ישנן תפיסות רבות לגבי אלוהים והקשר שלו עם הבריאה – עם עולם זה. הספרות הוֵדית הקדומה כמו השְׂרִימַד בְּהַגְוַתַם מציעה הבנה הדרגתית בנושא.

תחילה היא מציעה רעיון שניתן למצוא גם בתנ"ך. כל ספרות המעניקה לנו ידע אמתי יכולה להיקרא "וֵדַה", לכן ניתן למצוא הקבלה בין שתי מסורות אילו.

בישעיהו ו' פסוק ג' מתואר שהאל ממלא את כל הקיים. "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:" אמירה מקבילה לזאת נמצאת בשְׂרִימַד בְּהַגְוַתַם ספר שני, פרק 1 פסוק 38, שם נאמר כי מי שרוצה חיים רוחניים עליו להגות בדמות היקום של האל מתוך הבנה, כי אין עוד דבר בעולמנו מלבד דמות זו. האמירה מתאימה גם לנזכר בדברים ד' ל"ה: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ".

לפי השְׂרִימַד בְּהַגְוַתַם דמות היקום היא דמותו החומרית של אלוהים, המאפשרת לנו להגות בו בקלות משום שאנו תופסים דברים בצורתם החומרית, על-ידי החושים. איך, אם כן, נוכל לחשוב על האל הרוחני לגמרי, הנשגב? בתפיסתנו החומרית נוכל לעשות זאת על-ידי כך שנדמה את היקום לגופו של אלוהים.

כך מתואר שפניו הם אנשי הדת, ידיו אנשי השלטון, ירכיו אנשי המסחר והחקלאות ורגליו הם הפועלים. עפעפיו הם היום והלילה. העסיס והמיצוי של דברים שונים הם לשונו, האשליה החומרית היא חיוכו, וכל הבריאה החומרית מתרחשת באמצעות מבטו בלבד. האוקיינוסים הם מותניו וההרים עצמותיו. הנהרות הם עורקיו והעצים שערות גופו. תחלופת העידנים היא תנועתו ומעשיו הם תגובות הטבע. העננים הם שער ראשו, הירח הוא מחשבותיו ורגשותיו. מגוון העופות הם עדות לחושו האומנותי.

אלה הם רק חלק ממרכיבי דמות היקום הענקית של האל ואנו יכולים לנסות להבין משהו עליו באמצעות התגלות זו. מעבר לדמותו המתוארת כאן קיימת דמותו הרוחנית והנשגבת.

את דמותו הנשגבת קשה מאוד להבין. דרך מחשבה על דמות היקום, אנו יכולים לחשוב כמה הוא גדול ואנחנו קטנים, מחשבה כזאת מעוררת אצלנו ענווה שהיא הצעד הראשון בתרגול רוחני. צעד נוסף יכול לנבוע מההבנה כי במובן מסוים אנחנו חלק מאותה דמות יקומית, ולכן טבעי שנרצה לשרת אותה – לקחת חלק פעיל וחיובי בעשייה הקוסמית.

מאמרים נוספים מאת גלעד תדהר

• מלוא כל הארץ כבודו
• שבשמיים ובארץ
• עוד...