שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן | קובץ להורדה

9.4  בדמותי הסמויה שורה אני ביקום זה כולו. כל הישויות נמצאות בי, אולם אני איני בהן.

9.5  אלא שבו-זמנית כל הנברא אינו מצוי בי. הבט נא וראה את שפעת יכולתי המיסטית! אף על פי שאני הוא מקיימן של כל ישויות החיים, ואף שאני נמצא בכול, איני חלק מעולם התופעות הזה, שהרי אני הוא מקור הבריאה.

9.6  דע כי יצורי הבריאה כולם מצויים בי, ממש כשם שהרוח העַזה, הנושבת בכל מקום, מצויה תמיד בשמיים.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן | קובץ להורדה

5.1  ארג'ונה אמר: הו קרישנה, תחילה אתה מבקש שאפרוש מפעילות, אולם אחר כך אתה ממליץ על עבודה במסירות. התוכל עתה, בחסדך, לומר לי במפורש איזו עדיפה מבין השתיים?

5.2  אישיות אלוה השיב: הימנעות מפעולה ופעילות במסירות, שתיהן מובילות לגאולה. אולם מן השתיים עדיפה הפעילות בשירות מסור.

5.3  מי שאינו מתעב, גם לא חומד את פירות מעשיו, נחשב למתנזר תמיד. הו ארג'ונה גיבור-חיל, מאחר שהוא פטור מכל שניוּת, הרי שהוא גובר בקלות על השעבוד החומרי, ושרוי בגאולה שלמה.

5.4  רק הבורים סוברים ששירות מסור (קארמה-יוגה) שונה מניתוח עיוני של העולם החומרי (סָאנקְהְיַה). המלומדים באמת אומרים שמי שמקדיש עצמו לאחד משני הנתיבים הללו, ישיג את תוצאות השניים.

5.5  מי שיודע שאותה מטרה שמושגת באמצעות ניתוח עיוני מושגת גם באמצעות שירות מסור, ומשום כך רואה שניים אלה על אותו מישור, רואה את הדברים כמות שהם.

5.5  ההתנזרות מפעילות לבדה, מבלי לעסוק בשירות מסור, אינה גורמת לאושר, בעוד שאדם מעמיק, שעוסק בשירות מסור, יכול להגיע לעליון ללא דיחוי.

5.7  מי שפועל במסירות, שהנו נשמה טהורה ושולט במֶחשָבו ובחושיו – הנו יקר לכול, והכול יקרים לו. אף שהוא נמצא תמיד בפעולה, לעולם אינו מסתבך בה.

5.8-9  אדם בתודעה אלוהית יודע בתוככי לבו תמיד, שאף שהוא שומע, נוגע, מריח, אוכל, נע, ישן ונושם, למעשה, אינו עושה דבר. זאת משום שהוא מבין שבשעה שהוא מדבר, מפריש את צרכיו, מקבל דבר-מה, או פוקח ועוצם את עיניו, אלה הם בסך הכול החושים הגשמיים שעסוקים במגע עם מושאיהם, והוא עצמו נבדל מהם.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן | קובץ להורדה

4.18  מי שרואה אי-פעולה בפעולה ופעולה באי-פעולה, הוא החכם באדם. למרות מעורבותו בפעילויות שונות, הריהו שרוי בנשגב.

4.19  מי שמאמציו כולם משוללים תשוקה לעינוג חושים, נחשב לבעל ידע מלא. החכמים אומרים עליו שהוא פועל שהתגובות למעשיו נשרפו כולן באש הידע המושלם.

אדם בעל טעם גבוה יותר, אינו צריך לאטום את עצמו או להתנזר מהנאות החושים, מכיוון שפנימית הטעם שלו השתנה לחלוטין; כשהוא פוגש את העולם הוא פוגש טעם גבוה יותר – הוא פוגש את העליון.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 24.03.2011, תל אביב | קובץ להורדה למאמר המלא »

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 22.3.2012, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/y6nfcymd9lrwyaw/BG_7.14-15_2012-03-22_VDD_TLV_47.mp3?dl=1&raw=1]

7.14  קשה מאוד לגבור על אנרגיה אלוהית זו שלי, אשר מורכבת משלוש מידות הטבע החומרי. אולם מי שמתמסרים לי יכולים על נקלה לחצות אל מעבר לה.

7.15  עושי הרע – הנבערים מדעת, הנחותים באדם, מי שדעתם נגנבה בתעתועי האשליה, ומי שטבעם זדוני וכופר – אלה אינם מתמסרים לי.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 15.9.2011, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/zmqsrwjmp1ohnpj/BG_4.2-9_2011-09-15_VDD_TLV_25.mp3?dl=1&raw=1]

4.2 כך התקבל מדע נשגב זה דרך שושלת מורים, ובדרך זו הבינוהו המלכים הקדושים. אלא שבמרוצת הזמן השושלת נותקה, והמדע כמות שהוא, דומה שאבד.

4.3  היום אני חושף לפניך מדע עתיק-יומין זה, שדן ביחסים עם העליון. זאת משום שאתה דְבֵקי ורעי, ויכול משום כך, להבין את רזיו הנשגבים.

4.4  ארג'ונה אמר: כיצד זה שהורית לויוַסְוָאן את המדע הזה בראשונה, שהרי לידתו קדמה לשלך?

4.5  אישיות אלוה אמר: הו מכניע האויב, לידות רבות רבות עברנו שנינו. אני יכול לזכור את כולן, ואילו אתה שכחת אותן!

4.6  אף על פי שאיני נולד וגופי הנשגב אינו נפסד לעולם, ואף שאני אדון כל ישויות החיים, בכל עידן ועידן אני מופיע בדמותי המקורית, הנשגבת.

4.7  בכל מקום וכל אימת שחלה הסתאבות ביישום הדת, הו נצר בְּהַרַתַה, וכפירה משתלטת – או אז אני מופיע.

4.8  כדי לגאול את הצדיקים ולהכחיד את הכופרים, כמו גם כדי לשוב ולכונן את עקרונות הדת, אני עצמי מופיע עידן אחר עידן.

4.9  הו ארג'ונה, מי שיודע את טבעם הנשגב של התגלותי ומעשי, אינו שב ונולד בעולם החומרי, לאחר נוטשו את גופו, אלא מגיע למשכני הנצחי.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 1.9.2008, תל אביב | קובץ להורדה

4.11  הו בן פְּרּיתְהָא, אני גומל לכול כפי התמסרותם לי, כולם פוסעים בנתיבי מכל בחינה.

ישנם שלושה נתיבים עיקריים בכלל החיים: דרך קארמה- הנאות חומריות. דרך גְ'נָאנַה- התנקות מהחומר ודרך הבהקטי- דרך הלב. כל הנתיבים אינם מחוץ לאלוהים.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן | קובץ להורדה

5.22  הנבון אינו נוטל חלק במקורות הסבל, אשר נוצרים ממגע עם החושים החומריים. הו בן-קוּנְתִי, להנאות כאלה יש ראשית ואחרית, והחכם אינו מוצא בהן עונג.

5.23  מי שעוד לפני שנטש גוף זה, מסוגל לעמוד בפני דחפי החושים הגשמיים ולרסן את יֵצר התשוקה והכעס – מעמדו איתן והוא מאושר בעולם זה.

5.24  מי שמוצא את שמחתו בתוך עצמו, שפועל ומתענג בתוך עצמו, ומכוון את מטרתו אל תוך עצמו – הוא היוגי המושלם. גאולתו בעליון, ובסופו של דבר יגיע לעליון.

5.25  מי שגברו על השניוּת תולדת הספק ומֶחשָבם שקוע בתוכם, מי שפועלים תמיד לרווחת כלל ישויות החיים, והם נקיים מכל חטא – אלה זוכים לגאולה בעליון.

5.26  לחופשיים מכעס ותשוקות חומריות, שהגיעו להגשמה עצמית, והם בעלי משמעת עצמית וחותרים ללא הרף לשלמות – לאלה מובטחת גאולה בעליון בעתיד הקרוב.

5.27  היוגי שחותר לגאולה מיטהר מכל תשוקה, פחד וכעס, על-ידי שהוא אוטם את עצמו בפני כל מושאי החושים החיצוניים, ומרכז את עיניו ומבטו בין שתי גבותיו. הוא משהה אז את שאיפתו ונשיפתו בתוך נחיריו, ומשיג כך שליטה במֶחשָב, בחושים ובתבונה. מי ששרוי במצב זה תמיד, אין ספק שהוא בן-חורין.

5.29  מי שמודע לי כליל, ויודע שאני הוא הנהנה העליון בהקרבות ובסיגופים, שליטם העליון של כל הכוכבים והאלים-למחצה, ומיטיבן ומשענתן של כל ישויות החיים, מגיע לשלום ולשלווה ומשתחרר ממכאובי הסבל החומרי כולם.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן | קובץ להורדה

7.16  הו הטוב בבְּהָארַתים, ארבעה סוגי אדם עושי טוב פונים לשירותי המסור – השרוי במצוקה, השואף לעושר, הסקרן ומי שמחפש לדעת את המוחלט.

7.17  הנעלה מביניהם הוא המלא בידע, שעוסק תמיד בשירות-מסור וטהור. כי אני יקר לו מאוד, והוא יקר לי.

7.18  אין ספק כי אצילי-רוח הם כל הדְבֵקים הללו. אולם את השרוי בידע אודותיי אני רואה ממש כעצמי. בעסקו בשירותי הנשגב, אל-נכון הוא יגיע אלי – התכלית הנעלה והמושלמת מכול.

7.19  לאחר לידות ומיתות רבות, בעל הידע האמיתי, אשר יודעני כסיבת כל הסיבות וכל היש, מתמסר לי. נשמה דגולה שכזו נדירה עד מאוד.

7.20  מי שתבונתם נגזלה בידי תשוקות חומריות מתמסרים לאלים-למחצה וממלאים אחר מצוות ודרכי סגידה על-פי דרכם.

7.21  אני שוכן בלב כול כנשמת-העל. מיד עם השתוקק אדם לסגוד לאל-למחצה מסוים, אני מחזק את אמונתו. זאת כדי שיוכל להקדיש עצמו לאותו אל.

7.22  חדור באמונה שכזו, הוא מתאמץ לסגוד לאל-למחצה מסוים, ומשיג את מבוקשו. אלא שלמעשה, אני הוא שמעניק ברכות אלה.

7.23  חסרי התבונה סוגדים לאלים-למחצה וגמולם מוגבל וארעי. הסוגדים לאלים-למחצה מגיעים לכוכביהם של האלים, בעוד שדְבֵקי שלי מגיעים לבסוף לכוכבי העילאי.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן | קובץ להורדה

2.58  מי שמסוגל למשוך את חושיו ממושאיהם כשם שהצב מכנס גפיו בשריונו, הריהו יציב ואיתן בתודעה מושלמת.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן | קובץ להורדה

2.54  ארג'ונה אמר: הו קרישנה, מהם סימניו של מי שתודעתו שרויה בנשגב? כיצד הוא מדבר, ומהי שפתו? כיצד הוא יושב וכיצד הוא מהלך?

2.55  אישיות אלוה העילאי אמר: הו פָּארְתְהַה, בשעה שאדם מוותר על שלל התשוקות לעינוג חושים, שאינן אלא יצירי הדמיון, ובשעה שמֶחְשַבו המטוהר מוצא סיפוקו בעצמי בלבד, או אז נאמר שהוא שרוי בתודעה טהורה ונשגבת.

2.56  מי שנפשו אינה מתערערת גם בפקוד אותו שלוש המצוקות, ובעת שמחה עליצותו אינה מעבירה אותו על דעתו, מי שפטור מהתקשרות, מפחד ומכעס – אדם כזה נקרא חכם בעל מֶחשָב יציב.

כשאדם מסופק בתוכו – ניתן לומר שהוא שרוי בתודעה טהורה ונשגבת. הוא לא אינטרסנטי, ורוצה לעזור לאחרים. אדם לא מסופק רואה אחרים במושגי חוסר הסיפוק שלו – בפוטנציאל שלהם לספק את צרכיו.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 3.11.2011, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/8p0ntx77sxsph47/BG_4.34-42_2011-11-03_VDD_TLV_30.mp3?dl=1&raw=1]

4.34  פנה למורה רוחני ונסה ללמוד ממנו את האמת. חקור אותו בכניעות והגש לו שירותך. מי שהגיעו להגשמה רוחנית יכולים להקנות לך ידע, כיוון שחזו באמת.

4.35  ומשקנית ידע אמיתי ממורה ששרוי בהגשמה עצמית לא תשוב עוד ותיפול לאשליה שכזו, שהרי בזכות הידע הזה תראה שכל ישויות החיים אינן אלא חלק של העליון, או במילים אחרות, הן שלי.

4.36  גם אם נחשב אתה לגדול החוטאים, בשעה שתימצא על ספינת הידע הנשגב, יעלה בידך לחצות את ים הייסורים.

4.37  ממש כשם שאש הופכת עץ לאפר, שורפת אש הידע את התגובות לפעולות החומריות כולן.

4.38  בעולם זה, דבר אינו זך וטהור כידע נשגב. ידע כזה הוא פרייה הבשל של כל תורת הנסתר. מי שמתרגל בשלמות שירות מסור יוכל בבוא העת להתענג עליו בתוככי עצמו.

4.39  אדם בעל אמונה שהקדיש עצמו לידע נשגב והכניע את חושיו, זכאי לידע כזה. בהשיגו זאת, הוא זוכה עד מהרה בשלווה רוחנית עילאית.

4.40  אולם הבורים וקטני האמונה, שמטילים ספק בכתבי הקודש – אלה אינם מתעלים לתודעת-אלוהים, אלא מידרדרים מטה. הנשמה הספקנית לא תמצא אושר בעולם זה, גם לא בבא.

4.41  הו כובש העושר, מי שפועל בשירות מסור וויתר על פירות מעשיו, וספקותיו התנפצו באמצעות ידע נשגב – הריהו שרוי בנשגב, ואינו כבול עוד לתגובות למעשיו.

4.42  לכן, הכֵה בנשק הידע את הספקות שעלו בלבך מחמת בורות. הו בְּהָארַתַה, מצוּיד ביוגה, קום והילחם.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 12.05.2011, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/xmn12nkoiejkr12/BG_2.41-47_2011-05-12_VDD_TLV_8%20.mp3?dl=1&raw=1]

2.41  הפוסעים בנתיב זה דְבֵקים במטרתם ותכליתם אחת. הו ילדם האהוב של הקוּרוּ, תבונתם של המהססים מסועפת מאוד.

2.42  אנשים בעלי ידע מועט קשורים מאוד למילים הנמלצות שבוודות, אשר ממליצות על מיגוון טקסים נושאי פרי לצורך התעלות לכוכבי עדן, לידה טובה, כוח וכיוצא בזה. בתשוקתם לעינוג חושים וחיי שפע, אלה אומרים שאין למעלה מזה.

2.44  מי שנמשכים מדי אחר עינוג חושים ושפע חומרי, ומתבלבלים בעטיים, לא מצויה בליבם ההחלטיות הדרושה לביצוע שירות מסור לאל.

2.45  הוודות דנות בעיקר בשלוש מידות הטבע. הו ארג'ונה, התעלה מעל לשלוש המידות הללו, השתחרר מכל שניות וחרדה לרווח וביטחון, והתבסס בעצמי.

2.46  כל תכלית שבאר קטנה טובה לה, מתגשמת מיד באמצעות מקווה מים גדול. בדומה לכך, מתגשמות מטרות הוודות כולן על-ידי מי שיודע את המטרה שמאחוריהן.

2.47  זכותך לבצע את חובותיך, אולם אינך זכאי לפירות המעשה. לעולם אל תחשוב עצמך לגורמן של תוצאות מעשיך, ולעולם אל תדבוק באי-מילוי חובתך.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 21.7.2011, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/886rprnpovgewz5/BG_3.15-23_2011-07-21_VDD_TLV_17.mp3?dl=1&raw=1]

3.15  תרגולות אלה מתוארות בוודות, והוודות ניתנו על-ידי אישיות אלוה במישרין. מכאן שנוכחותו השורה בכול של הנשגב מצויה תמיד בעת ביצוע ההקרבה.

3.16  ארג'ונה יקירי, אין ספק שאדם שאינו מקיים את מעגל ההקרבות, כמצוות הוודות, חי כולו בחטא. מאחר שהוא חי למען השבעת חושיו בלבד, הרי שחייו מתנהלים לריק.

3.17  אולם מי שמוצא את עינוגו בתוך עצמו, שחייו מוקדשים להגשמה עצמית, והוא מסופק בעצמי בלבד ושבע-רצון לגמרי – אדם כזה פטור מכל חובה.

3.18  לאדם שהגשים את עצמו, אין עוד מטרה להשיג בביצוע חובותיו, גם אין לו סיבה לחדול מפעילות שכזו, ואינו צריך להיתלות בשום ישות חיה.

3.19  על האדם לפעול מתוך חובה, מבלי להתקשר לפירות עבודתו. כי פעולה ללא התקשרות מובילה לעליון.

3.20  עצם ביצוע חובתם הקנה למלכים כמו גַ'נַקַה שלמות. מכאן שעליך לבצע מלאכתך, ולו רק לצורך חינוך הציבור.

3.21  כל מעשה שעושה אדם גדול, חוזרים אחריו המוני העם, והתנהגותו הופכת דוגמא ואמת מידה לעולם כולם.

3.22  הו בן פְּרּיתְהָא, בשלוש מערכות הכוכבים כולן אין מלאכה שמוטלת עלי. איני חסר דבר, גם איני זקוק למאומה – אף על פי כן, הריני ממלא אחר חובות הכתובים.

3.23  כי אם אחדל מלמלא אחר החובות הללו, הו פָּארְתְהַה, כל האנשים יצעדו בעקבותיי.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 29.5.2006, תל אביב | קובץ להורדה

3.9  פעולה שנעשית כמִנחה לווישנו – יש לבצע. אלמלא כן, משעבדת הפעולה לעולם החומרי. הו בן קוּנְתִי, בצע לכן את החובות המוטלות עליך במטרה לספקו, ובדרך זו תהיה חופשי תמיד משעבוד.

3.10  בראשית הבריאה שלח ריבון כל הברואים דורות של אנשים ואלים-למחצה ועמם הקרבות לווישנו, ובירכם ואמר: "היו מאושרים ביַגְ'נַה (הקרבה) זו, כיוון שביצועה יעניק לכם את כל הדרוש לחיי אושר ויביאכם לגאולה."

3.11  כאשר יתרצו האלים-למחצה מטקסי ההקרבה, הם ירַצו גם אתכם. בעקבות שיתוף פעולה כזה שבין אדם לאלים, ישרור השגשוג בכול.

3.12  כאשר יתרצו האלים-למחצה, אשר אחראים לצורכי החיים השונים, מביצוע היַגְ'נֲה (הקרבה), הם יספקו לכם את כל צורכיכם. אולם מי שנהנה מתשורות אלה מבלי להשיבן כמנחה לאלים-למחצה, הוא בסך הכול ג

ישנה מערכת יחסי גומלין ביקום. כאשר הדברים נעשים נכון – היקום מתנהל נכון. בתוך כל זה לנו יש את התפקיד שלנו. כאשר העשייה שלנו נעשית כדי לרצות את אלוהים, היא מנחה וכך אנחנו פועלים ברובד העמוק והמספק ביותר של העצמי.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן | קובץ להורדה

6.1  אישיות אלוה העילאי אמר: מי שאינו קשור לפירות מעשיו ופועל מתוך חובה הוא בשלב הנזירות והוא היוגי האמיתי, ולא מי שאינו מצית אש ואינו ממלא כל חובה.

6.2  הו בן פָּאנְּדּוּ, דע כי זו אשר קרויה פרישות, זהה ליוגה, או התחברות עם העליון, שהרי איש אינו יכול להיות יוגי כל עוד לא ויתר על התשוקה לעינוג חושים.

6.3  למתחיל ביוגת שמונה השלבים, נחשבת פעילות לאמצעי; ולמתקדם ביוגה, נחשבת הפסקת כל פעילות חומרית לאמצעי.

6.4  אדם נחשב למתקדם ביוגה בשעה שהוא מוותר על כל תשוקה חומרית ואינו פועל לצורך הנאות חושים, גם לא עוסק בפעילות תועלתנית.

6.5  על האדם לגאול עצמו בעזרת מֶחשָבו, ולא לדרדרו. המֶחשָב הוא ידיד הנשמה המותנית, כמו גם אויבה.

6.6  למי שגבר על מֶחשָבו, יהיה לו המֶחשָב לטוב שברֵעים, אולם למי שנכשל בכך, יישאר הוא הנורא שבאויבים.

6.7  מי שגבר על מֶחשָבו נוכח בנשמת-העל. זאת כיוון שהשיג שלווה. לאדם שכזה – שמחה וצער, חום וקור, כבוד וקלון – הכול זה היינו-הך.

6.8  נאמר שאדם הגיע להגשמה עצמית ונקרא יוגי (או בקי בנסתר) בשעה שהוא מסופק כולו בזכותם של ידע והבנה פנימית. אדם כזה שרוי בנשגב ומושל בעצמו. הכול אז – חצץ, אבן או זהב – שווה בעיניו.

6.9  אדם נחשב מתקדם עוד יותר, בשעה שבליבו יחס שווה לדורשי טוב ישרי-דרך, לגומלי חסד מיטיבים, לבלתי מעורבים, לבוררים, לצרי עין, לידידים ואויבים, ולצדיקים וחוטאים.

6.10  על החותר לנשגב להעסיק תמיד את גופו, מֶחשָבו ועצמיותו בפעילות שקשורה לעליון. עליו לחיות בפרישות, במקום מבודד, ולהקפיד למשול במֶחשָבו. עליו גם להשתחרר מכל תשוקה ותחושת בעלות.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 13.4.2009, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/x1ll35ds6xs2xeo/%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%AA%20%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA%20-%20%D7%92%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A8%20%D7%93%D7%90%D7%A1%20-%2020090413.mp3?dl=1&raw=1]

7.6  יצורי החיים כולם מקורם בשני טבעים אלה. דע כי אני הוא המקור לכל הרוחני והחומרי שבעולם זה, ואף הכיליון.

7.7  הו כובש-העושר, אין אמת נעלה ממני. הכול נשען עלי, כמו פנינים אשר שזורות על חוט.

7.8  הו בן-קוּנְתִי, אני טעם המים, זיו החמה והלבנה, וההברה אוֹם במנתרות הוֵדיות. אני הצליל באֶתר, והיכולת באדם.

7.9  אני ריח האדמה המקורי, אני החום באש, אני החיים שבכל חי, ואני סיגופיו של הסגפן.

7.10  הו בן פְּרּיתְהָא, דע כי אני הוא הזרע המקורי של כל הוויה, אני התבונה בנבון, והעוז באדירי הכוח.

7.11  הו אדון הבְּהָארַתַה (ארג'ונה), אני העצמה בחזק, כאשר זו משוללת להיטות ותשוקה, ואני חיי-מין שאינם נוגדים את עקרונות הדת.

בשיעור מבוארים פסוקים המסייעים לנו לזכור את אלוהים ולראותו כסיבת כל הסיבות, שמגיב לרצון שלנו. עלינו להיות אחראיים ומודעים לרצות את הדבר הנכון, הדבר שיסייע לנו לעורר ולהגביר את אהבתנו לקרישנה, וירחיק אותנו מתאווה.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 9.2.2011, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/adhcfs5cbenvdl6/%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%94%20%D7%91%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%93%20%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%9A%20%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%AA%20%D7%91%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94%20-%20%D7%92%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A8%20%D7%93%D7%90%D7%A1%20-%2020090209.mp3?dl=1&raw=1]

6.33  ארג'ונה אמר: הו מַדְהוּסֻוּדַנַה, שיטת היוגה שתיארת בקצרה נראית לי בלתי מעשית וקשה עד מאוד, שהרי המֶחשָב חסר מנוח והפכפך.

6.34  הו קרישנה, ומשום שהמֶחשָב חסר מנוח, סוער, עיקש ורב עצמה, אני סבור שלהכניעו קשה יותר מלרסן את הרוח.

6.35  שְׂרִי קרישנה אמר: הו בן קוּנְתִי גיבור-חיל, קשה אמנם לרסן את המֶחשָב חסר המנוח, אולם זה אפשרי על-ידי תרגול הולם והתנתקות.

6.36  מי שמֶחשָבו אינו מרוסן – הגשמה עצמית היא משימה קשה מאוד עבורו. בעוד שמי ששולט במֶחשָבו וחותר בדרך הנכונה – הצלחתו מובטחת. זו דעתי.

6.37  ארג'ונה אמר: הו קרישנה, מהו גורלו של יוגי שלא הגיע להצלחה, שהתחיל בתהליך ההגשמה העצמית באמונה, אולם אחר כך, שטוף גשמיות, הרפה מן הניסיון ולא הגיע לשלמות בנסתר?

6.38  הו קרישנה גיבור החיל, אדם שסטה מן הנתיב הנשגב, האין הוא מידרדר מכל הצלחה, רוחנית כחומרית, וכלֶה כענן שנסחף, המשולל כל מעמד?

6.39  הו קרישנה, אלה ספקותיי, אנא עקור אותם משורשיהם. מלבדך איש לא יכול לסלקם.

6.40  אישיות אלוה העילאי אמר: בן פְּרּיתְהָא, יוגי אשר עוסק בפעילות מבורכת אינו פוגש בכיליון, לא בעולם זה גם לא ברוחני; על עושה הטוב ידידי, לעולם אין העוול גובר.

6.41  לאחר שנים רבות רבות של עינוגים בכוכביהן של ישויות החיים הצדיקות, נולד היוגי שנכשל למשפחת אנשים ישרי-דרך או למשפחה עשירה ומיוחסת.

6.42  או שהוא נולד (אם נכשל לאחר תרגול ממושך של יוגה) למשפחה של אנשים ששרויים בנשגב וחכמתם רבה. אין ספק שלידה כזו נדירה בעולם זה.

6.43  הו בן קוּרוּ, בלידה זו הוא מעורר את תודעתו הרוחנית מחייו הקודמים, ומנסה להוסיף ולהתקדם לעבר הצלחה מלאה.

6.44  בזכות תודעתו הרוחנית מחייו הקודמים הוא נמשך כמאליו לעקרונות היוגה – אפילו מבלי לחפש אחריהם. מחפש-אמת סקרן שכזה שרוי מעבר לפולחניות ולטקסיות שבכתבי הקודש.

6.45  וכאשר חותר היוגי, תוך מאמץ כן, להתקדמות נוספת, ולבו מתנקה מכל טומאה, או אז, לאחר לידות רבות רבות של תרגול, הוא מגיע לבסוף לשלמות, ומשיג את המטרה העילאית.

6.46  היוגי נעלה מן הסגפן הפרוש, מהחוקר הנסיין ומהפועל למען טובת הנאה. לכן ארג'ונה, היֵה בכל עת יוגי.

6.47  ומכל היוגים, מי שמאמין בי באמונה גדולה ובלתי מעורערת, שהוגה בי בתוכו ומגיש לי שירות אוהב ונשגב – הוא הקרוב והמאוחד עימי ביותר ביוגה, והוא הנעלה מכולם. זו דעתי.

פרישות – התבודדות ביער לדוגמא, הינה קשה ביותר ולא פותרת את הבעיות, מכיוון שלכל מקום שנלך – המיינד שלנו הולך איתנו. הדרך הקלה ביותר לשליטה במיינד היא התמקדות בדרך של אהבה. התנתקות משמע להיות פתור פנימית; תורת הבהקטי אינה פירושה התנתקות מהעולם, אלא עשיית החובות תוך הקדשת התוצאות לעליון

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 7.07.2011, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/dxu4dm5ekocgk75/BG_3.9-14_2011-07-07_VDD_TLV_16.mp3?dl=1&raw=1]

3.9  פעולה שנעשית כמִנחה לווישנו – יש לבצע. אלמלא כן, משעבדת הפעולה לעולם החומרי. הו בן קוּנְתִי, בצע לכן את החובות המוטלות עליך במטרה לספקו, ובדרך זו תהיה חופשי תמיד משעבוד.

3.10  בראשית הבריאה שלח ריבון כל הברואים דורות של אנשים ואלים-למחצה ועמם הקרבות לווישנו, ובירכם ואמר: "היו מאושרים ביַגְ'נַה (הקרבה) זו, כיוון שביצועה יעניק לכם את כל הדרוש לחיי אושר ויביאכם לגאולה."

3.11  כאשר יתרצו האלים-למחצה מטקסי ההקרבה, הם ירַצו גם אתכם. בעקבות שיתוף פעולה כזה שבין אדם לאלים, ישרור השגשוג בכול.

3.12  כאשר יתרצו האלים-למחצה, אשר אחראים לצורכי החיים השונים, מביצוע היַגְ'נֲה (הקרבה), הם יספקו לכם את כל צורכיכם. אולם מי שנהנה מתשורות אלה מבלי להשיבן כמנחה לאלים-למחצה, הוא בסך הכול גנב.

3.13  דְבֵקיו של האל מתנקים מן החטאים כולם. זאת משום שהם אוכלים מזון שהוגש תחילה כמִנחה. אחרים, אשר מכינים את מזונם לצורך עינוגם האישי, אוכלים רק חטא.

3.14  כל גוף חי ניזון מדגנים, ואלה צומחים מגשם. גשם יורד כתוצאה מביצוע יַגְ'נֲה (הקרבה), וזו מקורה בחובות הכתובים.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 1.12.2011, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/7o4t61ak8t92dn1/BG_5.17-21_2011-12-01_VDD_TLV_34.mp3?dl=1&raw=1]

5.17  בשעה שתבונתו של אדם, מֶחשָבו, אמונתו ומבטחו מתמקדים כולם בעליון, מטהרו הידע המושלם מכל ספק, והוא צועד בבטחה בנתיב הגאולה.

5.18  בזכותו של ידע אמיתי, רואים החכמים הענווים בעין שווה בְּרָאהְמַנַּה מלומד ונעים הליכות, פרה, פיל, כלב, כמו גם את אוכל-הכלבים (חסר המעמד).

5.19  אלה שמֶחשָבם מעוגן בראייה שווה שכזו, כבר גברו על מגבלות הלידה והמוות. הם נקיים מרבב כברהמן, ומכאן שכבר שרויים בברהמן.

5.20  מי שאינו עולץ בהיקרה לו דבר נעים, גם אינו מקונן בפוגשו בלא-נעים, והנו בעל תבונה עצמית, דעתו אינה מבולבלת, והוא יודע את מדע האלוהים – אדם כזה שרוי בנשגב.

5.21  אדם בן-חורין שכזה אינו נמשך עוד אחר הנאות חושים גשמיות. הוא שרוי תמיד בטראנס, וחווה בעונג שבתוכו. בזכות התמקדותו בעליון הוא מגיע להגשמה עצמית וזוכה ליהנות מחדווה אינסופית.

שיעור זה ניתן על-ידי גוּנָאוַתַר דָאס ב- 13.5.2008, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/ve4rm9xb6y7hgg6/%D7%94%D7%A8%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F%20%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99%20%D7%92%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%9C%20%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA%20-%20%D7%92%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A8%20%D7%93%D7%90%D7%A1%20-%2020080513.mp3?dl=1&raw=1]

כל דבר חומרי שאנו עושים היום או שהשגנו, יילקח מאיתנו ברגע המוות. המעשים שאנו עושים בחיים הללו והמנטליות שלנו בחיים אלו, יכתיבו את גופינו; משמע שההוויה, התודעה והמנטליות של הנשמה ברגע המוות, נושאת אותה אל גופה הבא.

שיעור זה ניתן על-ידי גוּנָאוַתַר דָאס ב- 8.7.2006, תל אביב | קובץ להורדה

אלוהים הוא מוחלט, מושלם, יודע כול ואינסופי; הוא מבין את הלב שלנו. הוא יצר עולם שבו אפשר לראות העולם באופן מכני, ומי שרוצה, יכול לראות את היד המכוונת שלו. למעשה בעולם זה אין בחירה אמיתית, יש תחושה של בחירה, אך משום שאנחנו כבולים למידות הטבע, אנחנו לא חופשיים. אלוהים נותן לנו את חופש הבחירה – הבחירה היא בין תאווה לאהבה, מפני שללא בחירה אין אהבה.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן | קובץ להורדה

2.20  הנשמה אינה נולדת, גם לא מתה לעולם. היא לא התהוותה, אינה מתהווה, ולא תתהווה. היא חסרת ראשית, בת נצח, קיימת לעד וקדמונית, ואינה נשמדת עם כליון הגוף.

2.21  הו פָּארְתְהַה, מי שיודע שהנשמה בלתי מתכלה, נצחית, בלתי מולדת ובלתי משתנה – כיצד יכול הוא להרוג מישהו או לגרום למישהו להרוג?

2.22  ממש כשם שאדם עוטה מלבושים חדשים ומוותר על הישנים, מקבלת הנשמה גוף חומרי חדש ונוטשת את גופה הישן ונטול הערך.

2.23  אין נשק שמסוגל לחתוך את הנשמה, גם לא ניתן לשורפה באש, להרטיבה במים, או ליבשה ברוח.

2.24  הנשמה הייחודית אינה שבירה או מסיסה, גם לא ניתן לשורפה או ליבשה. היא נצחית, נמצאת בכל מקום, בלתי משתנה, בלתי ניתנת להזזה, ותמיד זהה.

2.25  נאמר שהנשמה בלתי נראית, בלתי נתפסת, ובלתי משתנה. אל לך – היודע זאת – להתאבל על הגוף.

2.26  הו גיבור חיל, אפילו אם סבור אתה שהנשמה (או סממן החיים) נולדת ומתה לעד, גם אז אין סיבה לצערך.

2.27  מי שנולד, סופו למות, ולאחר מותו, ישוב ויוולד. בצע איפוא ללא צער, את חובתך הבלתי נמנעת.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 2.2.2012, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/94o1aa0fy3i1bp0/BG_6.29-30_2012-02-02_VDD_TLV_41.MP3?dl=1&raw=1]

6.29  היוגי האמיתי רואה אותי בישויות כולן, ואת כל הישויות בי. מי שהגיע להגשמה עצמית, רואה אותי, העליון האחד, בכול.

6.30  לעולם איני אובד למי שרואה אותי בכול, ורואה הכול בי. גם הוא לעולם אינו אובד לי.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 29.01.2012, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/w29uc5r6y8xb8jz/BG_6.26-28_2012-01-29_VDD_TLV_40.MP3?dl=1&raw=1]

6.26  על האדם להחזיר את מֶחשָבו מכל מקום שאליו הוא נודד בגלל טבעו ההפכפך והבלתי יציב, ולהשיבו תחת שליטת העצמי.

6.27  יוגי אשר מֶחשָבו ממוקד בי, זוכה בשלמות העליונה של אושר נשגב. מאחר שהתעלה מעל למידת הלהיטות והוא מבין את זהותו האיכותית עם העליון, הרי שהוא פטור מכל תגובה למעשי עברו.

6.28  היוגי ששולט בעצמו ועוסק בתרגול יוגה תמיד, משתחרר אז מכל טומאה חומרית, ומגיע לשלב העליון של אושר מושלם בשירות נשגב ואוהב לאל.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 23.2.2011, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/ip3idlqf9xltknv/BG_7.1_2012-02-023_VDD_TLV_44.mp3?dl=1&raw=1]

7.1  אישיות אלוה העילאי אמר: הו בן פְּרּיתְהָא, הסכת עתה ושמע כיצד באמצעות תרגול יוגה, תוך מודעות מוחלטת לי ומֶחשָב קשור אלי, תוכל, פטור מספקות, לדעתני במלואי.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 19.01.2012, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/rrcijnh8ixpabmj/BG_6.20-26_2012-01-19_VDD_TLV_39.MP3?dl=1&raw=1]

6.20-23  בשלב השלמות שנקרא טראנס, או סַמָאדְהי, מנוּע המֶחשָב לחלוטין, על-ידי תרגול היוגה, מכל פעילות חומרית. שלמות זו מאופיינת ביכולתו של האדם לראות את העצמי באמצעות המֶחשָב הטהור ולהתענג ולעלוץ בעצמי. במצב זה של חדווה, הוא זוכה באושר עילאי אינסופי, שנחווה באמצעות חושים נשגבים. מעוגן כך, הוא אינו סוטה מן האמת לעולם. ובהגיעו לכך, הוא יודע שאין למעלה מזה. לאחר שהתמקם בעמדה שכזו, לעולם אין הוא מתערער עוד, אפילו בשעת המשבר הקשה ביותר. זו אכן, הגאולה האמיתית מכל המצוקות שמקורן במגע עם החומר.

6.24  תרגול היוגה צריך להיעשות מתוך החלטיות ואמונה, מבלי לסטות מהדרך. על האדם לנטוש את כל תשוקותיו החומריות, שהן בסך הכול יצירי מֶחשָבו, ואז, באמצעות המֶחשָב, לשלוט בחושים כולם.

6.25  בעזרת תבונה שנתמכת באמונה שלמה, חייב האדם להתקדם בהדרגה, צעד אחר צעד, אלֵי טראנס. במצב זה על מֶחשָבו להתמקד בעצמי בלבד, מבלי לחשוב על דבר זולת זה.

6.26  על האדם להחזיר את מֶחשָבו מכל מקום שאליו הוא נודד בגלל טבעו ההפכפך והבלתי יציב, ולהשיבו תחת שליטת העצמי.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב 7.1.2008 בתל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/ylib3f454clu6fj/%D7%9B%D7%9E%D7%95%20%D7%91%D7%95%D7%91%D7%94%20%D7%A2%D7%9C%20%D7%97%D7%95%D7%98%20-%20%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA%20%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%9F%20-%2020080107.mp3?dl=1&raw=1]

14.20  ישות בעלת-גוף שמתעלה ומשתחררת משלוש המידות שחוברות לגוף החומרי, נגאלת מלידה, מוות וזקנה, ומן הסבל הכרוך באלה, וזוכה להתענג על נקטר עוד בחיים אלה.

הפרק ה-14 דן בשלוש מידות הטבע החומרי: טובוּת, להיטות ובערות. המידות כובלות את הנשמה לעולם החומרי. בפרק זה יוסבר כיצד אנחנו למעשה נשלטים על-ידי העולם החומרי באמצעות המידות השונות. מידות הטבע מאפשרות את החומר ויוצרות חיקוי מעניין לעולם הרוחני; המידות מאפשרות לנשמה הרוחנית, להרגיש באופן אשלייתי שהיא מאושרת.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 17.11.2011, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/cqqwz3j4l4c6j5v/BG_5.8-12_2011-11-17_VDD_TLV_32.mp3?dl=1&raw=1]

5.8  אדם בתודעה אלוהית יודע בתוככי לבו תמיד, שאף שהוא שומע, נוגע, מריח, אוכל, נע, ישן ונושם, למעשה, אינו עושה דבר. זאת משום שהוא מבין שבשעה שהוא מדבר, מפריש את צרכיו, מקבל דבר-מה, או פוקח ועוצם את עיניו, אלה הם בסך הכול החושים הגשמיים שעסוקים במגע עם מושאיהם, והוא עצמו נבדל מהם.

5.10  מי שמבצע חובותיו ללא התקשרות ומקדיש את תוצאותיהן לאל, אינו מושפע מפעילות חטאה, ממש כשם שעלי הלוטוס אינם נרטבים במים.

5.11  יוֹגִים שנטשו את קשריהם, פועלים בגופם, במֶחשָבם ובתבונתם, ואפילו בחושיהם, לתכלית ההיטהרות בלבד.

5.12  נשמה יציבה במסירותה זוכה בשלווה בלתי מעורערת. זאת משום שהיא מעלה לי למנחה את תוצאות מעשיה; בעוד שמי שאינו מאוחד עם האל וחומד את פירות עמלו – מסתבך.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 14.04.2011, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/7f857l565h3nv7y/BG_2.14-17_2011-04-14_VDD_TLV_4.mp3?dl=1&raw=1]

כוחה של אשליה

הו בן קוּנְתי, הופעתם בת החלוף של שמחה וצער והיעלמותם במרוצת הזמן משולות לבואן והעלמן של עונות החורף והקיץ, הו נצר בהרתה, אלה מקורן בסך הכל בתפיסה החושית, צריך אפוא ללמוד ולשאת בהן מבלי להטרד. בהגווד-גיטה [ב.ג. 2.15]

דורית לובן: שמחה וצער באים והולכים ולאף אחד אין מבחינה מסוימת שליטה. כמו שאין לנו שליטה על עונות החורף והקיץ אין לנו שליטה על שמחה וצער. כל חי עסוק בדרך כלל בשתי משימות, להשיג אושר ולדחות סבל, זה העיסוק המוחלט והבלעדי של כל חי. כל כך הרבה אנרגיה הולכת על זה אבל בעצם אנחנו עוסקים במשהו שאנחנו לא מסוגלים לעשות. אנחנו לא מסוגלים לדחות את הסבל או להזמין לנו את האושר. שזה נראה לפעמים יותר מיידי.

זה בא והולך, כל אחד וסיפור החיים שלו, הקארמה האישית שלנו תפגיש אותנו עם שמחה ותפגיש אותנו עם צער, כך פועל העולם. נאמר פה שזו לא פונקציה של ההשתדלות או ההתכוונות שלנו, כי אנחנו נשתדל ונתכוון גם בהתאם לקארמה שלנו. נחתור לאושר בהתאם לקארמה שלנו, ונימנע מסבל בהתאם לקארמה שלנו, על פי הטבע הקרמתי שיש לנו היום. זאת אומרת ששמחה וצער והניסיון להשיג או לדחות אותם, זה לא בידינו, אבל אנחנו עוסקים בזה, מתוך אשליה מלאה שזה בידינו. דורות על דורות של התנסות אנושית וחייתית ואף אחד מאיתנו עוד לא למד. עדיין אנחנו עסוקים בזה, להשיג אושר ולדחות סבל. אבל הפסוק הזה אומר, חורף, קיץ, אביב, סתיו, עונות השנה באות וחולפות ואנחנו לא עסוקים מהבוקר ועד הערב בלהשיג את החורף ולדחות את הקיץ, להשיג את האביב ולדחות את הסתיו. אם היינו שומעים על מישהו שעסוק בזה, מה היינו חושבים עליו? היינו חושבים הוא עושה משהו חסר היגיון. לרדוף אחרי האביב, שכל הזמן יהיה אביב. אי אפשר לרדוף אחרי האביב, אביב יבוא ואביב ילך. אותו דבר לגבי הניסיון שלנו לרדוף אחרי אושר ולדחות את הסבל. מה שנראה לנו כאושר או כסבל, זה בכלל תפיסה אישית שלנו. מה שנראה למישהו אחד כדבר מדהים, למישהו זה יכול להיות בלתי נסבל, מה שמישהו אחד תופס כאושר, מישהו אחר תופס כסבל. אנחנו עסוקים ברדיפה אחרי אושר חיצוני, המבוסס על תפיסה חיצונית של העצמי, שבסופו של דבר לא יוכל להביא לנו אושר אמיתי. האושר שאנחנו מנסים להשיג על פי התפיסה הקרמתית שלנו, על פי הקונספציות שלנו זה לא אושר שיכול לספק את העצמי. אבל אנחנו עסוקים בזה כל הזמן, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, להשיג אושר ולדחות סבל.

אושר אמיתי

נאמר פה, על האדם לשאת בהם מבלי להיטרד, וזו הנקודה. איך אפשר להבין שהמאמץ האינסופי הזה, לאושר ולדחיית סבל, לא באמת נושא פרי? זו נקודה ראשונה, הנקודה הבאה היא, אם לא זה המאמץ, בכל זאת אנחנו רוצים אושר, אז איפה נשקיע את מאמצינו כדי להשיג אושר אמיתי? זו השאלה הבאה.

זה לא שאנחנו אומרים, "אוקי שמחה וצער, מה אכפת, הכול אותו דבר", זה לא בדיוק, לא? זה לא אותו דבר, אף אחד מאיתנו לא אוהב צער וכל אחד מאיתנו שמח עם שמחה, אבל פה נאמר לשאת בהם מבלי להיטרד, זאת אומרת שיש איזשהו מקום אחר בתוכנו. הגיטה לא מדברת על אפאטיות, היא לא מדברת על אדישות, היא לא מדברת על אטימות. אטימות זו עוד אפשרות לא לחוות שמחה וצער, זו לא מטרת התרגול של הבהגווד-גיטה, להגיע לאטימות רגשית, שבה שמחה וצער נחווים אותו דבר. אלא היא רוצה ללמד אותנו משהו עמוק יותר. מה הדבר העמוק יותר שהגיטה רוצה ללמד? הדבר העמוק יותר שהגיטה רוצה ללמד זה אושר, אושר אמיתי, איפה מושג אושר אמיתי או איך נמצא את אותו אושר שמעבר לשמחה ולצער החיצוניים. ולאושר הזה נצטרך לקרוא במילים קצת שונות מ״אושר״, אפשר לקרוא לו סיפוק, מלאות, אהבה, מודעות, חופש, שלמות. זה המקום הפנימי שכשיש לנו אותו אנחנו יכולים להיות לא מוטרדים, או מסוגלים להכיל את השמחה והצער מבלי להתערער, ואז הפסוק הבא מביא אותנו למשפט הזה.

הו הטוב באנשים, (ארג'ונה), מי שאינו מופרע בשמחה וצער ונשאר יציב בשניהם הינו ראוי לגאולה.

בהגווד-גיטה [ב.ג. 2.15]

זאת אומרת, זה לא שהוא לא חווה שמחה, ולא חווה צער. הוא לא מתערער לנוכח שמחה וצער כי הוא מלא, הוא יודע את משמעות החיים האמיתית הוא יודע את העצמי, הוא יודע את הרוחני.

להתאמץ בכיוון הנכון

תלמידה י': קודם אמרת שגם ההשתדלות שלנו היא תוצאה של הקארמה שלנו, אבל יש את המשפט הזה, שאלוהים עוזר לאלו שעוזרים לעצמם, אנחנו חייבים להתאמץ כדי שמשהו יקרה לנו.

דורית לובן: השאלה היא למה להתאמץ, אם את מתאמצת בשביל משהו שבסוף לא  קורה כלום

מה הטעם להתאמץ.

תלמידה י': גם לדברים חומריים אנחנו מתאמצים.

דורית לובן: אנחנו מתאמצים על פי הקארמה שלנו. מי שבמידה המתאימה מתאמץ בהתאם למידה שלו. את מסוגלת לשבת בבית ולא להתאמץ?

תלמידה י': לא.

דורית לובן: אז תתאמצי. אין פה בחירה. הבחירה האמיתית היא להתאמץ לדבר הנכון. אדם יכול להתאמץ להשיג עושר גדול אדם יכול להתאמץ להשיג פרסום, כוח, השכלה, יופי. כל הדברים האלו אפשר לנסות להתאמץ או לא להתאמץ כדי להשיג איזשהו מעמד מסוים בעולם הזה, אבל הם לא יכנו לו את האושר שהוא מבקש. אז מאמץ כן. השקעה, התכוונות, כן, תשקיעי את אותו מאמץ בדבר האמיתי והוא ייתן לך שמחה, חדווה, אושר, או משמעות נצחיים. תשקיעי את אותה אנרגיה בדבר האמיתי. כי זה לא בא כמו עונות החורף והקיץ. מה שמושג במאמץ הזה הוא שלך לעד. התאמצת, השגת, מה הלאה? זה בורח. את לא מספקת את אותה כמיהה מאד עמוקה של העצמי, היא נשארת לא ממומשת. תתאמצי, אבל עבור הדבר הנכון. פה לא מדובר על השקעת אנרגיה, כולנו משקיעים אנרגיה לעבוד, להתפרנס, לממש את התחביבים שלנו, את הכישרונות שלנו, זה טבעי, זה קרמתי. אבל אם תעשי את זה מתוך מאמץ או התכוונות לעשייה רוחנית בתוך כל זה. זה יהיה בעל משמעות כי זה יהפוך ליוגה. אחרת מה השגת?

תלמידה י': ואז זה גם משחרר מקארמה? גם אם זה תחביב?

דורית לובן: כן, זה בדיוק הבהגווד-גיטה. זה לחלוטין נכון. ארג'ונה הולך להילחם כי זו הנטייה הטבעית שלו.

לחיים מתוך איבוד עצמי משוללי בחירה חופשית

תלמידה י': אבל זה לא היה ידוע מראש שהוא יעשה את זה? קרמתית, קארמה ידועה מראש, אנחנו יכולים לדעת כבר מה יקרה.

דורית לובן: קארמה ידועה מראש עד לגבולות הבחירה החופשית שלך, והבחירה הרוחנית היא מעבר לקארמה. זה לא ידוע מראש שתבחרי חיים רוחניים. במובן מסוים זה יכול להיות ידוע. זה ידוע על סמך בחירה מוקדמת. יש פה מקום של בחירה והבחירה היא כמה תלכי קדימה, הכנות, הרצון האישי, הכנות בתהליך. יש מקום שלנו. זה ברור?

תלמידה י': כן.

דורית לובן: הנקודה שהוא לא מאבד את זהותו האמיתית לנוכח הטלטלות של החיים. החיים הם מאד מטלטלים ומאד טובעניים כי האגו מטולטל מול קבלה ודחייה, השגיות כזו או אחרת. הנטייה הטבעית ברמת האגו זה לשכוח את העצמי. אנחנו מיטלטלים בתוך השמחה והצער ומאבדים את העצמי. זו בדרך כלל החוויה של קיום חומרי. אנחנו שמחים אז אנחנו יוצאים מגדרנו. אנחנו עצובים אז באמצע. אנחנו כל הזמן בטלטלה הזאת ואנחנו לא זוכרים את העצמי. אז מי שלא מתערער, משמע שהוא לא מאבד את העצמי. או חוזר אל העצמי, חוזר לדיון הרוחני, לזהות הראשונית, פנימה, בתוך כל המצבים האלה ומוצא את העצמי, הוא ראוי לגאולה. הוא בדרך לשלמות רוחנית משום שהוא לא מאבד את העצמי. אחרת העולם הזה הוא עולם של אנשים שבדרך כלל לא מודעים לטבע העמוק יותר שלהם וחיים מתוך איבוד עצמי. המושג הזה איבוד עצמי ברור?

תלמידים: כן.

דורית לובן: אנשים לא חווים. חיים רק על פי גלי השמחה והצער. על גלי האגו. והסיפור האגואי הזה למעשה מתנהל כל הזמן. אלא אם כן אנחנו עושים את העבודה או את ההתכוונות או את התהליך הרוחני. אנחנו לא נוגעים בעצמי. אובדים לעצמנו. בפרק 16 נאמר שאנחנו אובדים באינספור חרדות. אובדים לעצמנו בתוך חרדת הקיום החומרי.

כוחו של רצון טוב

תלמידה ט': קארמה היא צפויה. הבחירה היא לא צפויה. וגם החסד הוא לא צפוי נכון?

דורית לובן: החסד הוא לא צפוי.

תלמידה ט': אז רק קארמה צפויה?

דורית לובן: כן. החסד המאוד ראשוני לא צפוי. אחרי שיש חסד ראשוני כבר מאד ברור שיהיה עוד ועוד חסד. הוא לא צפוי וצפוי.

תלמידה ט': הוא ידוע שהוא יבוא אבל הוא לא צפוי. כלומר אי אפשר לעשות מפה (אסטרולוגית) מתי ואיך.

דורית לובן: לא. זה לא לגמרי מדויק כי יש מפות אסטרולוגיות שאפשר לראות התפתחות רוחנית של מישהו. משום שמרגע מסוים שזה מתחיל אפשר כבר לראות את זה. החסד לא מתחיל מחסד אלוהי. אני לא יודעת אם את זוכרת, איך מתחיל החסד ולמה הוא לא צפוי. הוא מתחיל ממגע עם רצון טוב אחר. זה לא צפוי. כשזה התחיל. נוצרה נביטה או התעוררות רוחנית היא מתחילה להשתלב בקארמה והקארמה מתחילה להתאים את עצמה להתפתחות הרוחנית של מישהו. ואז בשלב מסוים אפשר לראות את זה במפה האסטרולוגית של מישהו. את ההתפתחות הרוחנית של מישהו. עדיין יש בחירות עמוקות שהם שלנו  גם בתוך הנתיבים האלו. אנחנו יכולים לראות נטייה מאד עמוקה, אפשרות מאד עמוקה, עדיין יש לנו נקודה של בחירה. אפילו במפה אסטרולוגית אפשר לראות צומת.

תלמידה י': יש אפשרות. אבל אדם צריך לבחור.

דורית לובן: בדיוק. זו הנקודה. יש אפשרות, צומת, מקום מאד מסוים שיש אפשרות אבל הבחירה היא שלנו. החסד הוא צפוי…אנחנו אומרים חסר סיבה במובן הזה אפשר להגיד שהוא לא צפוי. הוא לא מותנה לשום דבר אבל הוא יבוא כי הוא כולו טוב. כיוון שהוא כולו טוב אפשר לצפות שהוא תמיד יהיה שם. כמו שהורה אוהב אז הילד יכול לצפות שכל מה שהוא צריך יהיה שם בשבילו. החסד נטול סיבה, הוא ישנו בגלל הטוב הטבעי.

יחסים הם מקום טבעי לעבודה רוחנית

תלמידה ש': כתוב פה על מישהו שהופך לנזיר ונוטש אישה צעירה ואמא למען מטרה נעלה. אבל הוא פוגע באחרים על הדרך.

דורית לובן: שאלה מאד קשה, לא בדיוק. בדרך כלל זה לא מומלץ. מתואר שם באופן כללי או לורד צ'איטניה?

תלמידים: לורד צ'איטניה.

דורית לובן: שרי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ, שהוא לא אישיות רגילה. בדרך כלל הדברים האלה הם אפשריים במקרים יוצאי דופן. אם למישהו יש משימה עולמית, להציל את העולם ולצורך זה… כמו בודהה שנטש אישה יפיפייה וילד שרק נולד, אז אפשר להגיד, "ואו איזה אכזרי הוא היה", ושהוא חזר הביתה אבא שלו אמר לו שעכשיו תחזור למשפחה ותפסיק להיות בודהה. אבל התרומה שלו לאנושות, אי אפשר למנות אותה. אז יש אנשים מיוחדים ומסוימים כמו שרי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ.

תלמיד א': גם פְּרַבְּהוּפָּאד עזב משפחה.

דורית לובן: בגיל חמישים ושש זה כבר לא אותו דבר. לפחות על פי המסורת זה הזמן לעשות את זה. אז הוא לא עשה את זה בזמן לא מתאים. אבל ששרי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ עשה את זה, שהוא לא אישיות רגילה, הוא קרישנה עצמו, ושהוא עשה את זה, זה היה למען טובת האנושות. וגם אותה אישה ואותה אמא מאד מיוחדות לא סבלו מזה באמת כי הן חוו געגועים עזים מתוך פגישה מתמדת איתו, שזה סיפור אחר לגמרי. באופן כללי זה לא אמור להיעשות באופן שרירותי וזה לא אמור ליצור סיטואציה של כאב, אבל במקרים יוצאי דופן שבהם המשימה היא כל כך חשובה, והאישיות היא כל כך גדולה אז  דברים כאלה קוראים. אבל זה לא מומלץ למרות שלפעמים זה קורה.

תלמידה א': שְׂרי צ'איטניה ידע שזו המשימה שלו? לכאורה הוא לא היה מודע.

דורית לובן: מה זאת אומרת? הוא היה מודע לחלוטין. בשביל זה הוא עזב. הוא היה מודע לאלוהות שלו. בוודאי, הוא לא רצה לחיות את זה, אבל הוא גילה את זה. בשלב הזה היו לו הרבה גילויים. זה כבר דיון יותר גבוה, אבל בדרך כלל זה לא מומלץ. מה שהבהגווד-גיטה ממליצה זה לבצע את היוגה שלך בתוך מערכות היחסים הטבעיות כי זה מקום שבו את נותנת ובו את גם זקוקה, שבו את באה עם האגו שלך. כיוון ששם האגו הוא במלוא פעילותו אז שם את יכולה גם לנקות אותו וללמוד לאהוב ולתת בצורה יותר עמוקה, כי בסופו של דבר הטבע של העצמי הוא נתינה ואהבה, והמקום הטבעי לנקות את האגו שלנו מלקיחה או מאגוצנטריות זה אותו מקום ששם אנחנו באמת אוהבים אבל, עדיין שבויים באגוצנטריות מסוימת. אז יחסים זה מקום מאד טבעי לעבודה. אם למישהו יש יחסים מול העולם שזה תפקידו, אז שם הוא צריך לעשות את זה. זאת הנקודה.

למה אנחנו פה?

יודעי האמת הסיקו כי חסר הממשות [הגוף החומרי] והנצחי [הנשמה] אינו משתנה, זאת הם הסיקו מלימוד טבעם של השניים. בהגווד-גיטה [ב.ג.2.16]

דורית לובן: למה הגוף החומרי נקרא חסר ממשות? אַסַת לעומת סַת. סַת זה נצחי ואַסַת זה חולף. הוא חסר ממשות משום שהוא משולל עצמיות. זה לא שהוא לא ממשי. הפילוסופיה הזו לא אומרת שאין גוף ושאנחנו רק באשליה לחשוב שאנחנו מוקפים בחומרים. יש חומר אבל החומר שמקיף אותי, הגוף הזה, הוא לא אני, הוא לא נצחי. הוא לא קבוע. אני הנשמה היא סַת, אני נצחית אני קבועה, אני קיימת לעד, היום אני מוקפת בחומר שלא נצחי הוא עכשיו ישנו ועוד מעט לא יהיה וקודם הוא לא היה ולכן הוא נחשב לאַסַת, לא נצחי, מה שנקרא לא ממשי, כי סַת זה גם נצחיות וגם ממשיות, ואני לעומת זאת ממשית ונצחית, אני מתקיימת לעד, הממשות שלי היא חיים אמיתיים. למעשה החיים הפנימיים, החיים של הנשמה הם החיים האמיתיים, הגוף או החיים של הגוף, כל עוד אני בגוף הזה הגוף חי, כל עוד אני בגוף הזה יש תחושה של עצמיות, של  זהות מסוימת עם הגוף הזה, של המיינד, של האינטליגנציה. אני חושבת שאני זה זה. ברגע שאני מבינה את עצמי נפרדת מהגוף, או שאני עוזבת את הגוף, אני ממשיכה לחיות, כיוון שהחיים הם אני ולא הגוף שעוטף אותי זה מה שנקרא פה אַסַת וסַת. כמובן שזה לא משהו שפשוט להבין אותו.

תלמידה א': בגוף נמוך יותר אז יש פחות נשמה?

דורית לובן: הנשמה נמצאת אפילו בצמח, שהוא יחסית לא מודע, או בחרק, או ציפור. הנשמה נמצאת בשלמותה. מלוא הנשמה נמצאת בכל גוף. קחי נהגים שונים ומכוניות שונות. נהג שנמצא בוולסווגן חיפושית שבקושי נוסעת הוא יכול להיות אותו נהג שאחר כך מתיישב באלפא רומאו 2011 אדומה. אותו נהג יכול להיות בשתי המכוניות במלואו הוא פה, ובמלואו הוא פה, המכונית מאפשרת מהירות שונה.

תלמידה א': כשהנשמה נמצאת בגוף היא נמצאת בכל הגוף או בחלק  מהגוף?

דורית לובן: לא, נתחיל מההתחלה. למה אנחנו פה במציאות החומרית?

תלמידים: קנאה.

דורית לובן: קנאה,  רצינו לטעום טעם. מה הטעם שרצינו לטעום? הוא מאד ברור כי כולנו מנסים לטעום אותו פה, אז על פי מה שאנחנו רוצים לטעום פה אנחנו מבינים מה רצינו לטעום, רצינו לטעום את הטעם…

תלמידה א': של שליטה.

דורית לובן: שליטה זה אספקט אחד, מיוחדות, נפלאות, אני במרכז. רצינו לטעום את הטעם 'אני אלוהים'. עכשיו זה הטעם שבשבילו אנחנו פה, פה אנחנו נאבקים, כל אחד בזירת המשחקים או המאבק או החיים שלו, אנחנו נאבקים על המקום, אני אלוהים, אני במרכז. עכשיו אני זו הנשמה, כשאני באה לפה, אני לא יכולה להילחם בלי גוף. קודם כל אף אחד לא יראה אותי, כי פה זו מציאות חושית, אבל אם אני אהיה בטבע הרוחני שלי אני אראה את המציאות, ומה אני במציאות? עוד נשמה מאד מיוחדת שהטבע שלה הוא שירות ואהבה. כשאני באה לפה לטעום את הטעם של אדונות אני באה לשכוח את זה ואז אני צריכה מערכת משכיחה. אז הגוף הזה עם החיקוי שלו לטבע הרוחני, שהאגו משקף זהות, האינטליגנציה משקפת את המודעות, המיינד משקף את היכולת לשמוח, את היכולת לטעום את האושר הרוחני, הגוף את חווית הקיום. הגוף הזה הוא כמו כלי דומה לטבע המקורי שלי, אבל כלי שמשכיח ממני את הטבע המקורי שלי ודרכו אני מנסה לעשות את המאבק הזה לעליונות. אני פה בכלי ובכלי הזה אני מנסה לעשות את המאבק הזה. אבל זה לא כל כך פשוט כי זה לא תמיד הולך קדימה המסע. המסע הזה הולך גם אחורה ולמעלה ולמטה. כי יש כל מיני רצונות, ואני עושה כל מיני דברים ובגלל זה אני גם טועמת כל מיני טעמים. אם אני רוצה להיות אטומה אני אקבל גוף מאד אטום, אם אני רוצה להיות מרושעת אני אקבל גוף מאד מרושע. אז יש מיני חיים שונים. יש גם כאלה שהם הפכים אבל זה לא מאד קיצוני. כי אם את מאד, מאד אטומה אז תקבלי גוף של אבן, או גוף מאד אטום ואז את לא יכולה להביע רגשות אחרים. אני מדברת על מיני חיים, אני מנסה להראות איך תודעה נמצאת במיני חיים. אני מסכימה שבבני אדם יש קרמות מאד מורכבות של טוב ורע, אני מסכימה עם זה אבל ברמה שאני מדברת עכשיו יש מיני חיים, יש צמחים וקופים ואפילו אבנים, עצים, יונקים ופרפרים ואלו מיני תודעות שאנחנו בעצם באים לטעום או במהלך החיים אנחנו מתקשרים לתודעות שונות וזוכים בגוף מתאים. אבל זה תמיד אני, אני בגוף. בכל אופן הנקודה המרכזית ביותר היא שאני פה, וזה הגוף שלי.

תלמידה א': אני זה חלקיק של הנשמה?

דורית לובן: לא , אני זה הנשמה, כולי. אני זה סַת, צ'ית, אָנַנְדַה. אני נצחית, עם זהות, אני מודעת, צ'ית, ומלאה באושר או כמהה לאושר שהוא איננו. אני מטבע של אושר. זה אני במלואי עם קשר מיוחד ואוהב עם אלוהים.  משום שאני מטבע של אהבה מאד מיוחד עם האישיות העליונה, מהמקום הזה אני מלאה באהבה לכלל ישויות החיים ולכל היש. אני לא ככה היום אבל זה הטבע המקורי שלי. היום הגוף הזה מסתיר ממני את הטבע הזה והיום אני מנסה לממש סַת, צ'ית, אָנַנְדַה דרך הבגד הזה שאני לובשת וחושבת שהוא אני. אז אמרנו קיום, מודעות, אושר, הכול ישנו במערכת אבל דרך כלים חומריים, דרך הכלי החומרי של הגוף.

גופים שונים נותנים מודעות שונה. גוף אדם מאפשר מודעות גבוהה יחסית, שמאפשרת לעשות מסע עד למודעות הגבוהה ביותר. זה גוף אדם. אז מי שהגיע לגוף אדם, הטבע הרוחני שלו יותר מתבטא ממי שיש לו גוף יותר נמוך, אבל הנשמה במלואה נמצאת בכל גוף וגוף. אין חלקיקים. רק תודעה יותר מכוסה. הדוגמא שנותנים זה האור המקורי ועד כמה הוא מכוסה. אם נשם עליו צלופן מאד בהיר אז האור יהיה מאד דומה. את יכולה לשם עליו צלופן מאד כהה ואז האור יהיה מאד עמום אבל זו אותה מנורה, רק הכיסוי, הבגד הוא שונה ויוצר תחושה שונה. אור כחול, אדום, ירוק, אפילו נותן טעמים שונים לחיים. מישהו שהוא באור כחול, ורוד, ירוק, זה הכול מודים שונים, נטיות שונות, התחברויות שונות לעולם החומרי, אבל זה תמיד אני. זה ברור? זה ענה על השאלה?

גוף אנושי זו הזדמנות פז

תלמיד י': האני של האדם זה השלב האחרון, זאת אומרת, עד שהוא יגיע לעצמי עליו לעבור את כל השלבים, כעץ, כפרפר, כנמלה?

דורית לובן: סביר להניח שעברנו הרבה פעמים, הרבה גופים, אין סוף גופים, זה לא מתמטי כל כך, עברנו בטח יותר מפעם אחת אינסוף גופים, גוף אדם הוא הזדמנות, זו הכוונה. כשהגעת לגוף אדם, אל תחמיץ אותה. זו הזדמנות פז לצאת מהמעגליות האינסופית הזו, של לידה ומוות, לידה ומוות. גוף אדם נועד לעשות את העבודה הרוחנית, זו ההבנה. לכן גוף אדם הוא מאד יקר, והספרות הודית מתחילה באמירה: עכשיו שהגעת לגוף אדם, תחקור את האמת, אַתְתוֹ בְּרַהְמַה ג'יגָ'אסָא. עכשיו תחקור את האמת, כי עכשיו אתה בגוף שיכול לעשות את זה. בגוף אחר לא תוכל לעשות את זה. אז זו הדחיפות שיש לנו בגוף אדם, לחקור את האמת. ואולי זה גם מתייחס לפסוק הקודם, בגוף אדם במקום לעשות את מה שהכלבים והחתולים עושים, או מה שכל העולם עושה, להשיג אושר ולדחות סבל, בגוף אדם אנחנו צריכים לעשות משהו אחר, בגוף אדם אנחנו צריכים לעשות את  חקר האמת. זה מה שגוף אדם אמור לעשות. זו הזדמנות מיוחדת והיחידה שיש בגוף הזה. כי גופים נמוכים יותר לא מאפשרים את זה. הם כן מאפשרים שמחה, הם כן מאפשרים צער. הם לא מאפשרים התקדמות רוחנית, צמיחה, חקירת האמת. זאת ההבנה.

יחסים נצחיים

תלמידה ט': אם הנשמה עוברת מגוף לגוף איך אנחנו מוצאים רצף? רצף ביחסים עם מישהו שאיננו.

דורית לובן: אדם שעזב את הגוף, איך אנחנו מוצאים רצף ביחסים איתו, זו השאלה?  זה תלוי מה התפקיד ומה היחסים. לפעמים הזיכרון מחייה, אבל צריך גם קשר חי. למשל אם יש תפקיד רוחני למישהו עבורנו אז נשאר שם קשר חי, השאלה היא איך נשמר קשר חי עם מישהו שיתכן שהוא בגוף אחר. זה סידור של הפַּרַמָאתְמָא שמשמר את המחויבות של אותה אישיות כלפינו, אני מדברת עכשיו על גורו.

תלמידה ב': אם אנחנו עוברים כל כך הרבה גלגולים וכל כך הרבה יחסים, למשל הורים, משפחה, המהות של היחסים נשארת אותו דבר?

דורית לובן: לא, אנחנו אותה נשמה אבל אנחנו לא אותה אישיות, כלומר, אנחנו לא אותו אגו. כיוון שהזהות משתנה. יתכוון שברצף גלגולים תמצאי משהו דומה אבל אם תיקחי עשרה גלגולים אחורה, התודעה יכולה להיות לגמרי שונה.

תלמידה ב': האם המערכות יחסים נשארות באותה צורה מחיים לחיים?

דורית לובן: זוגיות, הורות, זה שונה כי אנחנו שונים, אנחנו לא אותו דבר. זו לא אני, הנשמה עדיין לא התעוררה, הגוף בשינוי מתמיד.  אז הקשרים של הגוף הזה היום, הם לא דומים לקשרים שהיו לי בגוף הקודם עם מושאי האהבה שלי או מושאי השנאה שלי, יש תמיד שינוי כי התודעה היא כל הזמן בשינוי. אפילו קחי את עצמך היום, ואת היחסים שלך היום עם אותן נפשות פועלות, הם לא אותו דבר כמו לפני חמש או עשר שנים. זו עובדה שלפעמים יש חיבורים שנמשכים כמה שנים, זו עובדה. בגלל התקשרות, אנשים משמרים מערכות יחסים, אבל מתישהו, אחרי עשר גלגולים, אלף גלגולים, מיליון גלגולים, נסתכל על עצמנו בראי ולא נזהה. אין לנו שום חיבור לאינסוף הגופים שהיינו קודם. זה ברור?

תלמידה י': כן, אבל פעם אמרת שאנשים שעושים איתנו התקדמות רוחנית ממשיכים איתנו.

דורית לובן: כי יש חיבור רוחני. אלא אם כן, הם רוצים להגיע לאַיוֹדְיָא… איך שלא יהיה זה נכון.

שלמות רוחנית אפשרית

תלמיד י': כל כך הרבה גלגולים, רק יחידי סגולה מגיעים לספרות האלה, מיליוני בני אדם, את יכולה לספור אותם על כף היד.

דורית לובן: קודם כל קרישנה אומר בבהגווד-גיטה בתחילת הפרק השביעי, מבין אלפי אדם, אולי אחד חותר לדעת את האמת ומאלה שהגיעו לאמת בקושי אחד יודע אותי. אם ניקח את הזמן האינסופי אז בהדרגה נראה שיש יותר מקומץ אנשים, אם אתה סופר את זה במהלך היסטוריה אינסופית. נאמר את זה בשפה קצת קשה, אם אתה הולך לבית הסוהר אתה לא תצפה למצוא אנשים ישרי דרך שם. יהיו כמה שיעשו חזרה בתשובה וישנו את דרכם וילמדו, או הסיטואציה שם תגרום להם להתפקח מהאמונה הפנימית שיש להם בפשע. אחרת אלו אנשים שיש להם אמונה מסוימת באגוצנטריות מאד גדולה, מאד דומיננטית, ברורה. הם מאד אגוצנטריים כי הם מוכנים לעשות משהו על חשבון מישהו אחר. האמונה הזו היא עמוקה. לכן כאשר אתה הולך לבית הסוהר, אתה לא מצפה למצוא המון אנשים ישרים, זו עובדה. אותו דבר העולם החומרי הזה נחשב לבית סוהר. אחד השמות שלו הוא דוּרְגָא, מקום שקשה לצאת ממנו. זה נחשב לבית סוהר, מקום שמפריד את הנשמות שרוצות לטעום את הטעמים החומריים מהמציאות הרוחנית, החופשייה, שיש בה חופש מלא לאהוב ולהיות עצמנו. הפשע שלנו הוא אותו רצון ראשוני לטעום את הטעם, אני במרכז. האמונה באושר הזה כל כך גדולה שנדיר שמישהו רוצה לוותר על זה. אנחנו יושבים פה, כולנו באיזשהו מקום רוצים משהו מהסוג הזה, רוצים לוותר על אגו. זו איזושהי התחלה. אבל העובדה היא שזה די נדיר, זה לא חדר מאד גדול… בעוד מקומות יושבים אבל זה נדיר בעולם של אגוצנטריים לרצות להשתחרר מהאגוצנטריות. בו זמנית בעידן הקשה הזה של קלי יוגה, כיוון שהחיים הפכו להיות כל כך מאוסים ביחסים הבין אישיים, שזה דוחף אנשים ליותר עניין רוחני. יש דחיפה לחיפוש רוחני. במיוחד בנושא של מגעים בין אישיים, בעולם, בכל מערכות היחסים החברתיות. מישהו שעוסק בעסקים וחקר סיפר לנו ששישים אחוז מהחלטות הממשלה לא מתממשות. וככה זה נכון לגבי כל מוסד ומוסד, מהמוסדות הפוליטיים ועד לבתי הספר ומוסדות קטנים, המערכת פועלת בצורה כזו שאין יותר הורדה של סמכות מלמעלה. זה מאד קשה להיות מאושר בחברה כזו. בחברה שאין עשייה נכונה. העידן הזה הופך את החיים מאד לא פשוטים ברמה הבין אישית ולכן זה דוחף אנשים לרצון להשתחרר מהסבל החומרי הזה דרך צמיחה רוחנית. אז אפשר לומר שיש איזושהי עלייה, אבל עדיין טבעי שזה נדיר. ולהגיע לשלמות זה גם לא פשוט. אבל זה אפשרי, שזה כבר מעודד, זה אפשרי ותלוי בסופו של דבר במשהו מאד פשוט, ברצון. חסד ישנו, רצון איננו…רצון זו הבעיה. רצון מתפתח בחברה של רוצים אחרים. רצון מדבק. קוראים לזה בסנסקריט סָאדְהוּ סַנְגַה. על ידי התרועעות רוחנית. לכן כיושבים ולומדים ביחד זה מגביר את הרצון הרוחני, וככול שאנחנו רוצים יותר נמצא שדברים אפשריים. אין שום מגבלה חומרית באשר למי יעשה את המסע הזה. כולנו מוזמנים.

שלב השלמות

תלמידה ג': יש קשר בין אם הנשמה ערה לבין אם היא דבוקה לגוף או לא בגוף…

דורית לובן: נשמה ערה במישהו שעושה עבודה רוחנית, באופן טבעי האגו, הדבק, התחיל להתמוסס. מיסוס האגו זו הערנות של הנשמה. אז באופן טבעי היא תהיה פחות דבוקה לתפיסה הגופנית. שמחה וצער, זכייה ואובדן, מול כל השינויים וההתכלות של הגוף היא תישאר יציבה בתודעתה. זו ערנות. כי אני לא קשורה לגוף הזה באמת. בשורה התחתונה אני לא זה. תהיה תחושה של הגוף, אבל השאלה היא איך תתייחסי לתחושות הגוף. את לא מושפעת, הגוף עובר את מה שהוא עובר אבל את לא מושפעת או מושפעת הרבה פחות או בכלל לא מושפעת. אפילו הטיפה שאנחנו מתעוררים זה כבר משנה את התפיסה הגופנית שלנו. כל טיפת התעוררות משנה תפיסה גופנית. נפש, אגו אומרים, "הם רואים אותי, מה אומרים עליי", אבל אז יש הפרדה מסוימת ואנחנו יכולים לעמוד אחרת מול מה שבזמנים קודמים לפני שעשינו איזושהי צמיחה… זה אספקט אחד, אספקט אחר הוא בגלל שאנחנו חווים חיים פנימיים, יותר מלאים, אין צורך להגדרה חיצונית. אנחנו מאד עסוקים בהגדרה חיצונית, כי האגו צריך כל הזמן להגדיר את עצמו. העיסוק הזה מפסיק, את חיה חיים פנימיים בלי לצאת כל הזמן כדי להגדיר את עצמך. איך חווים את הגוף ממש פיזית? לא מוטרדים אני מניחה משמחה וצער.

חשיבה חיובית היא מהותית להבנת החיים

תלמידה י': פעם הייתה לנו שיחה ודיברנו על אופטימיות מול פסימיות. ואמרת שבשביל צמיחה רוחנית צריך אופטימיות.

דורית לובן: בו זמנית צריך את שניהם.

תלמידה י': אבל זה הרי קארמה, אם אתה אופטימי משמחה או פסימי.

דורית לובן: מבחינה מסוימת צריך שתי עיניים. עין אחת שרואה את השלילי ועין אחת שרואה את החיובי. כי בתהליך הרוחני אנחנו עסוקים בהזנה ועישוב, ניקוש. וההתבוננות הזו היא התבוננות באַנַרְתוֹת, בדברים הלא רצויים שבלב. אז הצד שמזין אופטימי. הצד שמנקה צריך לראות את העשבים. אז שתי עיניים צריכות להיות שם. כי אם אחשוב, "אוי אני רק העשבים האלה. הלכלוכים האלה", אז אני לא אשתדל לשום מקום. כי אני לא זה. אני הלכלוכים. אבל אם אני אחשוב, "הו, אני נפלאה ואני רק רוצה חיים רוחניים ואין לי שום לכלוכים", אני אתקע כי לא אוכל לנקות את מה שחוסם. צריך להיות גם זה וגם זה. בו זמנית יש אופטימיות בלתי מעורערת או החלטיות בלתי מעוררת בבסיס התרגול הרוחני. וזה לא קשור לקארמה. אדם יכול להיוולד עם לכלוך של פסימיות נגטיביות דיכאון אבל זה לכלוך וחיים רוחניים צריכים ללמד אותנו לנקות את הלכלוך הזה כדי להתעורר לטבע האמיתי שלנו. והטבע האמיתי הוא מלא שמחה. ואם נדע שזה מה שמחכה לנו, זה היעד האמיתי ונלך מבלי להתערער בדרך, אז נגיע ליעד. אין אפשרות שלא נגיע ליעד. לכן אופטימיות זה נכון. חשיבה חיובית זו לא המלצה כדי לעבור את החיים טוב יותר. היא מהותית להבנת החיים בהקשר הזה. היא מהותית להבנה שאני נשמה רוחנית מטבע מאד חיובי ויש תהליך מאד אפשרי שיביא אותי ליעד. זה יכול להיות קשה. מי שלא מטבע חיובי כל כך לחיים צריך לנקות את זה. צריך לנקות הרבה, הרבה עשבים בגינה הזו של חיים רוחניים. זה עשב.

דע כי זו אשר שורה בגוף כולו אינה נשמדת. אף לא אחד מסוגל לכלות את אותה נשמה בלתי נכחדת. בהגווד-גיטה [ב.ג 2.17]

מה שורה בגוף כולו? מודעות. תודעה שורה בגוף כולו. חישה עד קצה האצבעות, אנחנו חשים, אנחנו מודעים. בהתאם למגעים. עיניים למראות, אוזניים לצלילים. האינטליגנציה יכולה להעביר את כל זה. אנחנו לגמרי מודעים. ומתואר שהנשמה ממוקמת במקום אחד אבל היא שורה בגוף כולו. כמו שהמנורה ממוקמת במקום אחד והאור שורה בחדר כולו. הנשמה ממוקמת באזור הלב ומשם היא מפיצה את אור התודעה בכל הגוף הזה. זו ההבנה.

תפקידה של הקארמה בתרגול הרוחני

תלמידה י': אותה פעולה אנחנו יכולים לראות כשיעור. בדיוק אותה פעולה יכולה להראות סתם קארמה. ברגע שאנחנו מתחילים לחוות שיעור אישי אז זה הופך לשיעור אישי. גם אם אנחנו לא רואים את זה כשיעור אישי. זה שיעור אישי מקרישנה. אבל גם קארמה היא שיעור…

דורית לובן: גם קארמה היא לחלוטין שיעור, הבעיה היא שהשיעור בדרך כלל הוא מאד, מאד איטי. אבל כאשר את נעשת מודעת, בתוך תהליך רוחני אז השיעור מיידי, את רואה את השיעור ואת לומדת. בקארמה את צריכה לעבור עוד גלגול, ועוד כיתה א' ועוד כיתה א' ואז כמה גלגולים בכיתה ב'. זה שיעור מאד איטי כי הוא לא עובר דרך המודעות. אז זה אישי לגמרי.

תלמידה י': אז זה הכול לטובתנו.

דורית לובן: קארמה היא גם ביטוי לחסד.

תלמיד א': האם הנשמה נמצאת בכול תא ותא בגופנו?

דורית לובן: אפשר להגיד כן ולא. התודעה נמצאת בכל תא ותא בגופנו. התודעה. אבל אני הנשמה נמצאת באזור הלב. בכל אופן כל תא ותא בגפנו הוא נשמה אחרת, נשמה בפני עצמה. כי מה שמאפיין גוף חיי זו נשמה. כל תא יש לו חיים בפניי עצמו.

תלמיד א': אבל המרכז לא נותן הוראות?

דורית לובן: אני הנשמה מרכזית, זה ברור אבל כל תא הוא חי בפני עצמו. איך לומר את זה… הוא יצור חי בפני עצמו. משמע שהוא נולד, חי לכמה זמן, מתרבה ומת. זה תפקוד של כל גוף חי. כל גוף חיי עובר לידה, צמיחה, שימור, צאצאים באיזושהי צורה, דעיכה ומוות. כל תא עובר את השלבים האלה. וכל תא הוא יצור חי בפני עצמו. הגוף הזה מורכז ממיליארדי יצורים, וכל יצור הוא נשמה. אבל אני בגוף הזה הנשמה המרכזית וכל הגוף לכן משרת את המטרות שלי. אחד התפקודים של האגו שהוא מעביר מסרים לכל תא ותא. אחד המסרים שהוא מעביר זה, אנחנו שייכים לגוף הזה, והגוף הזה צריך להיות חזק ואיתן כדי להגן על המלך, עליי. כן יש זהות אחידה לגוף הזה וזה מסר שעובר במערכת. זה כמו מלך ונתינים וכל נתין הוא יצור חי בפני עצמו.

תלמידה ב': אמרת שקארמה זה הסוהר שכולא אותנו לעולם הזה.

דורית לובן: לא, מה שכולא אותנו בעולם הזה, זה הרצון שלנו.

תלמידה ב': אז קארמה זה האלה ביד של הסוהר שכולא אותנו בעולם הזה.

דורית לובן: אפשר לראות את ככה. את יכולה לראות את זה בצורה אחרת. קארמה היא לאו דווקא אלה. יש לה תפקיד הרבה יותר מתוחכם, היא עובדת על כל הרצונות שלך, והיא בהדרגה מייאשת אותך ומעייפת אותך מהניסיון להיות אלוהים.

תלמידה ב': אבל לשבת ולחשוב, הכול לטובה, זה משהו מאד בעייתי כי זה יכול להתיש את האמביציה להגיע לתוצאות רוחניות. אני פשוט אזרום לי עם הקארמה שלי…

דורית לובן: אין בעיה לזרום עם הקארמה, קארמה היא חסד, אבל היא חסד איטי מאד, שיש בו המון צמתים שבהן את יכולה לבחור או לא לבחור, לכן מי שרוצה לסמוך על קארמה הוא בצרה. זה לא כדאי, כדאי לעשות עבודה רוחנית. קארמה לא תביא אותך לשלמות, היא תביא אותך לעייפות אבל היא לא תביא אותך לשלמות. לכן כשלעצמה היא לא כלי מספיק להתעלות. קארמה היא רק מצע מסוים שמאפשר עייפות. הרבה פעמים אנחנו נותנים את הדוגמא של חריש. היא חורשת את האדמה, היא חורשת את הלב, אבל בלי הגשם של חסד ובלי הצמח שיהיה שם, זה לא יזוז לשום מקום. קארמה לבדה יש לה תפקיד, אבל היא לא תביא אותך לשלמות. אם תשבי ותחשבי, "הקארמה תעשה את העבודה", היא לא תעשה שום עבודה.

למה התהליך הרוחני קשה?

תלמידה ג': אם האגוצנטריות היא לא הטבע שלנו, ואני רוצה חיים רוחניים, אז למה זה עדיין כל כך קשה?

דורית לובן: זה מָאיָא, אשליה. זה בדיוק הסיפור של הקוף. כולם מכירים את הסיפור, אבל למי שלא מכיר אספר אותו שוב.

תלמידה י': הסיפור עצוב…

דורית לובן: עצוב או לא עצוב הוא מראה תודעה אשליתית. מה מאפיין את הקוף? הוא חמוד אבל טיפש, חמדן. בעלי הבתים בהודו רוצים, שזה גם קצת טיפשי, לחנך את הקופים, איך אפשר לחנך קוף? אבל זה בדיוק מָאיָא, אשליה. דברים בלתי אפשריים. בהודו זה המקום היחידי שראיתי קופים, הם נורא חוצפנים, הם נכנסים לבתים וגונבים דברים, וקורעים את הכביסה, ומשקפיים הם גונבים. כדי לחנך אותם בעל הבית שם על אדן החלון, מאחורי הסורג, בתוך הבית, כלי שנקרא לוטה, שנראה כמו צנצנת , למעלה צר, למטה רחב, ובתוך הכלי הוא שם בוטנים. בוטנים הם מאד אהובים על הקופים. ואז בא קוף, ושם את היד בתוך הלוטה, הוא אוסף את הבוטנים, ואז יש חופן גדול. שהוא עושה ככה (אגרוף) הוא לא יכול להוציא את היד מהפייה הצרה של הלוטה, (והלוטה לא עוברת את הסורגים) ואז הוא תקוע, אז הוא מושך ומושך, ולא ירפה. הוא לא ירפה כי בוטנים זה דבר מאד אהוב על הקופים. ומה עושה בעל הבית? וזה הקטע העצוב, הוא בא ומכה אותו על הגב שילמד לקח שלא ייקח את הבוטנים, אז הוא מכה אותו. ומה עם הקוף? ופה האשליה, זה המקום, הקוף לא מסוגל אינטלקטואלית לחבר שני דברים, המכות בגב והבוטנים. וזו הטיפשות שלנו. אנחנו לא מקשרים בין ההתקשרות ל"בוטנים", המקום הזה שבו אני במרכז, (לבין הסבל). הוא לא זוכה בכלום, ניסינו אלפי ומיליוני גלגולים, אנחנו עדיין אוחזים באותם "בוטנים" שלא נתנו לנו כלום, לא השגנו אותם אפילו. לבנתיים אנחנו מקבלים את "המכות בגב".

תלמידה ג': אנחנו חייבים לעשות, כי זה הטבע שלנו, עשייה, והגענו לגלגול הזה ויש לנו את הגוף הזה שנותן לנו יכולות מסוימות.

דורית לובן: אין בעיה. זו שאלה טובה. הבעיה היא לא עשייה. הבעיה היא עשייה קופית. אנחנו חייבים לעשות משהו. אסביר לך את זה יותר לעומק. ה"בוטנים" הם לא העשייה. כי קרישנה לא אומר לארג'ונה להפסיק להיות לוחם. הבעיה היא לא לעשות. אם את שרה, תשירי. זו לא הבעיה, לא לעשות. הבעיה היא איך לעשות. מהם ה"בוטנים". בואו נזהה את ה"בוטנים".

תלמידה ג': אבל לארג'ונה לא סתם קשה בסיטואציה שהוא נמצא בה. כי להיות לוחם וגם להיות רוחני זה דבר נורא, נורא קשה.

דורית לובן: אבל זה אפשרי, לכן יש גיטה. מה הם ה"בוטנים"? ה"בוטנים" הם לא שירה, ה"בוטנים" הם לא ריקוד, ה"בוטנים" זה לא כסף, ה"בוטנים" זה לא בוטנים, למי שאוהב בוטנים…אלו לא ה"הבוטנים". ה"בוטנים" זה לא החומר אנחנו רוצים אותו. ה"בוטנים זה האגו והערך החומרי שאנחנו בונים, אלה ה"בוטנים". "אני חשוב, אני מיוחד, אני הכי", זה האגוצנטריות.

תלמידה ג': אבל אם אין שום דבר אחר חוץ מהבוטנים?

דורית לובן: יש משהו אחר, אבל בגלל התקשרות אנחנו לא מתפנים, הקוף לא תלוי…

תלמידה ג': אבל אם ישימו לו עוגת קצפת אז הוא לא יזוז מהבוטנים.

דורית לובן: ברור שהוא יזוז מהבוטנים.

תלמידה ג': אז למה אין עוגת קצפת?

דורית לובן: מה שהקוף רוצה ולא מקשר זה ההתקשרות החומרית והמכות. מה ההתקשרות החומרית לפי הגיטה? לא הבוטנים, לא העוגת קצפת, אלא אגו, אגוצנטריות. אנחנו קשורים להיות "הכי", להיות במרכז, להיות אלוהים. זה הבוטנים. את יכולה להיות אפילו הזמרת הכי מפורסמת בעולם ולעשות את זה כיוגה. זה מה שארג'ונה למד לעשות. את יכולה להיות אמא ביוגה. את יכולה להיות אישה ביוגה. את יכולה להיות הכול ביוגה. וזה החופש האמיתי בחיי אנוש. כי כולם מותנים לעשות את מה שהם נוטים לעשות. כולנו עושים את מה שאנחנו אוהבים לעשות, אבל איך נעשה את זה? נעשה את זה כיוגה? כהתבוננות, מנחה, כל התהליכים של הגיטה. או שנעשה את זה לשם הסיפוק האגוצנטרי שלנו וזה יכבול אותנו. למה שנבחר באגוצנטריות? כי יש לנו עדיין טעם, כי לא וויתרנו. למרות שאנחנו מקבלים מכות, אנחנו עדיין לא מזהים לגמרי שיש לנו טעם. זו הנקודה המרכזית. כשלא יהיה לך טעם לבוטנים הם לא יהיו שם. את תרפי את היד, תוכלי ללכת ולא תקבלי יותר מכות, יש לך טעם לבוטנים. והבוטנים זה האגוצנטריות. יש לך משהו אחר, חיים רוחניים זה העוגת קצפת, אבל החיים הרוחניים האלה הם וויתור על האגו, הם וויתור על הבוטנים. זו הנקודה. זה ישנו אבל את צריכה לרצות את זה. ואם את לא רוצה אז אף אחד לא יכול לעזור לך. יכולים לעזור לך, אנחנו מדברים ושומעים גיטה כדי לעורר את הרצון. אבל הרצון הוא שלך, ואם לא תעשי  את הצעד שלך, ולא תרפי את מהבוטנים, את לא יכולה לבקש שמישהו ירפה לך את היד מהבוטנים. את מבינה? זה לא עוד עוגת קצפת או לא. יש עוגה, חיים רוחניים כל הזמן שם, אבל אנחנו קשורים לבוטנים, אנחנו כבר לא יודעים מה  הם הבוטנים האלה. בגלל אחיזה כל כך ממושכת בבוטנים, אם נפתח את היד נמצא שאין שם כלום אולי, או שהם כבר מעופשים אבל אנחנו עדיין אוחזים, ומאמינים ששם האושר שלי. אבל זה האגו. הגיטה לא מדברת על התקשרות לדברים חומריים ברמה הזאתי. את יכולה שיהיה לך בית יפה בכפר, את יכולה לבחור להיות בעיר, את יכולה לעשות את הכול אבל ללמוד לעשות את זה ביוגה. וזו האומנות שהגיטה מלמדת, איך לפעול. אומנות כל פעולה – ככה היא מוגדרת, היוגה היא אומנות כל פעולה. איך לפעול בעולם מתוך חיבור רוחני. אז ההתקשרות שלנו הוא מאד עמוק לאגו החומרי ולטעמים אגואיים, להיות במרכז, להיות הכי, מאד עמוק. ואם אנחנו רוצים להתנקות מזה אנחנו צריכים להיות מוכנים לראות עד כמה הוא עמוק ולא לחשוב שמישהו סידר איזה סידור לא טוב. שאלוהים לא יצר את העוגת קצפת, בהקשר למה שאמרת.  הכול ישנו, אנחנו רק צריכים לראות בעצמנו את הבחירות שלנו. כל אחד מאיתנו יודע שזה לא תהליך פשוט להשתחרר מאגו. למה זה לא תהליך פשוט את שואלת? זה לא תהליך פשוט כי אנחנו קשורים. יש לנו טעמים. זה לא כי אלוהים הוא רע וסידר דבק חזק. לא, כי אנחנו אוחזים, אנחנו אוחזים. לנו יש טעם להיות במרכז ו"הכי".

תלמידה ג': יש אנשים שיותר קל להם, זה גם קארמה.

דורית לובן: זה רצון, זה לא קארמה. יש אנשים אולי שעשו כברת דרך ארוכה יותר אבל זה עדיין ביטוי לרצון. שום דבר חומרי לא יכול להקל על הדרך. זה הרצון הרוחני. הרצון הרוחני יכול להיבנות. אז יש אנשים שבאים יותר בשלים. גם קארמה זה אחריות שלך, אפילו קארמה זו אחריות אישית. מה זה קארמה? גם בחירות, אחריות שלך. זו תמיד אחריות שלנו, חיים רוחניים. כמה אנחנו לוקחים, כמה אנחנו רציניים, כמה אנחנו הולכים קדימה. כשאנחנו מבינים את זה, אנחנו מבינים שיש לנו חופש גמור, מוחלט, בסופו של דבר, להתקדם. אם אנחנו חושבים שיש איזשהו סידור שלא מאפשר לנו להתקדם, אז זה מאד מתסכל, כי אנחנו מאמינים שיש כוחות רעים שלא נותנים לנו מה שאנחנו רוצים, אבל זה עיוות. כי אם אנחנו חושבים ככה אז אין לנו סיכוי להשתחרר משני כיוונים. קודם כל כי זה אשליה, אבל גם, זה משמר אותנו בחוויית קורבן שלא מאפשרת פעולה נכונה, זאת האשליה.

נאמר פה בהסבר, פְּרַבְּהוּפָּאד מסביר שגודל הנשמה הוא כאחד חלקי עשרת אלפים של קצה שערה. אני קוראת פסוק 17 עכשיו. בזה הוא אומר שהנשמה היא מאד מזערית. וזה אחד הדברים המדהימים, למרות שאנחנו כל כך מזעריים, אנחנו מרגישים כל כך חשובים. בו זמנית אנחנו יודעים שזה לא קורה במרחב ובזמן פיזי, אבל עדיין אנחנו מאד מזעריים. וזה בא רק לתת לנו תחושה איך אנחנו מרגישים את עצמנו. כמובן שבו זמנית אנחנו צריכים להבין שאנחנו גם מאד חשובים, במישור הרוחני יש לנו חשיבות עמוקה, פנימית, מטבע היחסים הנצחיים שלנו עם המציאות הרוחנית. כל אחד מאיתנו הוא גם משמעותי. למרות שאנחנו קטנטנים, אנחנו לא אלוהים, אנחנו מאד משמעותיים כי אנחנו אוהבים בצורה מאד מיוחדת וייחודית ולכן יש לנו מיקום רוחני מאד מיוחד לכל אחד מאיתנו. למרות שיש אין סוף נשמות, לכל אחד מאיתנו יש ייחודיות, אבל זו לא הייחודיות הזאת, לא המיוחדות הזו שאנחנו רוצים לגוף הזה, שזו המחלה החומרית. המחלה האגוצנטרית.

מה קורה למתרגל שלא הגיע לשלמות?

תלמיד י': כשאדם מתחיל את הדרך, חס וחלילה קרה לו משהו, והוא הלך לעולמו. האם בגלגול הבא הוא מגיע וממשיך?

דורית לובן: זו שאלה שארג'ונה שואל את קרישנה בדיוק את אותה שאלה, בפרק השישי. מה קורה למי שהתחיל בדרך, או שהוא עוזב את העולם, או עוזב את התרגול. זה גם קורה, כשאדם עשה כברת דרך, ואז מתפתה למשהו אחר או עוזב את התרגול. ארג'ונה שואל, האם הוא מתפזר כמו ענן שמאבד את כל האחיזה, וקרישנה מסביר שאדם כזה ממשיך בדיוק מאותו מקום שממנו הפסיק. זה היתרון העצום של תרגול רוחני לעומת תרגול, או עשייה חומרית. אם הפסקת משהו חומרי באמצע, למדת מתמטיקה, והגעת לנקודה מסוימת ועזבת את העולם, או את הלימוד, הכול נעלם. גמרת B.A הגלגול הבא לא יביא אותך ל- M.A. אבל בחיים רוחניים, כל מה שהושג, כיוון שהוא במישור התודעה, הוא אתה. לכן עם זה אתה ממשיך לגלגול הבא, כי התודעה הזו זה אתה. אם צברת לזכותך את התודעה הזו, אז עכשיו היא שלך, ועם זה תמשיך בגלגול הבא, זו ההבטחה, אז זה מאד אופטימי.

אמביציה חומרית מול אמביציה רוחנית

תלמידה ג': אפשר להמיר אמביציה חומרית לאמביציה רוחנית?

דורית לובן: אפשר להמיר אמביציה, רק שזה יהיה בלי אגו. שזה לא תהיה אמביציה שאני רוצה להיות האדם הכי מתקדם מבחינה רוחנית. אמביציה שאני רוצה להיות התלמיד הכי טוב של הגוּרוּ שלי, זו אמביציה לא טובה. אמביציה רוחנית יכולה להיות החלטיות. אני זוכרת, זה היה לפני המון, המון שנים. פעם ראשונה שהגעתי להרצאה של הרא קרישנה ברחוב הירקון, והייתה שם איזו פסיכולוגית שאני לא זוכרת מי היא, היא עשתה מחקר על אותם אנשים שהיו בקומונה הקטנה הזו שאז הייתה ואני זוכרת שהיא סיפרה על תוצאות המחקר. אחד הדברים שהיא לא הבינה זה איך הם מסתדרים ביחד, כל אחד פה רוצה להיות מנהיג. אבל אחר כך היא אמרה שהיא מצאה בהם תכונות של אנשים שרוצים להשיג משהו בעולם הזה, החלטיות בלתי מעורערת, החלטיות מאד גדולה להשיג את המטרה. שזה נחוץ לכל מי שרוצה להשיג כל דבר בעולם הזה שדורש מאמץ. החלטיות להשיג את הדבר, שנות לימוד… יש להם את אותה איכות, להיאבק עד הסוף להשיג את המטרה. הם פשוט שינו את המטרה, אבל ההחלטיות הזו דרושה, והגיטה מסבירה על החלטיות בלתי מעורערת שנתמכת ביוגה. מה זאת אומרת החלטיות בלתי מעורערת שנתמכת ביוגה? שהיא מבוססת על הכמיהה הרוחנית, על הרצון הפנימי של העצמי. היא נתמכת במקום הזה. היא לא למען ההדרת האגו, היא לא למען ערך. אותה החלטיות נשענת על הטבע הרוחני הנצחי, על הרצון לממש את עצמי. אין בעיה עם אמביציה. אבל היא לא אגואית. אותה החלטיות צריכה להיות. להפך, החלטיות במידת הלהיטות היא תלוית תוצאות אבל החלטיות כזאתי היא בלתי מעורערת, גם אם אין תוצאות תהיה המשכיות, כי היעד ברור, ובסוף יהיו תוצאות.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 22.9.2011, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/2np7khyhgk9ehle/BG_4.6-16_2011-09-22_VDD_TLV_26.mp3?dl=1&raw=1]

4.6  אף על פי שאיני נולד וגופי הנשגב אינו נפסד לעולם, ואף שאני אדון כל ישויות החיים, בכל עידן ועידן אני מופיע בדמותי המקורית, הנשגבת.

4.7  בכל מקום וכל אימת שחלה הסתאבות ביישום הדת, הו נצר בְּהַרַתַה, וכפירה משתלטת – או אז אני מופיע.

4.8  כדי לגאול את הצדיקים ולהכחיד את הכופרים, כמו גם כדי לשוב ולכונן את עקרונות הדת, אני עצמי מופיע עידן אחר עידן.

4.9  הו ארג'ונה, מי שיודע את טבעם הנשגב של התגלותי ומעשי, אינו שב ונולד בעולם החומרי, לאחר נוטשו את גופו, אלא מגיע למשכני הנצחי.

4.10  אנשים רבים בעבר, השתחררו מכל זיקה חומרית, פחד וכעס, השתקעו בי כליל, ומצאו בי מקלטם. הם היטהרו בזכות ידיעתם אותי, ונמלאו באהבה נשגבת אלי.

4.11  הו בן פְּרּיתְהָא, אני גומל לכול כפי התמסרותם לי, כולם פוסעים בנתיבי מכל בחינה.

4.12  אנשים בעולם זה מחפשים אחר הצלחה בפעילות תועלתנית, וסוגדים משום כך לאלים-למחצה. ואכן, עד מהרה אלה זוכים בתוצאותיה של פעילות ארצית שכזו.

4.13  ארבע מחלקות החברה האנושית נוצרו בידי בהתאם לשלוש מידות הטבע החומרי והעבודה המיוחסת להן. ואף שאני הוא יוצרה של שיטה זו, דע כי איני העושה, שהרי איני משתנה.

4.14  שום עבודה לא משפיעה עלי, גם איני משתוקק לפירות מעשי. מי שמבין אמת זו אודותיי, גם הוא אינו מסתבך בתגובות העמל.

4.15  כל הנשמות בנות החורין בימי קדם פעלו מתוך הבנה זו של טבעי הנשגב. לך אפוא בעקבותיהן, ובצע חובתך.

4.16  אפילו אנשים רבי תבונה נבוכים בבואם לפסוק בין פעולה לאי-פעולה. עתה אסביר לך פעולה מהי, וידיעה זו תשחרר אותך מכל פורענות.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן | קובץ להורדה

9.9  הו דְהַנַנֱגַ'יַה, אין מעשים אלה יכולים לכובלני. לעד אני נבדל מכל פעילות חומרית, כמו חופשי מכל מעורבות.

9.10  הו בן קוּנְתִי, הטבע החומרי, שהנו אחד מאוני, פועל תחת השגחתי ומייצר את כל ישויות החיים הנעות והנייחות. תחת חוקיו נבראת התגלות זו ונכחדת שוב ושוב.

9.11  הכסילים ממעיטים בערכי בשעה שאני מתגלה בדמות אדם. אין הם יודעים את טבעי הנשגב כאדון העליון של כל הקיים.

9.12  אלה שנתונים לבלבול שכזה נמשכים אחר השקפות זדוניות וכופרות. בשבי האשליה, תקוותם לגאולה, פעילותם התועלתנית וחתירתם לידע – כולן עולות בתוהו.

9.13  הו בן פְּרּיתְהָא, מי שאינם נתונים לאשליה, הנשמות הדגולות, זוכים להגנת הטבע האלוהי. מאחר שהם יודעים שאני הוא אישיות אלוה העילאי, המקורי והבלתי מתכלה, הרי שהם עוסקים כליל בשירותי המסור.

9.14  אלה, הנשמות הדגולות, מזמרים ללא הרף את תהילותיי, עוסקים בשירותי במרץ והחלטיות, משתחווים לפני, ולעד סוגדים לי במסירות.

9.15  אחרים, אשר הקרבתם היא פיתוח ידע – אלה סוגדים לאל כאחד ויחיד, כרב-צורות, ובדמותו היקומית.

9.16  אולם אני הוא הפולחן, אני ההקרבה, המנחה לאבות, עשב המרפא והמזמור הנשגב. אני הוא החמאה, האש והמנחה.

9.17  אני הוא אבי היקום, האם, התומך והסב. אני מטרת הידע, המטהר וההברה אוֹםּ. אני גם הוודות רּיג, סָאמַה ויַג'וּר.

9.18  אני המטרה, המקיים, האדון, העד, המשכן, המקלט והידיד הטוב. אני הבריאה והכיליון, הבסיס לכול, המקום בו נח הכול, והזרע הנצחי.

9.19  הו ארג'ונה, אני הוא מספק החום, ואני עוצר הגשם וממטירו. אני האלמוות, ואני גם התגלמות המוות. הרוחני והחומרי שניהם מצויים בי.

9.20  מי שלומדים את הוודות ולוגמים את עסיס הסוֹמַה, בבקשם אחר כוכבי עדן, סוגדים לי בעקיפין. לאחר שאלה מיטהרים מחטאיהם כולם, הם נולדים על כוכבו הצדיק של אינְדְרַה שבעדן, ומתענגים שם בעונג שמימי.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 2.2.2009, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:http://db.tt/J5vXMxM]

5.6  ההתנזרות מפעילות לבדה, מבלי לעסוק בשירות מסור, אינה גורמת לאושר, בעוד שאדם מעמיק, שעוסק בשירות מסור, יכול להגיע לעליון ללא דיחוי.

מהי פעולה ביוגה? ואיך נוכל לפעול ביוגה? האם עלינו להתנתק מן העולם או לפעול בו? השילוב שבין פרישות לעשייה; עשייה מבלי להתקשר לפירות המעשה – ללא תועלת חומרית

שיעור זה ניתן על-ידי גוּנָאוַתַר דָאס ב- 1.6.2005, תל אביב | קובץ להורדה

אדם חומרני חושב שתענוג, שליטה וערך יספקו אותו. אולם, למעשה חומר לעולם לא יכול לספק אותנו. מתוך אשליה אנו מאמינים שחומר יכול להביא לנו סיפוק. לא יתכן שסיפוק יבוא מבחוץ, סיפוק בא מבפנים; וכאשר אנחנו לומדים להיות מסופקים מבפנים אז אנחנו יכולים לאהוב באמת.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן | קובץ להורדה

"קודם כל נבין את המציאות נכון. אחר כך הרגשות שלנו יוכלו להתכוון נכון. רגשות הם טבעיים. רגשות הם חלק מהמהות או מהמציאות הרוחנית."

הדילמה של ארג'ונה

סַנְגַ'יַה אמר: ואז, לאחר שהגיד דבריו, אמר ארג'ונה, מייסר האויבים, לקרישנה "גוֹוינְדַה, לא אלחם," ונדם. [ב.ג. 2.9]

דורית לובן: ארג'ונה הגיע למסקנה חד משמעית שהוא לא יוצא למלחמה. זה נראה לו כעוול גדול מידיי להילחם ולהרוג את קהל האנשים הללו. בדיוק עכשיו אני מתרגמת את השְרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, את הספר התשיעי, ויש שם רשימה של כל מי שהשתתף בקרב והם כולם, זה לא יאמן, הם כולם בני משפחה.

תלמיד א': המפקדים הגדולים?

דורית לובן: כן, המפקדים הגדולים. יש למשל את וַסוּדֵו, לוַסוּדֵו היו 12 נשים, מכל אישה היו לו 4,5,6,8 ילדים, או אחד, לא משנה. המון ילדים. הם כולם התחתנו, לכל אחד כמה נשים. אני רואה את השמות, שִישוֹפָּאל… כל מי שהיה שם מהטובים ומהרעים, כולם בני משפחה. זה ממש מדהים. משפחה, משפחה. הולכת להיות מלחמת אחים של כל העולם העתיק, וארג'ונה מכיר את כולם. את כל המפקדים הגדולים. כולם עומדים פחות או יותר למות. אחרי הקרב הפָּאנְדַוִים נשארו ומישהו אחד מהצד השני (?).

תלמיד ב': כשקרישנה דיבר את הבהגווד גיטה הוא במוּד של דְוַרְקָא, נכון? גם שם יש משפחה.

דורית לובן: זאת המשפחה, משפחת המלוכה. לא מדובר על עלילות וְרִינְדָאוַן. זאת המשפחה, משפחת המלוכה.
הנקודה היא שארג'ונה מכיר את כולם, לאן שלא ירה הוא יהרוג מישהו שהוא מכיר, אז החוויה באמת קשה.
הוא לא רוצה להילחם, הוא מעדיף ללכת ליער, לעסוק ביוגה למען הגשמה עצמית ולא לצאת למלחמה.
נראה כפתרון מאד יפה ועמוק, ותמיד מפתיע איך קרישנה לא מקבל אותו, ורוצה שארג'ונה יעשה את חובתו ויצא למלחמה הנוראית הזו כדי להשליט סדר בעולם, לבסס את הטוב. הדיון הפנימי הוא שקרישנה רוצה להביא את ארג'ונה לתודעה גבוהה יותר. ארג'ונה מזועזע מהחוויה המאד קשה הזו, שכל האנשים האלה, כל הגופים האלה עומדים למות. מאד מעניין איך קרישנה מגיב לאמירה הזו, המאד החלטית של ארג'ונה, לא להלחם. קרישנה אומר [ב.ג 2.10]

"[הו נצר בְּהַרַתַה,] או אז בעומדו בין שני הצבאות, חייך קרישנה והחל לדבר אל ארג'ונה מוכה הצער."

קרישנה בכלל מחייך, זה ממש מדהים, הוא מחייך. ארג'ונה שבור מצער נעלה, גבוה, עמוק – אבל עדיין, צער חומרי, וקרישנה מחייך. הוא מחייך לא בגלל שלא אכפת לו, אלא כי הוא רוצה לעורר את ארג'ונה לתודעה עמוקה יותר ולראיית עולם נכונה, אז הוא אומר [ב.ג 2.11]

"אישיות אלוה העילאי אמר: בעודך מדבר מילות מלומדים, הנך מקונן על שאינו ראוי לצער. החכם אינו מקונן על החי, גם לא על המת."

הכאב הפילוסופי

זו אמירה מאד לא פשוטה, כי לכולנו כואב כשאנשים שיקרים לנו עוזבים.
זה כאב טבעי, קשה לנו לראות אחרים שמישהו שיקר להם עוזב. כל הנושא הזה של כאב הוא כואב, ועדיין קרישנה אומר, "החכם אינו מקונן לא על החי ולא על המת". מה הוא אומר בזה בעצם? האם הוא חסר רגשות? האם הוא כל כך נשגב שהרגשות שלנו לא נוגעים לו? האמירה הזו נשמעת מאד לא פשוטה- "החכם אינו מקונן לא על החי ולא על המת". החכם יודע מי חי. הוא יודע מה מת. אז יש פה אמירה פילוסופית.
אין פה אמירה רגשית ברמה המיידית, אלא להבין את המציאות נכון. קודם כל נבין את המציאות נכון. אחר כך הרגשות שלנו יוכלו להתכוון נכון. רגשות הם טבעיים. רגשות הם חלק מהמהות או מהמציאות הרוחנית. הנשמה היא זו שמרגישה, לא החומר. [הגוף החומרי] הוא כמו חומר. חומר לא מרגיש. מי שמרגישה זו אני, הנשמה. אבל היום אני מרגישה דרך אשליה, דרך חוסר הבנה, דרך אגוצנטריות, דרך הרבה הרבה התניות, וקרישנה רוצה לעורר אותנו לטבע העמוק של העצמי ולתת זרימה טבעית לרגשות הטבעיים של הנשמה.

הוא אומר: "החכם יודע להבדיל, הוא מבין שאין מוות. קודם כל שאין מוות לנשמה." זה נאמר בפסוק יותר מאוחר – החי תמיד חי, המת תמיד מת. מה מת? חומר הוא מת, משמע שהוא משולל תודעה. בגלל שהוא משולל תודעה, הוא משולל זהות, אני. הוא משולל כמובן גם כמיהה לאושר, כי הוא משולל תודעה, כי הוא מת. חומר הוא מת. אני הנשמה לעולם לא אמות. זה מה שהוא אומר בעצם וזה הפסוק הבא.

משמעות המלחמה – חלק ראשון

תלמידה א': [קרישנה] יודע מה היעוד הסופי של המלחמה?

דורית לובן: קרישנה יודע, הוא יודע הכל. הנקודה היא שהמלחמה הזו ברמת הסיפור.
במַהָאבְּהַרַתַה, ברמת הסיפור, זו מלחמת העולם העתיק כדי לבסס את הטוב. טוב משמע דהרמה, התרבות הרוחנית על פני התרבות החומרית או במיוחד [על פני] רשע שהיה. זו היתה מהות המלחמה.
זה נשמע מאד מהותי ועמוק אבל אחרי 50 שנה, אין זכר לכל זה. בכל מקרה, זה נשמע נורא, שלמלחמה יש יעוד. ארג'ונה ניצח ואז הפָּאנְדַוִים הלכו, עוד 30,40,50 שנה העולם [עוד] היה בטוב אבל אז מַהָארָאג' פַּרִיקְשִׁית… אנחנו קוראים את המשך ההיסטוריה, קָאלי נכנסה, העידן הנוכחי נכנס, ועוד סחבו קצת מלכים טובים. היום לא טוב. המלחמה הזו לא השפיעה על היום. העולם כל הזמן עובר את הטלטלות האלה, אבל השיעור הגדול של הגיטה הוא לא באמת המלחמה, אלא הדיון של ארג'ונה. השיחה הפנימית של ארג'ונה.
השיחה הזו היא השיחה שאנחנו רוצים ללמוד לשוחח עם עצמנו, מול העולם, מול העשיות שלנו בעולם.
בעצם זו שיחה מאד פנימית, היא על רקע סיפורי, היא על רקע כביכול היסטורי. היא נראת כאילו היא בתוך קונטקסט חיצוני של התרחשויות, אבל בעצם זאת השיחה הכי עמוקה והכי פנימית שהתרבות הוֵדית, או הספרות הוֵדית, נתנה, וזו שיחה שכל אחד מאיתנו רוצה לשוחח מול דברים שקורים בחוץ.
אנחנו פועלים בעולם, העולם פועל מולנו, ואנחנו צריכים את השיחה הזו כדי להבין את הצורך הזה, "מי אני" ומה מטרת החיים, ולהגשים את מטרת החיים. אז במובן הזה, כן, המלחמה הייתה נחוצה בקונטקסט של ה-20,40,50,60, כמספר השנים של אז.

טוב ורע חומרי ומלחמות היום

תלמידה א': כי, פשוט, לי קשה להבין, כי כשמלמדים אמונה באלוהים, יש איזשהו רעיון כזה שאין טוב ורע לכולם יש נשמה שיש לה…

דורית לובן: מלמדים את זה? איזה יופי.

תלמידה א': כן, ואז זה מביא למסקנה, כמו ארג'ונה שמנסה להביא לצד הזה, שהוא מעדיף שיהיה שלום ולא להרוג את הרעים.

דורית לובן: אין טוב ורע במובן החומרי. לא שאין טוב, יש טוב ורע אבל זה יחסי, זו לא הנקודה המרכזית. יש טוב ורע, אבל הגיטה תגדיר טוב ורע בצורה אחרת. רע זה לעצור את ההתפתחות הרוחנית של מישהו, טוב זה לעזור למישהו בצמיחה האישית שלו. המלחמה הספציפית הזו לא עצרה את ההתפתחות האישית של אף אחד. במובן הזה, היא היתה נכונה, כי היא היתה דְהַרְמית, היא הייתה על פי עקרונות התרבות הרוחנית.

בדרך כלל הרג, כאשר הורגים מישהו בעולם הזה, בדרך כלל פוגעים או מפריעים להתפתחות האישית שלו. אם עושים זאת מתוך מוטיבציה אנוכית או מוטיבציה אישית, מסתבכים בקטיעת החיים הרוחניים, או באטימות גדולה שהיא בעצם נוגדת והורסת את החיים הרוחניים שלנו. ברור שהרג הוא מאד שלילי. פה יש משהו יוצא דופן, ההרג המסויים הזה נעשה ביוגה.
ארג'ונה לא פעל מתוך מוטיבציה אישית, האנשים שמתו בקרב היו אנשים שתרבות החיים שלהם היתה מלחמה. זאת אומרת הם היו לוחמים והיוגה שלהם היתה לא לפחד ממוות. חלק מהתרבות הדְהַרְמית שלהם היתה לא לפחד ממוות. בשבילם למות בשדה הקרב במלחמה דְהַרְמית משמע דרך לצמיחה והתפתחות רוחנית.
הגוף הבא ימשיך מאותה תודעה. מבחינה מסויימת כמו שאדם אחר יושב וקורא ספרות קודש ומתקדם מבחינה רוחנית, עבורם המלחמה היתה עשייה דְהַרְמית שרוממה אותם. כל אחד בהתאם לתודעה שלו. עשייה כשלעצמה לא עצרה אותם, גם לא מוות בשדה הקרב, במצב כזה, עצר את התודעה שלהם. כיוון שהם לא פחדו ממוות, אז לא נוצר עומס או משקע שלילי על העולם.
למה אני מתכוונת? במלחמות היום, רוב האנשים שנלחמים אלו אנשים שנלחמים כי גוייסו.
הם מפחדים למות, שלא לדבר על אנשים שמתים במלחמות כשהם לא לוחמים בכלל. זו אוכלוסיה שבכלל אין לה שום קשר למלחמה או ללחימה. אנשים מתים מתוך פחד עמוק, מתוך חרדה, מתוך כאב, וזה מביא לתודעה. מי שמת בתודעה כזו יוולד בתודעה כזו והעולם נעשה יותר ויותר אפל מהבחינה הזו.
אז מלחמה, במובן הזה, היא מאד, מאד שלילית. המלחמה הספציפית הזו לא יצרה שום משקע, שום מצע על העולם מהבחינה הזו. מעבר לזה היא היתה צריכה להיעשות. אבל מעבר לכל זה, השיעור הגדול של הבהגווד גיטה הוא לא על מלחמה ושלום אלא באמת על המאבק הפנימי שלנו להיות אנחנו עצמינו ולהשתחרר ממה שהוא לא אני, לא עצמי, מהזהות הכוזבת שאנחנו היום נושאים איתנו.

משמעות המלחמה – חלק שני

תלמיד ב': הרי כל הצד מנגד הוא מגיע מתודעת קרישנה אבל איכשהו הוא סטה מהדרך…

דורית לובן: לא כל הצד שמנגד וגם לא כל הצד של ארג'ונה. אם אתה מכיר את הטקסט ואת הלוחמים השונים, אז אפשר לראות שהיו שם לוחמים בתודעה מאד גבוהה משני הצדדים. המחנות לא התחלקו לטובים ורעים. המלך היה רע, ארג'ונה והמשפחה שלו היו הטובים, ודוּרְיוֹדְהַנַה היה בצד השני. אבל לא כל מי שהצטרף לדוּרְיוֹדְהַנַה היה רע.
בצד של דוּרְיוֹדְהַנַה למשל, של הרעים, היו כמה אישים מאד מתקדמים בידע רוחני כמו בְּהִישְׁמַה, דְרוֹנָאצַ'רְיָה, קְרִיפָּאצַ'רְיַה שהיו המורים הגדולים אפילו של ארג'ונה. אבל בגלל איזשהו סידור פנימי הם היו בצד הזה. אז זה לא בדיוק טובים ורעים ברמה הרגילה. גם בצד של ארג'ונה היו הרבה לוחמים נבערים. לא רק חיילים, גם מפקדים שהיו בתפיסות גופניות. היו שם מספר אנשים נאורים ומספר אנשים פחות נאורים, היו שם כל מיני דרגות, אבל כולם היו בסטנדרט מאד גבוה של תרבות דְהַרְמית, הם ידעו את תרבות הדהרמה, גם בצד השני.

תלמיד ב': המלך היה אגואיסט מוחלט, אלה שהיו ברמה גבוהה [למה הם הצטרפו?] הרי הם רואים את זה.

דורית לובן: נכון, זה היסטוריה, אני פעם אתן שיחה על המַהָאבְּהַרַתַה. יש תיאור מאד מפורט במַהָאבְּהַרַתַה, למה הם לקחו את הצד המסויים הזה מתוך ידיעת העובדות. הם ידעו שדוּרְיוֹדְהַנַה הולך להפסיד. הם ידעו שהרעים יפסידו, הם ידעו שאיפה שקרישנה נמצא אין סיכוי שארג'ונה יפסיד. הם דיברו אל ליבו של דוּרְיוֹדְהַנַה שימנע ממלחמה שוב ושוב, כל חכמי העולם באו. אבל כשהמלחמה הוחלטה הם לקחו צד בגלל איזשהי מחוייביות. גם כדי לעשות כוחות שווים [צחוק]. לא היו שם כוחות, בצד השני. המלחמה הזו, מבחינה וֵדית, מבחינת התיאור של הספרות הוֵדית, נועדה לחסל המון, המון כוחות רעים בעולם. כוחות רעים היו בשני הצדדים. אם היה צד אחד מאד חזק [אז זה לא היה אפשרי].

תלמידה א': כן, אבל הורגים רק את הגוף.

דורית לובן: כן, להרוג במובן שהם לא יהיו בגוף הזה, כי הגוף שלהם תפס עמדות מפתח. הוא יכול לתפוס אחר כך גוף של עכבר, זה יזיק פחות לעולם. אבל בגוף של מלך גדול, זה מאד מזיק לעולם. היה שם ניקיון של העולם. זה מתואר כמו נקיון של שדה קוצים. זה מתואר בטקסט הוֵדי. לבער את שדות הקוצים האלו. אם הכוחות היו שווים, צד אחד היה מנצח, אבל בשני הצדדים היו אנשים שהיו צריכים למות. זה התיאור החיצוני של המַהָאבְּהַרַתַה, המלחמה הזו נועדה להרוג אותם. אם לא היו כוחות שווים אז זה לא היה עובד. כך גם מצביאים מאד גדולים ואפילו מאד נאורים היו בצד השני, וכך נלחמו 18 ימים. כולם מתו, נשארו 6,7 אנשים בחיים. זה האינטרס של קרישנה.

אני לא כל כך רוצה להכנס לזה ברמה הסיפורית כי באמת הגיטה לא נוגעת בזה. זה אחד הדברים המדהימים. הגיטה לא נוגעת בכלל בדיון הזה. לכן היא כל כך רלוונטית, כי היא לא דנה בסיפור. אין בה שום נגיעה בסיפור. בפרק הראשון יש את הטיעונים נגד מלחמה, אבל מהפרק השני יש רק דיון עמוק אל תוך הלב, אל תוך העצמי, להבין מי אני, איך לוותר על ההתניות החומריות, איך להשתחרר מזהות כוזבת, מאגו.

תלמיד ב': המלחמה זה התפל.

דורית לובן: כן. היא לא רלוונטית. המַהָאבְּהַרַתַה הוא ספר ענק, המלחמה זו אפיזודה מסוימת בתוך הספר.
אבל בתוך הספר הזה, יש את השיחה הזו שהיא כל כך משמעותית, והיא נמצאת ברגע השיא המותח ביותר בספר, שכשאתה מגיע לשם לא תוכל לפספס את הגיטה. זה ממש בנוי ככה. הספר בנוי במקור שכל הדרמה מתקבצת במקום [אחד], ואז ארג'ונה עוצר. הכל הולך למלחמה, הכל הולך להיות כל כך מרתק, ואז ארג'ונה נעצר. כולם נעצרים לשמוע מה תהיה תוצאת השיחה ואז הם נאלצים לשמוע את כל הפילוסופיה הזו.

בעצם לשיחה הזו יש מסר שהוא לא רלוונטי לכל הסיפור ההיסטורי, אלא זה מסר בפני עצמו.
המסר הוא איך להיות אני עצמי, איך לתרגל חיים רוחניים, איך להגיע לשלמות. זה המסר של הגיטה. שדה הקרב הוא רק התפאורה החיצונית לדיון ולכן הוא יכול להשתמש במילים כמו: "הילחם לשם הלחימה עצמה", אבל מבחינתנו זה: "עשה בשם העשייה". מהפרק השני אין משפט אחד על מלחמה ושלום, אפילו על מוסר ארצי.

תלמידה ג': זו אותה סיטואציה, אם נקח את זה לאקסטרים זה המקום הכי…

דורית לובן: מבחינה מסויימת אפשר להגיד שהשיחה בשדה הקרב הופכת להיות מאד חזקה. כי גם הדיון במוות הוא מאד חזק, וגם אף אחד לא יכול להגיד ששדה המלחמה האישית שלו, שדה החיים שלו הוא יותר דרמטי משדה הקרב הזה. אז אין מקום שאי אפשר לתרגל. אף אחד לא יכול להגיד: "אוקיי אני מבינה, אבל פה אני לא יכולה לתרגל".
אנחנו מגיעים לפסוק המפורסם [ב.ג 2.13]

לפעמים לא שמים לב להתעוררות הנשמה

"כשם שהנשמה שבגוף ממשיכה ועוברת בגוף זה מילדות, לבחרות ולזקנה, כך זו עוברת לגוף אחר עם המוות. צלול הדעת אינו מתבלבל משינוי שכזה."

פה יש הבחנה מאד ברורה בין השינוי המתמיד שהגוף עובר לבין "אני".
הגוף הזה נמצא בשינוי מתמיד. אנחנו יכולים לראות אותו, אם אנחנו מסתכלים מספיק זמן. במיוחד אם אנחנו לא רואים מישהו כמה זמן, מאד בולט שהוא השתנה. "איך גדלת, איך רזית, איך הזדקנת", אם זה ילד חמוד, "ואו, איך גבהת, איך גדלת". הגוף הוא בשינוי מתמיד, הוא לרגע לא אותו דבר. הנפש בשינוי מתמיד, האינטלגנציה בשינוי. אולי לא כל כך מתמיד, אבל זה גם קיים. וכמובן שתפיסת הזהות שלנו בשינוי מתמיד.
אלו היסודות החומריים: הגוף, הנפש, האינטלגנציה והזהות, "אני", אגו, "זה אני". כל אלה בשינוי מתמיד. אנחנו לא תופסים את עצמנו כמי שהיינו לפני 10 שנים, 20 שנה, בדרך כלל המיינד בתקיעות.

תלמיד א': האינטליגנציה רצה עם התודעה הגבוהה יותר?

דורית לובן: האינטלגנציה רצה עם הזהות.

תלמיד א': כשהזהות מתנקה, האינטלגנציה משתפת פעולה תמיד?

דורית לובן: כן. כשהזהות מתנקה. לרוב יש לך שתי חוויות זהות, לפעמים אתה חווה את עצמך כישות רוחנית, או כמי שרוצה חיים רוחניים, ולפעמים מזהה את עצמך כאגו החומרי.
האינטלגנציה יכולה הרבה פעמים ללכת עם האגו החומרי. אינטלגנציה היא מכשיר, כלי שמשרת אותי. בהתאם לאיך שאני חושבת על מי אני, ככה אשתמש באינטלגנציה. לפעמים אנחנו רצים קדימה ולא שמנו לב. פתאום אנחנו מגלים שיש לנו טעמים גבוהים יותר ממה שרגילים לחוות. זאת אומרת שבצורה מסויימת חלה התקדמות רוחנית מסויימת שלא היית לגמרי מודע לה.כי התקדמות רוחנית היא לא עשייה שלנו. התקדמות רוחנית היא התעוררות הנשמה.

ישנה האינטליגנציה, ישנו המיינד, ישנו האגו, ויש אותי, הנשמה. לפעמים לא נהייה ערנים מספיק להתעוררות הנשמה, למרות שזה קורה. למשל, אדם שבא במגע עם ידע רוחני, תודעה [רוחנית] מתעוררת. ייתכן והוא לא ישים לב שקרה לו משהו, אפילו באקראי. אבל יום אחד הוא ימצא את עצמו מתעניין. הוא לא יידע מאיפה. נפש, רגש, רצון, תשוקות, אסוציאציות, כל החשיבה המותנית, זהו המיינד, מה שאנחנו פחות או יותר מגדירים כנפש. Feeling, willing, thinking.
אינטליגנציה זהו הכלי שמנתח. שמנסה להבין, שעושה את השיקולים השונים כדי להחליט.
ויש זהות. זהות זה "מי אני", איך אני תופסת את עצמי. הזהות זו ההזדהות שלי עם המיינד ועם הגוף הזה. זו אני, זו הזהות: "אני זה הגוף, המיינד והאינטליגנציה הללו". אלה האברים שמפעילים את המערכת, ויש את הנשמה.

למי אין חווית זהות?

תלמידה א': זהות תלויה בזכרון. זכרון שמקשר את האדם לזהות.

דורית לובן: אדם שיש לו בעיות זכרון, אז אין לו רצף. אני מניחה שזה קורה לאנשים עם בעיות זכרון. אבל באופן כללי יש לנו חוויות רצף של "אני". אנחנו זוכרים ברמה כזו או אחרת את עצמנו, אפילו אם אנחנו לא זוכרים פרטים יש לנו תחושה די ברורה, "זה אני".

תלמידה א': אם יש מישהו עם זכרון לטווח קצר ועם זכרון לטווח ארוך אז התודעה שלהם יכולה להיות אותו דבר?

דורית לובן: אני לא כל כך מכירה אנשים כאלה. פגשת אנשים כאלה?

תלמיד ד': יש אנשים כאלה.

דורית לובן: אז אין להם חווית "אני"?

תלמיד ד': יש להם חווית אני.

דורית לובן: חווית "אני" לא קשורה לכל זה. חווית "אני" קשורה לנשמה, באה מהנשמה. הנשמה היא מטבע של קיום נצחי. סַת זה חווית "אני", קיום. צ'ית זה מודעות, בכל רמה. המיינד והאינטליגנציה יוצרים תודעה מסויימת, אבל המודעות הראשונית היא שלי, של הנשמה. כאשר אני מזדהה עם הגוף, המיינד והאגו החומרי, אני חושבת שזה אני, אבל חווית האני הראשונית היא לא תלויה בגוף, היא לא פיזית, היא של הנשמה. היום אנחנו מתרגמים, "אני זה זה[הגוף]".

תלמידה א': יש אנשים שאין להם חווית "אני"? או שהם יכולים לנתק את החוויה הזאתי…

דורית לובן: אין דבר כזה, את מכירה כאלה? מה השאלה? אני לא מכירה כאלה פשוט. אולי יש, אני לא יודעת. אפילו לכלב יש חווית "אני", לעכבר יש חווית "אני", לג'וק יש חווית "אני". תנסי להבין, זה לא גופני חווית "אני". אם לא היתה לו חווית "אני" הוא לא היה בורח כשמתקיפים אותו. אגיד לך למי אין חווית אני, באיזה תודעה אין חווית אני.

רמות שונות של תודעת על פי הספרות הוֵדית

הספרות הוֵדית מחלקת את התודעה לחמש רמות.
רמת התודעה הראשונה נקראת אַנַה, אַנַה משמע אוכל. זו תודעת אוכל. זו בעצם תודעה חושית ראשונית. זו התודעה של אמבות, פחות או יותר. הם רק מזינים את עצמם, תאים. אין אפילו פחד בחוויה הזאתי. אין תחושת "אני", ישנו רק שימור עצמי דרך הזנה. זו תודעה ראשונה של קיום מאד נמוך.
הקיום השני הוא פְּרָאנַה, שהוא [מתייחס] כבר לזוחלים, חרקים, פְּרָאנַה מוֹיַה. פְּרָאנַה זה חיים, תפיסת "אני". כל יצור חי שמגיע לתודעת פְּרָאנַה הוא בעצם מזהה: "זה אני וזו הסכנה שלי". משמע שישנו "אני" ויש משהו שמסכן אותי. ואז הוא בתהליכים של התגוננות. אפילו ג'וק, את רואה את זה. אם הם היו במצב של אמבה, של אַנַה מוֹיַה, זה היה הרבה יותר קל לתפוס אותם.

(כולם צוחקים)

חווית "אני" ישנה אפילו ביצורים הנמוכים ביותר, וזה דורש אטימות מאד מוחלטת כמו אצל אמֵבַּה כדי לא לזהות את הקיום האישי שלי. אז אפילו לחרקים יש תודעת "אני" מסויימת.
אחר כך, השלב הבא של תודעה הוא מַנַה מוֹיַה, חוויה של עולם רגשי. אנחנו רואים את זה אצל יונקים, כלבים, חתולים, אולי עכברים. אנחנו יכולים להתיידד איתם, ליצור מערכת יחסים מסויימת, הם אוהבים אותנו, אנחנו אוהבים אותם. יש מערכת יחסים עם קופים, יש כל מיני. עם אנשים כמובן. אלה הם יצורים שכבר הגיעו לתודעה רגשית.

לתודעה האנושית יש יתרון נוסף, השלב הרביעי, שנקרא גְ'נָאנַה, או ויגְ'נָאנַה – חשיבה שכלית שבו אדם יכול לנתח מצבים, לבחור, לדון, לבחור בחיים רוחניים, להבין שהוא לא הגוף הזה. זהו שלב של ידע, אין את זה אצל בעלי חיים. הם לא יכולים לצבור ידע רוחני. ידע אינפורמטיבי הם יכולים עד רמה מסויימת, כלב יכול לדעת, ללכת לפה, ללכת לשם, אפשר לאלף אותם בידע מסוים, אבל ידע פילוסופי הם לא מסוגלים [להבין]. זה השלב של גְ'נָאנַה או ויגְ'נָאנַה.

השלב האחרון הוא שלב של שלמות או אַנַנְדַה. זהו שלב שאדם מגיע להתעוררות הנשמה, לחיים רוחניים, אַנַנְדַה מוֹיַה, שלב השלמות. אלו חמישה שלבים של תודעה. התודעה השנייה היא פְּרָאנַה משמע זהות, תחושת אני והגנה על החיים. אני לא חושבת שיש אדם שאין לו [חווית "אני"]. אלא אם כן הוא הגיע לתודעת אמבה, ואז אני לא יודעת מה זה. אני לא מנסה להגיד משהו לא יפה. אולי הוא בכזו אטימות, כמו מישהו ששוכב ללא הכרה ואנחנו מאכילים אותו ואין לו תודעת "אני". כמו צמחים.

תלמידה א': אם אין קשר לגוף.

דורית לובן: כל זה ניתן לשינוי. אנשים מחליפים שם, אנשים מחליפים מין, אנשים מחליפים דת, מחליפים צבע, חלקי גוף, ועדיין יש להם תפיסת "אני". כי אני לא נמצא בתוך כל זה, אני זה בנשמה. אני זאת הנשמה. גם כשאנשים עוזבים את הגוף הם נשארים עם אותה תפיסת זהות. זאת ההנחה הראשונית של הבהגווד גיטה, שמעולם לא היה זמן שאני, או חווית "אני" לא הייתה. נכנסתי לגוף והזדהתי והיום נולדתי. אני מכירה אנשים שעשו תהליך של ריגרסיה, כעוברים הם זוכרים את ה"אני". יש להם חווית "אני" מדוייקת. פגשתי מישהו גם שמתאר חוויה של כניסה לרחם עם אותה חווית "אני". אלו אנשים שיכלו לחזור אחורה לחוויות ראשוניות ביותר. חווית אני ישנה ללא הבדל מה צורת הגוף.

תלמידה א': גם בשינה?

דורית לובן: כשאת חולמת יש לך חווית "אני" מאד ברורה.

תלמידה א': מה אם כשחולמים ללא מודעות?

השינה של הנשמה

אנחנו יכולים להיות רדומים ללא מודעות. זה משהו אחר. כאשר אנחנו רדומים למודעות שלנו אז אנחנו רדומים להכל. לא תגני על עצמך במצב של שינה, אפילו לא תאכילי את עצמך מתוך שינה. את לא בתודעת אמבה מבחינתי. את במצב של שינה. שינה זה מצב תודעתי מסוג אחר. שינה, או הרדמה זה מצב אחר. בו זמנית ברגע שנתעורר מיד נדע מי אנחנו, לא?

גד לובן: הכתבים אומרים שתחושת ה"אני" נשארת בצורה מאד אקטיבית בזמן השינה וכשמתעוררים יש איזו תחושה "ישנתי שינה עמוקה".

דורית לובן: כן, זאת נקודה, "ישנתי שינה עמוקה", מי ישן? "אני ישנתי שינה עמוקה", ישנה חווית המשכיות גם לזמן של השינה.

תלמידה א': כשאומרים שהנשמה עושה כל מיני דברים חשובים בזמן השינה גם אם…

דורית לובן: לא הנשמה, מה שעושה את העבודה החשובה זה המיינד. המיינד, או הנפש צריכה לעשות המון עיבודים, גם הגוף, הגוף מעכל בשינה, שינה זה זמן מאד חשוב בעבודה. הגוף מעכל בזמן השינה, זו העבודה העיקרית של הגוף. עיכול פיזי וגם עיכול רעיוני, מחשבתי. המיינד מעכל, החלומות עוזרים לזה. המיינד מפריש, הגוף מפריש. ישנם הרבה תהליכים בשעת שינה, אבל לא של הנשמה. נשמה יכולה לעשות גם דברים [בשינה] אם היא ערנית. מי שבתודעה רוחנית גם בשעת שינה התודעה הרוחנית שלו ממשיכה. סגרנו נושא גדול.

אגו זה כמו דבק

תלמיד ב': תודעה של האני אף פעם לא נמחקת, מה שלומדים לעשות זה להפריד. זה תודעת אני וזה לא אני. זה האני האמיתי, וזה האני המזוייף. ולחיות עם שניהם.

דורית לובן: אתה לומד לזהות את האגו. לא עם שניהם, בהדרגה היית רוצה למוסס את האגו.

תלמיד ב': כן, אבל הוא אף פעם לא יתמוסס לחלוטין, הוא לא יעלם.

דורית לובן: הוא יעלם. הוא נעשה שקוף, אתה לא צריך אותו. בשלב מסויים אין אגו.

תלמיד ג': זו רמה מאד גבוהה, אחת הרמות הגבוהות ביותר.

דורית לובן: מאד גבוהה, זהו אחד הסימנים לשלמות, שאדם השתחרר מאגו. זה מאד גבוה. אבל זו החתירה. החתירה היא להשתחרר מאגו כי היום האגו, כמו שמתואר פה, הוא זהות כוזבת. אנחנו חושבים: "זה אני", וזה עומד להגמר. האני הזה לא יהיה. כשנאמר פה "מעולם לא היה זמן שבו לא היינו", לא מדובר על הגוף. לא מדובר על הנפש הזו, לא על האינטליגנציה הזו, לא על הגוף הזה. מדובר על הזהות הפנימית, על הנשמה.
התהליך הרוחני נועד לעורר אותנו בהדרגה, לחוויה הפנימית. נועד לעורר את העצמי ובהדרגה לחוות את עצמי יותר ויותר כזהות הרוחנית הפנימית. אדם מאד מתקדם מבחינה רוחנית חווה את עצמו כזהות הפנימית הרוחנית ומבין שזה [הגוף] רק בגד. לא פשוט להבין את זה, אבל כשפְּרַבְּהוּפָּאד היה אומר את זה, אז היתה תחושה מאד עמוקה, כי הוא היה realized. כאשר אומרים את זה אנשים שהם הרבה יותר realized, אז גם אנחנו מתעוררים לחוויה הזו, "אנחנו לא הגוף הזה". אבל אחרת נצטרך לעבור תהליך ארוך. זהו התהליך, להבין: "אני לא הגוף הזה".

תלמידה ג': זה לא שאנחנו מבטלים את האגו, אנחנו הופכים את האגו לאגו רוחני.

דורית לובן: ממוססים אותו. מהו אגו? אגו משמע זהות. אנחנו צריכים להבין מהו אגו. אגו זה כמו דבק. זהות זה דבק, זהות מדביקה. אם אני חושבת: "אני יהודיה", אז אני מזדהה עם כל היהודים. יש איזה דבק שמדביק אותי ליהודים. אם אני חושבת: "אני ישראלית", יש דבק שמדביק אותי לישראלים. אם אני חושבת: "אני קיבוצניקית", יש דבק שמדביק אותי לקיבוצניקים. אם אני חושבת שאני אישה, יש דבק שידביק אותי לנשים. זהות זה דבק.
אם אני חושבת שאני הגוף הזה אז אני דבוקה אליו. כאשר אני, הנשמה, חושבת: "אני הגוף", אני נדבקת לגוף. אני חיה כאילו אני זה הגוף. אז זהות היא דבק. אנחנו רוצים לחזור לזהות המקורית כי הזהות הזו היא כוזבת.
ברור לחלוטין שכשאנחנו שומעים את זה בשיעור, השמיעה הזו לבדה לא תעורר אותנו להבין את זה.
הבהגווד גיטה מהר מאד תתן לנו דרכים, דרכי התבוננות יותר ויותר מלאות, איך לחוות, איך ליצור את ההפרדה הפנימית, איך להתעורר לטבע המקורי. ככל שהטבע המקורי מתעורר, האגו נעשה יותר שקוף, יותר ממוסס, אנחנו נעשים פחות אגואיים. זהו התהליך הרוחני שאנו עוברים. האגו נעשה יותר ויותר קטן. במובן מסוים זוהי חזרה לזהות המקורית. האגו מתמוסס, הופך לשקוף, משקף את האני האמיתי. האמונות, או הזהות הזו: "אני זה הגוף" כבר לא קיימת.

תלמיד ב': אבל תמיד יש זהות.

דורית לובן: זהות אחרת ישנה תמיד, אבל היא לא אגו חומרי. אין צורך בחומר הזה. החומר החומרי הזה הוא חומר מטעה. אגו זה חומר. חומר סמוי שעכשיו מדביק אותי למערכת, שגורם לי לחשוב שזה אני. זה חומר סמוי. אין צורך בו, לכן הוא מתנקה. כמו המיינד, המיינד גם הופך להיות צלול כדי שהרגשות הרוחניים ישתקפו דרכו.

רמת האינטליגנציה וחיים רוחניים

תלמיד ד': אז היית אומרת שלאינטליגנציה יש תפקיד מכריע בזה?

דורית לובן: לאינטליגנציה יש תפקיד מכריע בזה שאנחנו יושבים ומנסים להבין את זה עכשיו. אבל גם האינטליגנציה צריכה המון היטהרות, המון נקיון.

תלמיד ד': רמת אינטליגנציה גבוהה או נמוכה, זה לא משהו בעל משמעות?

דורית לובן: רמת האי קיו לא בהכרח תעזור.

תלמיד ד': לא מדבר על זה. אני מדבר על ההבנה, על הקליטה.

דורית לובן: אינטליגנציה רוחנית פירושה, אינטליגנציה שמפרידה בין חומר לרוח, שנקייה מהשפעות האגו.
אז ככל שאנחנו יותר משתמשים באינטליגנציה כדי להבין את הדברים האלה היא תיטהר.

תלמיד ד': כי פעם אמרת שאנשים שהאינטליגנציה שלהם לא בבערות, יכול להיות שיהיה להם יותר קל לעשות את התהליך הזה כי יש להם פחות מחסומים.

דורית לובן: בקונטקסט מסויים אמרתי הרבה דברים, אבל הנקודה המרכזית לגבי האינטליגנציה, היא שהאינטליגנציה היא כלי. אנחנו לא יכולים בלעדיו. יש אנשים שלא צריכים מבחינה מסויימת, עקרונית, ללמוד את הידע הזה בצורה מסודרת, כי הם כבר מגיעים ממקום מאד גבוה, הלב מאד נקי וטהור עם תובנות מאד עמוקות, רוחניות.
אבל באופן כללי צריך הרבה אינטליגנציה כדי להתחיל להבין על מה מדובר. האינטליגנציה תוביל אותנו לתרגל, והתרגול יעשה את העבודה. אינטליגנציה לבדה היא כלי מוגבל, כי אינטליגנציה היא חומרית. אין שום כלי חומרי שיכול לעורר את הנשמה לחיים רוחניים. אין שום כלי חומרי שיכול לעשות את העבודה הזו. אז האינטליגנציה יכולה לכוון אותנו, אבל מה שיעורר את הנשמה לחיים רוחניים, זה מגע עם רוחניות.
הידע הזה כשלעצמו עובד על האינטליגנציה, אבל הוא עובד גם בעוד המון רמות. כאשר אנחנו מדברים את הידע הזה, מה שקרישנה אומר, דרך האינטליגנציה אנחנו שומעים אותו, אבל בעצם הוא מחלחל ומעיר את הנשמה. מטהר את הלב. לכן עצם השמיעה של הידע, אפילו אם אנחנו לא מבינים לגמרי, הקצת שאנחנו מבינים מטהר את הלב בהדרגה, ואיזשהן תובנות מתעוררות. כל אחד פה נוכח בזה, אם הוא לומד מספיק זמן גיטה.
בהדרגה האינטליגנציה תכוון אותנו לתרגול, להתבוננות. עוד כמה פסוקים נדבר על תרגול, ואז האינטליגנציה תכוון את התרגול. יש לה חשיבות מירבית, כמובן. הידע הזה כשלעצמו מטהר את האינטליגנציה.

תלמיד ב': אפילו מישהו ברמה הכי גבוה, נאמר, כל הזמן אומר, "הגוף הזה הוא לא אני", עצם האמירה הזו אני חושב שהגוף זה אני, כי אחרת לא הייתי צריך בכלל להגיד שהגוף זה לא אני. זה בסוף, כשאתה מתנקה.

דורית לובן: בסוף אתה לא אומר, הרבה לפני הסוף אתה אומר הרבה דברים אחרים. יש הרבה מה לומר, אתה לא צריך להגיד רק את זה. אנחנו רק בפרק 2. הדיון באגו, אפשר להגיד שהוא עד הפרק השישי של הבהגווד גיטה, ששת הפרקים הראשונים. זה דיון שבו אתה מגדיר את עצמך שונה מהגוף, אתה מגדיר את עצמך, אני הנשמה, זה הגוף, זה האגו, אתה לומד איך להיות העושה מבלי לעשות, אתה לומד את כל ההבנות האלה.
מהפרק השביעי של הבהגווד גיטה יש אמירה אחרת. כי כל עוד אתה אומר "אני לא הגוף הזה" אתה מצביע על סוג מסויים של הבדלה, הבחנה, חומר, רוח. בפרק השביעי מתחיל דיון מאד מחבר. גם החומר הוא גילוי רוחני. אתה לומד לראות מציאות רוחנית מלאה בכל דבר. הדיון הפנימי הזה של שיחה, אני לא הגוף הזה, אני כן הגוף הזה, אני לא הגוף הזה, זה דיון של ששת הפרקים הראשונים.
אבל עכשיו מותר לנו לדון בו, לכן חזרנו אליו כי זה דיון מאד מרכזי וחשוב. אבל חיים רוחניים בסופו של דבר, זה התחברות אוהבת אל המציאות הרוחנית. וכשאתה אוהב, אתה לא רוצה כמובן להפריד אלא אתה רוצה לראות את האהוב בכל מקום, וזה הופך להיות ראייה מאד מחוברת, ואתה רואה את הרוחני, האלוהי בכל דבר.

תלמיד ב: זה נראה כאילו עם האני הכוזב אתה חי בשלמות.

דורית לובן: לא עם האני הכוזב אתה חי בשלמות. עם האני הכוזב אי אפשר לחיות בשלמות.

תלמיד ב: אם אתה יודע שהוא כוזב אז אתה יכול לחיות איתו בשלמות.

דורית לובן: זה לא עובד ככה, יש פה איזה חוסר הבנה פנימי.
אני כוזב זה אומר שאתה מזוהה היום עם כל המאווים, התניות, האמונות של המערכת הזו שאתה קורא לה אני.
אםאתה מזוהה עם זה, אז אתה לא מזוהה עם החיים הפנימיים הרוחנים. אתה לא יכול לחיות בשלום עם האגו הכוזב. כי הוא אומר לך דברים הפוכים למה שאתה באמת רוצה. האגו החומרי אומר לך: "אני נפלא, כולם תראו אותי, אני נהדר". ומה הנשמה רוצה? הנשמה רוצה לשרת ולאהוב. יש פה שני כיווני עשייה, או שני כוחות שסותרים אחד את השני. לא קל לחיות בשלום עם הרצון להיות במרכז, להיות נפלא, לרצות שכולם יעריכו אותי דווקא, או לראות בכל מצב ומצב כמה ערך אני מקבל מהמצב הזה. לא קל לחיות בשלום עם זה כשאתה רוצה חיים רוחניים. זה אגו, זה אגו כוזב. אז עם זה לא קל לחיות בשלום. אז אתה ממוסס את האגו הכוזב, זאת הנקודה, ואתה חי בשלום עם עצמך.

[תלמיד ג: אז למה אדם בתודעה רוחנית דואג לקיים את הגוף? מה הטעם לחיות?]

דורית לובן: כיוון שיש לו תפקידים, כיוון שיש לו מה לעשות.

תלמיד ג: הוא משרת את הנשמה?

דורית לובן: אם אתה נניח מורה ואתה רוצה ללמד, אז צריך גוף שחי כדי ללמד. אז אתה אוכל כמידת הצורך, אולי אין לך צורך אולי אתה אוכל כי מזכירים לך, אתה לא חייב לאכול הרבה, אבל אתה צריך לקיים גוף ונשמה ביחד. זה הביטוי הוֵדי.

תלמיד ג: מורה קרוב לנשמה יהיה רזה.

תלוי, כן, אבל אם יש לו הרבה תלמידים שרוצים להאכיל אותו, ייתכן שיהיה שמן. (צוחקים) יש מקרים כאלה. אם אתה הורה ויש לך ילדים שתלויים בך, אם אתה נותן ידע, אם אתה לוחם או מגן, יש תפקידים, גם אין סיבה…

תלמיד ג: התפקיד הוא של הנשמה?

דורית לובן: לא. התפקיד הוא של הגוף אבל כיוון שבתפקיד הזה אנשים אחרים תלויים בך, אז אתה לא גורם סבל לאף אחד בעולם הזה.

תלמידה א: אבל אז זה אגו, אם אנשים אחרים תלויים בך.

דורית לובן: לא אגו, למה אגו, אני מדברת פה על מהות, למה אגו? אני אסביר מה זה אגו בהקשר הזה. בהקשר הזה אגו יהיה כשאנחנו בונים את הזהות בזה שאחרים תלויים בי. אם הזהות שלי: "אני חשובה כי אחרים תלויים בי", או "אי אפשר בלעדיי", אבל אם אני מכירה מציאות פשוטה, ואני פועלת בתוך המציאות הזאתי בלי בניית אישיות: "זה לא רלוונטי, אני עושה את מה שאני צריכה לעשות", ובו זמנית, אני הנשמה חיה חיים פנימים מלאים, האגו [לא] (?) יכול להיות מעורב בזה. זה בדיוק הרעיון של הגיטה. קרישנה אמר לארג'ונה לא לפרוש ואתה אומר מה הטעם לחיות. קרישנה אמר אין טעם לפרוש. יש פסוק מאד יפה, הוא אומר בפרק השלישי: לאדם שהגיע להגשמה רוחנית אין עוד סיבה לעשות משהו בעולם הזה אבל אין לו גם סיבה לפרוש מעשייה, לכן עשה את חובתך.

[לאדם שהגשים את עצמו, אין עוד מטרה להגשים בביצוע חובותיו, גם אין לו סיבה לחדול מפעילות שכזו, ואינו צריך להיתלות בשום ישות חיה. [ב.ג 3.18]
תלמידה א: למה אין לו סיבה לפרוש?

דורית לובן: משום שלפרוש זה גם יכול להיות אגו או בחירה שלי, אינטרס שלי. למה לפרוש? אני בסיטואציה מסויימת, יש לי תפקידים בעולם הזה, אני יכולה להמשיך ולתרגל, הגשמה רוחנית לא סותרת עשייה בעולם, זאת הנקודה המרכזית. זה מה שהגיטה מלמדת, איך לעשות בלי אגו, היא לא מלמדת איך לא לעשות, איך לפרוש מעשייה, אלא איך לפרוש מאגו, וכתרגול, העשייה היא מקום מאד טוב לתרגל פרישות מאגו. זה השיעור הגדול של הגיטה, איך לעשות בעולם מתוך פרישות מאגו. משמע איך לא לבנות את הזהות שלי…
אני חושבת שאם נדבר יותר, נקרא יותר ונכנס לזה יותר לעומק בהדרגה זה יהיה יותר ברור שהגיטה אומרת לעשות ללא אגו, מה הכוונה. אני קצת אסביר אבל זה יוסבר יותר לעומק כשנמשיך ונקרא.
אנחנו עושים דברים כי אנחנו אוהבים לעשות אותם, עוד לפני אגו. לגוף הזה ולכל גוף יש נטיית עשייה. גם לא לעשות זה לא טבעי לגוף. בגוף יש נטייה לעשות, מישהו אוהב לצייר, מישהו אוהב לרקוד, מישהו אוהב לשיר, מישהו אוהב לעזור לאחרים…זה לא חייב להיות אגו. זה נטייה. כמו שלכלב יש גוף של כלב. מה כלב עושה בגוף הכלב שלו? עשיות כלביות. בסנסקריט המילה אגו היא אפילו יותר עמוקה מהמילה זהות. מה המילה בסנסקריט?

תלמידים: אַהָאנְקַרַה.

דורית לובן: אַהָאנְקַרַה. מה זה אומר?

תלמידים: אני העושה…

דורית לובן: אני העושה, עושה האני. יש קשר ישיר בין עשייה וזהות. אגו זה עשייה שיוצרת זהות.
כל מה שאני עושה בעולם הזה בדר"כ כשאני בחוויה אגואית, אני עושה וזה מגדיר אותי, וההגדרה העצמית הזאתי מולידה עוד עשייה שמגדירה אותי, וההגדרה הזאתי מולידה עוד עשייה…
ואנחנו כל הזמן פועלים מתוך בנייה עצמית ועשייה, בנייה עצמית ועשייה. המעגל הזה ברור.
עכשיו, הרעיון הוא איך לעשות בעולם, להמשיך לפעול, אני עכשיו בזה, זה המצב הקיומי שלי, אני עכשיו עושה את מה שטבעי לי, אבל אני לא חייבת לבנות את הזהות שלי על זה. יש לי נטייה לעבוד, אני אוהבת לשיר, אז אני אמשיך לשיר. אני יכולה, קודם כל בשלב התרגול אני יכולה להפוך את זה. זו תשובה נוספת שאולי תענה לך על השאלה. בשלב התרגול אני משתמשת בעשייה כדי ללמוד להשתחרר מאגו או מבניית זהות בתוך העשייה, ובשלב השלמות למה אני ממשיכה לעשות? כי אני אוהבת. וזה הנקודה המרכזית. גם אדם בשלב השלמות, מה הנשמה רוצה לעשות? לאהוב. לתת. איך היא אוהבת ונותנת? חמלה כלפי כלל ישויות החיים בעולם הזה, וכשאני אמות אני אלך לאן שאלוהים רוצה שאני אלך. אבל כל עוד יש לי גוף אני יכולה להשתמש בו לאהוב, לתת לעזור להשפיע טוב על אחרים.
אז במובן הזה אין לי סיבה לפרוש מהעשייה, ושאני לא בשלב השלמות עשייה היא יוגה. יוגה זה תהליך השתחררות מאגו. היוגה שהגיטה מלמדת היא איך לעשות פה, עכשיו, בנטייה הטבעית או בעשיית הטבעית שלי, ולהפוך את זה ליוגה. בכל שלב יש סיבה למה לפעול. אין מצב שאין סיבה לפעול. כל עוד אני בגוף. אם אני לא אהיה בגוף אוקיי, מי יודע לאן אגיע אח"כ. כל עוד אני בגוף אין סיבה להפסיק את העשייה , כי העשייה יכולה להיות או יוגה – דרך להגשמה עצמית, או היא יכולה להיות גם שלב של שלמות. גם בשלב השלמות אני יכולה לעשות את אותו דבר רק בלי אגו, מתוך נתינה עוד יותר עמוקה, מתוך ראיית האחר ולפעול בצורה הזאתי.
אז אין סיבה לא לעשות, אין סיבה לפרוש, הדבר היחידי שמפריע לנו בעולם הזה זה לא העשייה אלא האגו. הוא מפריע לנו, הוא מפריע לזולתנו. אגו זאת הבעיה. לכן הגיטה דנה בפרישות מאגו ולא פרישות מעשייה, וזה הדבר הכי מדהים שעוד מעט נראה את קרישנה אומר לארג'ונה, כשאנחנו ממשיכים וקוראים את הטקסט, זה מאד מדהים.
האמת היא שהגיטה בנויה בצורה מדהימה. כי עכשיו הוא נותן כמה פסוקים שנקרא אותם לעומק כיצד אנחנו לא הגוף הזה, אבל אחרי שארג'ונה שומע את הפסוקים האלה: אתה לא הגוף הזה, זוכרים מה יהיה בפסוקים הבאים? מישהו זוכר? אחרי פסוק 30 או 31. קרישנה מסיים את הפסוקים על הבחנה בין גוף לחומר, יש שבעה פסוקים מאד מדהימים, מישהו זוכר אותם?

תלמידה ט: זה הפסוקים שהוא אומר לו שהוא איש של כבוד? ואם…

דורית לובן: קרישנה אומר לארג'ונה, אתה לא הגוף הזה, המון פסוקים, 20 פסוקים הוא אומר לו, אתה לא הגוף הזה, ואז בשבעה פסוקים הבאים הוא אומר לו: אבל אתה לוחם, ובשביל איש כבוד גרועה החרפה ממוות. ומה יחשבו מצביאי הצבא הדגולים על זה שאתה נס מהמלחמה הזאתי ואתה לא רוצה להלחם? הוא ממש נותן טיעונים שמדברים אלל האגו או אל התפיסה הגופנית של ארג'ונה, למה הוא עושה את זה? זה נראה כל כך תמוה, שנים שלא יכלתי להבין למה קרישנה פתאום מוריד את הדיון לרמות כל כך נמוכות, למה קרישנה אחרי 20 פסוקים שמדברים על ההבחנה בין גוף לחומר אומר לארג'ונה, אבל יש לך גוף מסויים ולגוף הזה יש נטייה מסויימת, והכי טוב ללמוד לעשות יוגה בתוך הנטייה הטבעית. אבל הפסוק הבא, [ב.ג 2.38], שהוא אחרי שבעת הפסוקים האלה שהוא מדבר על אתה לוחם וללוחם יש פסיכולוגיה מסויימת, טבע מסוים, הוא אומר לו: "עכשיו תלמד לעשות את מה שטבעי לך אבל בלי אגו". ואז מתחיל הדיון באיך לפעול, איך לעשות, איך לתרגל קארמה יוגה, איך לתרגל יוגה בתוך עשייה. זה הדיון. אז הוא אומר לו בהתחלה: "אתה לא הגוף הזה", אחר כך הוא אומר: "אבל יש לך נטייה מסויימת, יש לך גוף מסויים, טבעי לך לפעול בתוכו בצורה מסויימת, עכשיו תקח את הפעילות הטבעית הזאת ותהפוך אותה ליוגה, תלמד לעשות את זה בלי אגו". זה הרצף שבו קרישנה בונה את הדיון.

תלמידה ג: זה לא סותר אחד את השני.

דורית לובן: להפך, אתה לא הגוף הזה, יש לך נטייה גופנית מסויימת, עכשיו תפעל בדרך שתחבר, שתעורר את העצמי הרוחני ותנקה אותך מאגו.

תלמידה א: אחר כך הוא מדבר אל האגו שלו ומבלבל אותו?

דורית לובן: לא. הוא לא מנסה לבלבל אותו. הוא אומר משהו מאד מהותי. הוא מלמד אותו קארמה יוגה, שזה הדיון המרכזי של הבהגווד גיטה. קארמה יוגה זה יוגה בפעולה, איך להפוך את העשייה היומיומית שלנו את החיים ליוגה. אז הוא לא מבלבל אותו, הוא אומר לו משהו מאד מהותי שכל אחד מאיתנו צריך להבין אותו. יש לי גוף מסויים, לגוף הזה יש דרך פעולה מסויימת. מה אנחנו יודעים על יוגה בדר"כ? אדם עוזב את העשייה הרגילה שלו, בא לפה לשיעור על מדיטציה ויוגה, או בא למכון ליוגה לשעה שעתיים ועושה תרגילים, עשיתי יוגה. אבל קרישנה אומר לארג'ונה בוא תיקח, כמו שתמיד אומרים מורים ליוגה, תיקח את המזרון ותפרוס אותו על כל החיים, את מזרון היוגה. תפרוס אותו על כל עשייה ועשייה. זה בעצם מה שהגיטה מלמדת. שוב, כל אחד בתחום העשייה שלו, בתחום היחסים שלו: הורות, זוגיות, חברים, השפעה על העולם, מקצוע, כל אחד בתחום העשייה המיידי שלו, שמה שהוא צריך ללמוד כדי להיות יוגי, זה בהגווד גיטה. קרישנה לא מבלבל את ארג'ונה, קרישנה מסביר לו.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 5.7.2011, תל אביב | קובץ להורדה

[audio:https://www.dropbox.com/s/x8czu6cylz7oz5e/BG_8.17-28_2012-07-05_VDD_TLV_55.mp3?dl=1&raw=1]

8.17  על-פי אומדן ארצי, אלף עידנים יחדיו מהווים משך יום אחד של ברהמה. וכזהו גם משך לילו.

8.18  בראשית יומו של ברהמה מתגלות כל ישויות החיים מן המצב הבלתי נגלה, ועם רדת לילו, הן שבות ונטמעות בבלתי נגלה.

8.19  שוב ושוב מפציע יומו של ברהמה, ועמו מתהוות ישויות החיים, ועם רדת לילו, בחוסר ישע אלה נכחדות.

8.20  אולם ישנו גם טבע אחר, בלתי נגלה, אשר הנו נצחי ונשגב לחומר הנגלה והסמוי. זהו טבע עילאי ובלתי מתכלה, שנשאר כפי שהוא גם בשעה שהכול בעולם זה נכחד.

8.21  זה אשר הוֵדָאנְתים מתארים כבלתי נגלה ומושלם, אשר ידוע כיעד העליון, אותו מקום שהמגיע אליו לא שב עוד לעולם – זהו משכני העליון.

8.22  אישיות-אלוה העילאי, הגדול מכול, הופך בר-הישג באמצעות מסירות טהורה. אף שמצוי במשכנו, הוא גם מצוי בכול, והכול מצוי בו.

8.23  הו הטוב בבְּהַרַתַה, עתה אפרט בפניך את הזמנים השונים לעזיבת הגוף, אשר גורמים ליוגי לשוב או שלא לשוב לעולם זה.

8.24  היודעים את הברהמן העליון מגיעים לעליון בנוטשם את העולם בעת השפעתו של אל האש, לאור יום, ברגע מבורך ביום, במשך ארבעה עשר ימי התמלאותו של הירח, או במהלך ששת החודשים שבהם נעה השמש בצפון.

8.25  היוגים אשר פורשים מן העולם בעת עשן, בלילה, במשך ארבעה עשר ימי התמעטותו של הירח, או במהלך ששת החודשים שבהם נעה השמש בדרום – אלה מגיעים לירח אולם שבים וחוזרים.

8.26  על פי הוודות ישנן שתי דרכים לנטישת העולם – האחת באור והשנייה בחושך. מי שעוזב באור, אינו שב, בעוד שהעוזב בחושך, שוב ישוב.

8.27  הו ארג'ונה, אף שהדְבֵקים יודעים את שני הנתיבים, הם אינם מתבלבלים מאלה לעולם. היה לכן, איתן במסירותך תמיד.

8.28  מי שפוסע בנתיב השירות המסור, אינו חסר את התוצאות הנובעות מלימוד הוודות, מביצוע הקרבות חמורות, ממתן צדקה, מביצוע פעילות תועלתנית, או מחֵקר פילוסופי. השירות המסור לבדו מקנה לו כל זאת, ועם קץ חייו הוא מגיע למשכן הנצחי, העליון.