויות לווייתן בדרך החסכונית ביותר. הוא יכול היה להתחיל עם קוד גנטי של תוכנית בסיסית הכוללת שיניים. כאשר הוא הגיע לתכנון גופו של לווייתן העצם, הוא יכול היה לשנות גנים כדי למנוע את גדילת השיניים ולהוסיף מידע גנטי כדי לגרום לצמיחת מסננות העצם. גם על פי גרסה זו נצפה לראות שיניים עובריות. מכאן שהנחת התכנון הינה הגיונית לא פחות מן ההנחה האבולוציונית, אם לא יותר, זאת משום שלאבולוציוניסטים אין הסבר המתאר צעד אחר צעד את היווצרות הרשת בפה הלווייתן. הם יכולים רק לומר שזה קרה על ידי נס אבולוציוני כלשהו. אך למרות זאת הם דוחים על פניו כל טיעון שמצדד בתכנון. הם מסרבים לדון באפשרות זו כיוון שזה נוגד את אמונתם, הבלתי מוכחת, שאפשר להסביר כל דבר ביקום בעזרת חוקים ותהליכים פיזיקאליים בלבד.

מאז זמנו של דרווין, שימשו השינויים שחלו כתוצאה מהכלאה כהוכחה לאבולוציה. טיעונם הוא שמאחר שאדם מסוגל לחולל שינויים מוגבלים בצמחים ובבעלי חיים במשך דורות ספורים, אין גבול לשינויים שיכולים להתחולל במשך מיליוני שנים.

אלא שלא ניתן להשוות כלל בין אבולוציה מתוך ברירה טבעית לבין שינויים יזומים בצמחים ובבעלי חיים כתוצאה מהכלאה. בהכלאה ישנו ניסיון מכוון להשיג תוצאות מסוימות – תפוח גדול יותר, פרה שמניבה יותר חלב – בעוד שבתהליך של ברירה טבעית אין שום תכנון אינטליגנטי. וללא תכנון שכזה, כיצד מושגת התוצאה? כיצד אפשר להיות בטוחים שברירה טבעית אכן מכוונת את תהליך האבולוציה בכיוון של התקדמות למינים מפותחים יותר? יכולה להיות לה בדיוק באותה המידה את הנטייה לפשט ככל האפשר את התכנון הגופני, כי זה חסכוני יותר ולכן מועיל יותר לאורגניזם. כיום אין לנו שום דרך לדעת איזה כיוון תבחר הברירה הטבעית – מלבד דבריהם של תומכי האבולוציה. כל מה שהם אומרים על הברירה הטבעית נאמר בדיעבד. מדוע לפיל ישנן אוזניים כל כך גדולות? כיוון שזה העניק לו יתרון יחסי. ומה הצעד הבא בהתפתחות הפיל? הם לא מסוגלים לתת אפילו רמז קלוש.

סביר להניח שברירה טבעית תכחיד אותם פרטים במין מסוים שאינם מתאימים להישרדות, אולם אין שום הוכחה שמותם של הבלתי מתאימים מביא לשינוי הדרגתי במין כולו, למין אחר. ואפילו אם מינים יכולים להשתנות, כיצד נוכל לדעת שברירה טבעית לא תוביל לבסוף למינים יעילים מבחינה אנרגטית – איטיים וקרובים לקרקע עם מגינים גדולים ועבים כמו שיש לצבים? ברירה טבעית אמורה לבחור את התכונות הטובות ביותר להישרדות, אך האם יכול אבולוציוניסט כלשהו לאפיין בדיוק מה מועיל להישרדות? מדוע לא התפתח רדיו בצאצאיהם האמפיביים של צלופחים חשמליים? היה להם את כל הציוד הבסיסי הדרוש, ונראה שזה היה מעניק להם יתרונות רבים.

בנוסף, המימצאים הקיימים כולם מראים שיש גבול למידת השינוי שאפשרית בהכלאה. הבוטניקן האמריקאי הנודע, לותר בורבנק אמר, "מניסיוני אני יודע שביכולתי לפתח שזיף באורך של חצי אינץ', באורך של שניים וחצי אינץ' או בכל אורך אחר ביניהם, אבל אני מוכן להודות שזה חסר סיכוי לנסות וליצור שזיף בגודל של אפון קטן, או מצד שני, בגודל של אשכולית. יש לי ורדים שפורחים ביציבות סבירה ששה חודשים בשנה, אך אין לי אפילו שיח ורדים אחד שפורח שניים עשר חודשים, ולא יהיה לי. בקיצור, ישנם גבולות להתפתחות האפשרית". עובדה נוקשה זו אינה מבשרת טובות לאבולוציה, כיוון שאם ישנם גבולות מובנים ליכולת ההשתנות של מינים, שינויים בתוך המין לא יובילו למין חדש.

תהליך ההכלאה דומה במידת מה למתיחת גומייה. אפשר למתוח אותה עד מידה מסוימת – ואז או שהיא נקרעת או שהיא חוזרת ומתכווצת. לדוגמא, במאה ה-19 הובאו לאוסטרליה ארנבות מבויתות. באוסטרליה לא היו לפני כן ארנבות כלל. כמה מן הארנבות התרבותיות ברחו, והתרבו בחופשיות ביניהן. תוך זמן קצר חזרו צאצאיהם לסוג המקורי, הפראי.

ארנסט מייר מהרווארד, אחד מן התומכים הבולטים באבולוציה, נתקל באותה בעיה בניסוייו עם זבובי פירות. הוא ניסה להעלות או להוריד את כמות הזיפים בגוף הזבובים. ישנם בממוצע 36 זיפים בגופו של זבוב, והוא הצליח להרבות אותם ל-56, אולם בנקודה זו הזבובים התחילו למות.

הוא הצליח גם להפחית את כמות הזיפים עד ל-25, אולם אחרי שהתיר לזבובים לשוב לרבייה טבעית, הם חזרו לממוצע בתוך חמש שנים. תוצאות אלו מגלות מאפיין אנטי-אבולוציוני מובהק של מינים: כאשר דוחפים את השינויים מעבר לגבול מסוים, בני המין יהפכו לעקרים וימותו או שישובו לצורה הסטנדרטית.

הזואולוג הצרפתי פייר פ. גראסה מצביע בספרו Evolution of Living Organisms, "השינויים שנעשו בחומר הגנטי [באמצעות הכלאה] משפיעים על ההופעה החיצונית הרבה יותר מאשר על מבנים ותפקודים בסיסיים. למרות הלחץ הרב שהופעל באמצעות ברירה מלאכותית (סילוק כל הורה שלא עמד בקריטריונים הרצויים) במשך אלפי שנים, שום מין חדש לא נולד. עשרת אלפים שנה של מוטציות, הכלאה, וברירה ערבבו את תורשתו של גזע הכלביים בדרכים לאינספור מבלי שהמין יאבד את אחדותו הכימית והציטולוגית (התאית). אותו הדבר נצפה בכל חיות הבית: השור (לפחות בן 4000 שנה), עופות (4000), כבשים (6000) וכו".

בקצרה, על ידי הכלאה ניתן לגרום לשינויים בצורות קיימות (למשל, להפוך את היצור לקטן יותר או לגדול יותר), אך לא נראה שאפשר בדרך זו ליצור מבנים מורכבים חדשים לגמרי באורגניזם. ואם זה לא אפשרי על ידי מאמציו המודעים של האדם, מדוע להניח שזה יכול היה לקרות על ידי תהליכים טבעיים עיוורים?

דרווין עצמו הודה ב"מוצא המינים" בקושי שבהסבר היווצרותן של צורות מורכבות: "להניח שהעין, על כל המנגנונים המתוחכמים שלה למיקוד הראייה למרחקים שונים, לכוון עוצמת האור הנכנסת ולתיקון סטיות כדוריות וכרומטיות (של צבע), נוצרה על ידי ברירה טבעית, נראה לי, ואני מודה בגלוי, אבסורד מדרגה עליונה".

דרווין ממשיך אז ומציע בקווים כלליים ביותר שיתכן רצף של שינויים הדרגתיים שיובילו מנקודה רגישה לאור ביצור פרימיטיבי כלשהו ועד לעין של יונק. זה מתחולל כבמטה קסמים, אלא שזה אינו מדע. מדע אמיתי דורש תיאורים מפורטים כיצד נוצר כל שלב מעבר בתהליך. אם נשים זאת בפרספקטיבה הנכונה, זה כמו לעבור ממקרן שקופיות לטלוויזיה צבעונית פשוט על ידי שינויים הדרגתיים במבנה. מי שטוען שזה אפשרי, צריך להיות מסוגל להמציא לנו רישומים סכמאתיים ודגמים פועלים. אלא שעד כה, בניסיונות לתמוך בטענות לאבולוציה של צורות מורכבות באורגניזם חי, לא הוצע דבר שאפילו מתקרב לכך.

כפי שהצענו פעמים רבות, זה פותח פתח לאפשרות קיומו של מתכנן אינטליגנטי. מכל מקום, אבולוציוניסטים רבים חשים שהדרך המסוימת שבה אורגניזמים בנויים מוציאה מכלל אפשרות מתכנן אינטליגנטי שכזה. הפליאונטולוג סטפן ג'. גולד מהרווארד כותב, "ארגונים מוזרים ופתרונות מצחיקים הינם הוכחה לקיומה של אבולוציה – דרכים שאלוהים הגיוני לעולם לא היה בוחר בהן". הוא מביא לדוגמה את בוהן הפנדה. לדב הפנדה יש בוהן שמשמשת אותו כדי לתפוס ענפי במבוק קטנים שמהווים מרכיב מרכזי בתזונתו. בוהן זו אינה אחת מחמש האצבעות שיש בכף היד הטיפוסית של יונק. אצבע נוספת זו נוצרה מהתאמה מסוימת בעצם כף היד עם סידור מחדש של שרירים מתאימים.

לטענתו של גולד, "אלוהים לא היה עושה את זה בדרך זאת. לכן זה בהכרח קרה באמצעות אבולוציה". אלא שהגיון תיאולוגי שלילי זה הינו בטל מסיבות רבות. ראשית, אין זה נכון שחסידי האבולוציה ישתמשו לטובתם במושג שהם הוציאו באופן מוחלט מתפיסת המציאות שלהם – משמע אלוהים. שנית, ביכולתנו לשאול מהיכן הם השיגו מידע מדויק שכזה על הדרך שבה אלוהים, אם הוא קיים, היה בורא דברים? כיצד הם יודעים שהוא לא היה יוצר מאפיינים חדשים באורגניזמים על ידי שינוי מאפיינים קיימים?

במקרה של בוהן הפנדה, מן הראוי לציין שלמרות שגולד דוחה הסבר של תכנון אלוהי, הוא אינו מסוגל לספק הסבר מתאים באמצעות תהליך אבולוציוני. הוא רק אומר ששינוי יחיד בגן מווסת, ששולט בפעולתם של גנים מבניים רבים, היה אחראי לפיתוח המורכב הזה של העצם והשריר. אולם הוא אינו מפרט איזה גן מווסת שונה, הוא גם לא מסביר כיצד השינוי בגן המווסת מביא לטרנספורמציה מדהימה שכזו. הוא מציע אם כן, את אותו הסבר מסורתי מעורפל של שינוי כבמטה קסמים.

חסידי האבולוציה לא הראו באופן חד משמעי שתהליך אבולוציוני, המונחה על ידי חוקי הפיזיקה בלבד, אכן מתרחש. אין להם תיאוריה ממשית, אלא רק ספקולציות מעורפלות שנתמכות על ידי טיעונים בלתי מושלמים. ולנוכח האפשרות של תכנון כגורם בהסבר מקורם של אורגניזמים מורכבים, הם לעיתים קרובות מציגים את התפיסות הפשטניות והסטריאוטיפיות של אלוהים, מעין בובת קש שאפשר להפילה במכת אגרוף. להודות בקיומן של סיבות אחרות מהסיבות הפיזיקאליות פירושו להודות בכישלון האסטרטגיה הבסיסית לפיה תופס המדע המודרני את המציאות, אסטרטגיה שהביאה לצמצום קיצוני באפשרויות האינטלקטואליות. מכל מקום, ישנן מספיק ראיות התומכות בכך שאין לדחות על הסף את הרעיון של תכנון אינטליגנטי של אורגניזמים מורכבים. צורת חשיבה זו מציעה אסטרטגיה חדשה לחלוטין לגישה לשאלות מדעיות. אם באמת קיים מתכנן אינטליגנטי, או אז יתכן שאפשר להשיג ממקור זה מידע מדויק אודות המוצא האמיתי של המינים. אפשרות זו תידון ביתר הרחבה במאמר האחרון של סידרת המאמרים, "מדע ממימד גבוה יותר".

תרגם: אלי תמל



מאמרים נוספים מאת ד"ר תומפסון - ידע מעמיק

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר