אנחנו קוראים באופן רציף את הבהגוד גיתא מתוך רצון לעשות את המסע שארג'ונה עשה. ארג'ונה הוא הגיבור, ובתחילת הספר הוא עומד מול דילמה מאוד לא פשוטה: לצאת למלחמה או להימנע ממלחמה.
הרעיון שלו הוא שמוות הוא סבל נוראי, אובדן, ועוד הרבה אספקטים של פגיעה בכל החברה והוא מציע פשוט לפרוש מהקרב, זה הרעיון של ארג'ונה.
היה פעם מאמר בעיתון ה"ארץ" על הבהגוד גיתא והכותרת היתה "הפציפיסט הראשון", על ארג'ונה. אז הוא היה פציפיסט. אני לא יודעת אם הוא היה כל כך פציפיסט או שהסיטואציה הספציפית הזאת הייתה מלחמה שכולם מכירים את כולם. זה כמו חצרות המלוכה באירופה, כולם בנים של כולם, נשואים עם כולם. כך גם היה בתוך הודו העתיקה של אז, כולם הכירו את כולם, כולם התחתנו עם כולם ובתוך זה הם היו צריכים עכשיו להרוג את כולם.
אז ארג'ונה מרגיש אי נוחות מאוד גדולה, הוא מעדיף לפרוש מהקרב. בכל השיחה, קרישנה משמש בצורה מאוד מפתיעה כרכב של ארג'ונה, כנחות או כפוף לארג'ונה. הלוחם נותן הוראות והרכב ממלא אחריהן: ימינה, שמאלה, תעצור, מהר יותר, לאט יותר. הלוחם נותן את ההוראות, וקרישנה בחר בתפקיד מאד מיוחד כרכב של ארג'ונה.
ברגע שארג'ונה נמלא בספקות וחששות לגבי מלחמה, קרישנה התחיל לדבר. הוא לא מדבר כמו כפוף לארג'ונה, אלא כמורה העליון. כמורה הרוחני העליון הוא נותן לארג'ונה הוראות. הוא מנצל את ההזדמנות ללמד את ארג'ונה דברים יותר עמוקים מאשר רק מלחמה או שלום, חיים או מוות, הצלחה או כישלון, וכל הדואליות של הקיום החומרי שלנו.
הוא מנצל את ההזדמנות כדי להעביר את ארג'ונה מסע להבנת המציאות כמו שהיא, לכן אנחנו רוצים לעבור את המסע יחד איתו. "המציאות כמו שהיא", זה מושג מאוד רחב כי בדרך כלל אנחנו חווים מציאות סובייקטיבית. כל אחד חי מתוך תפיסת העולם שלו, מתוך ההבנות שלו, מתוך האמונות שלו, מתוך ההתניות שלו. כל אחד מאיתנו חי במציאות מאוד מאוד סובייקטיבית וקרישנה רוצה להביא את ארג'ונה למציאות אובייקטיבית.
הנחת היסוד של הבהגוד גיתא היא שיש מציאות אובייקטיבית ויש לנו דרך להתחבר אליה, הדרך היא יוגה. המילה יוגה היא מילה מאוד רחבה, בבהגוד גיתא זה לא רק תרגול אאסנות, תנוחות, נשימות, אלא התחברות. המילה יוגה זה חיבור, התחברות למציאות העליונה, התחברות לאמת, התחברות לעצמי האמיתי. אז זו התכלית של השיחה הזו בין קרישנה לארג'ונה.
שלוש מידות הטבע
קרישנה רוצה לעורר את ארג'ונה מעבר לתודעה הרגילה. מה מאפיין את התודעה הרגילה שלנו? יש כמה אספקטים, שלושה, שלושה, שלושה ושלושה, כל מיני שלישיות שמאפיינות את התודעה הרגילה שלנו. התודעה הרגילה שלנו בדרך כלל עוברת או נתונה לשלושה שלבים: ערות, אנחנו כולנו ערים עכשיו, שינה עם חלומות ושינה עמוקה בלי חלומות.
אלו בדרך כלל שלושת המצבים שהתודעה שלנו מכירה וברור שהערות היא יותר מציאותית משינה עם חלימה, ויש שינה שאין שם שום תפקוד מנטלי יותר, זו שינה עמוקה. יש עוד שלושה היבטים שמתנים את התודעה שלנו ואלה נקראים שלושת כוחות הטבע או שלושת תכונות הטבע.
שלושת הכוחות שמפעילים את כל הטבע זה בריאה, שימור והרס. אלה שלושת הכוחות שמפעילים את כל התנועה שאנחנו רואים סביבנו והכוחות האלה של בריאה, שימור והרס יש להם גם היבט במימד הסמוי, באנרגיה הסמויה.
חומר לעומת רוח
בדרך כלל בתפיסה הרגילה שלנו אנחנו יודעים לתפוס את האנרגיה הגשמית, המוחשית, מה שאנחנו נוגעים, זה חומר, אנחנו אומרים זה חומר, אבל לפי התפיסה של הבהגוד גיתא, של היוגה, חומר מורכב משמונה מרכיבים.
אנחנו מכירים חמישה, וחמשת המרכיבים שאנחנו בדרך כלל מכירים הם: מוצק, אדמה, מים, נוזל, אש, אוויר או גז, והחלל או המרחב שבו נעים כל הדברים האלה, אלו חמישה מרכיבים שאנחנו בדרך כלל מכירים כחומר.
ההגדרה של הבהגוד גיתא לגבי חומר לעומת רוח, היא שכל מה שנתון לשינוי הוא חומר וכל מה שקבוע הוא רוחני. אם ננסה למדוט או להבין מה נתון לשינוי במערכת אז ברור שהחומרים האלה נתונים לשינוי, לתנועה מתמדת. אבל אם נסתכל על הגוף הסמוי שלנו נראה שגם הוא נתון לשינוי מתמיד: המחשבות, הרגשות, הרצונות, האמונות, תשוקות, דחפים, נמצאים בשינוי מתמיד.
הגוף הסמוי
מה שאנחנו קוראים נפש, נמצא בשינוי מתמיד. מה שהאמנו שהיום יביא לי אושר, מחר יכול להיות מקור הסבל שלי ואני מאמינה שדברים אחרים יביאו לי אושר. אנחנו בתנועה מתמדת. אין ספק שהעולם הנפשי שלנו שונה לחלוטין מעולם הנפש שהיה לנו כשהיינו בני חמש, שינוי תהומי, כמו שהגוף הוא שונה לחלוטין אז גם הנפש היא בשינוי מתמיד.
דבר נוסף שמשתנה זה האינטליגנציה, היכולת האינטלקטואלית שלנו, יכולת ההבחנה, הלימוד, הניתוח של הדברים כל זה גם משתנה. כשהיינו מאוד קטנים, היכולות היו הרבה יותר קטנות, היום הן גדולות, נקווה שהן לא יצטרכו גם לדעוך אבל לפעמים הן גם דועכות ומתקטנות. היכולות האלה הן גם בשינוי, היכולת החשיבה האינטליגנטית שלנו.
דבר נוסף שבשינוי, שזה המימד או האלמנט הסמוי ביותר של חומר, או אולי הבעייתי ביותר, כשמדברים, דנים, ביוגה, זה הזהות. מי אני, גם תפיסת הזהות שלנו היא בשינוי מתמיד. בהתאם לגיל, בהתאם למחשבות, בהתאם לתקופות.
שלוש מידות הטבע באנרגיה הסמויה
למה אני אומרת את זה?
כי זה חומר גשמי שאנחנו יודעים שיש לו תמיד התחלה, שימור והרס, אבל כוחות הטבע האלה של בריאה, שימור והרס עובדים גם על האנרגיה הסמויה, גם על המיינד, על האינטליגנציה והאגו וההיבטים שלהם באנרגיה הסמויה או מה שנקרא גוף הסמוי.
ננסה להבין מהם כוח ההרס ברמה המנטלית שלנו, ברמה נפשית, הרס עצמי, עשיות מזיקות, דחייה מהיום למחר, חיים בתוך לכלוך, בחוסר כנות או יושר, יש הרבה אלמנטים שהם מביאים להרס עצמי שהם ביטוי לכוח ההרס באנרגיה החומרית, הם גם ביטוי להרס במישור הסמוי יותר.
ניקח למשל את הבריאה, איך זה משפיע בתוך הגוף הסמוי שלנו? כוח היצירתיות, ההישגיות הגדולה הרצון לכבוש יעדים. מה שנקרא להיטות, הלהט שלנו לעשות דברים, להשיג דברים, זה בא מהכוח הזה שיוצר.
והשימור, איך הוא מתבטא ברמה הנפשית? שיקול דעת, חשיבה עמוקה, טוב, ראיית האחר.
למעשה, אדם שהוא שבוי בהרס, קוראים לזה מידת החושך או מידת הבערות, שאדם שבוי בחושך הזה, במידה החשוכה הנפשית, הוא למעשה לא רואה את האחר בשום רמה. הוא חי בעולמות הסגורים שלו שהם לחלוטין הורסניים, הוא לא רואה אף אחד אחר אלא אם כן הוא ממש ממש ממש חיוני לצרכים שלו.
זה הזכיר לי בדיחה של אמא שלי, על איזה אומן שיום אחד בא מראיין לראיין אותו על היצירה שלו, אז האומן מדבר ומדבר ומדבר, ואחרי כמה זמן הוא אומר "אוף! לא נעים, אני רק מדבר על עצמי, אולי נדבר עליך רגע? איזה מיצירותיי אתה אוהב ביותר?" זו מרוכזות העצמית, שאדם לא חורג מהצרכים שלו, הוא לא רואה את האחר כקיים בפני עצמו.
במידת הלהיטות אנחנו צריכים את האחר. יש קצת מכל מידה בכל אחד מאיתנו. זה לא שאני רק בלהיטות, בעשייה או אני רק בבערות או אני רק בטובות. יש דינמיקה, כל אחד מאיתנו הוא צבוע בצבעים האלה, יש לנו קצת מהבערות, מההרס העצמי, משינה מרובה מידיי, מדחייה מהיום למחר, לכל אחד מאיתנו יש קצת מזה, יש לנו אולי קצת במינון אחר של להט ויש במינון מסוים של טוב ואנשים שונים צבועים שונה בשלושת הכוחות האלה.
במידת הלהיטות אנחנו זקוקים לאחר כמקור להערצה, כמקור לתחרות כמקור לשימוש ברמות של win win, ברמות של ליצור כלכלה. זה הכל מידת הלהיטות.
במידת הטובות יש ראייה מאוד עמוקה של האחר, יש כבר מציאת שמחה פנימית בעשיית טוב, בלימוד מעמיק, בידע, בראיית מציאות מעבר ליצרים, ומעבר לדחפים ומעבר לרעש התמידי של המיינד. מידת הטובות היא נחשבת לטובה יותר, יפה יותר. בכל אופן, היא עדיין לא רוחנית. בהמשך קרישנה ילמד את ארג'ונה שיש מימד גבוה עוד יותר.
שלושת הכוחות האלה: טוב, להיטות ובערות או חושך, שלושת הכוחות האלה צובעים את התודעה, כמו ששלושת המצבים של ערות משפיעים על התודעה, שלושת הכוחות של הטבע, של החומר, גם צובעים את התודעה.
