היבט אישי – היבט בלתי אישי

היבט אישי – היבט בלתי אישי

הרא קרישנה 2בימים האחרונים התכתבתי עם בחורה צעירה, שהפנתה אותי להרצאה של איזושהי מורה רוחנית. אותה מורה דגלה בתפיסה שהאל הוא עיקרון מופשט ושלמעשה כולנו אלוהים.

הסברתי לה את תפיסת האלוהות לפי הספרות הוֵדית, פילוסופיה שמוגדרת כאחדות ושוני בו זמניים בתוך האלוהות. לפי פילוסופיה זו האל הינו בלתי אישי ואישי בו זמנית (ראה מאמרי באתר – "אחדות ושוני בו זמניים"). ובנוסף גם הדגשתי לה את חשיבות ההיבט האישי של האל.

למעשה היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה, היא טענה שאני תופס את האל בדרך מסוימת והיא באחרת, אבל שנינו מאמינים באלוהים ורוצים לעשות טוב, לכן ישנה הסכמה בינינו.

בכמה ממאמריי שפורסמו באתר זה, תיארתי את פילוסופיית האחדות והשוני והראיתי שהספרות הוֵדית מסכימה שישנו היבט בלתי אישי לאל, אך היא מדגישה את חשיבות ההיבט האישי, ומלמדת אותנו שהאל הוא אישיות רוחנית הניחנת בתכונות כולן, אישיות נצחית המלאה בתודעה ובחדווה נשגבה.

גם בהקשר זה דוגמת השמש מתאימה; ניתן לתפוס את קרני השמש ואת אור השמש כבלתי אישיים ולהגיד שהשמש שורה בכול, אך בו זמנית כדור השמש נמצא מעבר לכוכב זה ונפרד ממנו. ברור למדי שכדור השמש הוא המקור של קרניי השמש.

בדיוק כך האל נמצא באמצעות אוניו בכול אך יחד עם זאת הוא גם נפרד מהכול, ושוב בדיוק כמו במקרה של כדור השמש, האל עצמו מהווה המקור, ואילו האונים שלו הם משניים.

חשיבותו של ההיבט האישי
במאמר זה אנסה להסביר שתי נקודות; הראשונה היא, למה כל כך חשובה תפיסת האל כאישי, ומאידך כמה הורסנית היא תפיסת האלוהות כעיקרון מופשט.

דיון דומה התרחש בשנת 1969 בוורינדאוון החדשה, חווה וֵדית במערב ורג'יניה, שהוקמה על-ידי התנועה הבינלאומית לתודעת קרישנה.

בְּהוּריגַ'ן פְּרַבְּהוּ, אז בראשית דרכו בתנועה והיום מורה רוחני מוסמך, העביר שיעור מתוך הספר הראשון של השרימד בהאגותם.

הוא סיפר על שׂוּקַדֵוַה גוֹסְוָאמי, דובר השרימד-בהאגותם שהיה חסיד של ההיבט הבלתי אישי של האלוהות, אולם לאחר "שטעם" טעימה מהיבט האישי, זנח את התפיסה הבלתי אישית והתמסר לחלוטין לאישיותו של האל.

בסיפורו זה ניסה בהוריג'ן פרבהו לבסס את ההיבט האישי כנעלה יותר.

אך דווננדה דאס התקיל אותו: "למה הסיבה ששוקדוה גוסאמי העדיף את ההיבט האישי מוכיחה שהוא נעלה? אולי זו פשוט היתה העדפה האישית שלו."

בהוריג'ן פרבהו ענה: "שוקדוה גוסאמי לא היה לבד, גם ארבעת הקומארים (חכמים גדולים) דחו את ההיבט הבלתי אישי לטובת ההיבט האישי."

גם שוקדוה גוסאמי וגם ארבעת הקומארים מהווים סמכויות גדולות, בהתבסס עליהם ניסה בהוריג'ן פרבהו לבסס את ההיבט האישי כעליון.

אך קהל השומעים סירב לקבל, ולבסוף בהוריג'אן פרבהו "גייס" את מורו הרוחני כדי שיעזור לו: "אנחנו מקבלים את דבריו של שרילה פרבהופאדה, והוא טוען שההיבט האישי נעלה יותר."

בענווה רבה בהוריג'ן פרבהו מקבל את דברי מורו, עליו הוא סומך לחלוטין.

לאחר השיעור כמה מהם עלו לחדרו של שרילה פרבהופאדה, שלמעשה הקשיב למתרחש מהקומה שמעל, מישהו שאל אותו: "פרבהופאדה, האם כל חסידי ההיבט הבלתי אישי מוכרחים ליפול לבסוף או שרק רובם?"

פרבהופאדה אמר: "כולם", "למה?" נשאלה השאלה.

פרבהופאדה שתק כמה רגעים ולבסוף ענה: "כי הם נהיים בודדים".

(קטע זה לקוח מתוך הספר my glorious master)

התנתקות על-ידי התקשרות
נקודה זו הינה חשובה ביותר. חסידי ההיבט הבלתי אישי של אלוהים לרוב עוסקים בסיגופים והתנזרויות כדי לגבור על החומר. הם מנסים בכל כוחם להתנתק מן העולם בכדי להתקרב לרוחני, אך בגלל שהרוחני מבחינתם הוא חסר ראשית, אינסופי ועיקרון מופשט, אין להם את היכולת להתחבר אליו באמת, ולכן הם נתקפים בבדידות וחוזרים אל החומר.

חסידי ההיבט האישי לעומתם, לא עוסקים בהתנזרויות ולא מנסים להתנתק מן העולם. על-ידי ההתקשרות שלהם לאל האישי, האוהב והאהוב, הם נמלאים חדווה, מתנתקים מן החומר אך ממשיכים לפעול בתוכו, למען האל, הבריאה והברואים.

"אפשר אולי, להגביל את הנשמה שבגוף מהנאה חושית גם בשעה שטעמם של מושאי החושים עדיין חי בה. אולם כאשר היא חודלת מפעילות כזו, לאור התנסות בטעם נעלה יותר היא נשארת יציבה בתודעתה." (ב.ג. 2.59).

אנחנו מעבירים את חיינו ברדיפה חסרת פשרות אחר השבעת חושינו שאינם יודעים שובע. בניסיוננו חסר סיכוי זה, אנחנו נהיים יותר ויותר אנוכיים, ובכדי להשביע את חושינו איננו מהססים לרמוס את האחר.

כל עוד עינוג החושים מהווה מטרת חיינו אין לנו את היכולת לפעול ללא מניע אנוכי.

לכן חסידי ההיבט הבלתי אישי מנסים להתנזר מהנאות החושים כדי להתנתק מאנוכיות; אך מכיוון שאין להם מושא התקשרות, הם לא מצליחים להתמיד בדרך זו זמן רב.

לא ניתן להתנתק מבלי להתקשר, ממש כמו שקוף משחרר את אחיזתו מהענף רק כאשר הוא יודע לאיזה ענף הוא עובר.

לכן הבהגווד גיטה ממליצה לנו להתחבר להיבטו האיש של האל, ועל-ידי טעימת טעם גבוה יותר, ננטוש את הטעם הנמוך.

התנזרות ללא התקשרות מובילה לדחפים ורגשות מודחקים שגוררים איתם תסכול ומרמור שמתפרץ לבסוף. בעוד שעל-ידי טעימת טעם גבוה, רוחני, איננו נמשכים יותר אל הטעם החומרי, ללא שום קושי.

מדוע הפשטת אלוהים היא הורסנית?
התפיסה הבלתי אישית הינה הורסנית, אין ביכולתה להביא סיפוק אמיתי לנשמה, כי סיפוקה של הנשמה נובע מיחסים. ואם "הכול אחד", משמע אני אלוהים, אתה אלוהים, ולמעשה כולנו אלוהים, אין מקום ליחסים. צריך שניים לטנגו.

"אנשים שוטים, שאינם יודעים אותי בשלמות, סבורים שאני, קרישנה, אישיות אלוה העילאי, הייתי לפנים מופשט ונטול אישיות ייחודית ועתה עטיתי דמות זו. ברוב בערותם אלה אינם מכירים את טבעי הנעלה יותר, הבלתי-נכחד והנשגב." (ב.ג. 7.24).

הויכוח בין האימפרסונליסטים (חסידי ההיבט הבלתי אישי) לפרסונליסטים אינו רק פילוסופי אלא גם פסיכולוגי. באימפרוסנליסטים עדיין קיימת התשוקה החומרית להיות אלוהים, לכן התיאוריה שהאל הוא אנרגיה ששורה בכול ולמעשה "הכול אחד" מתאימה להם מאוד כדי להיות "אלוהים". ואילו הפרסונליסטים מכירים בזהותם הרוחנית אך רואים את עצמם כחלק של האל, ומטרתו של חלק הינה כמובן, לשרת את השלם.

בנוסף, חסידי ההיבט הבלתי אישי רוצים להשתחרר מהחומר, כלומר מהבלתי מוגבל, ודמות האל נתפסת אצלם כמוגבלת. ואילו אצל חסידי ההיבט האישי, אלוהים ללא דמות הוא מוגבל, כי חסר לו משהו שאפילו לי יש. לכן מבחינתם התפיסה שהאל אישי ובלתי אישי בו זמנית הינה התפיסה העמוקה והמלאה ביותר.

האימפרסונליסטים , מסרבים לקבל את דמותו של האל, אך מבלי לקבל את דמותו לא ניתן באמת לאהוב אותו, כי אי אפשר לאהוב "משהו", אפשר לאהוב "מישהו".

האל הוא שורש החיים, וכאשר נאהב באמת אותו, נאהב את כולם, וללא אהבת האל, אהבתנו מתבססת על מניע אנוכי כלשהו ולכן היא אינה אהבה באמת.

כאשר אנו פונים לאל אישי, אנו פונים למישהו, כלומר לאישיות. ואילו תפיסת האל כבלתי אישי מגדירה אותו בהתחלה כאלוהים, (מושג מעורפל שאינו ניתן להגדרה). ישנם כאלה שהולכים צעד יותר רחוק, ואומרים אלוהות (כי המושג אלוהים מפחיד אותם). את המושגים "אלוהים" ו"אלוהות" שנמצאים ללא הגדרה כבר אפשר להפוך ל"אנרגיה", "ממשות", "אידיאל" או איזשהו עיקרון מופשט לחלוטין שלא ניחן בשום הגדרה ולכן אין לנו שום יכולת להבין או לחוות אותו.

בגלל שאין ביכולתנו להתחבר באמת אל משהו מופשט לחלוטין, האלוהים הבלתי אישי מביא בסופו של דבר לאתיאיזם במסווה של רוחניות.

התפיסה האישית בונה אותנו ליחסים. יחסיי עם האל מהווים הקרקע ליחסיי עם בני משפחתי, חבריי וסביבתי. יחסיי עם האל ממלאים אותי ונותנים לי את האפשרות לצאת ממקום שלם אל העולם ולפעול בתוכו ללא מניע אנוכי; והפעולה ללא מניע אנוכי היא זו שמובילה אותי אל אלוהים ומעמיקה את יחסיי איתו.

כלומר, הכול מתחיל מאלוהים וחוזר אל אלוהים, ורק על-ידי התחברות להיבטו האישי ניתן לחוות אותו באמת.

כולי תקווה שהצלחתי להסביר את עצמי….

"אישיות אלוה העילאי אמר: ארג'ונה יקיר, קשה עד מאוד לחזות בדמותי שבה הינך צופה עתה. אפילו האלים-למחצה תרים תמיד אחר הזדמנות לראות דמות אהובה זו. הדמות שרואה אתה בעיניים נשגבות, לא על-ידי לימוד הוודות ניתן להבינה, גם לא על-ידי סיגופים קשים, מתן צדקה או סגידה. לא באלה ניתן לראות אותי כמות שאני.

ארג'ונה יקירי, רק באמצעות שירות מסור ללא סייג ניתן להבין אותי כמות שאני – שניצב לפניך וניגלה לעיניך במישרין. רק בדרך זו תוכל לחדור אל מסתורי הבנתי."
(ב.ג. 11.52-54)



מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

פעיל בעמותת "יוגה של אהבה". חוקר וכותב על הדתות והזרמים השונים. מחבר הספרים בעקבות הדרך, פנינים שזורות על חוט.

תגובה אחת לפוסט "היבט אישי – היבט בלתי אישי"

  • אודריה דאס:

    הריבול רז! ממש נחמד ומעורר השראה.
    אהבתי גם את הקלילות שבה תיבלת את המאמר "צריך 2 לטנגו" והקוף שקופץ מענף אחד לשני..
    תודה. אודריה.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר