ראיון עם רָאדְהָאנת סְוָאמי מַהָארָאגַ'ה:

…מציאות כה עגומה. הבסיס של כל דת הוא לאהוב את אלוהים בכל לבבך נפשך ונשמתך, וכן לאהוב את רעך כמוך, ובסופו של דבר כל אדם הוא רֵעַ שלנו. השרימד בהאגותם מספר שהשירות הנפלא ביותר שמשמח את אלוהים הוא להביע חמלה כלפי יישויות חיים אחרות. מטרת כל הדתות היא ללמד אהבה אוניברסלית נטולת אנוכיות.

הדהרמה העליונה או הדת העליונה עבור כלל האנושות היא – לא להיות הינדי נוצרי או יהודי, מוסלמי או זניסט או זורואסטרי או בודהיסט. הדת העליונה עבור כלל האנושות היא זו שמעירה בלב של כל אחד – אהבה, אהבה לאלוהים, חמלה כלפי כל יישויות החיים. אהבה זו צריכה להיות ללא תנאים ונטולת מוטיבציה אישית כדי שנהיה מסופקים, משום שזהו טבענו האמיתי. לכן, אם זוהי המטרה והבסיס לכל הדתות, איך זה ייתכן שאנו מוצאים, לכל אורך ההיסטוריה, שהדת מסיתה לקנאות עיוורת, כיתתיות צרת-אופקים, פילוג, שנאה, אלימות?

משום שדתות שונות מלמדות את אותם העקרונות בזמנים שונים ובמקומות שונים – יש להן פולחנות שונים ולעיתים גם דרכים שונות להסביר. כאשר אנשים מזדהים ומתחברים לאספקטים החיצוניים והמלאכותיים של הדת אז הם ייראו כל כך הרבה הבדלים והדבר יכול לעורר סוג כזה של גאוותנות, אגו .ואפילו שנאה ואלימות.

אלימות בשם הדת היא בעצם בשם האגו הכוזב, היא אינה באמת בשם הדת. אנשים מרחיבים את האגו שלהם דרך לאומניות, גזענות ואפילו באמצעות דת. אנחנו רוצים להיות הכי, אנחנו רוצים להיות צודקים וכל האחרים טועים. המשמעות היא שאנחנו לא מבינים את המהות של הדת. בסנקסקריט ישנה מילה "בהאווה גרהי" – אדם רוחני באמת הוא אחד שתמיד מחפש אחר המהות. כשאנו מבינים את המהות אז אנו יכולים להבין באמת את המטרה של הפולחנות והדמויות – שנועדו לאפשר ולהעניק מתוך ידיעת המהות.

אך לעיתים קרובות מידי יש לנו תפיסה מאוד שטחית, חיצונית ולא מציאותית של הדת שלנו. לפני שנים רבות, בזמן שגרתי בהודו, היה לי חבר יקר מאוד שהיה גבר בן 80. הוא היה הינדי, דבק של האל ראמה, וחברו הטוב ביותר היה מוסלמי. היו להם שיחות בין-דתיות מידי כמה ימים ואני הייתי מצטרף ומשוחח איתם. יום אחד, כשישבנו על גדת הגנגס, שאלתי אותו – "במדינה שיש בה כל כך הרבה סכסוכים וחשדנות בין המוסלמים וההינדים, איך ייתכן ששניכם חברים כל כך טובים?" הוא נתן לי תשובה שמעולם לא שכחתי. הוא אמר שאם לאדם יש כלב, ואם האדם הזה עומד לפני הכלב בחליפה מלאה או בחולצת טי או בפיז'מה או בתחתונים, או אם הוא עומד לפני הכלב עירום, הכלב תמיד יזהה את הבעלים שלו, אפילו בבגדים שונים או תפאורות שונות. הוא אמר שאם אנו לא יכולים לזהות את האל שלנו, כשהוא מופיע בבגדים שונים, בצורות שונות, בדרכים שונות ומלמד דרך מסורות שונות… אם איננו יכולים לזהות את האלוהים שלנו בדרכים השונות הללו אז יש לנו כל כך הרבה ללמוד מכלב.

תודה רבה