הבוקר כשתרגלתי מדיטציה עברה בתוכי מחשבה על סיפור יציאת מצרים מעבדות לחרות. מה מסמל אותו הסיפור בראי היוגה?! והנה כמה מהדברים שעלו בי…

בני ישראל כמוהם כמותנו
עבדות למה? מה מסמל פרעה? מיהו משה? ומה הכוונה לחרות באמת?

אנחנו עבדים, משמע כלואים בתוך מערכת שלמה שמנהלת אותנו – הגוף הפיזי על צרכיו ותשוקותיו (כמו אכילה, שינה, מין והגנה) והנפש על מאווייה (רגשות, מחשבות, רצונות) ומעליהן – האגו שמדביק אותנו, את הנשמה, לגוף ולנפש, ומכתיב את הצורך לערך ולעונג חומריים, וכך מייצר אני שקרי.

האגו הוא למעשה ה"פרעה" שמנהל אותנו ואף מזיק לנו, כי ככל שאנחנו מזוהים איתו ומאמינים לו הוא שולט בנו ביד רמה.
אז אנחנו עבדים לאותו פרעה שמנהל לנו מערכת שקרית שלמה שאנחנו חושבים אותה היום "אני הגוף הזה", "אני המחשבות האלה", "אני התשוקות והמאווים האלה".

ומהם אותם דברים שמנהלים את רובינו? מהם אותן "המכות"?
תאווה (מרוכזות עצמית בצרכים החומריים שלי; שמונעת ממני לראות את האחר ולאהוב באמת),
כעס,
חמדנות (הצורך בעוד ועוד שלעולם לא בא על סיפוקו),
אשליה (לא יודעים מי אנחנו),
טרוף (שכחה מוחלטת של הזהות האנושית שלי),
קנאה (ביקורתיות והרצון ל"הוריד" את האחר).

והנה מגיע הרגע בו הנשמה מתחילה להתעייף ומבקשת, כמהה למישהו שיציל אותה מהסבך הזה, ואז מגיע משה – מורה, שחווה או נימצא בדרך האמת, שמחובר להשראה רוחנית, שמחובר באמת לאלוהים, ומנחה את אותה נשמה אבודה.

על-ידי מתן כלים נכונים והתמסרות של הנשמה לתהליך הרוחני יוצאת הנשמה ממערכת שקרית שמנהלת אותה (מעבדות) להתחברות למהות, לאהבה, לאמת וליחסים עמה, וחיה את חייה ביוגה – בהתבוננות, במודעות דרך תרגול והקשבה.

זה לא פשוט לנשמה להשתחרר מאותה מערכת שקרית, כי הרי גם בני ישראל התרעמו לא מעט על משה והפנו את ספקותיהם וכעסם אליו, כי דרושים הרבה סבלנות, התמדה ומרץ להשיג את המטרה, בשעה שההישגים החומריים נראים מידיים ומבטיחים. הדבר דומה לבני ישראל שהלכו במדבר, למטרה המובטחת, 40 שנה. וכמו שבני ישראל הגיעו לארץ המובטחת, כך, בעזרת החסד השמימי, המתרגל הרציני יגיע להבנה ולשחרור רוחניים. שחרור ממה? שחרור מאגואיזם: מהאמונה שאני במרכז, הכול קשור אליי, הכול הוא שלי ולשרותי וכול העולם הזה נוצר לתענוג האישי שלי ובשבילי. ולמה להתחבר? לאהבת אלוהים, לענווה, לחמלה על כול ישויות החיים, להוקרה ולהבנה שמה שיש לי או מה שניתן לי זה בכדי לקדם אותי להבנה עמוקה יותר של מי אני באמת.

ומי אני באמת? מי אנחנו באמת?
"ישנם שחושבים את הנשמה למופלאה, ישנם שמתארים אותה כמופלאה, וישנם ששומעים על אודותיה בפליאה. אולם ישנם כאלה שגם לאחר ששמעו על אודותיה אינם מסוגלים להבינה" (בהגווד גיטה 2.29)

לכן אנחנו מתחילים בלזהות את האגו שמניע אותנו, את התאוות הבלתי פוסקות שמצמצמות לנו את הלב והופכות אותנו ליצורים אינטרסנטיים ששקועים בעצמנו. משזיהינו, משהו מתחיל להשתחרר.

"כך מתכסה תודעתה של ישות החיים הנבונה באויבתה הנצחית, התאווה, שלעולם אינה יודעת שובעה ובוערת כאש" (בהגווד גיטה 3.39)

אז….כשנשב בחג סביב השולחן עם המשפחה ונדבר על יציאת מצרים, אם נהיה מספיק קשובים, מתבוננים, נגלה את אותו פרעה שמנהל אותנו. בכנות, בנחישות ובחסד גדול נוכל צעד אחר צעד להתקדם לעבר חרותנו – לחופש לאהוב את אלוהים, האדם והחי.

"אנשים רבים בעבר השתחררו מכל זיקה חומרית, פחד וכעס, השתקעו בי כליל ומצאו בי את מקלטם. הם היטהרו בזכות ידיעתם אותי, ונמלאו באהבה נישגבת אליי" (בהגווד גיטה 4.10)

מאמרים נוספים מאת pazit

• יוגה בראי הפסח
• עוד...