חיי משפחה בתודעה רוחנית הם הזדמנות פז להתקדם בדרך הבְּהַקְתי – אם הופכים את חיי המשפחה לאַשְׁרַם, למקום של תרגול רוחני כדי שחיי המשפחה יהפכו לאַשְׁרַם, יש לנסות ולוותר על הנטייה להתבדלות המאפיינת חיי משפחה, וללמוד לחיות תחת הדרכת מורה או מדריך רוחני שמסוגל לייצג את קְרישְׁנַה עבור בני הזוג, ולהדריך אותם בטרנספורמציה של הלב – מתאווה לאהבה. למעשה, בקַלי יוגה (עידן המריבה), מסגרת משפחתית שמתנהלת על פי עקרונות הבְּהַקְתי, יוצרת סביבה שיכולה לתמוך בצמיחה רוחנית יותר מכל מסגרת אחרת. ומשום שרוב החברה מבוססת על אנשי משפחה, חיי המשפחה שלהם יהוו דוגמה ומקור השראה לציבור הרחב. כך, באופן טבעי ייווצרו הזדמנויות רבות להענקת ידע הבְּהַקְתי לסובבים אותם.
בהתעמקות לפסוק 13.8 בבְּהַגַוַד-גִיתָא, שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה אומר: ”תודעת קְרישְׁנַה היא התהליך הטוב ביותר להפוך את הבית לנעים. מי שמודע כולו לקְרישְׁנַה, ישרה שמחה רבה בביתו. זאת משום שהתהליך של תודעת קְרישְׁנַה הוא קל מאוד. בסך הכול צריך לזמר הַרֵא קְרישְׁנַה הַרֵא קְרישְׁנַה קְרישְׁנַה קְרישְׁנַה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא, לאכול את שאריות המזון שהוגש כמִנחה לקְרישְׁנַה, לדון בספרים כגון בְּהַגַוַד גִיתָא ושְׂרִימַד בְּהָאגַוַתַם, ולסגוד למֻוּרְתי (לתמונה או לפסל המייצגים את אלוהים). ארבעה דברים אלה מספיקים בכדי להביא שמחה לכול. כול בני המשפחה צריכים לתרגל זאת. ביכולתם להתקבץ בבוקר ובערב ולזמר יחדיו הַרֵא קְרישְׁנַה הַרֵא קְרישְׁנַה קְרישְׁנַה קְרישְׁנַה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא."
הישאר בבית
בצַ'יְתַנְיַה צַ'ריתָאמְרִּתַה מסופר על בְּרָאהְמַנַּה שביקש משְׂרי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ: "אלי היקר, אנא גלה בפני את חסדך והרשה לי ללכת איתך (ולנטוש את משפחתי). אני לא מסוגל לסבול יותר את גלי הסבל שנגרמים מחיי משפחה."
שְׂרי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, שהוא קְרישְׁנַה עצמו אשר בא ללמד את בני האדם כיצד להשיג את שלמות הדבקות בקְרישְׁנַה, ענה לו: "אל תדבר כך יותר. מוטב שתישאר בביתך ותזמר תמיד את שמותיו הקדושים של קְרישְׁנַה. הורה לכל מי שאתה בא איתו במגע ללכת בעקבות הוראותיו של שְׂרי קְרישְׁנַה, כפי שניתנות בבְּהַגַוַד-גִיתָא ובשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם. בדרך זו הפוך למורה רוחני ונסה לשחרר את כולם מחיים חומריים ולרוממם לחיים רוחניים." שְׂרי צַ'יְתַנְיַה הוסיף והורה לבְּרָאהְמַנַּה: "אם תעקוב אחרי הוראות אלו, עובדת היותך שקוע בחיים חומריים בביתך, לא תעצור את התקדמותך הרוחנית. האמת היא שאם תחיה בביתך על פי כללים אלו, תחיה תמיד בחברתי" (צַ'יְתַנְיַה צַ'ריתָאמְרִתַה מַדְהְיַה 7.126-129)
המצוקה הגדולה ביותר של האדם המודרני היא חסך באהבה. במציאות העכשווית יותר ויותר הורים מתקשים לתת לילדיהם את הדבר החשוב ביותר – אהבה ללא תנאי. צרכנות אובססיבית, תרבות הבילוי ואחוז הגירושין ההולך וגדל, מצביעים על משבר רגשי עמוק, שמקורו בחוסר אהבה.
יחסי זוגיות בתודעה רוחנית, אם הם מיושמים נכון, אמורים לפתור את מצוקת האהבה. לפי כתבי היוֹגַה, אהבה טהורה תיתכן רק עם אלוהים. כיוון שיחסים זוגיים נכונים תומכים באהבה שכזו, גם הם חלק מפיתוח האהבה לאל, וכך הם בעלי ערך רוחני ומספקים את הלב. הדינמיות של זוגיות שכזו מעמיקה מאוד את מרקם היחסים ופותרת באופן טבעי את כלל המצוקות הרגשיות, כמו כעסים, תחושת פגיעות הנובעת מחוסר ערך, וכו'.
שְׂרי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, בהוראה שנתן לבְּרָאהְמַנַּה, מורה שבעזרת התמיכה הרגשית והגופנית שאדם מקבל ביחסי משפחה נכונים, אפשר להשיג סיפוק רב, ולהקדיש את האנרגיה הרבה שגואה בו לאהבה לא לבני משפחתו בלבד; ממקום מוגן ומסופק זה, האדם יכול להתייחס לכל אדם ואדם כאל חלק ממשפחת אלוהים, ולהעניק לכל אלה שהוא בא איתם במגע את הידע הנדיר של הבְּהַגַוַד-גִיתָא – כיצד להפוך את חיי היום יום לאמצעי לפיתוח אהבה לאלוהים. בדרך זו הוא ימצא עיסוק מספק ומשמעות רבה לחייו, וסופו שיזכה בדבקות טהורה לקְרישְׁנַה: "מי שמסביר סוד עילאי זה (של הבְּהַגַוַד-גִיתָא), מובטח לו שירות מסור וטהור, ולבסוף הוא ישוב אליי. אין משרת בעולם זה היקר לי ממנו, גם לא יהיה יקר יותר." (בְּהַגַוַד-גִיתָא 18.68-69)
פרישות בתוך יחסים
אהבה לאלוהים מוגדרת כהתמסרות והקדשת כל חיינו לסיפוקו של האל. מצד שני, תאווה משמעה שאנו עושים הכול כדי לספק את צרכי הגוף והנפש שלנו. באופן טבעי גבר מצפה שאשתו תספק את תאוותו, ואשה מצפה שהגבר יספק את תאוותה. הקשר בין בעל לאשה מושווה בכתבי היוֹגַה לחמאה ואש. בקרבת האש (אשה) החמאה (גבר) נמסה. ההנחה היא שמי שקשור מדי לאשתו ולילדיו יקשה עליו להקדיש חייו לקְרישְׁנַה. אולם זוגיות רוחנית אמיתית מאפשרת יחסים עמוקים ומספקים, ללא תאווה. אם הבעל לומד, תחת הדרכה נכונה, לא לראות את אשתו כאובייקט מיני אלא כמשרתת ונציגה של קְרישְׁנַה, ואם גם האשה לומדת לראות כך את בעלה, והם יכולים להתייחס זה לזה כשותפים וידידים למסע הרוחני, הרי שהקשר ביניהם יהיה מבוסס לא על משיכה חומרית, אלא על שותפות עמוקה בשירות האל. באופן זה ייווצר קשר עמוק ביניהם ובו זמנית תיתכן ההתמסרות הגבוהה ביותר לאל.
במשפחה עם תודעה רוחנית היחסים מאוד קרובים ואינטימיים; הקִרבה הרבה ביניהם והמחויבות העמוקה, עשויים גם לעורר קשיים רגשיים גדולים, שהם תולדת העבר הלא פתור המאפיין את אנשי התקופה. בזוגיות רגילה קשיים אלו יכולים להיות סיבה למשבר, אך בזוגיות רוחנית הקשיים מהווים אתגר לעבודה משותפת עמוקה יותר, וכך להשתחררות מהם.
רֻוּפַּה גוֹסְוָאמי כותב: "מי שאינו קשור לדבר, ובו בזמן נכון לקבל כל דבר שקשור לקְרישְׁנַה, מתעלה באמת מעל לרכושנות. לעומת זאת, מי שדוחה הכול, מבלי להבין כיצד זה מתקשר לקְרישְׁנַה, פרישותו אינה מושלמת." (בְּהַקְתי-רַסָאמְרּיתַה-סינְדְהוּ 1.2.255-256)
חיים רוחניים נמדדים בפרישות מיחסים חומריים, והתקשרות עזה לקְרישְׁנַה. מי שמוותר על חיי משפחה, בראותו אותם כנטל או כאיום על פרישותו, מבלי להבין שקְרישְׁנַה מאפשר לו חיי משפחה כדרך להשיג שלמות רוחנית אמיתית, פרישותו לא שלמה. אך מי שמצליח להפוך את חיי המשפחה שלו למבצר רגשי, והופך אותם להזדמנות לשירות – לבני המשפחה ולעולם – פרישותו שלמה. הוא יהיה כסלע רוחני מוצק וכזרקור מורה דרך במערבולת הקשה של החיים המודרניים.
