איזהו עשיר – השמח בחלקו

יוגה של אהבהכול עוד האדם לא מסופק עם מה שיש לו, וכול עוד הוא מאמין שסיפוקו יבוא אם יהיה לו יותר, שום כמות של נכסים חיצוניים לא יספקו אותו, ולעולם לא יהיה מאושר. זאת מאחר ואמונתו היא חומרנית והיא היא הסיבה לחוסר סיפוקו.

אז איך נפטרים מאמונה זו? הרי אין זה עניין של להעמיד פנים שאני פרוש ומסופק. העמדת פנים שכזו נעשית בשביל להרשים אחרים, ורושם כזה הוא ערך עצמי מזויף שמשאיר את הלב מרוקן ובכל מקרה, "סיפוק" זה לא יעמוד לאורך זמן.

איך הופכים למסופקים באמת עם מה שיש? ככל שנעצים את העושר הפנימי, כך נזדקק פחות לתמיכה חיצונית. בחברה של אנשים ששמים דגש על תרבות פנימית, ההזדקקות לחיצוני ממותנת. גם ידע אודות טבע התשוקה (לרכוש ולסיפוק חושים) – שלעולם לא נגיע לסיפוק שכן היא כמו אש, שרק מתגברת כאשר מספקים את רעבונה – ללא ספק יביא למיתון הציפיות שלנו לאושר חומרי. כול אלו חיוביים ואף נחוצים, אך לעולם אינם מספקים את התשוקה לעוד.

הדת מוסיפה נידבך נוסף להתייחסות לרכוש. אדם דתי המאמין באלוהים מקבל שאלוהים נתן לו את שמגיע לו, ובחמלתו לא נתן לו מעבר לזה, ביודעו שזה יזיק לו. זה מביא אותו להשלמה עם הקיים והכרת תודה כנה ומלאה על מה שיש לו. אך האם הוא ויתר לחלוטין על האמונה שנכסים ונוחות רבים יותר יוסיפו לאושרו? האם לא מסתתרת בליבו האמונה שאם יעשה מעשים טובים רבים יותר, הוא יזכה ברכוש רב יותר?

שמחה במישור האגו
הבה ונעמיק יותר ב"שמח בחלקו". האם אדם יכול להיות מסופק לחלוטין מ"חלקו"? אדם הנתון לאגו חומרי, לעולם לא יהיה מסופק לחלוטין, כי אדם אגואיסטי, אפילו אם הוא מאופק, שקול, דתי ומוסרי, היה רוצה להיות בין הטובים ביותר ושיהיה לו יותר בכל תחום אפשרי. בהיותו נתון לאגו, אפילו המעודן ביותר, הוא עדיין כפוף לרכושנות, למנטאליות של "שלי-שלך", שמצביעה על קנאה באחר. במצב זה סיפוקו לא נובע מעצם טבעו, אלא ממצבו היחסי כלפי האחרים והעולם. לדאבון ליבנו, העולם לא פועל על-פי ציפיותינו ורצונותינו. כיוון שאנו מופעלים על-ידי ציפיות ומאוויים חומריים, כיצד ייתכן שנהיה מסופקים מה"חלק" שהעולם (או אלוהים) העניק לנו? אדם הנתון לאגו, ולו המעודן ביותר, לא פטור מאמונה שעושר מביא לאושר.

אגו אמיתי ואגו כוזב
תורת היוגה עוסקת באגו, באלוהים וביחסים עימו. לפי תורת היוגה לאדם יש שני סוגי אגו – אגו אמיתי ואגו כוזב. אגו כוזב זה כיסוי חומרני על האגו האמיתי. כול עוד שהאדם נתון לאגו כוזב, לא יתכן שיהיה באמת מאושר. רק בהיותו פועל בהתאם לאגו האמיתי שלו, יתכן שיהיה מאושר לחלוטין. זאת משום שהוא התחבר לטבע האושר הפנימי שלו (טבע האָנַנְדַה), ליחסיו הנצחים עם העליון. אדם הנתון לאגו כוזב חושב במושגים מעוותים של "אני" ו"שלי". "אני" מתייחס לצורך להיות עליון (או אף להתחרות עם קרישנה), ו"שלי" מתייחס לרצון לשלוט על משאבי הטבע החומרי ולהתענג עליהם. כול אלו מפרידים אותו באמת מיחסים עמוקים עם אלוהים. אדם השרוי באגו אמיתי חושב עצמו משרת של קרישנה, ואת העולם הוא מחשיב לאנרגיה של האל, שנועדה לשירותו וסיפוקו של קרישנה. במנטאליות זאת הוא לא מחשיב דבר כשייך לעצמו; כל דבר שברשותו הוא פיקדון שהאל הפקיד בידו ברוב חסדו, ועליו לשמור ולהשתמש בדרך שתתרום לצמיחה שלו, של משפחתו ושל החברה לעבר קרישנה.

האדם, בהגיעו לשלמות בדרך היוגה, אינו פועל יותר בעבור הנאה אגואיסטית, הנפרדת מהאל. בהיותו שקוע כל כולו באל, הוא מחובר לאגו האמיתי שלו וזוכה ביחסים הרמוניים איתו, ולכן באושר עליון. רק במנטאליות כזאת, אדם יכול להיות באמת עשיר – כי אושרו הוא פנימי, נובע מיחסיו עם העליון, ולא תלוי באמונות החומריות שלו. בבהגווד-גיטה (4.19-21) נאמר:

"מי שמאמציו כולם משוללים תשוקה לעינוג חושים, נחשב לבעל ידע מלא. החכמים אומרים עליו שהינו פועל שהתגובות למעשיו נשרפו כולן באש הידע המושלם. מאחר שנטש כל זיקה לתוצאות מעשיו, והינו שבע רצון ובלתי תלוי תמיד, הרי שאינו מבצע עוד פעולות אנוכיות, אף שממשיך ועוסק בפעילויות שונות. אדם בעל הבנה כזו, פועל מתוך שליטה מוחלטת במֶחשָב ובתבונה. הוא מוותר על כל תחושת בעלות על קנייניו, ועובד רק כנדרש למחייתו. מי שפועל כך, אינו מושפע עוד מהיפעלויות של האגו [החומרי]."

כך משתחרר האדם מאגו חומרי והופך לעשיר.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר