דיאטה נטולת בשר חשובה מאוד למי שחפץ לצמצם את מקומו של האגו בחייו ולהתפתח רוחנית. דרך היוגה מלמדת שרק בתודעה טהורה, הנטולה מניעים חומריים, ניתן להגיע לשלמות רוחנית ולפתח אהבה לאלוהים. דרך האכילה ומה שאנו אוכלים משפיעים על התודעה שלנו. אכילת בשר מעכירה את התודעה וגורמת לנו לראות את עצמנו ואת האחר כמשהו, כחומר, כאנרגיה שמתייחסת לצרכים האנוכיים שלנו. בתודעה זו לא נוכל לראות את האחר כישות רוחנית – כמישהו שהוא אובייקט לאהבה וחמלה. לכן, כל עוד שאנו רואים את עצמנו כחומר, לא נוכל לפתח אהבה נטולת אגו לסובבים אותנו.

במהותנו אנו נשמה רוחנית שטבעה הוא אהבה לאל ולכל חי, אך בשעה שאנו, מתוך אשליה, שוכחים את טבענו הרוחני וחושבים שאנו החומר העוטף אותנו, אנחנו כמו שוכחים את טבע האהבה שלנו ותופסים את עצמנו כגוף ונפש הזקוקים לעולם. בתודעה חומרית שכזו אנו מתייחסים לעולם כדבר שנועד למלא את החסרים והצרכים שלנו (או כדבר המאיים עלינו). אם האחר הוא אך משהו שנועד לספק את לשוננו, ממילא לא נרצה לראותו כמישהו שראוי לאהבה והתחשבות.

כול יצור חי, בין אם מפותח, בין אם מפותח פחות (כבעל חיים), או אם הוא אף בגוף צמחי וכו', הוא בן משפחה רוחני שלנו – הוא בן או בת של אלוהים, האב ומושא האהבה העליון. כך, מי שמתייחס לבניו של האל אך כבשר שנועד לספק את צרכיו החומריים, מן הסתם לא יזכה לאהדה רבה מאביהם/אביו, האוהב כל חי וסובל את סבלם של הסובלים.

אבולוציה של התודעה
התודעה נחשבת לטהורה ומפותחת ככול שהאדם משתחרר מאגואיזם, משמע ממרוכזות במה שאינו הוא – הגוף והנפש שלו – ומשתקע, כנשמה רוחנית, ביחסיו עם מקור הנשמה, אלוהים. במישור החומרי שחרור מאגואיזם אינו אלא צמצומו – מאגואיזם גס לאגואיזם מצומצם, או אף סמוי. שחרור מלא מאגואיזם יתכן רק במישור הרוחני, בו האדם מקדיש את כל הווייתו לשירות מסור לאלוהים. במישור זה מתגלה לאדם זהותו הרוחנית הנצחית כמשרת אלוהים נצחי. ברגע שהאדם מקבל עצמו כמשרת אלוהים טהור, הוא לא מופעל יותר על ידי האגו החומרי; הוא חופשי לאהוב את אלוהים ולהתמסר לו.

פיתוח היחסים הנצחיים שלנו עם אלוהים נעשה באמצעות בְּהַקְטי יוגה. ראשיתה של יוגה זו בלימוד המציאות – מי אני, מי זה אלוהים ומה זה העולם, ומה היחסים בינינו. על בסיס הבנה נכונה שכזו ניתן לתרגל את יחסינו עם אלוהים ולהשיג את שלמות החיים – אהבה אליו. אהבה זו כוללת אהבה לכל בניו ובנותיו. זו שלמות היוגה וגם שיא האבולוציה של התודעה.

אדם שמצוי בתחתית האבולוציה של התודעה שקוע אך בצרכיו ורואה את האחר רק כמושא לצרכים שלו. אין הוא מסוגל להתחשב בסובבים אותו. אך ככול שהוא עולה בסולם האבולוציה, כך הוא מכיר בזכות הקיום הנפרדת של האחר. בשלב זה יתכן וילמד לראות את בני מינו כראויים לאהבה וחמלה. כאשר הוא ממשיך להתפתח ותודעתו מתבהרת, הוא מתחיל לראות גם את בעלי החיים כיצורים בעלי אישיות (למרות היותם בגוף מוגבל ולא מפותח), ולכן יתכן ויחוש חמלה גם אליהם. בשלב גבוה של האבולוציה של התודעה, רואה האדם את כול יצורי החיים באחדותם וכשווים זה לזה. בגִיטה (5.18) נאמר: "בזכותו של ידע אמיתי, רואים החכמים הענווים בעין שווה ברהמנה מלומד ונעים הליכות, פרה, פיל, כלב, כמו גם את אוכל-הכלבים (חסר המעמד)."

בבהגווד גיטה (18.21-22) ניתן דירוג של תודעתו של האדם לפי מידות הטבע. נאמר שאדם שתודעתו חשוכה שקוע בעולמו ודחפיו ורואה אותם ככל מכל, מבלי לראות את הזולת. אדם בתודעה אנוכית מבדיל בין גוף לגוף על בסיס אינטרסנטי, ובהתאם לזה מבדיל גם בין נשמות שונות בגופים השונים, ואילו אדם שאנוכיותו מצומצמת יותר רואה את הטבע האחד שבכול יצורי החיים: "דע כי ידע שמבחין בסוגים שונים של ישויות חיים (סוגים שונים של נשמות) על-פי גופיהן השונים הוא במידת הלהיטות. דע כי אותו ידע שבאמצעותו רואים את הטבע הרוחני האחד והבלתי נחלק שבכל ישויות החיים, אף שאלה נחלקות לצורות לאינספור, הוא ידע במידת הטובות." כיצד אדם חכם, הרואה את המציאות דרך ידע רוחני, מתייחס לכלל היצורים?

מעבר להתייחסות לאחר ללא מניע או התניה אגואיסטית, או מעבר למישור של צמצום האלימות כלפי הזולת, מצוי המישור הרוחני. במישור זה אדם רואה את העולם דרך עיניו של אלוהים. מי שמטרת חייו היא פיתוח אהבה לאלוהים ולומד לראות את המציאות דרך עיניו של אלוהים, ממילא יראה את כל היצורים כבניו ובנותיו של האל, ולכן אחיו ואחיותיו במסע לאלוהים. מובן מאליו שאדם כזה יראה את כל יצורי החיים כאחיו, וכל מערכת היחסים שלו איתם תיסוב סביב יחסיו עם האל. בדרך זו הוא הופך לדורש טובתם הרוחנית של כלל יצורי החיים.

המניע לצמחונות
כאשר אדם מתעלה לשלב שבו הוא מתחיל להיות מודע לסבלו ושמחתו של האחר, ועוד יותר – לשלב שבו הוא מכיר שלא רק בני אדם נתונים לשמחה ולצער אלא גם בעלי חיים, יתכן ויבחר לשנות את הדיאטה שלו ולוותר על בשר כמזון. דיאטה צמחונית תשחרר אותו מצמצום התודעה, פועל יוצא של התעלמותו מסבלם של בעלי הבשר. אדם מכונה צמחוני אם הוא נמנע ממאכלים בשריים. אך יש בין הצמחונים שחפצים אף להימנע ממוצרי חלב. זאת משום שהחלב במשק התעשייתי נלקח מהפרה באלימות רבה. אם הוא לא יצרך את חלבן של הפרות שנלקח מהן באופן כה אלים, הוא לא יהיה שותף לאלימות כלפיהן. הספרות הוֵדית מלמדת שמי ששוחט, מוביל, מוכר, מבשל ואוכל את בשרם של הפרות – כולם שותפים לפשע שמתנהל נגד הפרות.

נקודה מעניינת במניע לצמחונות היא שצמחונות כשלעצמה אינה משפרת את חיי הפרות. זאת משום שתנאי חייהן כפופים לשיקולים כלכליים גרידא. אם לא ינצלו אותם כך, מגדלי הפרות יפסידו את פרנסתם. צמחונות כשלעצמה טובה לאבולוציה של התודעה שלנו, אך לא ממש עוזרת בשיפור תנאי בעלי החיים.

צמחונות ללא חלב
יש צמחונים שחפצים אף להפסיק לחלוטין כל שימוש במוצרי חלב. צמחונים כאלו מודעים למקור האלים של החלב במשקים התעשייתיים, ולא רוצים לקחת חלק באלימות זאת. נשאלת השאלה האם זה טבעי בכלל לאדם לצרוך חלב פרות?

התרבות הרוחנית ההודית וצריכת חלב
אחד העיקרים החשובים ביותר של התרבות ההודית העתיקה היה הגנה על פרות. כשם שבתרבות ההודית העתיקה היה חשוב להגן על נשים, כדי שיוכלו להפנות את משאביהן הנפשיים, ללא חרדה, לגידול ילדים וליצירת אווירה משפחתית אוהבת, כך הפרות גדלו בחצר כל בית בסביבה מוגנת, ותרמו לאווירה האימהית במשפחה. החלב שלהן, ממש כמו חלב אם, הצמיח ילדים בריאים (כמו גם מבוגרים בריאים יותר), ומוצרי החלב שלהן שימשו לטקסי קודש.

בתרבות ההודית העתיקה ראו את חלב הפרה כמזון פלא. חלב מפרה שלא נתונה לאלימות יכול לפתח את תאי המוח ולאפשר חשיבה רוחנית. בהיותו מזון מלא מרוכז, הנוודים יכלו לצמצם מזונם לכוס או שניים של חלב ליום, ולהקדיש עצמם, ללא תלות חומרית מיותרת, לשירות מלא לאלוהים. המגוון העצום של מאכלים המבוססים על חלב אפשר לאכול מזון טעים ביותר, מספק, מאוזן ובריא, וכך תרבות שלמה ויתרה על בשר כמזון.

בתרבות ההודית העתיקה ראו את היחסים עם הפרה כסימביוטיים – האדם מגן על הפרות והשוורים (שמטבעם הם חסרי ישע בטבע), ובתמורה השור חורש את האדמה והפרה נותנת את חלבה בשפע (כמידת אהבת בני הבית לה!). כמובן שחליבת הפרות כרוכה בהרחקה חלקית של העגל מהפרה, אך האיכר ההודי למד לעשות זאת באופן שלא פוגע בעגל. מכאן, שהתרבות ההודית הקלאסית האמינה שטובת הפרה היא לתת את חלבה לאדם, וטובת האדם היא לשמור על הפרות והשוורים.

לאור זאת, יש צמחונים שאינם מתנגדים עקרונית לצריכת מוצרי חלב (אם מקורם לא אלים), אך נמנעים מחלב תעשייתי שמקורו באלימות. בחוות של תנועת הרא קרישנה, למשל, יש ניסיון רציני לגדל פרות ולהגן עליהן. החלב שלהן נחשב לחלב שמקורו לא אלים, והוא מקובל על צמחונים שכאלה.

קארמה, שעבוד ושחרור משעבוד
כל עוד אדם נתון לתודעה של "אני" ו"שלי" חומריים הוא יוצר קארמה. "אני" מתייחס לכמיהה שלנו להיות במרכז העולם, ו"שלי" מתייחס לרצון שלנו שהעולם יהיה כפוף לאינטרסים, או לתענוג שלנו. כאשר אדם מפתח מודעות טהורה לאלוהים, הוא חדל לראות עצמו כמרכז העולם ורואה את האל כמרכז ואת העולם כשייך לאל ונועד לתענוג שלו. במישור היחסים עם אלוהים, ה"אני" ו"שלי" החומריים משתנים ל"אני" משרת אלוהים והעולם הוא לא "שלי" אלא של האל. עלי בתור משרתו להעסיק את העולם בשירותו. תודעה כזאת משחררת מכל שיעבוד לחומר.

קארמה אינה כל פעולה; היא אותה פעולה שכובלת אותנו לתודעה חומרית. כאשר הפעולה נעשית מתוך מניע אנוכי, זו משעבדת לחומר ולסבל הכרוך בכך, ומנציחה לידה ומוות חוזרים ונשנים, אך כאשר אותה פעולה נעשית כמִנחה לאלוהים, כדי לספקו, הפעולה הזו לא רק שאינה משעבדת, משמע שלא יוצרת קארמה, אלא היא משחררת אותנו אף מקארמה שיצרנו בעבר.

כל אדם במהלך חייו פוגע בישויות אחרות – ביודעין או שלא ביודעין. פגיעה זאת גוררת ברגיל קארמה. אם לא ינטרל אותה, הוא יצטרך לשלם בשעבוד וסבל. גם אם יצטמצם ויאכל רק צמחים ופירות, גם אז הוא נחשב לאלים. זאת משום שהוא מטיל לסבל וגוזל חיים של אחרים (כן, גם הצמחים הן נשמות, ממש כמו בני אדם ובעלי חיים) למטרותיו האנוכיות. אפילו בעת שאנו נושמים, מדליקים אש, הולכים (שלא לדבר על נוסעים) אנחנו פוגעים ביצורים חיים ולכן עלינו יהיה לשלם בקארמה. אולי זו לא קארמה כבדה כמו הרג בעלי חיים מפותחים, אך עדיין זו קארמה. זה לא כל כך מנחם להיענש ולהיכלא במחלקת הצווארון הלבן של בית הסוהר, ולא בצינוק. בית סוהר זה בית סוהר. מה ניתן לעשות כדי להשתחרר מבית הסוהר של האגו?
ישנן דרכים לנטרל את הקארמה – באמצעות טקסים שונים ומעשים חיוביים. תועלתם של מעשים מנטרלים אלו לא גדולה, משום שהמנטאליות האנוכית שבה ומסבכת אותנו בקארמה, ממש כמו פיל שמתרחץ בנהר, וכשיוצא, מתגלגל מחדש באבק.

הבהגווד גיטה, המבוססת על עקרונות הבְּהַקְטי, מלמדת כיצד ניתן להשתחרר מכל קארמה על ידי שינוי התודעה – מחומרית לרוחנית. כיצד? על ידי בְּהַקְטי, משמע על ידי הפיכת החיים למִנחה לאלוהים. בבהגווד גיטה (3.9) נאמר: "פעולה שנעשית כמִנחה לאלוהים – יש לבצע. אלמלא כן, משעבדת הפעולה לעולם החומרי. בצע לכן את החובות המוטלות עליך במטרה לספקו, ובדרך זו תהיה חופשי תמיד משִעבּוד". אדם המתרגל בְּהַקְטי חדל לראות את עצמו ואת העולם כנפרדים מאלוהים. הוא מבין שבמהותו הוא משרת של אלוהים, והעולם הוא יצירתו של האל שנועדה לסיפוקו של אלוהים. כך הוא מקדיש כל שברשותו לסיפוקו: "הו בן קוּנְתִי, כל אשר תפעל, תאכל, תגיש או תחלק, גם כל סיגוף – עשה כמִנחה לי. בדרך זו תשתחרר מן השעבוד לפעולה, על תוצאותיה החיוביות והשליליות. אם תמקד בי מֶחשָבך על-פי עקרון פרישות זה, הרי שתזכה בגאולה ותבוא אלי." (ב.ג. 9.27-28).

קרישנה מצביע על דבר הקרוב מאוד אלינו – המזון שאנו אוכלים – ומלמד להפוך אותו למִנחה. בפסוק 3.13 בבהגווד גיטה קרישנה אומר: "דְבֵקיו של האל מתנקים מן החטאים (מכל סוגי הקארמה) כולם. זאת משום שהם אוכלים מזון שהוגש תחילה כמִנחה. אחרים, אשר מכינים את מזונם לצורך עינוגם האישי, אוכלים רק חטא (יוצרים קארמה)." אם הגשת מִנחת מזון היא דרך לנטרל קארמה, האם ניתן להגיש כל דבר כמִנחה לאל? האם ניתן להגיש לקרישנה מזון בשְׂרי? לא. קרישנה אומר בגִיטה (9.26): "כאשר אדם מגיש לי באהבה ובמסירות עלה, פרח, פרי או מים (או חלב) – הריני מקבל את מִנחתו." המִנחה צריכה להינתן על פי טעמיו ורצונו של האל, ולא על פי גחמותינו. לפי פסוקים אלו, קרישנה לא מבקש שנעלה לו מִנחה של בשר. בפסוקים 17.8-10 בגִיטה קרישנה מאפיין את המזון שניתן להעלות לו כמִנחה – מזון ממידת הטובות. מזון בשׂרי, לפי אפיוני הגיטה, הוא ממידת הבערות ולא ראוי למִנחה עבורו.

מכל מקום, גם אוכלי הבשר יכולים לסגל לעצמם את עקרון המִנחה כאמצעי מטהר. בדתות שונות יש טקסי העלאת קרבן. טקסים אלו לא נועדו לתת לגיטימציה לאכילת בשר, אלא לצמצם את אכילתו, כאמצעי הדרגתי לטהר את תודעתו של האדם.

העיקרון המטהר במִנחה
מי שמגיש את מזונו כמִנחה לסיפוקו של האל ואחר כך מכבד מזון זה ואוכל אותו כחסדו של האל, כפְּרַסָאדַם, משתחרר מכל קארמה. זאת משום שהוא שב לקבל את מעמדו כמשרת האל החי על חסדו, ומוותר על התודעה שיוצרת קארמה – הניסיון ליהנות על החומר בנפרד מאלוהים.

כאשר אנו מעלים מִנחת מזון לאל, הוא לוקח על עצמו את הקארמה ומנטרל אותה. ניתן להמשיל את השִחרור מקארמה שכזו לשוטר הפועל במסגרת תפקידו. לעתים הוא יפעיל אלימות כדי למלא את חובתו. מי אחראי על אלימות שכזו? המדינה ששלחה אותו וייפתה את כוחו היא זו שאחראית לתוצאות מעשיו (כל עוד הוא פועל על פי כלליה, ולא מנצל זאת לממש אינטרסים פרטיים). בוודות נאמר שרק מי שנותן חיים יכול לקחת חיים ואינו חייב בדין. רק אלוהים הוא זה שנותן חיים, ומי שפועל בשמו ועבורו משוחרר מכל קארמה, גם אם לוקח חיים. ניתן לתת דוגמה באמצעות חברה עירונית ממשלתית הנקראת חלמיש, האחראית לפינוי ושיקום משכנות עוני. היא מפנה דיירים ממשכנותיהם, פעולה הנראית חיצונית כאלימות. לא. אולי זה לא נעים לדיירים, אך זו לא אלימות גרידא, כי החברה, על פי הנחיות המדינה, מספקת לדיירים דיור חלופי עדיף. מי שמפנה במסגרת זאת דיירים ממשכנות העוני לא נחשב לאלים, וגם הדיירים שפונו נשכרים. כך, אלוהים משחרר את מבצעי המִנחה הפועלים על פי הוראותיו מקארמה. בתהליך המִנחה כולם נשכרים. עקרון זה של שחרור מקארמה חל גם על הצמחים שהשתתפו במִנחה. אך מי שאוכל את מזונו ללא מִנחה, אפילו שהוא צמחוני אדוק, חוטא באלימות כלפי הצמחים ויהיה נתון לשעבוד.

הרחבת החסד האלוהי
בפסוק 9.28 בגיטה נאמר שמי שהופך את חייו למִנחה משתחרר מכל קארמה. אך כיצד הפרות תשחררנה מהקארמה הקשה שלהן? אם נגיש את חלבן כמִנחה. קרישנה יחשיב חלב זה כתרומתן למִנחה, גם במקרים שחלב זה נילקח מהן באלימות, בניגוד לרצונן, וכך ישחרר אותן מהקארמה החייתית שלהן. זו הדרך שלו לשחרר אותן מגורלן הקשה.

תפיסה זו אומנם מקובלת בדרך הבְּהַקְטי, אך היא בעייתית. רבים מההולכים בדרך הבְּהַקְטי לא מתלהבים מפתרון שכזה, וחפצים מאוד להגיש לקרישנה חלב שמקורו לא אלים. מכל מקום, הגִיטה מלמדת שמי שמאמץ את דרך המִנחה משתחרר מכל קארמה ומתקדם רוחנית. אם חלב שכזה ומוצריו מקלים על אדם החי במקום שאין בו גישה לחלב לא אלים להפוך לצמחוני ולסגל את דרך המִנחה לאל כעיקרון בחייו הרוחניים, אני נוטה לראות בזה משהו חיובי.

קץ הסבל האנושי
קארמה וסבל – אלו קיימים במקום שבו שורה שִכחת אלוהים. כתוצאה משִכחה זו הנשמה הנצחית מתכסה באשליה ומנסה להיות כאלוהים – לשלוט ולהתענג על העולם. בתודעה מעוותת זו היא יוצרת קארמה, שמסבכת אותה בסבל אין קץ. אך בשעה שהיא מתחילה לעורר את יחסיה הנצחיים באמצעות הפיכת חייה למִנחה של אהבה לאלוהים, כפי שמלמדת הבהגווד גיטה, היא משתחררת מכבלי הקארמה, בהדרגה כל סִבלה נעלם, והיא שבה לטבעה המודע והמאושר לנצח של שירות אוהב ומסור לאל העליון.

מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

• אמונה באלוהים
• מדיטציה
• שנה טוב לכוּוּוּוּלם
• יום הולדת לקרישנה
• חיי משפחה רוחניים
• צמחונות, אי אלימות וחיים רוחניים
• מדריך לבחירות 2015
• חיים רוחניים ויתושים
• הסיפור האלוהי – האחד הפך לרבים לצורך יחסים
• עוד...