פעמים רבות כבר נתקלתי בשאלה הזו. מהיכן היא נובעת? לרוב היא צצה בעת דיון על קיומו או אי קיומו של אלוהים. אם אלוהים הוא כל יכול ומושלם אז גם בריאתו צריכה להיות מושלמת. אם בריאתו אינה מושלמת משמע שאלוהים לא מושלם, או במילים אחרות – הוא לא קיים.

אלוהים לא מושלם הוא לא אלוהים.

חסידי האבולוציה השוללים את קיומו של האל מנסים להראות את אי קיומו על דרך הצגת פגמיה של בריאתו. הם טוענים שגופים שנוצרו על-ידי המושלם צריכים להיות מושלמים. אולם בכל הגופים יש פגמים. הרציניים ביותר בהם הם כמובן, מחלות ומוות.

כלומר, אם יש אלוהים למה הוא ברא גופים הנידונים לכיליון ולסבל?

הפילוסופים מתעסקים באותה סוגיה, רק תוקפים אותה מזווית אחרת. כיצד יש רוע בעולם מושלם? כיצד יש סבל? למה כל גוף ניזון מאחר? למה אחד חי בשפע ושכנו בדלות? וכן הלאה וכן הלאה.

אנשי דת למיניהם מנסים להציג את העולם הזה כמושלם, על-ידי כך שמציגים את הדיוק המופתי של חוקי הטבע. את עונות השנה החוזרות על עצמן בתזמון מושלם, את העובדה שלכל יצור חי קיים סוג מזון המותאם עבורו. את הרגליים הקלות שניתנו לאיילה כדי לברוח מהנמר, שבעצמו יודע להתקרב בשקט אל הטרף מבלי שירגישו בקיומו.

טיעונים לשלמותו של העולם ולאי שלמותו יש בשפע; לכאן ולכאן. טיעונים אלו אינם רלוונטיים עד אשר שואלים את השאלה – לשם מה נועד העולם?

לשם מה נועד העולם?
איני יכול לייחס שלמות או אי שלמות לדבר טרם אדע את ייעודו. למשל, האם המחשבון הוא מושלם? אם ברצוני לחשב בעזרתו, אז הוא עונה לי לחלוטין על צרכי, ולכן הוא מושלם. אך אם ברצוני לבשל בעזרת המחשבון כמובן שהוא לא יועיל לי במאומה, הוא אינו מסוגל להכין פיצה ואפילו לא סנדוויץ'.

אותו עיקרון פועל גם לגבי העולם, עד שלא נבין עבור מה הוא נועד אין באפשרותנו לדון בסוגיית שלמותו.

אם אין אלוהים, משמע שאין מתכנן לעולם ומפה נובע שגם אין לו ייעוד. בהיעדר אלוהים וייעוד, כל אחד ממציא לו את ייעודו. אלו הרוצים להתענג על גופם ועל משאבי הבריאה, אכן ימצאו את העולם הזה כבלתי מושלם בעליל. לכל תענוג יש סוף, למשאבים יש סוף, כך גם לנעורים וליופי, ובסוף נתקפים בזקנה ובמחלות עד אשר מגיע המוות.

אכן מדובר בעולם לא מושלם מזווית זו אבל במושלם ביותר מזווית אחרת.

לפי הספרות הוֵדית העולם הזה נועד לאותן נשמות שרצו להתענג בנפרד מן האל ולהיות במרכז. לכן עולם זה קיים, כדי שנוכל לנסות להתענג בנפרד מן האל מחד, אך מאידך שניכשל טוטאלית בניסיון זה פעם אחר פעם עד אשר נחפש פתרונות אחרים למצבנו.

התודעה המטאפיזית
רבות דנו באתר זה בנשמה המפיצה את תודעתה והופכת את הגוף למודע. מכיוון שהתודעה סובייקטיבית אין המדע החוקר עצמים אובייקטיבים מסוגל לחקורה. התודעה היא תופעה מסתורית לחלוטין עבור המדע המודרני (ראה מאמר באתר זה "מסתוריות התודעה" מאת ד"ר תומפסון). אין הוא יודע מהיכן הגיעה ולאן היא עוזבת, אין הוא יודע את טבעה ואין הוא מסוגל ליצור אותה במעבדה.

גוף ללא תודעה הינו גופה. משמע מת. התודעה היא הדבר החשוב ביותר בגוף. היא זו המבדילה בין גוף חי למת, אך המדע המודרני אינו מסוגל להסבירה. המדע חוקר את הפיזי ואילו התודעה לא מצליחה להתיישב עם חוקי הפיזיקה והביולוגיה, מכיוון שהיא מטאפיזית, משמע מעבר לפיזי.

רק כאשר נוכל ליצור תודעה במעבדה נוכל לשלול את הטענה שהתודעה היא מטאפיזית, אך כל עוד התודעה נשארת חבויה ממבחנתו של המדען, טענה זו בעינה עומדת. עם כל התקדמותו חסרת התקדים והשפעתו האדירה על חברתנו במאה חמישים שנה האחרונות, עדיין נושא התודעה נשאר חתום וחסום בפני המדענים, שאינם יודעים כיצד לגשת לנושא זה. הם אינם יודעים כיצד לחקור את התודעה שלא מאופיינת בחוקים פיזיים רגילים.

אם התודעה היא אכן מעבר לפיזי אז לא מן הנמנע שקיימת מציאות שלמה המצויה מעבר לפיזי. ואם אנו לא הגוף הזה, אלה הנשמה, התודעה שבתוכו משמע שאנו שייכים לאותה מציאות שממנה הגיעה התודעה לעולם זה.

דוּרְגָא – כבלים
העולם הזה לפי הספרות הוֵדית הוא פועל של עיקרון מאוד חשוב באלוהות – אהבה. כן, העולם הזה נועד כדי שנוכל לממש ולהעיר את האהבה שבנו. כמובן כאשר מתבוננים בעולם הזה ובמצבו הירוד טיעון זה נשמע כבדיחה צינית ביותר, אך הבה נבחן אותו בכל זאת.

הכלל הראשון שדרוש באהבה אמיתית הוא חופש בחירה. אהבה חייבת לבוא מבחירה היא אינה יכולה לנבוט בשום קרקע אחרת.

הספרות הוֵדית מתארת לא פעם את אלוהים בתור חברינו הטוב ביותר. אין מישהו שחפץ בטובתנו יותר ממנו. בגלל שהוא כל כך אוהב אותנו הוא מעניק לנו חופש בחירה. ללא חופש זה לא נוכל להשיב לו אהבה.

כל נשמה שבוחרת לא לאהוב את האל מוטלת לעולם זה, הידוע כדורגא – כבלים. בעולם זה של חומר אנו מנסים לממש את טבענו הרוחני אך נכשלים פעם אחר פעם. אנו מנסים שוב אבל רק מסתבכים יותר ויותר. מצבנו דומה לחרק אשר נכנס לתוך קורי עכביש; ככל שהוא מנסה להשתחרר כך הוא מסתבך יותר ברשת. כך גם אנו, ככל שאנו מנסים יותר להתענג על העולם אנו רק צריכים עוד ועוד והשלווה מתרחקת מחיינו.

במצב זה קיימות עבורנו שתי אופציות, הראשונה – להתאמץ יותר. "אם רק אתאמץ עוד קצת האושר יגיע". האופציה השנייה היא – לנסות למצוא את האושר בכיוון אחר.

זהו שלמותו של העולם, כל פגמיו הם אלו אשר הופכים אותו לשלם. אם העולם הזה לא היה ניחן בפגמים לעולם לא היינו רוצים לחזור מחדש למערכת היחסים הנצחית שלנו עם אלוהים.

יום יום אני מודה לעולם על "חוסר שלמותו" אשר גרם לי לחפש מעבר לנראה על פני השטח וכך להתחבר למציאות עמוקה ומספקת לאין שיעור מכל מה שפגשתי קודם לכן. כאשר אני בוחן את חיי האישיים בעולם הזה ואת המסלול שעברתי ושאני עובר בכל רגע ורגע אין בליבי שום ספק על כך שעולם זה הוא מושלם.
למה הוא מושלם? כי הוא מבצע את ייעודו, הוא גורם לי להתייאש מחיי החומר ולהחיות את יחסיי האבודים עם האל.

מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

• אלטרנטיבה חיובית
• הברכה והקללה של המונותאיזם
• לילה בין שני ימים
• שמות האל
• מוסר וצדק ללא אלוהים
• המשרת של המשרתים
• חלומות ומציאות
• המסע של משה וארג'ונה
• זכרונות אישיים מעזה והצעת פתרון
• עוד...

תגובה אחת לפוסט "האם העולם הזה מושלם?"